תשובות משיב דבר, חלק א כ״אTeshuvot Meshiv Davar, Volume I 21
א׳לבני יקירי יחיה. מה ששאלת אודות המנהג בבית חותני זקנך הגאון מוהר"י זצ"ל בהתאחר אחד מהמסובין בש"ק או ביו"ט נותנים לו שתי חתיכות ללחם משנה, והקשו החברים דזה לא חשיב לחם משנה והביאו ראיה מהרא"ש שהצריך בליל פסח שלמים לבד הבצועה ודחה אותם על נכון דהא דהצריך הרא"ש שלמים אינו אלא מצוה מן המובחר לברך על השלם כמו בחול בא', ומהא לא איריא אך מה ששאל עוד דא"כ מי שיש לו א' שלם ראוי יותר לבצע על שני פרוסות לקיים לחם משנה ולא כן מתבאר דעת רמ"א (סי' רצ"א) דז"ל ולפחות לא יהיה לו בסעודה שלישית פחות מככר אחד שלם, ותו יש להקשות מתוס' ברכות (ל"ט) ד"ה והלכתא דז"ל התוס' ומיהו בשבת נכון להחמיר ולברך קודם שיחתוך שלא לבצוע קודם שתכלה הברכה שאז לא יהיה לו לחם משנה. הרי מבואר בהגהת רמ"א בשו"ע (סי' קס"ד ס"א) דבשבת לא יחתוך עד אחר הברכה כדי שיהיו הככרות שלמות. והנה באמת יש להביא ראיה מדעת הרי"ף ז"ל להיפך דאי איתא דבצועות לא מקרי לחם משנה, היאך יוצא בפסח ידי לחם משנה לדעתו דלא מצריך אלא שתי מצות וחדא הלא היא פרוסה. ואע"ג דמלשון הרי"ף ז"ל שכתב דאתא לחם עוני וגרעא לפלגא דחדא הלכך בצעינן על חדא ופלגא משמע דהטעם דהאי קרא מפיק מהאי קרא. ודמי להא דאיתא בסוכה (דף ו ב') אתי הלכתא וגורעת לחדא משמע דאי לאו האי קרא דלחם עוני צריך שלמים דוקא, אבל ודאי לא דמי דאי לחם משמע שלם דוקא, ורק בפסח אתי קרא לאפוקי דלא בעינן בי' לחם משנה מנ"ל דבעינן בי' לחם משנה כלל נימא דסגי בפרוסה חדא כיון דאף בחדא שלמה ובחדא פרוסה נמי לא מתקיים לחם משנה, וא"כ חדא שלימתא מה"ת למיתי, ותו הא לחם עוני אינו אלא בחדא פרוסה, אלא ע"כ דלא לאפוקי ממש אתי אלא ללמדנו דבפסח בעינן דלהוי חדא פרוסה דוקא וכוונת הרי"ף שכתב וגרע כו' שגרע ממה שראוי להיות שלמים משום מצוה דבפסח בעינן דוקא חדא פרוסה אבל באמת גם בפסח בעינן נמי לחם משנה ואדרבה מפסח יש להוכיח על כל השנה דפרוסה מיקרי לחם בדיעבד וכדאיתא במנחות (ז':) פשיטא לי קומץ מכלי שע"ג קרקע שכן מצינו בסילוק בזיכין כו' ואע"ג דהתם א"א בע"א מכ"מ מדלא מצינו מפורש להיפך דלא מקרי קמיצה בכה"ג יש ללמוד שפיר מהכא ה"נ כיון דלא מצינו בפירוש דלא מיקרי לחם משנה בפרוסה יש לנו ללמוד מפסח דבעינן ג"כ לחם משנה ומ"מ סגי בפרוסה. וממילא מהרא"ש ז"ל נמי יש להוכיח ג"כ דבפרוסה נמי בדיעבד יוצאים משום לחם משנה דהא ודאי מודה הרא"ש ז"ל דאי ליכא אלא שתי מצות, דיבצנע האחת ויברך על חדא ופלגא, ואי איתא הא סוף סוף לא הוי לחם משנה, ולמה לי תרתי כלל ליסגי בחדא, אלא ודאי מודה הרא"ש ז"ל דבדיעבד מיקרי ל"מ ורק דסובר דיש לקיים המצוה ל"מ כראוי על שתי שלמות לכתחלה אבל אי ליכא אלא שתי מצות מחויב לבצוע על שתים משום ל"מ. ותו יש להביא ראיה מחלה דכתיב בה לחם, ופרוסות ג"כ מתחייב בחלה, ואין כונתו שאם אפה שיעור חלה, וכבר נתחייב דלא מיפטר אחר שנתפרס כיון שכבר נתחייב, אבל בהא דקיי"ל דהסל מצרף לחלה ודאי אפילו אין בסל אלא פרוסות מכ"מ מתחייב