תשובות רש"י ס״הTeshuvot Rashi 65
א׳והילך תשובתו: אשר הזקיקני לתת לב על המקראות מוספי יום הזכרון, אשר הנהיג רבינו לפני פטירתו, להזכיר ובראשי חדשיכם, ולאחר פטירתו חלוקין על דבריו להחזיר הדבר ליושנה ואומרין שיש איסור וחילול בדבר, שהשומע אזכרת ראש חדש ביום שני יהא סבור שאלול מעובר ובא לקלקל את המועדות. ועוד ראייה לדבריהם מאשר פסקו רבותינו אומרין זכרון אחד ועולה לכאן ולכאן: לא שמענו את דברי החלוקין ולא להכריע באתי כי אני [איני] כדיי לעשות סעד לדברי הארי שן סלע וגבעת עולם אך מעבור על משלחתו אשר הזקיקני להודיעו מה קיבלתי מרבינו יעקב זצ"ל באותה שמועה.
1
ב׳אני משיבו כששימשתי לפניו לאותה [לא אותה שמועה] שמעתי מפיו קדוש בסדר המקראות כלום. ומהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה, פירש לתלמידיו כגון ותתן לנו את יום הזכרון הזה ואת יום ראש החדש הזה, וכן ביעלה ויבא, וכן במוסף את מוספי יום הזכרון הזה ואת יום ראש החדש הזה נעשה ונקריב, וכן בחתימה מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים. אבל בסדר המקראות הוא לא הזכיר, ואני לא שאלתיו כי לא ראיתיו נוהגין במקומינו בשום יום טוב הזכרת מקראות של מוספין, לפי שאינן שגורין בפה, חוץ ממוספי שבת וראש חדש שהן תרידין [תדירין] ושגורין בפה מיסיימין מפי כבודך כדרב חננאל אמר רב ומשבאתי משם ושמעתי מאותו צדיק ר' מאיר בר' יצחק שמסדרן הנהגתי אני במקומי [לסדרן].
2
ג׳ועתה שמעתי שהנהיג רבינו הלוי להזכיר את מוסף ראש חדש במקראותיו. רואה אני את דבריו, ולא כחולק על ישיבת רבינו יעקב שלא הנהיג כן. ידעתי מדתו בחר לו מגדולה מכולם והנהיג את עצמו כאיסקופה הנדרסת ושם עצמו שירי שיריים, ולא מלאו לבו לעטרת הראויה לו לחדש דבר בדורו. ואם רבינו יצחק הלוי שם דברים על לבו ופיזר בשעת המכניסם, אומר אני מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, ועל שניהם אני קורא ועמך כולם צדיקים: ואת אשר עם לבבי אני משיב, כי דבריו נכוחים למבין. ואם באנו לפרוש מהם כפורשים מן החיים ומן הטעם הזה מה ראו רבותינו לחלק שתי קדושות הללו משאר כל שתי קדושות שחלו ביום אחד, שהוזקקנו בשתי קדושות להזכיר את שניהם בפתיחה ובחתימה, ובזה אומר זכרון אחד. אלא שבזה יש לומר שבזכרון אחד עולה ומשמע אחד עולה לו לכאן ולכאן מה שאין כן בשאר שתי קדושות, לפי שיש שבת בלא פסח, ופסח בלא שבת, לפיכך אין במשמע הזכרת האחד מהן הזכרת חבירו. אבל יום הזכרון אינו אלא בראש חדש השביעי, ויום ראש חודש זה קרוי זכרון, כדכתיב באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה. לפיכך כשמזכיר את יום הזכרון הרי ראש חדש במשמע. הזכרת האחד מהן הזכרת חבירו, אבל יום הזיכרון, אינו אלא בראש חדש, וזה הוא פירוש לשון עולה לכאן ולכאן, מלשון התלמוד אנו למידין.
3
ד׳וכשנשאלה השאלה בבית המדרש ופירשו שני צידי טעמיה לדרך זו ולדרך זו כדרך כל השאילות שבתלמוד, לא תלו טעם שלא להזכירו בחשש איסור וחורבה, אלא בשלא לצורך תלאוהו. דהכי אמרינן כיון דחלוקין במוספין אמרינן מזכרינן, או דילמא אומר זכרון אחד עולה לכאן ולכאן, כלומר סגי בהכי דלא קאמרינן או דילמא חיישינן לחורבה פלונית, ואילו היה בידו לתלות הטעם בחשש איסור לא היה תולהו ברשות, הואיל וטעם דהזכרה דעולה לו לכאן ולכאן. הוא תינח, היכא דאיכא למימר עולה לו לכאן ולכאן כגון בפתיחה ובחתימה, שהוא אומר את יום הזכרון הזה, שהרי ראש חדש במשמע. אבל כשבא לפרש מניין המוספין ומונה ומשייר, נראה כממעט את המוספין, שהרי אומר את מוספי יום הזכרון הזה נעשה ונקריב, ובאותו המשמע היה ראש חדש ומנה מחצה ודילג מחצה. טוב לו לשתוק משתיהם ולסיים מפי כבודך ואם בא להזכיר יזכיר את שניהם. ואומר אני שכך נהגו הראשונים [להזכיר את שניהם], ודורות האחרונים קבעו המקראות במוספין ושגו במשמע זכרון אחד, ולא קבעינן אלא במקראות של ראש השנה בלבד. שלמה בר' יצחק.
4