תשובות משיב דבר, חלק א י״טTeshuvot Meshiv Davar, Volume I 19
א׳להה"ג אב"ד דק"ק קריסלאווע ע"ד אשר נדרשתי ממעכ"ת שי' בעסק הפאנטין מה לעשות בשבת וא"א למכור לנכרי כמו בשארי דברים משום שקונים כמה סוסים לאחר כן והוי דבר שלא בא לעולם לא אוכל לבא במערכת על כל פרט ופרט שהאריך מע"כ שי' כ"א להגיד דעתי הדלה להלכה למעשה וכבר הצעתי הדבר לפני מחו' הה"ג האב"ד דרעזיצא שי' והוא שהנני מסכים לקנות באופן שלא יזכה הישראל והרי הוא הפקר, והא דחייש מע"כ שי' בשביל אחריות אונסין וכסבור דבכה"ג כ"ע מודו דהוי שלו, במח"כ אינו, שהרי עיקר מחלוקת רבנן ור"ש בקדשים קלים אם דבר הגורם לממון כממון דמי הוי באחריות אונסין ולא מצינו שיהא אחריות עושה כשלו אלא באחריות אונסיה בכחשה ובנפחת דמיה ג"כ כדאיתא ביבמות (דף סו) והכי ביארו הרי"ף והרמ"א והרא"ש שם בזה"ל מכלל דלגבי צ"ב מחייב אף בכחישה וביתרות דמיה ולהכי אכלי בתרומה. ובזה האופן מבואר באו"ח (סי' רמ"ו ס"ד) לענין שביתת בהמתו שהוא כשל המקבל היינו במקבל אחריות יוקרא וזולא ג"כ דתרומה ושביתת בהמתו תלי' בהדדי כדאיתא בע"ג (דף טו א') אבל באחריות אונסין לחודיה לא מהני וכדאיתא שם לפי המסקנא גזרה משום שכירות ומשום שאלה דלכך אין מוכרין בהמה לנכרים דחיישינן משום שמא ישאיל לעו"ג והעו"ג עביד בה מלאכה וקא עבר בלאו דלא תעשה כל מלאכה דהבהמה חשיבא של ישראל אף דהעו"ג חייב באונסין, אך אחריות אונסין לא נחשב כשל העו"ג והיינו משום דלא דמי שאלה לשם פרה מכהן דלא יאכילנה כרשיני תרומה דנחשב כשלו דשאלה אינו חייב אלא באחריות אונסין ולא ביוקרא וזולא משא"כ השם פרה דחייב גם בזה, ומה שהראה מעכ"ת שי' במג"א (סי' תקפ"ו סק"ה) לענין עבודת אלילים של עו"ג ביד ישראל דמהני אחריות כ"ד, במחכ"ת לא עיין שפיר והרי המג"א סיים שם וכן מצינו גבי חמץ הרי דדעת מג"א דלענין שיהא ע"ג של ישראל סגי באחריות גנבה ואבדה ג"כ ומכש"כ אחריות אונסין לחוד כמו גבי חמץ, ואע"ג שיש לו בעלים והטעם או משום דעיקר הדין דע"ג של עו"ג שזכה בהו ישראל אין בה בטול מדרבנן כמש"כ הגר"א ביו"ד (סי' קמ"ו) ועיין ש"ך שם (ס"ק מ"ו), או כמש"כ בחיבורי העמק שאלה (סי' פ"ח אות י"ח) דנפקא לן מדכתיב אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש דמשמעו שישראל עושה במתכות העו"ג ג"כ והישראל האומן קונה לענין אחריות, ובזה מיקרי ע"ג של ישראל:
1
ב׳איך שהוא משם אין ראיה ומעיקר הדין אחריות אונסין לחוד אינו אלא גורם לממון לחוד ותליא בפלוגתא אבל אינו מחשב להיות שלו ומה שהראה מהא דב"מ (דף ע) לענין בכורה, מבואר שם ג"כ דעיקר אחריות למהוי שלו דוקא בקיבל אחריות של אונסא וזולא, וגבי בכורות תלוי ביד עו"ג באמצע, ומשו"ה פטור אף בלא קבל עליו אונסא וזולא:
