תשובות משיב דבר, חלק א ל״דTeshuvot Meshiv Davar, Volume I 34
א׳ב"ה, א' לסדר אשר ברכך ה' אלהיך, תרמ"ב, וולאזין. כבוד הרב וכו' מ' זאב וואלף ברודנא נ"י מכתב מע"כ נ"י מפ' דברים הגיעני, ובאשר אין הדבר נחוץ דחיתי תשובה ע"ז מפני שארי ענינים ואחר עד עתה. ואשר דרש מעכ"ת נ"י אם המתבטל ברוב יש לו דין המבטל במחוסר מעשה או כוונה כמו לענין איסור שיש להמתבטל דין המבטל להיות כשר, וצייר מע"כ נ"י השאלה במצה שלא נאפה לשמה שנתערב במצות האפויות לשמה אם יוצאים י"ח בהם, או באזכרה שלא נתקדשה אם נתבטלה בשארי אזכרות להכשיר הס"ת:
1
ב׳והנה שני הציורים הללו אינן דומות כלל דזה פשוט דביטול במ"ע דומה לביטול באזהרה דל"ת, וכמו בכל כללי התורה כגון לענין מתעסק פירש"י בר"ה (דף כח) בד"ה מ"ד כו' שהרי אף לענין חטאת כו', וכן יש עוד ענינים שאיני חפץ להאריך בזה מכש"כ לענין ביטול ברוב דעיקרו הוא מדכתיב אחרי רבים להטות כפרש"י חולין (דף צח) בד"ה דמדאורייתא ברובא בטיל ובנדה (דף מז) בד"ה חייבת בחלה וברא"ש פ' גה"נ, והאי קרא לא כתיב באזהרה דל"ת כלל, ועיקרו הוא בדיינים וממילא הוא כן גם במ"ע דהיינו במ"ע דמצה שנתערבה ברוב כשרות תולין בכל מצה שהוא מן הרוב שנאפית לשמה ויוצאין בה י"ח, משא"כ באזכרה שנכתב שלא בהכשר, לא נעשית הס"ת בהכשר מעולם, ולא שייך בזה ביטול, ול"מ לשיטת הרשב"א שהובא ביו"ד (סי' צט) דאם נתבשלו כל החתיכות אסורין, שהרי מ"מ יש כאן חתיכה נבילה ונותנת טעם, א"כ ה"נ הרי יש בס"ת זו אזכרה שלא נתקדשה, ואין הס"ת בשלימות, אפי' לדעת הרא"ש דס"ל שנתהפך האיסור להיות היתר, מ"מ זה אינו אלא בתערובות שכל אחד כשר בפ"ע שתולין שהוא מן הרוב, ממילא אפי' ביחד ג"כ כשר, משא"כ בס"ת שיש בו אזכרה שלא נתקדשה לא שייך סברא זו, וה"ז גרוע מטומאת משא בנבילה שנתערבה שמודה הרא"ש דלא שייך בזה ביטול כמבואר ברא"ש פ' גה"נ, וזה פשוט:
2
ג׳אחר שכן אזיל מש"כ מע"כ נ"י בישוב הא דתנן המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ול"מ שהוא משום דהמתבטל אינו בא בקדושת פה, והוי כמו חצר לדעת הרמב"ן ז"ל, ולפי מש"כ ליתא דתולין בכל אחד שהוא מן הרוב שנתקדש בפה, וגם בל"ז דברי מע"כ תמוהין שהרי תנן לא נהנין ולא מועלין אפי' הוציא כולן, וע"כ או כפי' התוס' שיכול להביא בכולן שלמים מכל המעות יביא שלמים לחוד וחטאת ועולה יביא ממעות אחרות, או כפי' המפרש בנזיר (דף כד:) משום דבכל מעה ומעה שלהן יכול להביא שלמים פי' וא"צ חילול כמו בהיו מפורשין ונתערבו, אלא יכול להביא מאיזה מעה שרוצה שלמים, נמצא שלא אחד מהם נתקדש בקדושת עולה וחטאת, עד שיפריש את חלק השלמים ויהי' הנשאר חטאת ועולה, ותדע דתניא שם בנזיר (דף כו:) אמר אלו לחטאת, והשאר לשאר נזירות כו' והשאר יביא מהם חציו לעולה וחציו לשלמים ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן, ולפי' התוס' מתפרש