תשובות משיב דבר, חלק א י״חTeshuvot Meshiv Davar, Volume I 18
א׳יבואר בספיקו של הגרע"א בדין קטן שנתגדל. הן הגרע"א באו"ח (סי' קפו) נסתפק אם קטן לפני גדלותו עשה מצוה ונתגדל מיד אם הוא יוצא יד"ח או צריך לעשות המצוה מחדש. לדעת הגאון טורי אבן בר"ה (דף כז) משמע דס"ל דלא יצא והביא ראיה מחצי עבד וחצי בן חורין שלא הוציא א"ע ואם אח"כ נשתחרר חייב עוד הפעם, ועוד הביא ראיה מהא דאמרינן גבי כפאו שד עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים ה"ה כפיקח כו' כשהוא שוטה ה"ה כשוטה וכו' ופירש דהיינו כיון דהוא שוטה ושוטה פטור מן המצות אין המצוה שעשה בזמן שהוא פטור פוטרו אח"כ בזמן החיוב:
1
ב׳ולפענ"ד יש לעיין בזה הדין טובא דיש הוכחה להיפך, דהנה מבואר ברמ"א שו"ע או"ח (סי' נג ס' י) שקטן לפני גדלותו אין לעבור לפני התיבה להתפלל להוציא אחרים י"ח אפילו יגיע לכלל גדלות בערב מ"מ אסור ואפי' בתפלת ערבית במקומות שלא נהגו אסור ומוכח דלעצמו יצא, ואם נימא דלא יצא היה אסור להתפלל לפני גדלותו אפילו בפ"ע דהרי מיד כשתחשך יתחייב להתפלל שנית נמצא דתפלה ראשונה לבטלה ומדלא חשו רק לעבור לפני התיבה מוכח דבפ"ע יצא, ועוד הרי בפירוש פסק הרמב"ם (ה"פ פ"ה ה"ז) דקטן שנתגדל בין שני הפסחים אם שחטו עליו בראשון פטור מלעשות פסח שני, וכבר הקשה עליו הכ"מ אטו קטן ב"ח ופטורא הוא ולמה פטור בשחטו עליו בראשון ומתרץ בשם הר"י קורקוס כיון דרחמנא רבי' לקטן שישחטו עליו וממנים עליו נפטר הוא בכך מן השני ובאמת זה התירוץ נסתר מכמה מקומות והרי מפורש ברמב"ם דיתום ששחטו עליו אפוטרופסים יאכל מאיזה שירצה, ובש"ס פסחים (דף פח) מקשה ע"ז ש"מ דיש ברירה לומר דהוברר הדבר שהי' רוצה בפסח זה, ומשני ר"ז שה לבית אבות מ"מ, ופי' התוס' שם משום דשה לבית אבות לאו דאורייתא ומה"ת אין הקטנים צריכין להמנות עם בני חבורה, וכן מפורש בר"ן נדרים (דף לז) ד"ה אר"ז וז"ל ושה לבית אבות לאו דאורייתא דמה"ת אין הקטנים צריכים להמנות עם בני חבורה אלא אוכלין ממנו אע"פ שלא נמנה עליו, אלמא בהדיא דמה"ת אין הקטנים נמנים, ונשאר הקושיא על הרמב"ם האיך פטור קטן שהגדיל בין שני פסחים מלעשות פסח שני אע"כ דקטן שאני משארי בני פטורי, דבשלמא עבד שעשה מצות עשה שהז"ג ונשתחרר, דודאי מחויב לעשות בחיובו, דעבד אין שום מצוה עליו במ"ע שהז"ג וכיון דעשה בעת שהוא פטור הוי כמו שלא עבד כלל, אבל קטן אף דפטור הוא מ"מ יש עליו מצוה מחמת חינוך להכי כיון דיש עליו מצוה בשעת עשיה פטור אף לאחר שנתגדל. וזהו סברת הרמב"ם נמי דפטור מלעשות פסח שני דגם גבי פסח כתבו התוס' בפירוש בפסחים שם ד"ה שה דאיכא חינוך מצוה דאל"כ האיך אוכל בפסח שלא למנוייו עי"ש. תדע דע"כ צריכין לומר כן דאל"כ האיך מותר לאכול בפסח קטן שנתגדל ביו"ט ראשון של פסח למ"ד שה לבית אבות לאו דאורייתא. וכבר הקשו התוס' בפסחים שם אבל קטן האיך ספינן ליה איסור שלא למנוייו, ותירצו התוס' משום מצות חינוך אבל היכא