תשובות משיב דבר, חלק א כ״בTeshuvot Meshiv Davar, Volume I 22
א׳לנ"א הרב וכו' אב"ד דאנטיפאלי. ע"ד אשר העיר מע"כ חביבי בדעת השו"ע או"ח (סי' רס"א ס"ד) דאחר קבלת שבת אין מערבין ואין טומנין וא"כ חמור יותר מביה"ש כמו שכתב המג"א (ס"ק יב), וא"כ לבה"ג דס"ל דהדלקת נרות הוא קבלת שבת (הובא בשו"ע סי' רסג ס"י) מוכרח לפרש הא דתנן ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מדליקין כו' ומערבין וטומנין את החמין היינו אם לא הדליק את הנרות דלאחר הדלקה דהוא קבלת שבת אסור, וא"כ אזלא קושית הגמ' שם בשבת (דל"ד) אמתניתין מרישא אסיפא קתני שג"ד צריך אדם לומר ע"ש עם חשכה דוקא ע"ח הא ס"ח סא"ח אין מערבין והא דקתני ס"ח סא"ח מערב ע"ש ולהך דינא דשו"ע ודאי ההכרח לערב מבע"י קודם הדלקה ומש"ה ברישא כיון דהמדליק צריך לערב מקודם אבל בסיפא מיירי קודם שהדליק להכי מותר לערב אף בספק חשיכה, באמת לכאורה קושיא חמורה היא, ומע"כ יישב לפי דברי בשאילתות (סי' קיב אות ה' ובסי' קסז) ובכ"מ בס"ד דדין קבלת שבת תליא בתוספת ולמ"ד שאין תוספת לשבת לא מהני קבלה והתוס' בר"ה (דף ד) הוכיחו ממשנה זו שאין תוספת לשבת וא"כ שרי לערב גם אחר הדלקה, ושפיר הקשה הגמרא מרישא לסיפא דמדתני ברישא צריך לומר עם חשיכה שיערבו ע"כ משום דאח"כ אסור משום חשיכה, ולא משום הדלקה כאמור והדר תני דאף בס"ח ג"כ מותר לערב, וכסבור מע"כ להיות מסייעני לסברא זו דקבלה תליא בדין תוספת, אבל באמת זו הסברא לאו מדידי הוא, אלא מתורת הרמב"ן, ובהע"ש (סי' קסז אות ב) הארכתי בזה והראיתי שיתד הוא שלא תמוט אע"ג שהרמב"ן בעצמו מחא לה אמוחא, והכי נראה מהתוס' בעירובין (דף מא) בד"ה אי אתם דקבלת תענית מבע"י מהני אפילו אי נימא שאין תוספת לתענית ע"ש מ"מ הסכמות גאוני קדמאי דהא בהא תליא:
1
ב׳אולם בעיקר הישוב שהעלה מע"כ אינו עולה לפי דברי בהע"ש (פ' בהעלתך) דהוכחתי שם דהך דינא דבה"ג והשאלתות דס"ל דהדלקת נרות הוא ק"ש למדו מהך דעולא מדקאמר בשבת (דף כ) דהמדליק צריך שידליק ברוב היוצא ולא מהברייתא דתדבר"י שבת (לה) כמ"ש הר"ן ואדרבא לפי מה שכתבתי שם מבואר דתנא דבר"י ס"ל שאין הדלקת הנר קבלת שבת ומש"ה תני דלאחר תקיעה שלישית שוהה כדי לצלות דג קטן, וכמ"ש הרמב"ן ולא כהר"ן שיישב בדוחק דפשטות הדבר משמע מדמותר לצלות דג קטן נמצא שאין הדלקת הנר אוסר במלאכה ועיקר הילפותא הוא מדעולא דאמר המדליק צריך שידליק ברוב היוצא והטעם מבואר בסוף פ"א שמא יכבה וידליק אח"כ ואי נימא דלא הוה בזה קבלת שבת מאי איכפת