מדרשי פילון ב׳:י״חThe Midrash of Philo 2:18
א׳מדוע אומר (הכתוב): "לא טוב שהאדם יהיה לבדו, נעשה לו עזר בהתאֵם לו"107 כך בשבעים ποιήσωμεν αὐτῷ βοηθὸν κατ᾽ αὐτόν, וכעי"ז בפשיטא: "אכותה", והע' שם. ובתרגום ירושלמי: "בר זוגא כדנפיק ביה". באברבנאל: "ולכן ראוי לעשות לו עזר שיהיה כנגדו, ר"ל מקביל לו באופן מה". ובמסורה "אעשה לו עזר כנגדו".?
1
ב׳במילים אלה רומז (הכתוב) לשותפות. ולא עם כולם, אלא עם הרוצים לעזור ובתמורה לכך להֵעָזֵר, אף על פי שאינם מסוגלים לכך (תמיד). כי האהבה מחזקת את הטוב (שבאדם), לא מתוך תועלת, אלא יותר מתוך תמימות־דעים ואחדות. ולכן מימרתו של פיתגורס: "אכן ריעי108 אוהב. מ. הוא ה"אני" השני109 מילולי: נוסף. מ. (שלי)", הולמת כל אחד מן הבאים בברית110 מילולי: מתכנסים אל קהל. מ. האהבה.*שו"ת בראשית א, יז
___________
___________
2
ג׳פילון מתכוון שה"עזר" צריך להיות "בהתאֵם לו", שהאדם יעזור לחברו באופן שכאילו הוא גופו. דבר זה מתבהר מאותו רעיון להלן בראשית ב, כ שו"ת בראשית א, כג לפסוק "ולאדם לא מצא עזר כנגדו", שהוא מביאו בלשון "עוזר דומה לו", עיי"ש.
3
ד׳רעיון פיתגורס הוא הכתוב שבתורה: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). ור' עקיבא אומר "זה כלל גדול בתורה" (תו"כ קדושים פרק ד, יב). ומימרת רבי אליעזר היא: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" (אבות ב, י).
4
ה׳במקום אחר בכתביו, דורש פילון מדרש סמלי על פסוק זה: "'ויאמר ה' אלהים לא טוב שהאדם יהיה לבדו, נעשה לו עזר בהתאֵם לו'. מדוע, הוי הנביא, לא טוב שיהיה האדם לבדו? מפני שהוא אומר, שטוב שהיחיד יהא יחיד, ויחיד ואחד לעצמו111 מילולי: בהתאם לעצמו. מ. הוא האלהים, ואין דומה לאלהים. לפיכך, מכיון שטוב שֶמִי שהוא הווה112 כלומר, האלהים. מ. יהא יחיד - כי אכן רק עליו לבדו (יש לומר) שהוא טוב- לא יהיה זה טוב שיהא האדם לבדו. "שהאלהים הוא לבדו" ניתן להבין גם באופן זה: לא נמצא דבר יחד עם האלהים לפני בריאת (העולם), ולאחר שהעולם נברא לא ניצב שום דבר עימו" (דרשות אלגוריות ב, א-ב).
5
ו׳דרשה זו נמצאת גם בחז"ל, אלא שפילון משתמש באותו הדרוש ומוסיף עליו נופך של הפשטה משלו, בו בזמן שהמדרש הארץ־ישראלי דורש מקרא זה מבלי לעטפו באופן כל כך מופשט: "אמר הקב"ה, אני יחיד בעולמי וזה יחיד בעולמו, אני אין פריה ורביה לפני וזה אין פריה ורביה לפניו. לאחר כן יאמרו הבריות, הואיל ואין לפניו פריה ורביה, הוא שבראנו, לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" (פרקי דרבי אליעזר, יב)113 וברבינו בחיי יש דרוש כזה בהתייחסות למלאכים: "אבל עיקר הכתוב לא טוב היות האדם לבדו, לא נאמר אחר בריאת האדם אלא בתחלה קודם הבריאה. כשעלה במחשבה להבראות, אמר הקב"ה לא טוב היות האדם לבדו, שיהיה יחיד בעולם השפל, מכיר ועומד וקיים לנצח כמלאכי השרת. אעשה לו עזר כנגדו, שיהיה האדם מין ואישיו מתרבין זה מזה, הווים ונפסדים כשארי בעלי חיים"..
