שו"ת מהרש"ם חלק ג נ״גTeshuvot Maharsham Volume III 53
א׳להרב ה"ג מו"ה מאיר לויפער נ"י אבד"ק הערץ במדינת דוניעניען
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שהי"ל מסחר עורות של טלאים קטנים בני ששה ושבעה ימים ואם הם נעשים בני תשעה או עשרה ימים אין העורות טובים ובעיו"ט כשנעשו בני ו' וז' ימים צוה לנוחרם ועתה שאל על הקרוש בקיבתם שקורין בל"פ לו"פ ובלשון רומעניע טיאק אם מותרים לישראל לחמץ ולעשות בהם מי חלב והוא הפ"מ כי יש לו חמשים קיבות כאלו והנה מ"ש רו"מ שמצא ביד אפרים סי' ט"ו בשם שאילת יעב"ץ ח"ב סי' נ"ו מפורש להקל הנה הוא ט"ס וצ"ל סי' נ"ז ושם מפורש להיפוך והיא"פ לא העתקו בשלימות ושם שאל השואל בעגלים רכים פחות מן ח' ימים שנהגו הקצבים לשוחטם מפני שנצרכים להקיבה להעמיד בהם גבינה ואם לא יקנוהו יהודים יקנוהו ערלים כדי להעמיד גבינה טרפה שלהם ואז לא יוכלו היהודים לעשות גבינה כשרה כי לא נמצא שם במדינה עגל בן ח' ימים והקצבים תולין באילן גדול שהגאון בעל כנסי"ח התיר לשחטם ולמכור הבשר לעכו"ם ולענד"נ לאסור ויותר הי' נראה להתיר לנחור כמ"ש הט"ז סי' קי"ז רק משום שצריכים להקיבה שלהם מההכרח לשחוט אותם וגם מסופק אם לשחוט בברכה וע"ז השיב דמותר לשחטן בלא ברכה או ינחור בתנאי המוזכר במגדול שלו דף שנ"ט ע"ב עכת"ד וא"כ מבואר שדעת השואל שאם ינחור תהי' הקיבה אסורה ודעת המשיב לא נודע רמיזתו – וכפי הנראה מיירי התם במעמיד בעור הקיבה דלכ"ע אסור אפי' בדיעבד כדאי' בסי' פ"ז סי"א וכל איסור גבינות עכו"ם הוא מפני שמעמידין בעור קיבת נבלה ולכן ס"ל דבשחטו תוך ז"י דכל איסורו רק משום מיעוטא אין לאסור בהעמדה שיש תמיד ס' אלא דאסור משום דהוה דבר המעמיד ובכה"ג אין לגזור דדוקא בספק שקול אם הוא אסור גזרו כמ"ש הש"ך סי' ק"א ס"ק ב' וסי' ק"י ס"ט משא"כ במיעוטא בעלמא וגם מותר לבטל לכתחלה בכה"ג – אבל בהחלב הקרוש לא מיירי שם כלל – וכבר הביא רו"מ מדברי הרמ"א סי' פ"א ס"ו דאין להעמיד לכתחלה בחלב שבקיבה טרפה שינקה מן הכשרה משום מ"ע אלא שצידד דבנ"ד שנתגלגל איסור נבלה ע"י הנחירה זהו עצמו כדיעבד והביא מדברי הט"ז סי' י"ג סק"ד דאין לאסור בדיעבד משום חשש אחולפי ואין לו דמין כלל דהתם החשש מ"ע הוא על העגל ב"פ עצמו לכן כתוב דבדיעבד מותר אבל הכא הרי העגל עצמו נבלה וכל החשש הוא על החלב שבקיבה א"כ א"כ אסרו שלא להעמיד בה משום מ"ע כל זמן שלא העמידו בה שלא יהא נראה כאוכלין טריפות כיון שהעגל ועור הקיבה עצמן הם נו"ט א"כ לא יתכן לקרוא שם דיעבד אא"כ כבר העמידו בה ומ"ש רו"מ מדברי התוס' חולין קט"ז ע"ב ד"ה כאן ופסקי תוס' סי' ש"נ וסי' שנ"א הנה התוס' ודאי ס"ל דאם כבר קנו מותר להעמיד לכתחלה ולא ס"ל החשש של הגש"ד אלא שנהגו בימיהם שלא לקנות לכתחלה אבל דעת השע"ד ורמ"א לאסור להעמיד לכתחלה
2
ג׳ומ"ש רו"מ מהא דסי' פ"ז ס"ג בהג"ה דבדרבנן לא חיישינן למ"ע ורצה לפרש דבסי' פ"א מיירי במעמיד חלב של אינו מינו הנה מפשטות דברי רמ"א אין נראה כן ונראה דכיון דבגוף הקיבה וחלב שלה אם הוא בעין איכא איסור תורה וחיישינן למ"ע שוב גם לערב בחלב אחרת אף שיהי' רק איסור דרבנן אסור ולא דמי לסי' פ"ז שכפי שהוא לפנינו ליכא אלא איסור דרבנן.
3
ד׳אבל העיקר בזה נראה דכיון שהוא רק חומרא לכתחלה משום מ"ע ורוב הפוסקים לא ס"ל כן יש להקל והפ"מ וכמ"ש כה"ג הש"ך סי' כ"ד ס"ק ה' ונראה ראי' לזה מהא דפ"ז דכלאים מ"ו האנס שזרע הכרם ויצא מלפניו קוצרו אפילו במועד עד כמה הוא נותן לפועלים עד שליש יתר מכאן קוצר כדרכו והולך וכו' ועתוס' סוכה ל' ע"ב ד"ה קרקע וכו' ומבואר שם דהאיסור הוא משום מ"ע שלא יהא נראה כמקיים כלאים בכרם ואפ"ה אם מפסיד יותר משליש בשכר הפועלים ולחד פי' עד שליש בשיווי הפירות התירו לו חשש מ"ע והתם הוא חשש חשד שגזרו חז"ל ואפ"ה במקום הפסד התירו ומ"כ בנ"ד דלשי' רוב פוסקים מותר ורק לכתחלה נהגו לחוש לדעת הי"א א"כ פשיטא דבמקום הפ"מ מותר וגם הביא רו"מ מדברי הלבוש שפסק דלא כהרמ"א לכן יפה פסק רו"מ והמערער לא בדעת ידבר.
4