תשובות רבי עקיבא איגר החדשות נ״בTeshuvot Rabbi Akiva Eiger HaChadashot 52
א׳עוד לו.
1
ב׳וע"ד ספיקתו דמר במה דפסקינן בש"ע אה"ע סי' צ"ט בהג"ה דא"י לסלקה מבגדים במעות אלא היא נוטלת בשויין, אם נימא כן גם בתכשיטין כלי כסף וכלי זהב דיש לדייק מלישנא דהריב"ש שכתב דבזה לכ"ע שמין בגרושה, דמלישנא דשמין משמע דאינו יכול לסלקה מהם, וכדדייק כן הח"מ סק"ד ממשמעות לישנא דהטור לענין בגדי שבת ויום טוב עכ"ד.
2
ג׳מסתברא דיכולים לסלקה מהם דהריטב"א דייק לה להך דינא דא"י לסלקה מבגדים מלישנא דהש"ס דקאמר בגדי אלמנה שמין וכו' דמלישנא דשמין משמע שהיא מחזקת אותם וא"כ אין לך בו אלא חדושו, דהיינו בגדי חול להרמב"ם, וכמו כן להרא"ש והטור דס"ל דגם בבגדי שבת בגרושה אין שמין, דגם בהם אמרינן כי אקני לה אדעתי' למוקי' קמי', הרי דסוגיא דבגדי אלמנה מיירי בבגדי שבת, אם כן ממילא מלישנא דשמין משמע דגם בבגדי שבת שמין ומחזקת אותם, וזהו כוונת הח"מ במה דכתב וכן הוא משמעות לשון הטור, היינו כיון דהטור כתב ל"ש בגדי חול ל"ש בגדי שבת, משמע דחד דינא אית להו דסוגיין מיירי בכל בגדים, וא"כ ממילא דיוקו של הריטב"א הנ"ל שייך גם כן אבגדי שבת דמיניה מיירי הסוגיא לדעת הטור, אבל להרמב"ם באמת בבגדי שבת מסלקין לה מהם, כיון דהסוגיין לא מיירי מזה, ועיין בספר כתובה להגאון פפד"מ נ"י שנקט ליסוד פשוט דלס"ד דמקשן דפריך לרב מההיא דאין להקדש בכסות אשתו, ע"כ דס"ל להמקשן דמסלקין אותה, דאל"כ לא פריך מידי דמש"ה אין להקדש בהם כיון דהם קנויים לה ויכולה ליתן דמיהם ע"ש. הרי דס"ל דהיכי דיכולה ליתן דמיהם אין ההקדש חל, אם כן להרמב"ם דמשמע דבכסות אשתו חל ההקדש בבגדי שבת כמו דס"ל להרמב"ם דבע"ח גובה מהם, וכדמשמע להדיא מלישנא דהרב המגיד פ"א מהלכות מלוה במ"ש וראיתי מי שכתב וכו' ואם הקדשו והעריך וכו' משמע להדיא דלהרמב"ם יש להקדש בבגדי שבת אם כן מוכח דמסלקי לה מהם, דאל"כ איך חל ההקדש, ואף דיש לפקפק על דברי הגאון נ"י די"ל דאין קנוים לה אלא אם כן תתן דמיהם וכל זה שאינה ניתנת דמיהם, צריכה להחזירם אם כן עדיין מקרי על כל פנים לענין זה נכסי הבעל דקנויים לו לדמיהם דויש לו זכות בהם לדמיהם ואם כן חל ההקדיש כמו במקדיש שור לדמיו (וה"ה חביבי המל"ח הבח' החתן החריף ושנין כ"ה אברהם משה נ"י רצה לדון דיש להבעל בהם קנין שיעבוד על דמיהם, ולא גרע מקנין שעבוד' במשכון וחל ההקדש), אך מ"מ לענ"ד דברי הגאון נ"י נכונים דאף דחל ההקדש עליהם היינו במקדישם במפורש, אבל במקדיש נכסיו סתם אין זה בכלל נכסיו כיון שאין הגוף שלו רק לדמיו עיין בר"ן ר"פ השותפין שנדרו, עכ"פ דעת הגאון נ"י בהחלט דזה תליא בזה דהיכא דיכולה ליתן דמיהם בוודאי לא חל