מדרשי פילון ט״ז:ה׳The Midrash of Philo 16:5
א׳מדוע שרה כביכול מתחרטת, באומרה לאברהם: "נעשה לי עָוול על ידך89 כך בשבעים. ובמסורה: "חמסי עליך"., אנכי נתתי שפחתי בחיקך, ובראותי90 כך בשבעים, ומוסב על שרה. ובמסורה: "ותרא", ומוסב על הגר (הערת מרקוס). כי הרתה לא נכבדתי בעיניה" ?
1
ב׳במלים אלה יש משום ספק ופיקפוק. וברור ש"מִן" בתחילה91 לפי התשובה, היה קיים בפסוק הביטוי "מן", שאינו מופיע לא בפסוק ולא בנוסח השבעים או בארמני. התשובה מתייחסת לכך, שביטוי מעין זה יכול להוות מילית "זמן", אך יכול גם להיות תמורה למלים "על ידך". פילון בוחר דווקא באפשרות הראשונה, ודוחה את האפשרות שיש כאן תוכחה לאברהם והתנהגותו. הוא מדגיש את מעמדה של שרה מרגע שלאברהם יש בן, מבלי שאברהם אשם כלל. מ. ובבכור שור: "חמס הבא אלי - עליך, בשבילך"., משמעו כביכול "מאותו הזמן שנתתי את שפחתי". ו(הביטוי) לאחריו - (מתייחס) לאדם, דהיינו כשהיא אומרת "נעשה לי עָוול על ידך". כי זו תוכחה. והרי מכיון ש(הכתוב) מעריך את (אברהם) כטהור ללא־האשמות, חייב הוא לשמור את (הבעל) הטוב, ההגון הנאמן שאינו שוכח את אשתו, ותמיד, כל אימת שהוא מזכירו, (הוא) מכבדו במאד מאד ומכַנה אותו "אדון" (בראשית יח, יב). עם זאת, ראשית (הפסוק) אמת היא, כי משעה ש(שרה) נתנה את שפחתה על מנת שתשמש כפילגש, דומֶה שנשאה חרפה וכלימה. זהו פשוטו של מקרא...*שו"ת בראשית ג, כב
___________
___________
2
ג׳במקום אחר, בביאורו לפסוק זה, שָׂם פילון בפי שרה את הדברים דלהלן: "נעשה לי עוול ובגדו בי, בכך שהפרתָּ את ההסכמים שבינינו, שכֵּן מאז שאימצת בחיקך את לימודי היסוד - את ילדיה של שפחתי - כיבדת אותה כאשה, והסבת פניך ממני, כאילו מעולם לא נהגנו אף אנו כך. ושמא בחשדי בך בזאת, כתוצאה מהתחברותך הגלויה אל השפחה, אני מסיקה גם את אותה ההתנכרות אֵלַי, אף שאינה גלויה. אך אם המצב כפי שחשדתי, או שמא להיפך, איש אינו מסוגל לדעת, ואילו האל לבדו (יודע זאת) על נקלָה. לפיכך תאמר שרה כהלכה: "ישפט ה' ביני ובינך" (בראשית טז, ה). לכן אין היא ממהרת להאשים (את אברהם) כעושה עוול, אלא מפקפקת, שמא בכל זאת נהג כשורה" (על הכינוס לשם החכמה, קנא-קנג).
3
ד׳גם כאן הולך פילון בשיטתו שצויינה בשו"ת הקודמת, ששרה אינה ממהרת להאשים את אברהם. וכאן, כבשו"ת הקודמת, הקלה שרה את עצמה בעיני עצמה, ולא שהגר הקלה אותה. וכן ששרה הוסיפה לקרוא לאברהם אדון ולהללו ולשבחו.
4