מדרשי פילון ג׳:י״בThe Midrash of Philo 3:12
א׳מדוע אומר האיש: "האשה205 ודאי שפילון מקצר כאן, כי הבאת פילון ב"דרשות אלגוריות" ג, נו מתאימה עם השבעים, והם מתאימים עם נוסח המסורה, שהיא: "האשה אשר נתתה עמדי" וכו'. נתנה לי מן העץ ואכלתי"206 כן ב"דרשות אלגוריות" המובא להלן. ובמסורה: "ואוֹכֵל". ובב"ר יט, יב: "אמר ר' אבא, ואכלתי אין כת' כאן, אלא ואוכל" וכו'., אך האשה אינה אומרת: הנחש לא נתן לי, אלא: "השיאני ואכלתי"?
1
ב׳כך, כפשוטו, יש בו רעיון של קַבָּלָה207 יכולת הקליטה והקבלה של הגבר והאשה. מ., כי האשה מטִבעה נופלת בפח208 תהיה קרבן לרמייה. מ. יותר מאשר מרבָּה להרהר209 פי' תימָלך בדעתה טרם שתקבל את מה שמציעים לה., ברם היפוכו של דבר בגבר. ולפי השֵׂכל, כל אשר מוּחשי בסמוך להם, מרַמֶה ומַטעה את החושים המיוחדים של היצור הבלתי־ מושלם. והחושניות, שנפגעה תחילה על־ידי האמור לעיל210 שהוא המוחשי, וסמלו הנחש. מ., מעבירה את הפגיעה אל השליט והמושל. ובכן, השֵׂכל מקבל מהחושים הנותנים את אשר בתוכם, והחושניות רוּמתָה והוּטעתה על־ידי המוחשי האמור. ברם, את חושי החכם אי אפשר לרַמוֹת, ובצורה זו (גם אי אפשר לרַמוֹת) את מחשבות השֵׂכל.*שו"ת בראשית א, מו
___________
___________
2
ג׳שני פירושיו של פילון, הראשון לפי פשוטו והשני לפי עומק מובנו=השֵׂכל, כבר נמצאים לעיל בשו"ת. הרעיון שהאשה נוחה יותר להירמות נמצא לעיל לפסוק ג, א שו"ת בראשית א, לג. ויסוד פירושו השני, נמצא לפסוק ג, ו שו"ת בראשית א, לז. וראה בביאור שם, ובפירוש רבינו בחיי המובא שם. פילון שואל כאן שאלה מדרשית, ומתרץ, שהאשה נוחה להיתפתות בדברים, ולא האיש, אבל האיש נפגע באמצעותה. וכן כותב הרמב"ם: "וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו, הֱיות הנחש לא קרב לאדם ולא דיבר עמו, ואמנם היה השתדלותו וקרבתו לחוה, ובאמצעות חוה ניזוק האדם, והמיתו הנחש" (מו"נ ב, ל).
3
ד׳במקום אחר בכתביו, מדייק פילון מתיבת "עמדי", שמאחר שלא היתה האשה מקניינו של אדם, אלא שאמר "עמדי", שאינה סרה למשמַעתו, לכן לא היה ביכולתו למנוע את פיתויה על־ידי הנחש. ואלה דבריו: "'האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכלתי' (בראשית ג, יב), ויפה הוא לא אמר "האשה אשר נתת לי," אלא "עמדי". הרי את החושניות לא נתת לי כקניין, אלא הוֹתרתָ אף אותה משוחררת וחפשיה, ובמידת־ מה אינה סָרָה למשמעת מחשבתי211 אמנם, בזֹהר: "האשה אשר נתת עמדי וכו', משמע דאדם וחוה כחדא אתבריאו ובגופא חדא, דכתיב אשר נתת עמדי, ולא כתיב אשר נתת לי" (זֹהר קדושים, פג ע"ב). ואפשר שכאן הכוונה לבריאה גופנית כדו־ פרצופין, בשעה שפילון מתכוון לבעלות שיש לו עליה.. לפיכך, והיה אם ירצה השֵׂכל לצוות על הראייה שלא להסתכל, היא תראה, לא פחות, את המוּנָח לפניה; וגם השמיעה, כשמתגנב אליה קול, תקלוט אותו כולו, גם אם השֵׂכל ציוה עליה בהתנצחות שלא לשמוע" (דרשות אלגוריות ג, נו).
4
ה׳אחר כך שואל פילון שאלה בעלת אופי מדרשי, ועונה עליה בתשובה אלגורית: "'ואלהים אמר לאשה: מדוע עשית זאת? והיא אמרה: הנחש השיאני ואכלתי' (בראשית ג, יג). אלהים שואל בענין אחד, והיא משיבה לו באחר. הרי, מחד, הוא שואל מדוע בנוגע לגבר, וזו לא משיבה לו בענין זה, אלא בנוגע לעצמה, ואומרת "אכלתי", ולא "נתתי". ובכן, יתכן ונפתור את הספק באלגוריה, ונַראה, שהאשה השיבה במדוייק על השאלה. שכֵּן הכרחי היה, שהאיש יאכל לאחר שהיא אכלה, הרי בשעה שהחושניות נפגשה במוחשִי ונמלאה מרישומו, מיד גם השֵכל נפגש עמו, קוֹלֵט, ובמידת־מה נמלָא בתזונה הנובעת הימנו. ובכן על זה היא דיברה: בעל כרחי נתתי לאיש, ברגע שאני נפגשתי בענין האמור, הוא מהיר התנועה קָלֵט את רישומו ונחתם בו" (דרשות אלגוריות ג, נט-ס).
5