תשובות משיב דבר, חלק ב כ״חTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 28
א׳תשובה להנ"ל. ע"ד הנהר אחרי שבדקו יפה רשאין להשתמש בו וכדתנן ר"פ האשה וחכ"א בודק עד שמגיע לסלע וכו', ותולין באיזה סיבה רחוקה, אמנם הבדיקה יש לעשות בכמה עתות קור וחום קיץ וחורף דשמא האויר גורם, וגם יש לבדוק דוקא בצאת הנהר מן העיר דאי יבדקו במקום כניסתו יש לחוש שמא עפרורית שבאמצע העיר או בצאתו גורם ריחוש, אבל אי נבדק בצאתו שוב אין לחוש דאי נולד הריחוש בהכנסו היה נראה גם בצאתו:
1
ב׳ומ"ש בענין ביטול לא שייך ביטול בדבר הנראה לעין, וגם מש"כ לדין בריה כמו בסי' ק"ב לענין דבר שיל"מ, הוא טעות, ושם הוא מין במינו ולא ניכר האיסור בבואו לעולם, משא"כ בריה שהיתה ניכר בצאתו, גם מש"כ שאם היה בא הריחוש משלגים או מבורות שריין בדלא פירשו, נכון הוא אם נוצרו שם ובאו לנהר, והיינו רביתייהו, אבל אם ממים הללו נוצרו בנהר, הלא בריות של נהר הם, ומי יודע מתי נוצרו:
2
ג׳בדבר הכליות הוראת הגאון רש"ק אינו הלכה פסוקה, וכל מורה הוראה רואה מחלוקת הראשונים בזה ומורה כשקול דעתו, וכרכומי הוא געל ונוטה לאדמומית הוא מראה דם וע"ד הלובן שתחת הענבה, באמת מלשון הגמרא חולין (דנ"ה), והוא דמטיא לקותא במקום חריץ, והיכא מקום חריץ חיורא דתותי מתני ולא קאמר והוא דמטי לקותא לחיורא דתותי מתני מבואר דדוקא למקום חריץ, ולא בלובן שתחת הבשר, אכן לשון הרמב"ם ושו"ע לובן שבתוך הכליות היה במשמע סתם לובן אבל יש לפרש שבתוך כמו שת"א בתוך הגן באמצעות גינתא, ואע"ג שלא בכ"מ ת"א הכי אבל כאן יש לפרש הכי מדלא כתבו הלובן שבכליות:
3
ד׳ועל קושייתו שכתב בק"ש (סי' קמ"א סנ"ה), לשונו של מע"ל הוא בשבוש גדול, דשם מיירי בשאין הגט בידה, וכשהגט בידה פשיטא שנאמנת לומר נתגרשתי בו ואמנם כך יש להקשות על הב"ש דמיירי באין הגט בידה והיא נאמנת משום דאינה מעיזה, ע"ז יש להקשות ממש"כ התוס' בגיטין (דכ"ז) ד"ה אם, דהיכא דהגט מסייע לה מעיזה, איברא לא על הב"ש קשיא כ"א על הרא"ש שכתב כן, ובפשיטות י"ל דלא ס"ל כמ"ש התוס' כמש"כ הגר"א באהע"ז (רסי' קכ"ג) עיי"ש, אבל גם בל"ז יש להקשות על הרא"ש דבגמרא איתא הטעם דנאמנת משום מיגו והוא ז"ל כתב משום דנאמנת מדר"ה דאינה מעיזה וצ"ל דודאי אין המיגו יפה כ"כ כמ"ש הרא"ש, אבל אפילו מיגו גרוע מהני לסברא דחזקה אע"ג שאין החזקה יפה כ"כ דאיכא דמסייע לה וכיב"ז איתא בכתובות (די"ב) לענין ברי ושמא דהוי מיגו גרוע, ובזה מיושב גם קושיית הב"ש שם ובריש סי' י"ז לענין אי מעיזה היכא דאיכא עד א' דמסייע לה עיי"ש:
4