תשובות משיב דבר, חלק א ז׳Teshuvot Meshiv Davar, Volume I 7
א׳לכבוד הרב וכו' בק"ק באלטימאר:
1
ב׳בדבר אשר התגין לא נכתבו כהלכתן כמ"ש המג"א (בסי' לו סק"ג) צריך שיהא התגין נוגעין בגוף האות, וכל אחד נפרד מחבירו, ואם אינו נוגע בגוף האותיות או שנוגעין זה בזה פסולין כו':
2
ג׳והנה נחלקו האחרונים בכוונת המג"א, המחצית השקל הבין דהמג"א לא כתב דפסולין אלא למ"ד דאם לא תייג פסול, אבל למ"ד אם לא תייג כשר מכ"ש אם לא תייג כהלכתן דכשרה, וכן הביא הגאון הר"ז מלאדי ז"ל וכתב בזה"ל אבל בדיעבד אפילו לא עשה כלל תגין כשרה ור"ל מכ"ש אם לא תייג כהלכתן. אבל בספר יד אפרים כתב אפילו למ"ד דאם לא תייג כשר מ"מ באינן נוגעות בגוף האותיות פסול משום דנראין כאות יתירה בין השיטין, ואם נוגעת זו בזו נראין כעי"ן וכשי"ן, וכן ראיתי שארי מחברים בזמנינו על סת"מ שפירשו כן. ואני ראיתי בגוף תשובת רמ"ע מפאנו ז"ל מקור דינים אלו. והנה יש חילוק בין שני הדינים אלו דבאינו נוגע בגוף האותיות כתב בפי' דאפילו לדעת הרמב"ם שאין התגין מעכבין היינו בין אינו לישנו כהוגן, אבל התג שאינו נוגע נראה בעיני יתרון אות קטנה בין השיטין ופוסל כו' וכתב עוד הזהרתים שיהו התגין מגיע כל אחד מהן לגוף האות נפרד כל תג מחבירו במקום דבוק באותיות שלא יהיו אלא זיני"ן ולא עייני"ן או שיני"ן כמו שראיתי רבים מהם כו' ודקדק לכתוב בלשונו הזהרתים שיהיו התגין כו' אבל מעולם לא כתב דבזה האופן שהתגין נוגעין זה בזה דיהיה פסול בדיעבד אפי' לדעת הרמב"ם, והדעת נותן דאינו דומה דין הראשון והשני להדדי, דבדין הראשון דפסול הוא משום אות יתירה ולא משום ריעותא בתגין, שהרי אם אינו דבוק לגוף האות, ה"ז אות בפ"ע ואין כאן תגין כלל, משא"כ אם נעשו התגין כעין עי"ן ושי"ן, אבל המה דבוקים לאות שוב אינם אותיות יתירות שהרי דבוקים המה להאות אלא התגין אינן כדינן דבגמרא קרי להו זיונין מנחות (דף כ"ט) היינו שיהיו כזיינין קטנים ולא כעין עי"ן ושי"ן, אבל לא גרע בזה מאלו לא היו תגין כלל, ואין לומר דאפילו הן דבוקין באות ג"כ יש להם דין אות יתירה ורק אם המה זיינין כדין לא שייך אות יתירה אחר שהדין הכי הוא אבל היכא שעשה שלא כדינן מקרי אות יתירה אפי' אם המה דבוקין להאות, א"א לומר כן שהרי הלכה פסוקה דאפשר לתייג אותיות אחרות מה שאין מפורש בגמרא ולשיטת הרמב"ם והרא"ש אין תגין כעין זייני"ן כלל בכל שעטנ"ז ג"ץ, וא"כ אי נימא דאפי' הן דבוקין באות מקרי אות יתירה הלא כל ס"ת ותפילין ומזוזות שלנו פסולים לדעתם ז"ל ח"ו אלא ודאי כיון שהם דבוקין באות אין לחוש לאות יתירה אפילו אם אינו צריך וא"כ ה"ה בעושה צורת שי"ן ועי"ן והיא דבוקה באות, אין פיסול בזה משום אות אחר אלא משום שאינו מתוייג כהלכתן, וזה אינו גרוע מאינו מתוייג כלל, ואנן קי"ל דאם לא תייג אפי' שעטנ"ז ג"ץ לא פסול, ובאמת אם נימא דנוגעות אחת בחברתה פסול הס"ת, לא נמצא ס"ת כשר ח"ו. ועיקר דינים הללו מה שהעלה רמ"ע מפאנו ז"ל אינם מוכרחים כל כך וגם אם שלשתן המה מדובקים יחד באות ויכולין לקרא בצורת שי"ן, מ"מ אין בזה בית מיחוש, שהרי הכל רואים שאינם אלא כתרי אותיות ואינם אות בפ"ע. ע"כ יהיה מע"כ נ"י מבטל דעתו לדעת המכשירין בשביל כבוד התורה שנכתב בקדושה, אך מקום המטושטש במקום התגין ומשתנה ומתקלקל גוף האות ודאי צריך לתקן, והכל לפי עין ישרה. זאת הנראה לי לפע"ד:
3