תקון מדות הנפש ה׳:ב׳The Improvement of the Moral Qualities 5:2
א׳מִדַּת הַקַּמְצָנוּת
1
ב׳הַשַּׁעַר הַב' מִן הַחֵלֶק הַה' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַקַּמְצָנוּת. דַּע כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת מִדָּה מְגֻנָּה לִמְאֹד אֵין בְּרוֹב הַמִּדּוֹת מְגֻנָּה מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּפְקִיר אֶת מָמוֹנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְגֻנֶּה יִהְיֶה נֶהֱנֶה מֵהַנָּאוֹתָיו וְשֶׁבַח בְּנֵי אָדָם. וְזֶה אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ כִּי אִם הַגְּנוּת וְהַשֵּׁם הָרָע וְאֵינֶנּוּ מַגִּיעַ אֶל שׁוּם הֲנָאָה. וְאֵין הַקַּמְצָנוּת מִמִּדּוֹת הַחֲשִׁיבוּת. וְרָאוּי לְמִי שֶׁהוּא מִן הַחֲשׁוּבִים שֶׁיִּתְרַחֵק מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת וְלֹא יִתְנַהֵג בָּהּ בְּשׁוּם עִנְיָן. וְעַל דַּעַת כָּל הַחֲכָמִים כִּי אֵין חֲשִׁיבוּת עִם הַכִּילוּת וְלֹא אֱמוּנָה עִם הַבֶּצַע וּמִי שֶׁהוּא מִן הַמִּדָּה הַזֹּאת כְּבָר נוֹאָשׁ מִשֵּׁם טוֹב וּמִזֵּכֶר טוֹב. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה ל"ב ה) לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ. וְזֶה דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמַר נָבָל (שׁ"א כ. י"א) וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי. וּכְבָר יָדַעְתָּ מֶה הָיְתָה אַחֲרִיתוֹ.
2
ג׳וְאֵין בַּמִּדָּה הַזֹּאת שׁוּם טוֹבָה אֶלָּא שֶׁיִּשְׁמוֹר הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר לוֹ אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה וְלֹא יַפְקִירֶנּוּ וְיִתְנַהֵג בּוֹ הַמִּדָּה הַבֵּינוֹנִית וְלֹא יִהְיֶה בָּא בְּרֹב שְׁמִירָתוֹ לִידֵי הַבֶּצַע כִּי אֵינֶנּוּ מִמִּדּוֹת הַחֲשׁוּבִים. וְאָמַר הֶחָכָם בְּמִדַּת הַכִּילוּת (מִשְׁלֵי י"א כ"ו) מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם, וּבְהֵפֶךְ זֶה — וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר. פְּשַׁט הַמַאֲמָר הַזֶּה בַּצְּדָקָה, וְהָעִנְיָן הַנִּסְתָּר שֶׁבּוֹ בַּחָכְמָה וְאֵין רָאוּי לַמַּשְׂכִּיל שֶׁיִּהְיֶה כִּילַי בְּחָכְמָתוֹ כִּי אֵין הַחָכְמָה חֲסֵרָה בַּעֲבוּר לִמּוּדָהּ כְּמוֹ שֶׁהָאֵשׁ אֵינָהּ נִכְבֵּית בַּעֲבוּר שֶּׁמַּדְלִיקִין מִמֶּנָּהּ נֵר. וּמִן הַמּוּסָר הַטּוֹב בְּתַקָּנַת הַמִּדָּה הַזֹּאת שֶׁיַּרְגִּיל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לְהִתְנַדֵּב עַל הַקְּרוֹבִים, עַד שֶׁיְּדַלֵּג לְאַט אֶל הָרְחוֹקִים עַד שֶׁיַּרְגִּיל בְּמִדַּת הַנְּדִיבוּת וְהַחֶסֶד.
3