דבשעת אכילה הוא גדול ולא שייך גביה מצות חינוך, ולרוב הפוסקים כיון דנעשה גדול ביו"ט הוי בתחלת הלילה בן י"ג וי"א עיין או"ח ובמג"א (סי' נג ס"ק יג) ובחו"מ (סי' לה) וכיון דנחשב לגדול לא שייך גביה חינוך, ובשעת המנאה היה קטן דשה לב"א לאו דאורייתא, והאיך מצי אכיל שלא למנוייו וגם לתירוץ הר"ן שם בנדרים (דף לו) דמשום הכי כל קטן אוכל אף דהוי שלא למנוייו משום דלאו בני הכי הם מותרים ואין איסור שלא למנוייו אלא בראויין להמנות. וא"כ אפ"ל כיון דבשעת המנאה לאו בר המנאה הוא לא הוי נאכל שלא למנוייו אפי' עתה בגדלותו אבל אחר העיון קשה כיון דעיקר מינויו הוא על האכילה ועתה הוא גדול הוי בר המנאה מעיקרא והמינוי שלו היה בקטנותו והו"ל שלא למנוייו, ואסור לאכול, ובאמת לא מצינו בשום מקום שיהא אסור, אע"כ צריך לומר דמינוי שלו מבע"י אף דהוי בקטנותו מהני לאכול פסח ועיין מש"כ בהע"ש (סי' קלז אות א) ודוקא להוציא אחרים י"ח אינו יכול שהוא מטעם זכיה ושליחות כמש"כ בהע"ש (סי' יג אות ח וסי' קנד אות ב) מש"ה לא מצי למעבד שליח למי שאינו בר חיובא אבל לעצמו יוצא י"ח:
2
ג׳והנה במרדכי מגילה (פ"ב) הביא בשם ר"ש מווינא והובא ג"כ במג"א דהמחוייב מדרבנן מוציא המחוייב מה"ת מהא דמקדש מבעו"י אע"ג שאין תוספת שבת אלא מדרבנן ויוצא י"ח קידוש מה"ת ואני אוסיף עוד דשיטת הרי"ף והרמב"ם דאין דין תוספת כלל ואפ"ה יוצא, אבל באמת ראיה קלישתא היא דהתם אין הטעם משום דמחוייב מדרבנן אלא שאני התם דלמדין מדכתיב בחג השבועות וקראתם בעצם היום הזה למעוטי מבע"י ש"מ דבכל שבת ויו"ט אפשר לקדש מבע"י נמי ומתחיל החיוב מבע"י. ותדע דע"כ התם משום טעמא אחרינא דהרי בהבדלה ג"כ יוצאין מבע"י כמבואר בשו"ע (סי' רצג סעיף ג'). והנה בירושלמי פסחים פרק האשה איתא א"ר יוחנן הפריש פסחו עד שלא נתגייר ונתגייר, עד שלא נשתחרר ונשתחרר, עד שלא הביא ב' שערות והביא ב"ש צריך להמנות על פסח אחר. ומוכח מזה לכאורה להיפך ממה שכתב דמש"ה צריך להפריש פסח אחר משום שהפריש בשעת פטורו. אולם באמת הרמב"ם בה"פ (פ"ד ה"ט) פסק בשלשתן ה"ז מקריבו לשם פסח שאין בע"ח נדחין ולכאורה מהרמב"ם יש ראיה לדברינו, אך אחר העיון אין זה מענין שאנו עומדין, ולא שייך לזה כלל דהתם מיירי שנתגייר או נשתחרר או הביא ב"ש בעוד יום וה"ז מפריש פסח כדין אלא שזה הפסח שהפריש עד שלא נתחייב נדחה. ועיקר החסרון בזה לא מפני שנפרש בעת שהיה פטור אלא משום שנדחה, ותלוי אם בע"ח נדחין אם לא, אבל לענין אם נתגייר או נשתחרר והביא שתי שערות בלילה לא דברו כאן. ולענין זה יהיה חלוק בין כותי שנשתחרר לקטן שהביא ב"ש דהתמנות כותי אינו כלום ואם נתגייר בלילה אסור לאכול את הפסח משום שלא למנוייו והתמנות הקטן מהני לענין שיאכל הפסח בלילה כשנתגדל. ואפי' לר"ט דאמר בע"ח נדחין זה אינו אלא כשהקטן הפריש אבל אם נתמנה על פסחו עד שלא הגדיל לא נדחה כלל או למ"ד דב"ח נדחין ודאי אוכל משנתגדל ע"פ שנתמנה בקטנותו. זאת הנלע"ד:
3