תשובות משיב דבר, חלק ב כ״וTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 26
א׳נשאלתי בזרע קנבוס שעושין מהן שמן, ואח"כ יש שואלין שאוכלין הפסולת המרוסקין, והנה נמצא בהקנבוס הרבה תולעים ומתרסקים עם הז"ק וא"א לברר הרבה ז"ק, והנה לעשות השמן פשיטא דשרי כהוראת הצ"צ (סי' נ"א) לעשות יי"ש מפירות מתולעים שאין בזה משום מבטל איסור לכתחלה, אבל לאכול הפסולת היה נראה לאסור. ואבאר דכבר דברו הפוסקים האחרונים ביו"ד (סי' פ"ד) בהא דתה"ד שלא התיר טחינת החטים מתולעים אלא בצרוף סברות אחרות, אבל משום שאין מכוין לבטל לחוד אסור, וכן הסכים גדול האחרונים רע"א זצ"ל בשו"ת (סי' ע"ז) מהא דהירו' דהא דתנן בתרומה שנדמעה דאם טחנן מותר, משום שהכהנים טוחנין אותם אין הפירוש משום שדרך לטוחנן בלא תערובות שרי אלא משום שבל"ז היו הכהנים טוחנים בהיתר, הא בל"ז אסור לחכמים דר"ט עיי"ש ומכ"מ הוראות הצ"צ בסי' נ"א נכון, אע"ג דכבר נראה כסותר עצמו בסי' פ', וגם המג"א דחה בסי' תמ"ז דעת הצ"צ (סי' פ'). הנראה לי לחלק בין איסור טעם בלבד שהוא שרי כל שאינו מכוין ומקורו מגיעולי מדין כמש"כ הר"ן פ' אין מעמידין דהאיך התירה התורה להגעיל ב"י עיי"ש. מיהו לא כו"ע שוין בזה ועיין תוס' זבחים (דצ"ו) ד"ה ואם שהקשו מהא דשרי לבשל שלמים בשל חטאת הא ממעט לזרים לנשים כו' אלא משום בטול ברוב, וק' הא מבטל איסור אלא כהר"ן אבל רש"י בע"ז (דף ע"ו) פי' דמבשל חו"ש דלכהנים, ולכאורה קשה מאי אהני בזה הא ממעט מנשים ועבדים ועוד הרבה אלא משום דעיקר בישול לכהנים, ואינך ממילא שרי וכמש"כ להלן, אבל שלמים דלישראל א"א לומר כן שהרי מצוה באכילת בעלים אסור לבטל אפילו אינו מכוין דלא כהר"ן, אבל איסור בעין אסור אפילו אינו מכוין לבטל, כדמוכח מהא דזרוע בשלה דחדוש הוא משום שמבטלין לכתחלה, ואע"ג שאינו מכוין אלא למצוה וכחכמים דר"ט לענין ערלה, ואפילו ר' יוסי לא התיר אלא משום שדרך ללקוט כל פירות או לטחון משא"כ בישול בזרוע יחד אין דרכו בכך והכי אסור לכו"ע אף שאינו מכוין לבטל, וא"כ שני ההוראות של הצ"צ נכונים, הן אמת דמדברי הצ"צ (סי' פ') שהקשה ע"ע מדעת הרשב"א בקדרה שמשתמש בשפע לא משמע הכי, וכן קשה על ישוב מנח"ט כלל ס' סק"א עיי"ש מכ"מ הדין אמת, וא"כ לעשות שמן שרי, אבל לאכול הפסולת אסור שמתערב בו רסוקי תולעים, והא שהתירו חטים מחומצים כתב הגרע"א שם שהוא משום שעדיין היתר, אבל בל"ז אסור ולא כמ"א, מיהו נראה דא"צ לחדש סברא דהיתר אלא היינו הך דתרומה דבשלמא ערלה או חטים מתולעים אי לא נתיר לא ילקטו כלל או לא יטחנו שהרי אפילו לעו"ג אסור למכור שמא ימכרם לישראל ואין עצה אלא להשליך לנהר כמ"ש הש"ך (סי' פ"ד) א"כ הטחינה מיקרי מבטל איסור לחכמים דר"ט, אבל דמוע דתרומה שאם נאסר לישראל ליתן לכהנים, והמה יטחנו ויהיו רשאים ממילא לאכול בתרומה ה"נ בזרות, וכן החטים מחומצים שאם נאסור לישראל על פסח, יטחנו ישראל לאכול לפני פסח ממילא יהיו בטלים אפילו בפסח, וה"נ בנ"ד דרשאים לרסקן בשביל השמן ואפילו אם נאסור לאכול הפסולת וממילא מותר גם הפסולת:
1