6
ז׳מדוע, אחרי שאמר תחילה "נעשה עזר לאדם"114 ראה לעיל הע' 107., הוא (ה') בורא חיות ובהמות?
7
ח׳בעל־תאווה ומשולחי־רֶסן יטענו, שחיות ועופות, כמזון הכרחי, הם בבחינת עזרה לאדם, כי אכילת בשר מסייעות לבטן (להשיג) בריאות וחוזק גופני. אולם, אני סבור, שעכשיו, משום הרע המצוי (באדם), חיות הארץ והעופות נעשו לו אויבים ומתנגדים. אך לאדם הראשון, שהיה מעוטר כולו בשלימות המידות, הם היו יותר בעל־ברית וכוח־עַזר (=עוזרי מלחמה), וידיד־קרוב נוח מטבעו לקבל מָרוּת, ורק אליו (לאדם) בלבד הם רחשו ידידות, כיָאוּת למשרתים כלפי אדוֹנם.*שו"ת בראשית א, יח
___________
___________
8
ט׳מסמיכות הכתובים "אעשה לו עזר כנגדו - ויצר ה' אלקים מן האדמה את כל חית השדה" לומד פילון, שהחיות היו לאדם כעוזרי מלחמה ושותפין, ולא כדעת בעלי התאווה והזוללים, שהחיות הן עוזרות לאדם בזה שהוא הורגן ואוכל את בשרן, ועל־ידי זה מביא לעצמו בריאות וחוזק. וראה להלן בראשית ו, יז שו"ת בראשית ב, ט ובביאור שם, על המקבילות בחז"ל, וכן בפסוק ו, ז שו"ת בראשית א, צד, שהחיות לא נבראו בשביל עצמן אלא לשימושם של בני אדם, וכשאֵלֶה חטאו בדור המבול נאבדו החיות עמם.
9
י׳במקום אחר כותב פילון, שלאחר יציאת נח מן התיבה, נתן לו הקב"ה שילטון על חיות הארץ השָווה לזה שהיה לאדם הראשון (שו"ת ב, נו לבראשית ט, א-ב), ובתוך הדברים מביא את הפסוק שנאמר באדם הראשון: "פרו ורבו וכו' ורדו בדגת הים" וכו', וכן זה שנאמר לנח: "פרו ורבו וכו' ומוראכם וחתכם יהיה על כל החיה" וגו'. [ואפשר, שאצל אדם הראשון היתה רדייה על עוזרים, ואצל נח כמורא על אויב ומתנגד. ובב"ר לד, יב: "ומוראכם וחיתכם וגו', מורא וחתית חזרו ורדייה לא חזרה"]114* וראה להלן ט, ה שו"ת בראשית ב, ס והע' 272* שם.. ולפיו, שסמל השילטון הזה נשאר לדורי דורות: "כוח ממשלה יוצא מן הכלל היה לו כמובן לאדם הראשון הזה, שאותו יצר האלהים בשקידות, וזיכהו במקום השני, במַנותו אותו לאיפרכוס שלו ולהגמון על כל האחרים. שהרי, אפילו אֵלה שנולדו אחרי דורות כל כך רבים, אם גם המין כבר נחלש מחמת התקופות הגדולות של הזמנים, בכל זאת עודם מושלים (בבעלי החיים) הבלתי־נבונים, כאילו שומרים הם על לפיד הממשלה והשלטון שנמסר להם מן הראשון115 "ומוראכם וחתכם יהיה, כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות, כיון שמת בטלה אימתו" (שבת קנא, ב; ב"ר לד, יב)." (על בריאת העולם, קמח).
