תשובות משיב דבר, חלק ב צ״הTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 95

א׳ב"ה קאמין מוש"ק אור לכ"ו חשוון התר"ז. אחד"ש כת"ר באהבה נמצאו לי דברי קדשו ביקרת מכתבו מן י"ז דנא. ראיתי חביבותא דמר אשר שקד לשום לב לאשר דנתי לפניו בהלכה. ועוד חבה יתירה הודיעני באשר לא זז מחבבני. להודיעני במכתב את אשר עלו על רעיוניו לתרץ רומיא דברי רבינו הר"מ ז"ל אשר שאלתיו. אך החופש לנפשי להגיד לכת"ר אשר מצאתי להעיר על דברי מכתבו אשר השתעשעתי בהם והנה את אשר התפלא על פסק רבינו בדין אבוד ושרוף פי"א מה' פסהמ"ק ה"כ. כבר עמד ע"ז הרב ל"מ בפ"א מה' אלו הל"ד, והעלה לחלק בין זבחים למנחות. משום דעיקר קרא בזבחים הוא דכתיב ומצאתי לרבינו ז"ל כיוצא בו לענין נוגע בבגדים שנגעו במת שטמא ט"ז אבל נושאן טהור משום דטומאת משא במת עצמו אינו מבואר בכתוב כמש"כ רבינו בפ"ה מטו"מ הי"ג. ועל אודות אשר חידש מכ"ת לומר דיתור בגדים אינו אלא בבגדי קדש אבל לא בבגדי חול. ומטעם זה רוצה לומר דקרועי בגדים שפסולים ואינם מחללים עבודה הוא כשבגדי חול שלבש ע"ג בגדי קודש המה קרועים הוי פסול ואינו מחלל עבודה אבל אם הבגדי כהונה עצמן נקרעו מחלל עבודה ג"כ. עדיין לבי מהסס בזה דהא סתמא קתני בברייתא זבחים (י"ח ב) בד שלא ילבש של חול עמהן. ובת"כ יכול לא ילבש עמהן בגדי קודש אבל ילבש עמהן בגדי חול וכו' ואף שעל ההיא ברייתא אמרו שיש מהן למצוה ויש מהן לעכב. ע"כ כל הני דנקט בתו"כ לעכב נינהו דהא שחקים אינן כשרים אלא בדיעבד וכמש"כ רבינו בפ"ז מהלכות כלי המקדש הלכה ה' ואצטריך לרבות בתו"כ מילבש דכשרים. אבל כל הני דממעטינן שם פסולים אף בדיעבד ובר מן דין מדברי רבינו משמע שלא הי' לובשין בגדי חול ע"ג בגדי קודש אף דאיכא אונס צינה ממש"כ פ"ז מהכה"מ ה' י"ד. הכהנים כו' אלא חלוק אחד והטעם הזה הוסיף רבינו מדידי' שבירושלמי דשקלים לא הביא רק ב' טעמים האחרים שכתב רבינו, א"כ דבר פשוט לרבינו שאף בבגדי חול ע"ג ב"ק הוי יתור בגדים ואף כי מחייבינן למשכוני נפשין להעמיד דברי רבינו יותר נכון לענ"ד לחלק בין קריעה לפרימה וכפי שפי' הערוך. וקרועים פסולין ועבודתו פסולה אבל נפרמו הבגדים אינן פסולין. ולפיכך עבודתו כשרה אבל הכהן הוי פרום בגדים ופסול לכתחילה. ולענין קריעה הקורע מתוך האלו יצא ובבג"כ הוי נמי מעשה מחט כדתניא בית יד שלה נארג בפ"ע. ועל שהניח הכ"מ בצ"ע דברי רבינו שפוסק בפשיטות מב"מ לא הוי צף בפ"ט מה' רוצח ושמ"נ נראה לי שהוא מוכרע ממקומו דאפשטא בעין. דהוי פלוגתא דת"ק ור' שמעון דאי אף לת"ק הוי צף למה נקט עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר. אף בל"ז לא הוי שכחה משום צף א"ו לדידי' לא הוי צף. ולר"ש אין הכי נמי דאפי' לא החזיק בו להוליכו לעיר לא הוי שכחה משום צף אלה הדברים מצאתי להעיר על דברי כת"ר ואם שגיתי יסלח נא לצעיר עבדו ידידו מתכבד בקרבתו:

ב׳חיים יהודא אייגעש.