2
ג׳ומה שהראה למ"ש הרא"ש בב"מ פ' א"נ (סי' נ"ו) דאם אחריות המשכון על השליח אסור משום דהוי כמלוה ישראל לישראל אלמא דאף באחריות בעלמא נחשב כשלו אף בלא אונסא וזולא, אינו ענין לכאן, דהתם תליא אם השליח אינו אלא בתורת שליחות מישראל לעו"ג ואינו רשאי להוציא המעות שלקח מהמלוה וליתן אחרים נמצא שהמעות של לוה מש"ה רשאי, משא"כ אם מקבל אחריות המשכון, הדבר מובן שאינו כשליח על עיקר המלוה, אלא הוא לוה מישראל ומלוה לעו"ג, ורשאי להוציא המעות וליתן אחרים מש"ה אסור, אבל החפץ היינו המשכון עצמו אינו קונה כלל במה שמתחייב באחריות אלא אחריות המשכון מגלה דעת שהמעות ניתן לו להוצאה ולהחזיר אחרים אבל אינו ענין כלל לדינא דילן דזה פשיטא לן דאחריות אונסין לחוד אינו עושה שיהא שלו, לכן מהני לענין דשאילנא שיקנה באופן שלא יזכה בו ואע"ג שכאן הרשות ביד ישראל למוכרן מכ"מ בע"כ אינו קונה ובשעה שהוא רוצה למוכרן זוכה הוא מהפקר ומוכר:
3
ד׳ומש"כ מעכ"ת נ"י להמציא היתר לעשות שותפות עם עו"ג, ואע"ג שאין שליחות לעו"ג והאיך זוכה מ"מ מיגו דזכי לנפשיה זכי גם לעו"ג כמו דאיתא בב"מ (דף ח) לענין חרש ואף ע"ג דחרש לא אתי לכלל זכיה מ"מ אמרינן מיגו ה"נ בעו"ג, והביא מעכ"ת שהקצה"ח ס"ל הכי דחרש מיקרי לא אתי לכלל זכיה ואינו דומה לקטן, אבל לא נראה לדעתי כלל מהא דאי' בגיטין (ד' פה), דהא דקטנה מתגרשת בקידושי אביה הוא משום דאתי לכלל הויה והרי כמו כן חרשת מתגרשת בקידושי אביה, וע"כ נמי משום האי טעמא משום דאתי לכלל הויה כשתתפקח וכן שוטה כשתשתפה ומקור דעת מע"כ שי' ידעתי שהוא מהא דאיתא בשבת (דף קנג:) דקטן אתי לכלל דעת וחרש לא מקרי אתי לכלל דעת לענין מי שהחשיך לו בדרך ויש לפניו חרש וקטן מבעי ליה להגמ' למי יתן לקטן או לחרש משום הך סברא דלא אתי לכלל דעת ע"ש וכן ביבמות (דף קיב:) לענין חרש תקינו רבנן נשואין ולקטן לא תקינו רבנן נשואין משום דחרשת לא אתי לכלל נשואין (דאורייתא) מכ"מ אינו סתירה לדידן דהתם לענין תקנת רבנן ודאי יש חילוק בין קטן דודאי אתי לכלל דעת משא"כ חרש שמא אתי לכך עדיפא ליתן לחרש שיחלל שבת מליתן לקטן. ומה"ט נמי גבי תקנת נשואין משום דקטן ודאי אתי לכלל נשואין לכן לא תקינו ליה רבנן ובחרשת תקינו משום ספק אבל לענין שהוא מה"ת שוין חרש שוטה וקטן לכ"ד ולא דמי לעו"ג דלא מיקרי אתי לכלל קנין או הויה לכשיתגייר ע"כ לא נראה לי עצה זו, והמקום יאיר עינינו ויעמידנו על קרן האמת, העמוס בעבודה:
4