ההקדש, א"כ בהכרח דלהרמב"ם בבגדי שבת מסלקים להם מהם, ואף דהמחבר פוסק ג"כ כהרמב"ם דבגרושה שמין לה בגדי שבת, ורמ"א מדשתק אודויי אודי ליה ואעפ"כ פסק דאינו יכול לסלקה מבגדים, ומשמע להדיא דקאי גם אבגדי שבת וכמ"ש הח"מ ג"כ נלע"ד דדעת הרמ"א דהוי ספיקא דדינא ומשום הכי בבגדי שבת שמין בגרושה דהיתומים הוי מוחזקי' בכתובה ומספק מנכין לה, ובלא"ה צ"ל כן, דהרי הרמ"א בחוה"מ סי' צ"ט כתב ויש חולקים והיינו דבעל חוב אינו נוטל בבגדי שבת, וא"כ אמאי סתם הכא כדעת המחבר דבגרושה שמין אותם, אע"כ דמספק הח"מ דשמין לה, ובאמת אם שווין יותר מהכתובה המותר היא שלה דמספק אין מוציאין ממנה, ודברי הב"ש סק"ד ע"כ היינו רק באלמנה, וכיון שכן שפיר כתב הרמ"א דאינו יכול לסלקה מבגדים אפילו מבגדי שבת, דלענין זה היא מוחזקת ויכולה לומר ק"ל כהרא"ש והטור דגם בבגדי שבת אין מסלקין אותה, אבל להרמב"ם באמת מסלקין לה מבגדי שבת, וא"כ ממילא הו"ה מתכשיטי כסף וזהב להטור והרא"ש, דתכשיטי כסף וזהב להטור והרא"ש הוי כמו בגדי שבת להרמב"ם כנלע"ד.
3
ד׳תו נסתפק מעכ"ת נ"י להרי"ף דס"ל דבגרושה אין שמין, מ"מ י"ל דלאחר מיתתה או מיתתו מחזרת אותם, כיון דהשתא בלא"ה היא מופקעת ממנו בידי שמים, הוא באמת ספק עצום, וקצת נ"ל ראיה לזה ממ"ש הר"ן בשם הגאונים במתנת קרקע הוי שלה לגמרי ואין שמין לה אלמניתה, מההיא דאמרינן לחד מ"ד דבנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות, וא"א דכשתתאלמן או תתגרש צריכה להחזיר למאי הלכתא קנתה לה עיי"ש, וזהו הלכה פסוקה מבלי חולק. ולכאורה יקשה הא לשיטת הרי"ף אזדא לראי' זו דהא י"ל דנ"מ דקנתה לענין הגרושין (בשלמא הא וודאי לא קשה דלהריטב"א נ"מ דיכולה ליתן הדמים, דזה אינו דדווקא בבגדים שייך דאין דעתו שיפשיטוה ערומה, אבל בקרקע אם נימא דלא קנתה לגמרי צריכה להחזיר גוף הקרקע), א"ו מוכח דגם להרי"ף בגרושה אחר שמת הוא או היא חוזרים הבגדים, וא"כ שפיר מוכח דגם להרי"ף דלענין מאי קנתה הא גם אחר הגרושין אין יכולה לכלות הקרקע או למכרה כיון דעומד לחזור בוודאי או לכשימות או לכשתמות, ואי משום אכילת פירות לאחר הגרושין זהו אינו במשמע דלישנא דקנתה והבעל אוכל פירות משמע דקנתה לא מיירי מאכילת פירות רק מקנין הגוף דקנתה והבעל אוכל פירות, גם אפשר דזה לא מסתבר לדון דנתן לה מתנה אכילת פירות לאחר גרושין דמה"ת נימא דיתן לה ענין זכיות דווקא לשעה דתיפוק מיניה, אע"כ דבמתנת קרקע אקני לה לגמרי והוי כמתנה גמורה מעכשיו, והוי ממש כמו קרקע שלה אלא שההבעל אוכל פירות מדין נכסי מלוג, ולאחר הגירושין ממילא גם הפירות שלה וא"כ גם להרי"ף אתי' שפיר ראיית הר"ן אך מ"מ אין כדאי להוציא מתוך זה הכרעה לדין וצ"ע לדינא:
4