כמשמעו שאינו יכול להביא מכל המעות שלמים דהוי להו כמפורשין ולפי' המפרש מחויב להבדיל חציו לעולה וחציו לשלמים ואז יקנה שלמים דהוי להו כחילול, אבל כ"ז שלא הפריש את העולה א"א לקנות שלמים, ומש"ה מועלין בכולן, ובזה מבואר דבפי' רש"י מעילה (דף יא) יש טה"ד, תחלה צ"ל כלומר דבכל מעה ומעה כו' כלשון המפרש בנזיר, ומהא דאיתא ומאי טעמא אזיל לקולא כו' עד סוף הדיבור, אינו מפרש"י אלא הגה"ה בטעות, ודברי הר"י אלפנדרי והמל"מ שהביא מע"כ נ"י במח"כ ליתא:
3
ד׳הא מיהא מזו המשנה דמעילה אין ענין לתערובות, שהרי אפי' לכתחילה מותר ליקח מעט מעות ולקנות שלמים אבל באופן שלכתחילה אסור התערובות ע"ז תנן שלהי מעילה נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"ע וחכ"א עד שיוציא את כל הכיס, והנה התוס' שם בד"ה פרוטה הקשו על ר"ע תימא וליבטל האי פרוטה של הקדש כו' אבל על חכמים לשיטת הרשב"א לק"מ שהרי דומה לנתבשלו יחד עם הטריפה, ושיטת התוס' נראה כהרשב"א עיין בכורות (דף כב) ד"ה נבילה כו' וי"ל דלענין אכילה כל משהו ומשהו כשנכנס לבית הבליעה קמא קמא בטיל כו', מבואר הא אם אכלם כאחת או שבשלם ביחד אסירי, אבל לשיטת הרא"ש קשה קושית התוס' גם על חכמים, דאחר שמה"ת רשאי להוציא כל פרוטה בפ"ע, אמאי מעל כשהוציא כל הכיס, והכי הביא מרן הכ"מ הקו' על הפסק שהוא כחכמים, ובאמת גם התוס' כתבו שם בבכורות דטומאת משא אינו אלא מדרבנן, הרי כהרא"ש, והכי משמע מקושית התוס' ב"מ (דף ו:) ד"ה קפץ ע"ש:
4
ה׳איברא בישוב דברי התוס' נסתבך המל"מ שם הרבה, במש"כ דא"א לומר משום דבר שיל"מ דרבנן הוא, ואח"כ כתבו אי נמי מטבע חשיב ולא בטיל, משמע דהא דחשיב לא בטיל הוא מדאורייתא ובאמת מפורש בגיטין (דף נד:) והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטיל ורבנן הוא דגזור, וע"ע בזבחים (דף עג) ובתוס' שם ובכ"מ, ויותר מזה קשה מש"כ הכ"מ הישוב משום דהוא דבר שיל"מ והלא מפורש בריש מ' ביצה דאינו אלא מדרבנן:
5
ו׳אבל מתחלה יש לדעת דאפי' אי מדרבנן לא בטיל ואסור להוציא, אפשר שחייב מעילה מה"ת דממילא הוא הקדש, ויותר מזה תנן במסכת שקלים (פ"ב) בני העיר שוקלין אחרים תחתיהם, ואי' בירושלמי שם שהוא משום תקנה, ומ"מ פליגי שם בירושלמי אי נפלה לתקלין חדתין או לעתיקין ולכאורה קשה האיך אפשר שיפול לתקלין חדתין ויהיו מקריבין ק"צ מהם והרי הוא חולין מה"ת, אלא כשם שב"ד יכולין להפקיר ולפטור ע"ז ממעשר כדאי' בירושלמי שם (פ"א) ומנין שפטור ממעשרות ה"נ יכולין להקדיש בע"כ וכש"כ הוא דלאחר דמדרבנן אסור ליהנות מהתערובות ממילא הבעלים מקדישים לגמרי, אלא שמ"מ לא עבדו חכמים כהקדש גמור שהרי אפשר לחלל אותה פרוטה במקום שהיא ויהיו הכל מותרין, אלא הוי מדרבנן כספק הקדש, מש"ה לר"ע דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי מש"ה חייב המוציא פרוטה ראשונה דהוי כספק מה"ת, וחכמים לא מחייבי אשם עד שהוציא את הפרוטה של קודש בודאי:
