תשובות משיב דבר, חלק ב כ״הTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 25
א׳נידון חריף ביתר באור הא פשיטא דלא מיקרי חריף אלא שאינו נאכל מחמת חריפות כמו שהוא אם לא באיזה תקון או תערובות כדאמרינן בפסחים ע"ו ובחולין בכ"מ לענין מילחא, וכן מש"כ בשו"ע יו"ד צ"ו פירות חמוצים מיירי בכה"ג, ומ"מ חולק האו"ה הובא בט"ז, כי לא כל מה שאינו נאכל נחליט דחריף הוא, ואף דמדברי המשבצות זהב (סק"ט) משמע דהטעם משום דנאכל, הנראה לי דבזה לא נחלקו מעולם, ומה שנחלקו הט"ז והבית הלל בבארש"ט תליא בפי' הש"ס פסחים ע"ד האי חלא דמתמהא כו' ופי' הרי"ף בחולין פ' גה"נ, וכן משמע מרש"י ד"ה דמתמהא דחלש מעיקרו, אבל מדברי רש"י ד"ה לקי והא דפרי משמע דהיה חזק ונחלש ונשאר בו כחו, ונחלקו בזה הט"ז סבר דה"ה חומץ חלש מעיקרו, רק משום דיש בו כח להחמיץ אם יעמוד עוד, דאי לא לא גרע מחלא דחליט בי', וכן דייק לשון הט"ז שכ' אפילו אינו מחומץ הרבה עדיין, ע"כ משמע דאם יעמוד יחמיץ יותר, והב"ה סבר דדוקא מי שהיה חריף מעיקרו ונחלש כדלעיל, אבל דבר שהוא בטבעו חריף קצת עד שנאכל כמו שהוא, לכל הדיעות לא מיקרי חריף, ויש ליישב גם דברי הפרמ"ג בפ"ח בזה האופן, אבל אם בטבעו חזק שא"נ כ"ש רק ממילא נחלש מיקרי חריף והיינו חלא דמתמהא וה"ה אם נחלש עפ"י תערובות, ומנא אמינא לה דכתב בש"ע יו"ד (קכ"ב ס"ג) תבשיל שרובו חומץ כו' והנה ביומא (פ"א ב') הלכה כרבי דחומץ מזוג משיב את הנפש, וכן כתב הרא"ש בכיצד מברכין (סי' כ"ג) דבמזוג קצת משיב את הנפש, ומ"מ הוי חריף, אלמא דהתערובות אין מוציא את כחו, וכן לנ"ד אם הזיתים בטבעם ראוים לאכילה כ"ש לא מיקרי חריף לכו"ע, אבל אם השמן מחלישו שפיר מיקרי חריף כתבשיל שרובו חומץ והא לא קשה על הט"ז מהא דיומא שם הא ברטיבתא כו' וברש"י ד"ה שריא, ולא משום גיעולי עו"ג דנט"ל ע"כ. חזינן דכ"ז שאינו חריף כ"כ לא מיקרי חריף עד שיתייבש שאני התם דמיירי לענין מחליא ליה לשבח דלרוב הפוסקים בעי דוקא חלתית, אבל לענין קליפה בצונן, דאפילו בצנון נמי בעי קליפה אפילו בכה"ג מיקרי חריף ועדיין צ"ע:
1