תשובות משיב דבר, חלק ב פ״בTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 82
א׳וע"ד שאלת חכם. שחקר אם רשאים ליטול מזוזה מבית שבעליו נועלים אותה על כמה ירחים ולקבוע המזוזה במקום אחר הן כבר ראה עינו יפה בפ"ת בשם בר"י דעת השאלתות דר"א דכמו דקיי"ל דמתירים ציצית מבגד לבגד כך מזוזה שרי למישקל מבית לבית. והוא בסי' קכ"ו ופי' רבינו הטעם דהא דאסור ליטול ציצית מן הבגד ומזוזה מן הבית משום בזיון המצוה היינו בזיון הציצית והמזוזה. וא"כ כשמטילים אותם בבגד אחר או בבית אחר אין לנו בזיון למצוה. והא דקאסר רב להתיר מבגד לבגד היינו משום בזיון המצוה בזו השעה עד שמטילים לבגד אחר. כ"ז מבואר בשאלתות שם אבל דעת רבותינו התוס' במנחות (מ"א ב) ד"ה רב משום דאין לבטל מצות הטלית מש"ה אין תועלת במה שמטילים הציצית בטלית אחרת ושמואל מתיר כמבואר בתוס' שם הטעם ובחיבורי הע"ש אות ה' ו' בארנו בס"ד. וע"ד דקיי"ל כשמואל סיימו התוס' שם ולא דמי למזוזה. מבואר דמזוזה אסור ליקח באופן שלא ידורו בה ולא יטילו מזוזה אחרת. וכמו לענין ציצית דמטילים מבגד לבגד היינו באופן שהבגד הראשון ישאר ביד בעליו בלי ציצית ויהא מונח בקופסא. בזה האופן אסור במזוזה והא דאי' בב"מ (ק"א) דאסור ליטול המזוזה כשמשכירים אותה לישראל רבותא הוא. דאפ"ה אסור אע"ג דהשוכר יטיל מזוזה ולא יהי' הבית בטל ובציצית כה"ג אם ימכור הבגד לאחר שרי להסיר הציצית. אבל בבית אסור וע"ז נתנו טעם בב"מ שם וכשנוטלה כאלו מזיק אותן שידורו בבית. פי' ל"מ אם אין אדם נכנס לדור שם ודאי אסור משום שמסכן הבית. וזהו שכ' בשבת (כ"ב א) בד"ה א"נ מזוזה שאני שעשוי' להציל מן המזיקין. פי' באשר לא יהי' מזוזה ויסתכן הבית אבל כשאחר נכנס וקובע בה מזוזה מ"ט אסור. ע"ז כתבו התוס' דנראה כאלו מזיק אותן שידורו בבית ואפילו אם תומ"י יבא רעהו לדור בו ויקבע מזוזה אסור משום לא פלוג. וכמ"ש מעכ"ת נ"י אבל להניחה בלי מזוזה אסור עפ"י הדין לשיטת התוס'. אע"ג שהיא פטורה עפ"י דין מכ"מ אסור לבטל הבית ממצוה שהי' בה וביותר שיגרום בה סכנת מזיקין ואשר הוכיח מעכ"ת נ"י מסוגיא דיומא (י') דקאמר דבשארי ימות השנה כו"ע לא פליגי דפטורה אפילו לר"י. אלמא דשרי ליטול המזוזה מן הסוכה ודוחק לומר דמיירי אם נפסלה. הוכחה מוחכמת היא מכ"מ לפי הפשט מיירי אם חייב עפ"י דין. ובאמת לר"י כשקבעו מזוזה בחג לא הסירו לעולם. אלא שקשה הי' למאי נ"מ בזה שפטורה מן הדין מכ"מ הי' שם מזוזה מימות החג. איברא לשיטת הגאון רע"א זצ"ל שרמז עלה מעכ"ת נ"י ודאי ניחא דנ"מ דלר"י צריך לברך בחג. אבל כבר ביארתי בהע"ש סי' קכ"ו אות ז' שאין הדין כן וא"צ לברך וגם לא כמג"א סי' י"ט סק"א ע"ש. וא"כ נשאר דקדוקו של מעכ"ת נ"י אכן כשאני לעצמי הנני מפרש סוגיא זו באופן שממילא יתיישב זה הדקדוק. דקשה לי הא שהקשה רבא לאביי והא סוכת החג בחג קתני וכי אביי לא ידע משנה זו. וע"כ גם אביי מפרש מחלוקת ר"י וחכמים דלטעמייהו קיימי. ותו מאי דייק והא סוכת החג בחג קתני הרי אי תנן סתם סוכת החג ר"י מחייב הי' קשה יותר. וכבר עמדו בזה בתוס' ובת"י ונראה דלכאורה אין בזה דפליגי ר"י וחכמים אי סוכה ד"ק או ד"ע כדי ישוב על מחלוקת במזוזה. שהרי גם לרבנן כשר אם תהי' הסוכה ד"ק והאיך תנן סתם וחכמים פוטרין. וצ"ל דהמשנה סתם דרך הכשר סוכה דלר"י היא ד"ק ולרבנן מסתמא ד"ע והכי מפרש אביי. והקשה רבא א"כ למאי תנן בחג הא כמו כן פליגי בדירה כזו שעושין לחג אם דרים כל ימות השנה. אלא ע"כ דירה כזו אפילו אם היא דירת קבע ג"כ פליגי ר"י וחכמים בחג דוקא דר"י סבר דמשום שהתורה ציותה לעשות ד"ק הרי היא חייבת במזוזה אע"ג שאם דר בסוכה זו בשאר ימות השנה פטורה דמכ"מ אינו אלא ד"ע. מכ"מ בחג מהני ציווי התורה לעשותה קבע וכי"ב כ' הר"ן לענין כזית הראשון בסוכה יע"ש וחכמים ס"ל דפטורה לטעמייהו. ובזה העלה רבא דה"ה דפליגי בסברא דדירה דבע"כ אי שמה דירה. מעתה עמדנו על הביאור בשאר ימוה"ש כ"ע מודי דפטורה אם דרים בד"ק כזה. וע' תוס' סד"ה וכי תימא שכ' דכיון שיוצא בשעת גשמים דירת עראי היא:
1
ב׳היוצא מכ"ז דלשיטת התוס' אסור מן הדין ליטול המזוזה בין שנועלה בין שמשכירה לישראל. ורק כשמשכירה לנכרי נוטלה בידו כדתניא בב"מ שם ולשיטת השאילתות דמתיר מיירי הברייתא כשאינו מניח המזוזה במק"א. אבל כשמניחה במק"א לעולם שרי והא דבאמת דקדקו התוס' דמזוזה אינו דומה לציצית. דאסור כשנועל הבית למדו מדתניא ומנכרי נוטלה בידו ולא תני אם אינו משכירה לישראל נוטלה כו'. אלא אין שום נ"מ אם משכירה לישראל או לא וזה ברור. המקום ית"ש יאר עינינו ויעמידנו על קרן האמת והיא התכלית והחותמת כנפש ידידו העמוס בעבודה רבה:
2
ג׳נפתלי צבי יהודא ברלין
3