תשובות רש"י פ׳Teshuvot Rashi 80
א׳תוב שאילו מקמיה דין שתוף
1
ב׳ראובן ושמעון אחין היו ושותפין ובא לוי וסרח אמו והשתתפו עמהם והתנו ביניהם לחלוק כל ריוח ומציאה שיבאו לשלשתם בין בפני זה בין שלא בפני זה לחלוק ביניהם ולשום הכל בשותפותן ויטלו ראובן ושמעון שני חלקים מן השותפות ומן רוחיהם, וכן לוי וסרח אמו חלק שלישי. ולוי זה נער היה ואינו יודע ובקי בטיב משא ומתן ואין דרכה של סרח אמו ליכנס וליצא. וטורח ראובן ושמעון בשותפות יותר ממנה וקבלו עליהם טורח השותפות והיו נאמנים לישא וליתן בכל עת שיתקיים ובלבד שתהא כל ההוצאה בהוצאות אכילה ושתייה [באמצע], לפי שטפולו של ראובן ושמעון היה יותר משל לוי וסרח אמו. וכשהיה לוי מתחיל לעסוק במשא ומתן ונשתכר במיעוטו במה שנשתכר בתוך השותפות ונתקיים השותפות בידו [בא] לחלוק השותפות כמו שהתנו ביניהם בתחילה ליטול איש חלקו. והשיבו [שמעון] אני מזומן לחלוק מה שבידינו בשוה איש כפי חלקו רק חובותינו הנתונים ביד גוים באמונה אי אפשר לחלוק, אך בא עמי והתקיע בידך מן הגוים כפי חלקך והוציאם. ענהו לוי איך אלך אחריהם ואיך אוציאם תחת ידיהם, אלא אתם פזרתם נאה הוא ויפה הוא וטוב הוא שתלך אתה ותוציאם שלא יעיזו פניהם נגדך שאתה הוא בעל חובם. נם לו שמעון לא אשתכר בטרחתי זה רק עדיין אטול הוצאתי מבאמצע כאשר עשיתי עד הנה, ואחר כך אטרח בכל כחי להוציאם ובלא דחוי כי מי יכריחני ליקח הוצאתי בתנאי ראשון כל זמן שמעורבות חובותינו לחלוק שלא נוכל להוציאם. דע לך כי אני תובע לך חלקי מכל מה שתשתכר לעולם בכל מקום כל זמן שמעורבות חובותינו להוציא טענו לוי אין רצוני שיתקיים עוד השותפות, והרי כבר התחלנו לחלוק קרוב לי' לטרין ומעתה ניתקו כל תנאי השותפות. וגם לא התנינו בתחילה להיות הוצאותנו באמצע ובידך לעכב המעות מלהוציאם עבור שהם על ידך ודע לך כי אני תובע לך חלקי מכל מה שתוציא שלא ברשותי מן הגוים מהיום והלאה.
2
ג׳יורה המורה אם כח ללוי לחלוק ולנתק כח השותפות ואף כי כבר התחילו לחלוק. ואם ישלם שמעון ללוי כל מה שהוציא שלא ברשותו משעה שרצה לחלוק אחרי שהיה בידם כח לחלוק מה שהיה תחת ידם. או יש כח לשמעון לקיים שותפותם כבתחילה ויטול חלקו בריוח לוי ואף הוצאתו יטול באמצע. ולא כל הימנו דלוי לעכב עד שיצאו כל החובות לאור
3
ד׳תשובה: הנני הנקוב למטה משיב לשואל פרי הצדק הישיש ר' אברהם יגדל שלומו עם שלום רעהו כאותם ועל שאלתם נתתי לב להקשיב והשיבותים כפי עניות דעתי לפי הדברים. דעתי נוטה שאין דברי שמעון נכונים להטיל עולו על האלמנה ובנה. על כרחם לא מצאנו בכל מקום שיהא שותף מעכב על חבירו לחלוק אלא אם כן קובע לו זמן מתחילה, מאחר שאין פרגמטיא למכור לפי שיצא לאור יחלוקו ומה שביד לוי אם כה יאמר שמעון אי אפשר שתשתכר עלי במכירי ואשלם לך משלי והרבית שעד הנה לכשאגבנו אתן חלקך ואשר מכאן ואילך הכל שלי, הרי דבריו נכונים. אבל לומר לו אם תתרצה אתה לך וגבה, אם לא תוכל ישוקעו בין הגוים, לא זה הדרך לעם קדוש ההולכים בתורת קדושים. מצווים ישראל על השב תשיבם לאחיך בכל צרכי חברות [וגופם] (גופם) ומוזהרים על לא תוכל להתעלם ואין לומר כאן שלי קודם, שהרי אין כאן היזק והפסד ויגבה ויטול שלו ושל חבירו. כי מי חלק אותן המעות ביד גוים, אין פרוטה יוצאה לאור שאין זוכה בה. ואף כי יאמר שמעון תמות נפשי עם פלשתים נפסיד שנינו, אין שומעין לו. שהרי הוא מסרם ביד גוים וביום שמסרן היה עליהם שומר שכר ועכשיו שאל בעל הפקדון אינו צריך להחזירם משלו משתבעו הבעלים, עכשיו שברשותו הוא ימתין לוי עד שיגבם שמעון מן הגוים ויחלוקו שניהם בשכר לאמצע. ועל שמעון לטרוח ולהוציאם לאור, שאפילו אונסין ששומר שכר פטור עליהם, מצינו שאם הוכר הגנב ויכול להוציאם הוא בדין מידו חייב השומר לבעלים לשמר והוא יחזור להוציא מיד הגנב. דאתמר נגנבה באונס ואחר כך הוכר הגנב אמר אביי אם שומר חנם הוא רצה נשבע ועושה עמו דין כלומר ישלם. ואם שומר שכר הוא עושה עמו דין ואינו נשבע. ורבא אמר אחד זה ואחד זה עושה עמו דין ואינו נשבע. ובכל מקום שנחלקו אביי ורבא הלכה כרבא חוץ מהלכות יע"ל קג"ם, ואף אביי מודה בשומר שכר, וזה שומר שכר הוא והוא עצמו הפקידן כל שכן שעליו להוציאם מיד דובים ואריות ואין לו עוד ליטול שכר עליהם. אלא אם כן הוא מנהג העיר שהמלוה מעות על יד חבירו יותר לסרסור שליש או רביע או חומש ועל שמעון לחלק הרבית כפי מנהג העיר. אבל שאר דברים שנשתכרו שניהם אין לזה על זה כלום מיום שאמר לוי אי אפשי עוד בשותפות. וכל מה שהוציא שמעון מצרכי יציאתו משל לוי חייב להחזיר לו. ואם יתן לבו לסמוך על ממון חבירו ויברור לו שערים ממקום אחר.
4