תשובות משיב דבר, חלק ב פ״אTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 81
א׳ב"ה א' ח' שבט תרמה וואלאזין כבוד ידיד ה' וידי"נ הרב המאוה"ג וכו' כש"ת מי מישל שמואל שפירא נ"י מכתבו מיום ב"ך טבת הגיעני במועדו. והנני להשיב לפי קוצר דעתי:
1
ב׳ע"ד בית העשוי כמין צריף היינו שהכותלים משופעים וגגו וקירותיו אחד פשיטא שפטור ממזוזה כיון דקיי"ל דאינו סוכה משום שפוע אהלים לאו כאהלים. מכש"כ לענין מזוזה דבעינן דירת קבע לכ"ע. וכל שאין לה גג בפ"ע אין נאה לדירה כפרש"י בסוכה (ז' ב) כי איבעי לן בשגבוה דופן טפח דכשר לסוכה אם חייב במזוזה ונראה לי דמכ"מ פטור כ"ז שאין הכותלים גבוה עשרה. דגבהות טפח אינו מועיל אלא שלא יהי' שיפועי אהלים כיון דניכר בזה הגג וכותליו. אבל לענין שאינו דירה לא מועיל גבהות טפח ולא תקשה א"כ אמאי תניא ומודה ר"א שאם הגביהה מן הקרקע טפח. והרי אביי ס"ל דר"א בעי דירת קבע ובאמת ע"כ לא ממשנה זו לבד הוכיח דר"א ס"ל ד"ק בעינן שהרי אנן קיי"ל סוכה ד"ע. ומכ"מ סוכה עשוי' כמין צריף פסול משום דשפועי אהלים לאו כאוהלים דמי. וכבר עמדו ע"ז הראשונים מפרשי הרי"ף ע"ש וצ"ל דאביי למד ממק"א דר"א ס"ל הכי. וביארנו דעיקר למד אביי דב"ש ור"א ס"ל דירת קבע מהא דס"ל הא דכתיב חג הסוכות תעשה שבעת ימים שאין עושין סוכה בחוה"מ. והיינו סוכה לשם חג של שבעה כדאי' שם (כ"ז ב) [וראוי לדעת דהא דאי' לפנינו עשה סוכה הראוי' לשבעה הוא טה"ד וצ"ל כפי הנוסח שבפירש"י עשה סוכה לשם חג של שבעה] ואנן קיי"ל דרשה דתעשה שבעת ימים עשה סוכה הראוי' לשבעה. פי' לאפוקי אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' וכדאי' (כ"ג א) וב"ש ור"א לא ס"ל הכי משום דס"ל סוכה ד"ק בעינן ואם אינה יכולה לעמוד בר"מ אינה ד"ק. ואביי הסיב טעמייהו דב"ש ור"א ג"כ משום דלטעמייהו קיימי. אבל אנן קיי"ל כוותייהו מטעם אחר הא מיהא ברור דר"א ס"ל ד"ק בעינן ומכ"מ בגבוה הכותל טפח כשר. וא"כ ה"נ דבעי מזוזה אבל מכ"מ אינו דומה קבע דמזוזה וקבע דסוכה למ"ד סוכה ד"ק בעינן. שהרי כבר כתבו התוס' (ז') דכל הני תנאי דס"ל ד"ק בעינן לא קיימא בחדא שיטתא אלמא שאין הכרח דמ"ד סוכה ד"ק בעינן יהא פסול כמין צריף משום זה הטעם דודאי מכ"מ לא בעינן שיהא הסוכה קבע כבית לגמרי. ותדע עוד שהרי (י"ט ב) אי' דברייתא איפכא תניא ר"א מכשיר. אלמא אע"ג דודאי ר"א ס"ל דירת קבע בעינן מכ"מ כשר כמין צריף. מעתה אין הוכחה מהא דמכשיר ר"א בגבוה מן הקרקע טפח לענין מזוזה דחייב. ותו דכמו בענין הפתח מבואר בשו"ע יו"ד סי' רפ"ז לענין משקוף דבעינן שיהא במזוזות גבוה עשרה טפחים. דא"א לעשות משקוף ומזוזה יחד ה"נ לענין כותל וקרוי כיון דקיי"ל בסי' רפ"ו דבית שאין לו תקרה פטור א"א לחשוב הכותל והקרוי יחד. ובעינן עשרה גובה הכתלים:
