תשובות משיב דבר, חלק ב כ״זTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 27
א׳ב"ה ג' דחוהמ"פ תר"מ זוויניקראדקע. אל כבוד הרב הגאון הגדול האמתי צדיק יסו"ע כ"ש מו"ה נפתלי צבי יהודא ברלין נ"י אב"ד ור"מ ד"ק וולאזין. הן זה מקרוב אשר נתקבלתי לרב ומו"ץ פה עיר מגורתי ומצאתי אשר אינם מסתפקים ממי הנהר ההולך בעיר הזאת באמרם אשר זה רבות בשנים אשר מצאו רחוש במים קטנים הרבה יותר משומשמין עד שלא היה נראה לעינים בלתי ע"י נענועים בצנצנת המים עולים ויורדים ולא נמצאו בצנצנת כלי זכוכית אחת בלתי אחד או שנים ואולי שלשה, וברור הוא להם עפ"י הנסיון כי עוברים הם דרך המסננת, ע"כ אסרו עד כה המים, ואנשי העיר צמאו מאד למים כי אין להם רק שני בארות טובים מחוץ לעיר השייכים לאיש אחד ולא ינתנו בלתי במחיר רב ככל אשר ישית עליהם בעל הבארות וצעקת העניים גדולה מאד כי לא תשיג ידם אל המים ההם ונלחצים לשתות מבארות נשברים ועכורים ע"כ בקשו מאתי לעיין בדבר נחוץ הלזה ולשאול את פי גאוני הדור אולי תשיג יד תבונתם להתיר להם מי הנהר, ואנכי בראותי אשר לפי הנשמע לא באו המים במסה לנסותם עוד הפעם זה זמן רב ואשלח אני פעמים רבות בימים אלה ובדקתי בשבע בדיקות ובעינים פקוחות ומצאתי אותם נקיים וטהורים ואין בהם עתה שום ריחוש וע"כ התרתי אותם להם על חג הפסח בלבד ואחרי כן אראה לבדוק אותם שנית מדאגה מדבר פן מהפשרת שלגים או מחום הקיץ יתראה הרחוש שנית כמקדם, ודבר זה נפתח בקטנים כמוני ונסתיים בגדולים כמותו, הן מלבד כל זה אשר נקיים וטהורים הם עתה נלע"ד צד היתר בזה לפי שהם דקים כל כך עד שהם עוברים דרך המסננת לפי דברי החק"י בה' פסח (סימן תמ"ז) נחשב הוא לח בלח ובטל מה"ת, והאיסור משום בריה דלא בטיל אפילו באלף יש להתיר עפ"י דברי הרמ"א (בסי' ק"ב) משום שבא לעולם ע"י תערובות, ועוד כפי אשר עתה ראינו ובדקנו כי המים נקיים וטהורים הם, ע"כ יוכל היות אשר גם אם יתראו שנית נקל לתלות אשר אך מהפשרת שלגים הוא או מבורות נשברים הנקוים ועומדים ומחמת רבוי המים כעת שופכים, ויש לסמוך על הכרו"פ בזה בעת הדחק, וגם ע"י שאר היתרים המבוארים שם מגדולי הראשונים ע"ד בריה שבטלה באלף, עוד אבקש להשיבני דבר בדבר הבועות בכוליא והמה בכרכומי כמראה הדבש ומגיע עד הלובן, והלובן שלם ויפה, והנה הגאון הרש"ק ז"ל בספרו אוסר בזה ואינו מתיר עד שיהיה הפסק בשר בריא בין הבועה להלובן מכח ס"ס שמא הלכה כהמחבר ורמ"א אשר גם במים עכורים אינו אסור עד שיגיע עד הלובן ושמא כרכומי המה מים זכים, ותמיה בעיני הלא לפי דברי הש"ך בפירוש דברי המחבר עד הלובן הוא שיגיע לתוך הלובן, אבל בסמוך ללובן אפילו במים עכורים כשר א"כ יש ס"ס אפילו בסמוך ללובן ג"כ בכרכומי הנ"ל, הגם שנראה דלא ס"ל להגאון כפירוש הש"ך בדברי המחבר, אבל עכ"פ יכולים אנחנו לעשות ס"ס עפ"י דברי הש"ך, גם אסתפק אם לתלק בכרכומי כמראה הדבש בין מראה טהעע גם שמעתי אומרים בקבלה מקדמונים אשר לפי שיטת רש"י שהביא הש"ך בפירוש הלובן הוא רק הלובן ההולך באמצע הכוליא אבל הלובן אשר תחת הענבה לא מיקרי חריץ, ומכשירים בזה, ע"כ אבקש להודיעני חות דעתו בזה ולתשובת מעכת"ה אחכה, כי כל אלה הלכות נחוצות למעשה, וביחוד ע"ד מי הנהר. ומדי דברי זכור אזכור עוד את אשר כבר העירותי לתמוה בדברי הב"ש (בסי' קמ"א סעיף נ"ה) שכתב על דברי המחבר, ואם האשה אומרת בפני קבלו השליח לגירושין נאמנת, וי"א דוקא כשהגט ביד האשה, ע"ז כתב הב"ש הטעם שהאשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת, וקשה לי הלא מבואר בתי"פ כתובות דדוקא כשאין הגט בידה אז נאמנת שאינה יכולה להעיז, אבל כשהגט בידה ואמרה לבעלה גירשתני אינה נאמנת וכאן איירי שהגט בידה, וא"כ דברי הב"ש מופלאים המה ממני, ובזה הנני משתחוה מרחוק מול הדרת כת"ה בתקוה נאמנה לתשובתו:
1