לן, אע"כ דבהדלקה הוי מקבל שבת. ומשנתנו דפתילת הבגד שקיפלה (שם כח:) מתיישבת אליבא דעולא, והדלקת הנר הוא קבלת שבת והא דתנן ספק חשכה ספק אינה חשכה אין מדליקין את הנרות דמזה מוכיח התוס' דבזמן תוספת מותר להדליק, וכבר בארתי בארוכה בשאלתות (סי' קיב אות ח בס"ד) והוכחתי ע"פ דיוקא דקראי דכל היכא דכתיב שבתון להקטין ולמעט אתי כמו שביארתי בשאלתות בס"ד (סי' נד) וגבי שבת כתיב נמי שבתון במעשה המשכן ע"כ למעוטי תוספת, ואף דיש גם ריבוי דמרבינן אפי' תוספת שבת מתשבתו שבתכם, ומכח הך רומיא יש לנו לומר דבא למעט מחומר התוספת במקום מצוה דשם ליכא תוספת, וכן מוכח נמי מהגמרא דר"ה (דף ד) דרשינן לר' ישמעאל מתשבתו שבתכם לרבות תוספת ובמו"ק (דף ד) קאמר הגמרא מה שבת בראשית לפניו ולאחריו מותרין כו' אלמא דליכא תוספת, ומזה יש ג"כ הוכחה לדברי דעיקר המיעוט הוא מחומר התוספת דבמקום מצוה מותר. ולפ"ז אזדא הוכחת התוס' ממתניתין מדמדליקין דלית ליה להאי תנא תוספת שבת דהא הדלקה הוא מצוה כמבואר בשבת (דף כה:). ואני אומר מצוה היא וכיון דמצוה היא א"כ אף למאן דאית ליה תוספת מ"מ מותר, ובאמת דתנא דמשנתנו סובר דיש תוספת כמו שהוכחנו לעיל ומהך דמדליקין לא מוכח מידי. ויותר מזה הוספתי מדיוקא דמשניות בחיבורי העמק דבר והרח"ד בספר ויקרא (כג מקרא ג) דאפי' שבותין אסור בזמן תוספת ורק מצוה שרי, ובזה הנני מיישב הא דאיתא בכתובות (דף מז) דבזמן תוספת שבת דאסור במלאכה ומותר לישא אשה והינו משום שהוא מצוה דוק בכ"ז ותעמוד על חדשות ונצורות בס"ד, וא"כ לפ"ז ממילא נסתר תירוצא של מע"כ דהתנא דמשנתנו באמת ס"ל דיש תוספת לשבת וממילא נוכל לומר ג"כ דס"ל דמהני קבלה דהא בהא תליא וחוזרת הקושיא למקומה:
2
ג׳אולם אחר העיון נוכל ליישב הקושיא בפשיטות וגם יתיישב שיטת הראשונים. דלכאורה יש להוכיח ממתניתין דשבת (דף לד) דלא כבה"ג והשאלתות דהדלקת נרות היא קבלת שבת דאי נימא דהתנא יסבור כבה"ג א"כ האיך תני בסיפא דספק חשיכה כו' אין מדליקין את הנרות אבל מערבין כו' הא זה הדין פשוט, דאם רוב הקהל קבלו עליהם שבת המיעוט נמשכים אחריהם בע"כ כמבואר במרדכי ספ"ב מדנתנו חכמים שיעור לחזן ביהכ"נ להצניע שופרו אבל אדם אחר אסור ואף דהמרדכי בעצמו סותר ההוכחה וכתב דיש לדחות אך נוכל להוכיח מהא דבתקיעה ראשונה לא יכנסו הקרובים עד שיכנסו הרחוקים מפני החשד ע"כ דצריכים הרחוקים לקבל עליהם שבת בשעה שמקבלים עליהם הקרובים דאל"כ מאי חשד איכא אפילו אם עשו מלאכה אחר התקיעה שמא לא קבלו עליהם עוד שביתה