תשובות משיב דבר, חלק ב י״דTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 14
א׳ב"ה א' ח"י שבט תרמ"ו.
1
ב׳לכבוד הרב וכו' ביעליסאוועט. מכתבו הגיעני, ואשר שאל באווזא שנשחט רוב סימנין, ונחתך הרגל, ואח"כ נשחט אותו המיעוט של הסימנין, דקיי"ל דטריפה, מהו דין הרגל, ועלה ע"ד מע"כ נ"י להורות דהרגל כשרה, כהא דאיתא בחולין (דל"ב) שחט את הקנה ונקבה הריאה כשרה משום דכמנתא בדיקולא דמיא, וכש"כ הכא דמנחא בדיקולא, והנה אף אם היה עומק ההוראה להכשיר הרגל, ג"כ א"א לומר כך דאווזא כולה טריפה והרגל כשרה וכדאיתא בחולין (דף עו ב') מתקיף לה ר"נ לשמואל יאמרו אבר שהחיות תלוי בו מוטל לאשפה והיא מותרת, מכש"כ הכא דכל האווזא נבלה ומוטלת לאשפה והרגל כשרה:
2
ג׳איברא בגוף ההוראה, אינו כמו שעלה בדעתו, בשלמא גבי טריפות אמרינן דכיון דהריאה כמנחא בדיקולא שוב אין טריפות פוסל בה וממילא כשר כל הבהמה, וה"ה אם נשחט רוב סימנים וניקב המוח וכדומה, אע"ג שגומר השחיטה, מכ"מ שוב אין טריפות פוסל בה דכבר אזיל חיותא דבהמה בשחיטת רוב הסימנים, אבל באיסור שחל בשחיטה האיך אפשר לחלק הרגל מכל העוף וכמו דשהוי במעוט בתרא קיי"ל דטריפה, אע"ג דאם לא נשחט כלל כשר משום שכבר נגמר השחיטה, מכ"מ כיון שמצוה לשחוט כל הסימנין ומיקרי המיעוט דישנן במצות שחיטה כדאיתא שם (ד"כ ב'), א"כ כ"ז שעוסק בשחיטה לא מיקרי נגמר השחיטה, ומש"ה פסול בשהיה, וכיב"ז הביאו התוס' חגיגה (ד"ח ב') בשם הירושלמי דהפריש הרבה בהמות לחגיגה, לעולם הוא מוסיף והולך ודוחה יו"ט עד שיאמר אין עוד בדעתו להוסיף, הרי דכ"ז שעוסק באותה מצוה, אע"ג שהיה אפשר לסלק עצמו ממנה, מכ"מ אם אינו מסלק עצמו ממנה יש לה דין גוף המצוה שהיא מוכרחת לעשות, והוא כלל גדול בתורה בכל המצות כמש"כ בחיבורי העמק שאלה (סי' נ"ג אות ד') בס"ד, וה"נ כיון שעוסק בשחיטה פוסל בה שהיה, ולא מיקרי שגמר השחיטה, וא"כ גם הרגל לא נשחט, ולא עוד אלא אפילו נחתך הרגל בעוד לא היה שיעור שהיה, ג"כ הרגל טריפה שהרי דומה לנחתך הרגל לפני גמר שחיטה, אך בנחתך הרגל ומעורה בכ"ש בגוף האווזא, בזה יש סברא לומר דאין שחיטה עושה נפול והוי כמו שנשחטה גם היא יחד עם כל העוף, אכן גם זה אינו ברור ויש לפלפל בזה הרבה, אבל אינו נוגע לענין שהרי בנ"ד נחתך הרגל לגמרי, מש"ה אפילו אי לא היה שיעור שהיה ג"כ הרגל טריפה שלא נגמר שחיטה כולה:
3
ד׳ואשר שאל מע"כ נ"י עוד אם מותר ליטע אילנות סמוך לבית הכנסת, וכתב מע"כ נ"י שראוי לעשות זכר לביהמ"ק דכתיב לא תטע לך וגו' אין לנו לבדות מלבנו איסורין שלא נמצא בתלמוד ואם היה בזה זכר לבהמ"ק, היה אסור לבנות ביהכ"נ של עצים ולעשות ספסלאות של עצים דכ"ז הוא בכלל לא תטע לך וגו' כמבואר במס' תמיד (ספ"א), אלא אין בזה מצוה לעשות זכר לביהכ"נ בזה הענין, אלא שראיתי בחי' רע"ק זצ"ל על או"ח (סי' קג) שהביא בשם הר' דוד עראמה לאסור וצ"ע, ומש"כ מע"כ נ"י לאסור משום בלבול הדעת וטיול, אין זה הוראה אלא מוסר, ואין כל המקומות שוין ואין כל הענינים שוין, המקום ית"ש יאיר עינינו, ויעמידנו על קרן אמתה של תורה. דברי העמוס בעבודה רבה ורובץ תחת משא הישיבה:
4
ה׳נפתלי צבי יהודא ברלין
5