והחיוב מתהוה בעת הצירוף ונימא מלחם הארץ דוקא כתיב אלא ודאי פרוסה ג"כ בכלל לחם ושפיר מתחייב וזה פשוט. אבל קשה מהא דאיתא במנחות (דף יב ב') בלחם הפנים שאם נפרסה א' מהן פסולות משום חסר עיי"ש ואיך מיקרי חסר במה שנפרסה הלא לא נאבד מהלחם כלל רק שנפרסה ולדידן מ"מ לחם מיקרי. אך מלחה"פ לק"מ דהתם י"ב חלות בעינן בצמצום וכל חלה משני עשרונים ואם נפרס א' מהם פסול ממ"נ אם נצרף שתי הפרוסות והחלות דליחשב פרוסה כשלמה הווין שלשה עשר ואי לא נצרף הווין חסר משיעור חלה ולחשוב השתים כחדא זה אי אפשר ולכך פסולות. אבל הא קשיא לי בלחמי תודה דתניא שם (דף מו) דאם נפרס אחד מהן פסול מזה הטעם, והתם אין שיעור חלות מעכב כדאיתא בנדה (דף ו.) חלות אינן אלא למצוה וא"כ יצרף שתי הפרוסות ולחם מקרי מ"מ אלא מוכח מהכא דפרוסה לא נקרא לחם:
1
ב׳לכן נלע"ד לחלק בכה"ג דהעיקר תלוי איך בא הלחם לפנינו, אם בא הלחם לפנינו שלם או אפילו פרוס אם נפרס ונקטן מכמותה מיקרי חסר אע"ג דאם מתחלה הי' בא לפנינו לחם קטן כזה היה קרוי לחם שפיר אבל כיון שנפרס לא מקרי לחם אבל אם בא פרוס לפנינו ולא נשתנה מכמות שהיה מיקרי לחם שפיר. ובהכי מתיישב הכל, דלהכי בלחמי תודה כיון שבשעה שנאפה לשם תודה הי' שלם מיקרי אח"כ חסר בפריסתו ולא זה הלחם שבא לפנינו וה"נ אם בא לפנינו בשעה שרוצה לאכול לחם שלם והוא יפרסנו לשנים אינו לחם משנה דבכה"ג אינו מיקרי לחם דכבר חסר לחמו, ולהכי שפיר כתב הרמ"א דלכתחלה יראה שיהא לו על סעודה שלישית לחם אחד שלם ולא מהני אם יפרוס לשנים כיון שבא לפנינו שלם אם יפרוס לא מהני מידי דחסר מיקרי אבל אם בא לפניו פרוס מיקרי שפיר לחם ולמה זה הדבר דומה להא דאיתא בב"ק (ע"ח) מי שגנב ומכר חוץ מא' ממאה שבו לא מיקרי ומכרו כולו ותניא התם דהגונב את המקוטעות כו' חייב דמ"מ שור מקרי אלא שאם גנב כולו וחסר אבר אחד ממכירתו לא מיקרי ומכרו כולו אלמא דשם שור קאי נמי אחסר רק אם החסיר ממנו אז לא נקרא כולו, ה"נ שם לחם מיקרי גם פרוסה, אך אם נפחת מכמות שהיה אז לא נקרא שם לחם ולא עוד אלא אפילו בא לפניו פרוסה גדולה א"א לבצעו לשנים, דכבר נחסר לחמו ודמי לגונב קיטעת ברגל א' ומכרו חוץ מרגל השני דג"כ פטור ומש"ה שפיר כתבו התוס' בברכות שם דבשבת נכון להחמיר ולברך קודם שיחתוך שלא יבצע קודם שתכלה הברכה כיון דהלחם בא לפנינו שלם ואם יבצע קודם תו לא מקרי לחם וכמו שבארנו אבל מי שאין לו לחם שלם שפיר מצי לבצוע על ב' פרוסות לקיים לחם משנה וזה ודאי המביא לפניו יש לדקדק להביא שתי פרוסות ולא שיפרוס המברך לעצמו. וכן כד דייקת בסעודת ח"ז זצ''ל לא פרס הרב לפניו אלא מאשר מצא שתי פרוסות נתן לו ובכה"ג שפיר מיקרי לחם לקיים בהם לחם משנה, ועפי"ז ניחא מה שמחצים המצה לפני ההגדה דוקא כדי שלא יהא בא לפניו לאכול בשלמות וכשיפרוס לא יקיים לחם משנה לכך מחצים לפני ההגדה ואח"כ כשבא לאכול נמצא שהיא פרוסה ואפילו להרא"ש ז"ל דמצריך ג' מצות עכ"פ הלא יש נ"מ למי שאין לו אלא שתים. ומפני זה תיקנו לחצות המצה תמיד קודם ההגדה:
2
ג׳הנני אביך נפתלי צבי יהודא ברלין
3