ממלאכה אלא ע"כ דלא נוכל לתת שיעורי דרבנן לשיעורין וכן מבואר הדין בש"ע (סי' רסג סעיף יב) בלא פלוגתא, וזה פשוט, א"כ לפ"ז בספק חשיכה ספק א"ח כיון דאסור להדליק ודאי כל הציבור הדליקו מקודם וקבלו שבת בהדלקה, א"כ האיך מותר לערב, ואי משום דהוא לא הדליק עדיין מאי מהני כיון דבע"כ הוא נמשך אחר הציבור אע"כ דאין קבלת שבת תלוי בהדלקת נרות, ועיקר האיסור הוא זמנה גרם ושפיר תני אף דאסור להדליק והציבור כבר הדליקו אפ"ה בספק חשכה ספק אינה חשכה מותר לערב. וא"כ הרי מבואר לכאורה ממתניתין דלא כשיטת בה"ג, ובכדי שלא יהי' קשה לבה"ג ממתניתין ע"כ צריכינן לומר דלא ס"ל לבה"ג הך דינא מש"כ בש"ע דאחר קבלת שבת אסור לערב. ובאמת במקור הדין שהוא המרדכי שבת (פ"ב סי' רצו) ליתא הא דאין מערבין אלא דאסור להטמין והביא תוספתא סוכה דלאחר תקיעה אחרונה אפי' מיחם שבידו אינו מטמינו אלא מניחו לארץ וגם זה הדין ג"כ תמוה שיהי' קבלת שבת חמור מביה"ש, וכבר תמה ע"ז הגאון חכם צבי בשו"ת (סי' יא):
3
ד׳ולולא דמסתפינא הייתי מפרש התוספתא דדוקא מיחם שהוא גדול מלצורך שבת אבל הטמנה דלצורך שבת ודאי שרי הא מיהא דאין מערבין תמוה הרבה מסוגית הגמ', ונראה דהא דאין מערבין היינו עירובי תחומין דאסור ביה"ש וה"ה אחר קבלת שבת, והכי משמע לשון המג"א שכ' משמע אפי' במקום מצוה ואי עירובי חצרות היינו מצוה וכמ"ש (בסי' שסו סעיף יג) דמצוה לחזור אחר ע"ח ולא גזרו בבין השמשות אלא בעירובי תחומין ויש עירוב ברגל שמערבין לדבר הרשות כמ"ש המג"א (סי' תטו סק"א) בשם הב"י ועי' מש"כ בזה בס"ד בחיבורי הע"ש (סי' עה סק"י) אבל עירובי חצרות פשיטא דשרי אחר הדלקת הנר לבה"ג, ולפי"ז שפיר מיושב מתניתין דאף שאסור להדליק והציבור כבר הדליקו וקבלו שבת מ"מ מותר לערב ושפיר הקשה הגמ' מרישא לסיפא דלא נוכל לומר הטעם משום דרישא מפני ההדלקה מוכרח לערב קודם וסיפא מיירי בדלא הדליק דאי נימא דבהדליק אסור לערב לא מהני מידי מה שהוא לא הדליק כמבואר, וממילא מיושב קושית מע"כ בפשיטות, וכד נדייק בלישנא דהשו"ע דדייק בלישנא אחר עניית ברכו ולא כתב סתמא דאחר קבלת שבת אע"פ שעדיין יום הוא אין מערבין וכו' אע"כ דבמכוון דייק השו"ע בלישנא אחר עניית ברכו, דדוקא אחר עניית ברכו דהתחיל להתפלל תפלה של שבת ומקבל עליו קדושת שבת, לכך אין מערבין, ונוכל לומר דהמקור לדין זה הוא מהא דרב דצלי של שבת בערב שבת וא"ל ר' ירמי' מי בדלת ואמר לי' אין בדילנא וכיון דרוצה לצאת בתפלתו עבור תפלת ערבית של שבת ע"כ צריך לבדול ממלאכה וחמור