תשובות משיב דבר, חלק ב כ״טTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 29
א׳להה"ג אבד"ק ראמען ר' אליעזר ארלאזאראוו ע"ד קובץ א"י שחולק על השו"ע בתרי מילי והנה בדבר תולעי פירות צדקו מאד דברי מעכ"ה נ"י אשר נפלא הוא שיבא מי לעקור הלכה פסוקה בכל הראשונים אשר מפיהם אנו חיים, ומבואר בשאלתות פ' שמיני דפירשו איתסר משום דכתיב כל השרץ לרבות פי' דעיקר המקרא משמעו באתלע במחובר אפילו לא פירשו אבל מדכתיב כל מרבינן אפילו גדלי בתלוש וכשפירשו, והאיך אפשר להתיר מכללא דכל היוצא מן הטהור טהור, אחר דמרבינן מדרשא דקרא, ועיקר כלל זה לא נשנה אלא בנולד מן הטהור, וכ"כ התוס' נדה (ד"נ) בד"ה תרנגולתא, ולא שרי מטעם כל היוצא מן הטהור טהור, שהרי האם לא ילדה האפרוח אלא ביצים הטילה, ואפרוח מעפרא קא גדיל פי' מן הביצה שנעשה עפרא וכדאיתא בתמורה (דל"א א') אבל גבי ביצה אימת גדלה כי מסרחאי וכי אסרחא עפרא בעלמא הוא ולא כמו שהבין מע"כ בפי' התוס', הא מיהא מבואר דלשון זה הכלל אינו אלא בנולד, ומה שהביא מע"כ נ"י התוספתא תולעת שבעיקרי אילנות וקפא שבירק חייב אינו ענין לחקירה שאנו עומדים, דשם מיירי שהתליעו במחובר, וחייב אפילו לא פירשו. ומה שראה מר בהע"ש פ' שמיני שהגהתי פטור היינו בלא נגמר ואינו ראוי לריחוש וכמבואר בלשון העיטור שהבאתי, ואין נ"מ לדינא דלפי העמ"ש הנוס' חייב מיירי שנגמר והגיע לריחוש כ"ד, אלא שיש פוסקים שאסורים אפילו לא נגמר, והכל מבואר שם בהע"ש, וכ"ז מיירי בגדלי במחובר ולא פירשו הא מיהא מש"כ בקובץ בזה כפי שהביא מע"כ אינו אלא הוא וראוי לפרסמו, ואשר הביא מע"כ עוד שחולק על הרמ"א באו"ח (סוף סי' תקכ"ז) בשם מהרי"ו במי שמתענה ביו"ט אפילו הניח ע"ת, אסור לבשל לאחרים אפילו לצורך בו ביום דהוי כמו שלא הניח ע"ת שאינו מבשל לאחרים עכ"ל הגהות רמ"א, ובד"מ הביא בזה"ל כתב מהרי"ו מי שמתענה ביו"ט אסור לבשל לאחרים דכיון שאינו יכול לעצמו אסור לבשל לאחרים כמו שלא הניח ע"ת דאסור לבשל לאחרים, ולא נזכר שאסור לבשל לאחרים לצורך היום אלא שהרמ"א הוסיף לקח דע"כ היינו טעמא דמהרי"ו דאי נימא דהמתענה ביו"ט מותר לבשל לאחרים א"כ מותר לבשל לעצמו לצורך שבת, משום הואיל דאי מקלעי אורחים כדאיתא בפרק אלו עוברין, והשתא דמהני ע"ת לעצמו ממילא מותר לבשל לאחרים אלא זה פשוט למהרי"ו דהמתענה אסור לבשל לאחרים לצורך היום א"כ אין כאן הואיל ואי מקלעי אורחים, ולא מהני העירוב לעצמו וממילא אסור גם לאחרים דהוי כמו שלא הניח ע"ת זהו דעת רבינו הרמ"א לדעת מהרי"ו באמת הוא לכאורה