תקון מדות הנפש ה׳:ג׳The Improvement of the Moral Qualities 5:3
א׳מִדַּת הַגְּבוּרָה
1
ב׳הַשַּׁעַר הַג' מִן הַחֵלֶק הַה' נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַגְּבוּרָה. מִי שֶׁגּוֹבֵר עַל מִזְגּוֹ מִבְּנֵי אָדָם — טֶבַע הַדָּם, וְיֵשׁ לוֹ לֵב גָּדוֹל וְגִידָיו מְלֵאִים וּזְרוֹעוֹתָיו אֲרֻכּוֹת בְּרֹב הָעִנְיָנִים תִּמְצָאֵהוּ בַּעַל גְּבוּרָה, כָּל שֶׁכֵּן אִם יִהְיֶה רָגִיל בְּמִלְחָמוֹת. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת מְשֻׁבַּחַת כְּשֶׁהִיא נִרְאֵית בִּמְקוֹמָהּ וּבְעִתָּהּ וּכְפִי מַה שֶּׁהוּא מְשַׁעֵר הַצָּלָתוֹ מִמַּה שֶׁיִּכָּנֵס בּוֹ. וְאִם הוּא יוֹצֵא מִן הַדֶּרֶךְ הַשָּׁוָה הַנְּכוֹנָה עַד שֶׁיַּשְׁלִיךְ עַצְמוֹ בִּמְקוֹם הַסַּכָּנָה הַגְּמוּרָה וְהַמִּיתָה — הַמִּדָּה הַזֹּאת מִדַּת שִׁגָּעוֹן וְהִיא מִדָּה מְגֻנָּה.
2
ג׳וּבְאֵלֶּה שְׁתֵּי הַמִּדּוֹת אָמַר הֶחָכָם (מִשְׁלֵי כ"ח י"ד) אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בָּרָעָה. אַךְ הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים הַנִּזְכָּרִים בַּמִּדָּה הַזֹּאת הָיוּ לָהֶם אוֹתוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְהֶרְאוּ בָּהֶם הַכֹּחַ הַהוּא כִּיהוֹשֻׁעַ וְשִׁמְשׁוֹן וְגִדְעוֹן וְשָׁאוּל וְדָוִד וִיהוֹנָתָן וְאַבְנֵר וְיוֹאָב ע"ה וְהַדּוֹמֶה לָהֶם מֵאֲשֶׁר כְּמוֹתָם אֲשֶׁר נִרְאֲתָה בָּהֶם הַגְּבוּרָה וְהָיוּ מְשֻׁבָּחִים בַּעֲבוּרָהּ. וּבְהֵפֶךְ זֶה מִי שֶׁנִּרְאֲתָה בּוֹ הַמֹּרֵךְ וְהָעַצְלָה וְלֹא נִשְׁתַּבְּחוּ עָלֶיהָ כַּאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְזָכְרָם בַּשַׁעַר הַסָּמוּךְ לָזֶה.
3
ד׳וְרָאוּי לְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַזֹּאת בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹקִים כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּשֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי הָעֵגֶל בְּאָמְרוֹ (שְׁמוֹת ל"ב כ"ז) שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ. וְכַאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִפִּינְחָס בְּעִנְיַן קִנְאָתוֹ כמ"ש (בַּמִּדְבָּר כ"ה ז) וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח. וּבְכָל עֵת הָיְתָה הַמִּדָּה הַזֹּאת רְצוֹנִי לוֹמַר מִדַּת הַגְּבוּרָה נִכֶּרֶת בְּנַפְשׁוֹת הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים הָאַלּוּפִים הַגִּבּוֹרִים. וּמִמַּה שֶׁאָמַר א' מִן הַפִילוֹסוֹפִים: בְּחַר בְּמָוֶת יוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. וְהָיוּ בְּנֵי הֶעֲרָב קוֹרְאִים לְגִבּוֹר מְשֻׁגָּע.
4
ה׳וְצָרִיךְ הַמַּשְׂכִּיל שֶׁיִּתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַזֹּאת הַמִּנְהָג הַשָּׁוֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרֵא מְשֻׁגָּע וְיִתְנַהֵג בָּהּ עַל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה. וְאָמְרוּ אֵין הַגִּבּוֹר נוֹדַע אֶלָּא בְּעֵת הַקּוֹרוֹת. וְאָמַר הַפִילוֹסוֹף: גֶּדֶר הַגְּבוּרָה הָאֹמֶץ וְהַיִּשּׁוּב כְּפִי מַה שֶּׁמְּחַיֶּבֶת הַחָכְמָה וְהָאֱמֶת וְתִסְבֹּל מַה שֶּׁתֶּאֱהַב וּמַה שֶּׁתִּשְׂנָא. וְאֵין הַגְּבוּרָה הָעִקְּשׁוּת בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר וְהַתְמָדָה עַל הַשָּׁוְא וְסֵבֶל הַיְגִיעָה כִּי זֶה מִמִּדּוֹת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת. אַךְ הַגְּבוּרָה שֶׁיִּסְבּוֹל הָאָדָם עַל הָאֱמֶת וְשֶׁיִּמְשׁוֹל בְּתַאֲוָתוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ הַמָּוֶת עַל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יִמְצָאֶנָּהּ אַחַר כֵּן טוֹב מִן הַחַיִּים עַל שֶׁכְּנֶגְדָּהּ מִן הָרָע, אֲשֶׁר גִּלָּה אוֹתוֹ לוֹ דִּין הַחָכְמָה [וּבְסֵּפֶר] לְקוֹטִי בִּגְּבוּרָה, אוֹמֵר כִּי הַגְּבוּרָה מִטֶּבַע הַנֶּפֶשׁ הַחֲשׁוּבָה לְעֻמַּת הַכֹּחַ בַּגּוּף.
5