מביה"ש בלא קבלה, וגם דקדוק עניית ברכו משמע שגם הציבור התפלל ובכה"ג ודאי אסור לערב אפי' ערובי חצרות, אבל בקבלת שבת על ידי הדלקת נרות מודה גם הש"ע דאף אחר הדלקה מותר לערב וכדמוכח ממתניתין וכן מבואר בשלטי הגבורים (שבת ספ"ב) דמחלק בהדיא בין קבלת שבת ע"י עניית ברכו ובין קבלת שבת ע"י הדלקת הנר. ובאמת רוצה לומר דבהדלקת הנר אין המיעוט הולך אחר הרוב משא"כ בקבלת שבת ע"י עניית ברכו היחיד נמשך אחריהם וליכא שום סתירה לשיטת השו"ע מהמתניתין דמתניתין מיירי במקום שאין שם ציבור או במקום שאין מקדימין להתפלל בע"ש ושם הדין כמבואר במתניתין וכדמחלק הגמ' בין עירובי חצרות ובין עירובי תחומין דע"ת דוקא עם חשיכה וע"ח אף בספק חשיכה ומיושב בזה כמה קושיות האחרונים:
4
ה׳ובבואי בזה הענין הנני להוסיף במש"כ הר"ן ליישב הא דדביתהו דרב יוסף הוי מאחרא ומדלקא והקשה הר"ן הא הוי לה להוסיף מחול על הקודש, ויישב דכיון דהדלקת הנר הוא תחלת שביתה, מש"ה היתה סבורה דא"צ לתוספת וזה אינו נכון כ"כ לומר דהאשה היתה מחדשת מן הסברא בלא שאלת בעלה. אבל לדברינו מבואר שראתה את בעלה רב יוסף דהוי מנח תפילין בזמן תוספת דבמקום מצוה הוכחנו דליכא תוספת ושארי מלאכת מצוה היה עושה בזמן תוספת וכסבורה דהדלקת נר ג"כ שהוא מצוה א"צ להוסיף ולכך היתה מאחרת. ובאמת הכי הוא הדין כמבואר במתניתין דדוקא ביה"ש אסור או לדעת השו"ע דהיכא דהקהל התפלל מעריב של שבת אז אסור ובלא"ה מותר, והיתה סבורה דגם הדלקת הנר הוא כשאר מצות שבתורה שאין בהם תוספת שבת ואמר לה רב יוסף דנהי דמצד תוספת שרי אבל מטעם אחר יש להקדים מהא דלא ימיש עמוד הענן עיין שבת (דף כג:), וד' יאיר עינינו בתורתו ויעמידנו על דעת הראשונים:
5
ו׳אחר כתבי ראיתי (בסי' שצג) שתי דעות בזה אם אחר קבלת שבת מותר לערב ע"ח ודוקא ע"ת אסור או אף ע"ח אסור ולא כמש"כ לחד שינויא, גם הט"ז הקשה כקושית מע"כ והפלא למה לא הקדים הט"ז להקשות בזה הסימן ואולי הבין ג"כ דנוכל לפרש בע"ת ולפי דברינו מיושב שם קושית הט"ז דאי נימא דקבלת שבת משום הדלקת הנר, צריך להיות גם אם לא הדליק בסיפא ג"כ אסור וכמו שהוכחנו לעיל ואי נוקמי דרישא מיירי בקבלת שבת בסתם לא שייך ע"ז לישנא דצריך אדם לומר כיון דתליא בקבלת שבת וכמובן. ולפי דברינו דיש חילוק בין קבלת שבת בעניית ברכו בין קבלת שבת סתמא יהיה מיושב נמי הא דבסי' רפ"א פסק המחבר כחד דעה ולא הביא היש שאומר שמותר ובסי' שצ"ג מביא שתי הדעות. ומיושב הכל על נכון:
6
ז׳דודו מוקירו נפתלי צבי יהודא ברלין.
7