תמוה מנלן דאסור לבשל לצורך נפש ישראל, אע"ג שהוא אינו יכול לאכול, והרי לכאורה מבואר להיפך דעיקר טעם הואיל ואי מקלעי ליה אורחים מיירי ואחר שכבר אכל ושבע וא"צ לבשל לעצמו וכן לר"ע בנפש בהמה מותר לבשל טרפה דלא חזי ליה וכמו שהקשה מע"כ נ"י, ומש"כ מע"כ דאזיל במה שנמצא בשו"ת מהר"י ברונא (סי' פ"ב), שמי שמתענה אסור בשאר מלאכות ג"כ כו' והוסיף מע"כ דמסתבר טעמיה לשיטת הרמב"ם שכל הנאות בכלל אשר יאכל במח"כ מע"כ לדידי נראה להיפך לשיטת הרמב"ם אין לזה מקום, שהרי התורה התירה לעשות מלאכה ביו"ט בשביל כל הנאה השוה לכ"נ, והוא אינו מתענה אלא מאכילה ושתיה ועדיין יכול לבשל מים לרחיצת פניו יו"ר דשוה לכ"נ, ודעה זו אינה אלא לשיטת התוס' דהא שמותר לרחיצת פניו יו"ר הוא משום מתוך שמותר לבשל לאכילה, מעתה המתענה ואין לו, היתר אכילה אסור בכ"ד, אך זה אמת דע"כ ס"ל דהמתענה אסור לבשל לאוכל נפש של חברו, דאלת"ה א"כ יש היתר דמתוך שמותר לבשל לאחרים ה"נ שרי לרחיצת פיו"ר, אלא פשיטא דאסור לבשל לאחרים. נחזור לענין פסק הרמ"א דהמתענה אסור לבשל לאחרים לצורך בו ביום שנראה שהיה זה הדין פשוט בעיני מהרי"ו והרמ"א עד שלא הוצרכו אלא להוסיף דממילא לא מהני ע"ת לבשל לצורך שבת לאחרים לאפוקי מדעת התוס' ריש מס' ביצה (ד"ב ע"ב) בד"ה והיו כו' אפילו לדידן כו' דכתבו דלא קיי"ל כרבה בהא דאמרינן הואיל דאי מקלעי אורחים ועיקר היתר ע"ת הוא משום דצרכי שבת נעשים ביו"ט משום מתוך ולצורך מצוה, וא"כ אפילו המתענה רשאי לבשל בע"ת לעצמו לצורך שבת משום מתוך שמותר לבשל לצורך רחיצת פניו יו"ר, וכשיטת הרמב"ם דשארי הנאות הווין בכלל אך אשר יאכל לכ"נ, מש"ה כתב מהרי"ו דאינו כן אלא עיקר היתר הוא משום אי מקלעי אורחים, וא"כ המתענה אסור, וגברי רברבי אמרי מילתא לא דבר ריק הוא, ונראה דס"ל דכמו דאיתא (בדכ"א) אליבא דר"ע דהא דנפש בהמה בכלל משום דמזונותן עליך ואסור לאכול קודם שמאכילה, ה"נ היתר אורחים הוא ג"כ עיקרו משום דצורך דידיה הוא להאכיל את האורח עמו, ואע"ג דבאמת מותר לבשל לאחרים אפילו בשעה שאינו אוכל כלל, היינו משום הואיל דשרי לפני סעודה דידיה ה"נ שרי כל היום וכדאיתא שם (בדף יח ב') דהואיל דקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי, אבל עיקר היתר הוא משום דאורחים מזונותן עליו מיקרי, תדע דלמאי קאמר בגמ' אי מקלעי ליה אורחים נימא אי מקלעי אחרים דלא אכלו היום, אלא עיקר ההיתר הוא משום אורחים, וממילא המתענה דלאו אורחיה להאכיל לאורחים באמת אסור לבשל לאחרים, זהו דעת רבותינו ז"ל:
1