ספר מקבים א (תרגום כהנא) י״בThe Book of Maccabees I (Kahana Translation) 12
א׳וירא יונתן כי העת תעזור לו ויבחר אנשים וישלח לרומי לקיים ולחדש איתם את האהבה:
1
ב׳ואל בני אשפרטה ולמקומות אחרים שלח אגרות כאלה:
2
ג׳וילכו לרומי ויבואו אל המועצה ויאמרו יונתן הכהן הגדול ועם היהודים שלחונו לחדש את האהבה להם ואת הברית כבראשונה:
3
ד׳ויתנו להם אגרות עליהם למקומותיהם כי ישלחום לארץ יהודה בשלום:
4
ה׳וזה פתשגן האגרות אשר כתב יונתן אל בני אשפרטה:
5
ו׳יונתן כהן גדול ומועצת זקני האומה והכוהנים ושאר עם היהודים לבני אשפרטה האחים שלום:
6
ז׳עוד לפנים נשלחו אגרות אל חניה הכהן הגדול מאת אריס המולך בכם כי אחים אתם לנו כאשר יראה הפתשגן:
7
ח׳ויקבל יוחנן את האיש השלוח בכבוד ויקח את האגרות אשר נאמר בהן ברור על ברית ואהבה:
8
ט׳ואנחנו אם אמנם אין צורך לנו בדברים אלה כי הספרים הקדושים אשר בידנו הם לנו תנחומים:
9
י׳הואלנו לשלוח את האיגרת אליכם לחדש אחווה ואהבה לבלתי התנכר אליכם כי עתים רבות עברו למן אשר שלחתם אלינו:
10
י״אואנחנו בכל עת בלי הרף בחגים ובשאר ימי מועד נזכרכם בהביאנו קרבנות ובתפילות כראוי ויאה לזכור אחים:
11
י״בואנחנו שמחים על כבודכם:
12
י״גואותנו סבכו רעות רבות ומלחמות רבות וילחמו אותנו המלכים אשר סביבותינו:
13
י״דולא חפצנו להלאות אתכם ושאר בני בריתנו ואוהבנו במלחמות האלה:
14
ט״וכי יש לנו עזר משמים העוזר לנו ונצלנו מאויבנו וייכנעו אויבנו:
15
ט״זועתה בחרנו את נומיניוס בן אנטיוכוס ואת אנטפטרוס בן יסון ונשלח אל הרומיים לחדש את האהבה אתם והברים שמלפנים:
16
י״זוציוונו להם ללכת גם אליכם ולדרוש שלומכם ולמסור לכם האגרות מאתנו על החידוש ואחותנו:
17
י״חועתה טוב תעשו להשיבנו על אלה:
18
י״טוזה פתשגן האגרות אשר שלח לחניה:
19
כ׳אריס מלך בני אשפרטה לחניה כהן גדול שלום:
20
כ״אנמצא בכתב על בני אשפרטה והיהודים כי אחים הם וכי הם מזרע אברהם:
21
כ״בועתה אחרי אשר ידענו אלה טוב תעשו לכתוב לנו על שלומכם:
22
כ״גואנחנו כותבים לכם מקניכם ורכושכם לנו הם ואשר לנו לכם הוא ונצו כי יודיעוכם על אלה:
23
כ״דוישמע יונתן כי שבו שרי דמיטריוס בחיל רב מבראשונה להלחם בו:
24
כ״הויסע מירושלים וילך לקראתם לארץ חמת כי לא נתן להם זמן לנחול את ארצו:
25
כ״ווישלח מרגלים למחניהם וישובו ויודיעו לו כי הם ערוכים לנפול עליהם לילה:
26
כ״זוכאשר בא השמש ציווה יונתן להיות ערים ולהיות חמושים להיות נכונים למלחמה כל הלילה ויעמד משמרות מסביב למחנה:
27
כ״חוישמעו האויבים כי התכוננו יונתן ואנשיו למלחמה וייראו ויחרד לבם וידליקו אש במחנם וינוסו:
28
כ״טויונתן ואנשיו לא ידעו עד הבוקר כי ראו את האורות דולקים:
29
ל׳וירדוף אחריהם ולא השיגם כי עברו את כביר הנהר:
30
ל״אויט יונתן אל הערביים הנקראים זבדיים ויכם ויקח שללם:
31
ל״בובשובו בא לדמשק ויעבור בכל הארץ:
32
ל״גושמעון יצא ויעבור עד אשקלון והמבצרים הקרובים ויט ליפו ויכבשה:
33
ל״דכי שמע כי רוצים הם למסור את המבצר לאנשי דמיטריוס ויעמד שם מצב למען ישמרוהו:
34
ל״הוישב יונתן ויקהל את זקני העם ויועץ אתם לבנות מבצרים ביהודה:
35
ל״וולהגביה את חומות ירושלים ולהרים רמה גדולה בין המצודה והעיר להבדילה מן העיר למען תהיה בודדה אשר לא יקנו ולא ימכרו:
36
ל״זויאספו לבנות את העיר ויפול מחומת הנחל אשר מקדם ויקומם את הנקרא בשם כָּפֵנָתָה:
37
ל״חושמעון בנה את חדיד בשפלה ויבצרה ויעמד שערים ובריחים:
38
ל״טויבקש טריפון למלוך על אסיה ולשים הכתר בראשו ולשלוח יד באנטיוכוס המלך:
39
מ׳ויירא פן יפריעהו יונתן ופן ילחם בו ויחפש דרך לתפוש אותו להמיתו ויקם ויבוא לבית שאן:
40
מ״אויצא יונתן לקראתו בארבעים אלף איש בחור למלחמה וילך לבית שאן:
41
מ״בוירא טריפון כי בא בחיל רב ויירא לשלוח בו יד:
42
מ״גויקבלהו בכבוד ויעמידהו עם כל אוהביו וייתן לו מתנות ויצו לאוהביו ולחילו לשמוע אליו כאשר לו:
43
מ״דויאמר ליונתן למה הלאית את כל העם הזה ומלחמה אין לנו:
44
מ״הועתה שלח אותם לבתיהם ובחר לך מתי מספר אשר יהיו אתך ולכה אתי לעכו ואתנה לך ואת שאר המבצרים ואת החיל הנשאר וכל אשר על המסים ואשוב ואלך כי על כן באתי:
45
מ״וובהאמינו לו עשה כאשר אמר וישלח את החיל וילכו לארץ יהודה:
46
מ״זויַשאֵר איתו שלושת אלפים איש אלפיים מהם שילח לגליל ואלף הלכו אתו:
47
מ״חוכאשר בא יונתן לעכו ויסגרו אנשי עכו את השערים ויתפשוהו ואת כל אשר באו אתו הרגו בחרב:
48
מ״טוישלח טריפון חיל וסוסים לגליל ואל העמק הגדול להמית את כל האנשים אשר בעד יונתן:
49
נ׳וידעו כי נתפַּשׂ ויֹאבד הוא ואשר איתו ויעודדו איש את רעהו ויצאו ערוכים נכונים למלחמה:
50
נ״אויראו הרודפים כי בנפשם הוא וישובו:
51
נ״בויבואו כולם בשלום לארץ יהודה ויבכו את יונתן ואת אנשיו וייראו מאוד ויבך ישראל בכי גדול:
52
נ״גויבקשו כל הגויים סביבותיהם להשמידם כי אמרו אין להם שר ומושיע ועתה נלחם אותם ונשביתה מאנוש זכרם:
53