6
ז׳ומעתה דברי הכ"מ מאירין שאסור משום דבר שיל"מ או משום שחשוב ואע"ג שהוא דרבנן מ"מ אותה פרוטה נעשה קודש מה"ת ע"פ הוראת חכמים כמש"כ, אלא שדברי התוס' עוד צריך ביאור אמאי לא נתיישב להו הטעם משום דהוי דבר שיל"מ. ונראה משום דהתוס' מפרשי בד"ה היו דמשנתנו איירי במטבעות שאינם שוות, וכבר כתבו בשבועות (דף מו) ד"ה בטוענו דמטבעות שאינן שוין הווין שאינו מינו וא"כ ליכא חומר דבר שיל"מ מיהו עיקר ההבדל בדבר שיל"מ בין מב"מ בין שא"מ לא שייך אלא במאכל שנתערב ונשתנה וכמש"כ בהע"ש (סי' מז אות א') בס"ד, משא"כ במטבעות אין סברא לחלק בין במינו לשאינו מינו מש"ה כתבו אחר דדבר שיל"מ לא בטל הוא מדרבנן והם לא אמרו אלא במינו, משא"כ במטבעות שאינו מינו, וע' מש"כ בהע"ש שם בהבנת דברי התוס' פסחים (דף כז:) בד"ה הקדש אבל הכ"מ מפרש משנתנו במטבעות שוות מש"ה יישב משום דהוי דבר שיל"מ, או לדעת ר"א בביצה (דף לח) דאפילו מים ומלח בעיסה אסור משום דשיל"מ:
7
ח׳ממוצא דברינו יתיישב התוספתא שהביא מע"כ נ"י ופסקה הרמב"ם באומר אלו לחטאתי ואלו לעולתי ואלו לשלמי ונתערבו מועלין בכולן ומועלין במקצתן והטעם ברור דדמי שלמים בטל ברוב מה"ת ולא אפקיעו רבנן הקדושה שמה"ת הכל קדשי קדשים הם:
8
ט׳ובזה מיושב הא שהקשו התוס' נזיר (דף כד:) בד"ה יפלו וה"ה דהוי מצי לאותובי והלא דמי שלמים מעורבין בהם שאינן כליל ואיך יפלו לנדבה, ולענ"ד לק"מ דעל שלמים לא קשה, אחר דמה"ת בטל ברוב, משא"כ דמי חטאת דלמיתה אזלי ומאיסי מש"ה לא בטלי וכדאיתא במ' תמורה ר"פ כל האסורין, דמשום דמאיסי לא בטלי הני דחשיבי, ולפי דברינו נתיישב תמיהת הכ"מ בשם הרי"ק בפשיטות, מ"מ יש מקום לקושיא, דבשלמא באין עצה לברר השלמים הרי נתבטלו ברוב ונעשו כולן עולות אבל כאן שיש עצה לחלל כמש"כ הרמב"ם שם וכיצד יעשה יקח ג' בהמות כו' א"כ עוד לא נתבטל מעות שלמים, ושפיר יש מקום להקשות, אבל יותר מזה יש להקשות במש"כ הרמב"ם בה' מעילה (פ"ז ה"ו) אמר כיס מכיסי הקדש ושור משוורי הקדש מועלין בכולן ומועלין במקצתן, והרי ההקדש הוא מיעוט ונהי דלא בטיל ברוב חולין מחמת חשיבות או דבר שיל"מ, מ"מ אמאי מועלין במקצתן, ותו הא כיס בכיסי היינו פרוטה בכיס זה הקדש שהביא הרמב"ם שם דלא מעל עד שיוציא את כל הכיס ואמאי כאן מעל במקצת, להכי נראה דפי' במקצתן מקצת מכל כיס וכיס או שנהנה משער של כל שור ושור וא"כ נהנה מן ההקדש בברור, ולא נימא דלא מעל עד שימעול בכל ההקדש כמו בפרוטה שנתערב בפרוטות דתנן עד שיוציא את כל הכיס, קמ"ל דה"ה במקצתן, ונראה עוד פי' שור משוורי הקדש, לא שאמר יהא הקדש דא"כ הגדול שבהם הקדש כמש"כ בה' מעה"ק (פי"ו) אלא שנתערב שור ידוע שהקדישו בין שווריו, ומיושב הכל בס"ד, ושלום. כנפש ידידו העמוס בעבודה:
9
י׳נפתלי צבי יהודא ברלין
10