תשובות רש"י רמ״בTeshuvot Rashi 242
א׳אל האצילים, קטני ארץ בעיניהם והמה חכמים מחוכמים, וטבעם יצא ושמעם הורק ונדף ריחו למרחוק, משיבי מלחמה נדברים את אויבים בשער לפתוח ולסגור ואין נודד כנף, חליפים עמותים לראשי הגדולים פאת הישיש ר' אהרן וקרובי ר' אלעזר, יוסיפו אורך חיים וברכה תבואתם וגם ישאו צדקה מאלהי ישעם כחשקם וכאותם וכלבי אני שעל החותם המשיבם דבר משלחתם, ואני איני כדי להזקיקני לזאת, אך מענות על ריבי הוזהרתי ודעתי אני מחוה אותם, כמו שהראוני מן השמים.
1
ב׳יעקב היה שכיב מרע ואין לו לא בן ולא בת ולא אח ואחות, וחילק נכסיו על פיו והיו הקהל לפניו קרובים ורחוקים. ושאל מי יש כאן יצחק בר אברהם ור' יעקב כהן, ואמרו לו הן. ואותו ר' יצחק בן אברהם ור' יעקב כהן כשרים לעדות, ולא אמר לא להם, ולא לאחרים, הוו עלי עדים. וכל כיתי העדים מעידין שכן היתה תחלת צואתו: שמעוני קצינים, הנה דעתי לצוות על נכסי, כרם פלוני אני מניח לראובן ושמעון ולוי ויהודה וקרובים הם. אך יש בנות אחות שקרובות לו וראויות ליורשו יותר מהן, ועוד אשתו בת אחותו היתה. ועוד כרם פלוני ובית פלוני לזבולון ונפתלי, וכל העדים שוין בכך. ועל אשתו העיד ר' יעקב בר אברהם ור' יעקב בר צדוק שנתן לה במתנה כל כסף וזהב וכל מטלטלין חוץ מספריו. ועוד העידו מר יעקב ומר יעקב [שהניח] לה שני כרמים וד' בתים, שיהיו שלה כל ימי חייה, ואם תנשא ותניח זכר, יהיו הבתים והכרמים הללו לזכר היוצא ממנה, ואין אני רוצה שתמכרם לעולם. ואם תמות בלא וולד, יהיו הבתים והכרמים הללו לראובן ושמעון ולזבולון ונפתלי. ואותו מר יעקב ומר יעקב, אחד מהם קרוב לראובן ושמעון (וא) [ואחד] מהם קרוב לזבולון ונפתלי. ומר שמואל ומר נתן מעידים שכך אמר: הכרמים והבתים הללו אני מניח לאשתי שתהא מושלת ושולטת וניזונת מהן היא ובעלה אם תנשא, אבל לא תמכרם עולמית. ואם תניח זכר יהיו שלו, כי בת אחותו היא. ואם לא, יחזירו לקרובי ראובן ושמעון זבולון ונפתלי, כי איני רוצה שתבא נחלת אבותי ליד נכריים. ובנות אחות צווחות לפניו ופירש להן מה שפירש. ור' יעקב כהן מעיד כדברי מר יעקב ומר יעקב, אבל קרוב הוא למר נתן. ולמחרת הניח כרם אחד הנותר לו ולאשתו, ככל מה שפירש בשני כרמים ראשונים, ושני עדים אחרים היו שם ונפטר מחולי זה. ועמדה אלמנתו וקיימה עצמה לאחד מקרובי העדים הללו ועדיין לא נתקדשה. ובעלי יוסף ובנימין ובעלי בנות האחות עוברין על הכל לומר, שאין הנחה זו שאמר אני מניח, לא לשון ירושה ולא לשון מתנה, ואם תמצא לומר לשון ירושה הוא, הרי אתם ראובן שמעון לוי ויהודה אינכם ראויין לירש ואין לשון [ירושה] חל עליכם. וגם לשון המתנה שהזכיר לאשתו במטלטלין אינו מתקיים, הואיל ולא קנו מידו, [שהרי] לא מחמת [מיתה] צווה, שכך אמר: אם אעמוד מחלי זה אין בדברי כלום, ואם אמות יתקיימו דברי. ועוד שאין בעדות העדים ממש מפני כמה דברים: אחת שלא אמר הוו עלי עדים. ואחת, שגמר דבריהם הם אומרים יחזרו הכרמים לראובן ושמעון וזבולון ונפתלי, וקרובים הם להם. ועוד שדבריהם סותרים זה את זה. וגם [אותה] האלמנה צווחת שלא יחזרו הבתים והכרמים לאותן הארבעה קרובים מפני שהיא ראויה וקרובה לירש יותר מהם, וירושה אין לה הפסק, וגם בפני בעלה צווחה כן וגם תובעת כתובתה. ועל הנחת הכרם האחרון עוררים יוסף ובנימין על העדים לומר, שגם הם קרובים לראובן ושמעון וזבולון ונפתלי, ועוד שנתקיימה לאחד הקרובים: הוזקקתוני להשיב צריך, ואין צריך לשתק מעליכם, ואני אחרי כן לכל אשר גזרתם עלי כפי הבנת ליבי ומקובלתי מרבותי.
2
ג׳ששאלתם על העדים שקרובים זה לזה אם מצטרפים להעיד בעדות שבשכיב מרע אם לאו. ידעתי כי לא לי הוצרכתם לזאת... (לא מצאתי יותר, בתוך אבתר, לנותר אין פותר, ולא שפת יתר).
3