מדרשי פילון ב׳:י׳The Midrash of Philo 2:10
א׳מהו הנהר היוצא מעדן ממנו מֻשקֶה גן העדן, (ומה הם) ארבעת הנהרות הנפרדים: פישון, גיחון, חדקל ופרת?
1
ב׳אומרים, שמקורות החדקל והפרת נובעים בהרי ארמניה86 גם האברבנאל, בתשובה לשאלה י, כפילון: "והחדקל קורין תיגר"י, שהוא שֵם לחיה אחת במהירות המרוצה מאד, כי כן מימיו רצים במרוצה עצומה, ולכן נקרא שמו בלשוננו חדקל, ר"ל חד קל בתנועתו, והוא הסובב כל ארץ ארמיני"ה והשיריאה"., אך גן העדן איננו שָם, וגם שני מקורות הנהר האחרים אינם שָם. אלא אם כן, גן העדן נמצא במקום מרוחק מעולמֵנו המיושב, ויש לו נהר הזורם מתחת לארץ, המַשקה נחלים רבים וגדולים, ואֵלה עולים על גדותיהם ושולחים (מים) לפלָגים אחרים המקבלים (אותם), כשהם מתפשטים והולכים. ומכיוון שאֵלֶה מתפרצים על־ידי שֶטֶף המים, אותו כוח הטמון בהם זורם כלפי מעלה, חלקם להרי ארמניה, וחלקם למקומות אחרים... ואולי בפיסקה זו העניינים הם בבחינת אלגוריה, וארבעת הנהרות הם סמלים לארבע מידות טובות87 ראה בביאור לשו"ת הבאה.: לפיקחות הנקראת "פישון"88 וכן בספר בן סירא כד, כה-כו, הממשיל את התורה לנהרות: "המלאה כפישון חכמה... הממלאה כפרָת תבונה"., המתייחסת לחיסכון; למתינות - "גיחון", מפני שהיא עמֵלָה בנוגע ל(הסתפקות) באכילה ושתייה, וכן כל הקשור בבטן והתענוגות אשר גורמים החלקים שמתחת לבטן - העניינים הארציים; לאומץ הלב - "חדקל", כי הוא מסַלֵק זעף וכעס הגועשים בקרבֵּנוּ; ולצדק - "פרת", כי אין לך דבר שמחשבות האדם שמֵחוֹת וששות בו יותר מאשר בצדק89 ראה גם להלן בראשית טו, יח שו"ת בראשית ג, טז..*שו"ת בראשית א, יב
___________
___________
2
ג׳פילון מפרש, שנהר "גיחון" הוא סמל למתינות, מפני שהיא עמילה בנוגע ל(הסתפקות) באכילה ושתיה ותאוות הבטן. אבל במקום אחר הוא כותב: "ושם הנהר השני גיחון הוא סובב את כל ארץ כוש, כסמל נהר זה הוא אומץ לב, כי השם "גיחון" מתורגם (σθῆτος) "חזה" (גחון), או "נוגח" (κερατίζων), וכל אחת מהן מורָה על אומץ הלב" (דרשות אלגוריות א, סח). פילון קורא לגיחון Γηων כמו שקראו לו השבעים, ובכל זאת הוא יודע ששֵם הנהר בעברית הוא "גיחון", אחרת לא היה יודע להכניס את שֵם זה לגדר הוראת הביטויים גחון־נגֹח. קרוב לוודאי, שהפירוש על גחון שהוא "חזה" יסודו במסורת חכמי אלכסנדריה או בתרגום השבעים, כי אין לו חבר לא בדברי חז"ל ולא בתרגומים. בשבעים התרגום על "ועל גחונך תלך" (בראשית ג, יד) הוא: "על חזך ועל בטנך תלך", ושני הסבריו על אומץ הלב שבחזה ועל תאוות הבטן יסודם בתרגום השבעים ל"גחונך", והוא גם ידע את השם גיחון בצורתו העברית. ויסוד הפירוש לגיחון־גחון נמצא בחז"ל: "שם הנהר השני גיחון, זו מדי, שהיה המן שף עמא בנחש, על שם על גחונך תלך" (ב"ר טז, ד).
3
ד׳הסמלים של מתינות ואומץ הלב המוענקים בפילון לנהר גיחון, מתחלקים במדרש לקח טוב בין פישון לגיחון: "פישון שהוא פושה והולך בנחת, גיחון שהוא מגיח בגבורה". הפירוש השני של פילון שגיחון הוא "נגח", נמצא ברש"י: "גיחון שהוא הולך והומה, והמייתו גדולה מאד, במו ובי יגח (שמות בא, כח), שמנגח והולך והומה".
4