2
ג׳מה ששאל מע"כ נ"י באשה שמתיזין למקורה מי בישול של קליפת עץ. והנה מוצאת בבדיקות חתיכות גושיין אדומות ואומרת שלדעתה הוא מצבע אודם הקליפות שמאדים את הליחה הלבנה שבמקורה. הן על השערות בעלמא אין לסמוך אפילו בכתם ודמי לספק עברה בשוק של טבחים אחר שלא ידענו אם דרך המים שמתיזין להאדים. אך בקל יש לעמוד ע"ז ע"י הרופא או ע"י בחינה של מע"כ עצמו. אכן אם כנים הדברים שמאדימים הרי דומה לאשה שיש לה מכה. ולענין תלי' בג"י הראשונים כבר אזלי בה נמושי וימצא דעות שונות בסידרי טהרה ובשו"ת ח"ס. ואין בידי להאריך בזה:
3
ד׳ע"ד לעבור על הפראם בש"ק. כבר ראה מע"כ נ"י מסתמא במש"כ בנתיב החיים על שו"ע או"ח סי' רמ"ח וכשאני לעצמי דעתי נוטה להגאון מ' טיאה ז"ל שאין ענין קנין שביתה לאיסור שיטה. ומה שהביאו משו"ת הר"ז מלובלין הוכחה לזה מדעת בה"ג לא נראה לי כלל. ומהיכי תיתי יעלה רבינו בה"ג חידוש כזה דמהני קנין שביתה לזה האיסור שאין לו רמז בגמ'. אלא בה"ג חולק על הר"י בתוס' עירובין וס"ל שאין איסור שיטה בספינה כלל ולא דמי למעבר כלל. דדוקא מעבר ששט בה ממקום למקום קרוב והוי דומה לשט משא"כ בספינה:
4
ה׳אכן בפי' מברא דמפורש בגמ' דאסור פליגי הערוך ורש"י דבחולין (צ"ה ב) חזי מברא. פרש"י מעבורת הנהר שהיתה באה מעבר השני לעבר זה והיינו פאראם. וא"כ אסור לילך בשבת על הפאראם אבל בערוך ערך מעבר פי' כגון ביצית ודוגית שהן ספינות קטנות שעוברין בהם ב"א בנהר. וא"כ אין הכרח לומר דמעברת הנהר שהוא קבוע הוא בכלל האיסור שדומה לחבית של שייטין ומאחר שהוא איסור דרבנן יש מקום להקל. וביותר במקום מצוה שכבר תמה הטור בסי' תרי"ג על בה"ג שאסר לעבור במקום מצוה על המעבר והא פשיטא דלא בא הטור להתיר שיטה עצמה במקום מצוה שהוא נגד משנה מפורשת במס' ר"ה. אלא הקשה על בה"ג דאוסר לילך על המעבר. ומה שהקשה המג"א מהא שכ' הטור בסי' רכ"ח שיטת הר"י לק"מ דודאי להר"י דאסר אפילו בספינה גדולה וא"כ הכל בכלל שיטה ודאי אסור אפילו במקום מצוה. אבל לבה"ג דמתיר בספינה ורק במברא אסור גזירה אטו חבית של שייטין. ע"ז הקשה דאם התירו לילך במים שלא לשם תענוג דיש לגזור אטו רחיצה של תענוג מכש"כ מברא דאין לגזור אטו חבית ש"ש. וראוי לדעת דמש"כ בפרש"י שבת (קל"ט ב) בד"ה ואומר כו' במברא בספינה רחבה העשוי' לעבור המים כו' שאין הפי' ספינה גדולה וכשיטת הר"י אלא ספינה קטנה שלא נעשית כי אם לעבור המים מצד זה לצד זה ואך אינו כדוגית או פאראם שאין דרך לישון שם שהרי הוא פתוחה מלמעלה ואינו הערמה. מש"ה פירש"י שנעשית כמו ספינה במכסה והיא רחבה שדרך לישון שם ג"כ. וה' יאיר עינינו ויעמידנו על האמת:
5