10
י״אמדברי פילון משתמע, שלאדם הראשון לא הותר בשר הבהמה והחיה לאכילה, ובנימוק שלו, כי בתחילה היו שותפיו של האדם. ואיסור אכילת הבשר גם בגמרא, ושם גם ההדגשה שהחיות וגם הנחש היו עוזריו של האדם: "אמר רב יהודה אמר רב, אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ, ולא חית הארץ לכם. וכשבאו בני נח התיר להם, שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל וכו'. מיתבי, ורדו בדגת הים (בראשית א, כח), מאי לאו לאכילה? לא, למלאכה וכו'. ובעוף השמים, מאי לאו לאכילה? לא, למלאכה. ובכל חיה הרומשת על הארץ? ההוא לאתויי נחש הוא דאתא, דתניא ר"ש בן מנסיא אומר, חבל על שַמָש גדול שאבד מן העולם, שאלמלא לא נתקלל נחש כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו שני נחשים טובים, אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלבונים טובים ואבנים טובות ומרגליות, ולא עוד אלא שמפשילין רצועה תחת זנבו ומוציא בה עפר לגנתו ולחורבתו" (סנהדרין נט, ב ואבות דרבי נתן נו"א פרק א. וראה ב"ר יט, א).
11
י״בוברד"ק: "וירדו בדגת הים, להודיע כי כל נבראי מטה לא נבראו אלא בעבור האדם, ושיהיה הוא בשִׂכלו מלך ומושל עליהם וכו', כי עד המבול לא אכלו בשר ולא היו צריכין לבהמה ולחיה אלא למלאכה וכו"' (רד"ק לבראשית א, כו).
12
י״גדרשת סמוכין זו שבשו"ת, נמצאת גם במקום אחר בכתביו, ושם הוא מפרש בדרך אלגורית, שהעוזרים הם "התאוות", ובעיקר, שאין ה"עזר" מכוון לחיות במלוא מובן המלה, כי למעשה התאוות אינן כעוזרות לאדם אלא נחשבות לשונאים:
13
י״ד"והנה אתה רואה מי הם עוזרינו: חחיות - תאוות הנפש. כי לאחר שאמר "נעשה עזר בהתאֵם לו", הוא מוסיף "יָצַר את החיות", כביכול, החיות הרעות הן העוזרות לנו. אמנם, אין הן נקראות עוזרים במפורש, אלא במעורפל. שכֵּן למען האמת, מתברר שהן עוינות (לאדם), כפי שגם בעלי ברית של מדינות נעשים לעתים בוגדים ועריקים, או ביחסי ידידות, החנפים הם אויבים במקום חברים" (דרשות אלגוריות ב, ט-י).
14
ט״ובמקום אחר הוא כותב, שאף שהחיות המשיכו לשנוא זו את זו, הרי כלפי אדם הם נכנעו לגמרי, ועוד, שטבע בעלי החיים היה פראי מלכתחילה, ורק בהופעתו של אדם לפניהם נשתעבדו לו כולם כאחד: "צריך היה שהאדם יתהוה האחרון בכל הנבראים, בכדי שבהופיעו פתאום כאחרון לפני בעלי החיים האחרים יעורר אצלם חרדה115* בפרקי דרבי אליעזר, יא, מסופר: "ויפח באפיו נשמת חיים, ועמד אדם על רגליו וכו', והיה מתואר בדמות אלהים, וראו אותו כל הבריות ונתייראו, כסבורין שהוא בוראן, ובאו כולן להשתחוות לו", וכו'.. כי הכוונה היתה, שבראותם אותו בפעם הראשונה ישתוממו ויעריצוהו כעין הגמון מטבעו116 ברמב"ם מורה נבוכים ג, יג: "כאמרו ירדו בדגת הים, שאין ענינו שנברא לכך, רק להגיד טבעו אשר הטביעו השם יתעלה עליו". ושליט, ולפיכך גם נשתעבדו כולם כאחד כשהסתכלו בו, וגם אלה שבטִבעם היו פראים ביותר, נהיו מיד, במבָּט הראשון, נכנעים לגמרי, והם הֶראו אמנם את חמתם הפראית זה לזה, ואך כלפי האדם בלבד היו מצייתים" (על בריאת העולם, פג).
15