מדרשי פילון ג׳:כ״בThe Midrash of Philo 3:22

א׳למי אומר (אלהים): "הן אדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע"?

1

ב׳"אחד ממנו" מורֶה על רבים, אך אין להניח שהוא (אלהים) דיבר אל כוחותיו²⁴³ ראה במפרשי המקרא כאן., בהם השתמש ככלי וברא את העולם כולו. והנה המילית "כ" משמעה רֶמֶז, דימוי והיקש, ואין (משמעה) חוסר־דמיון²⁴⁴ ראה תהלים ח, ו: ותחסרהו מעט מאלקים.. ואמנם, הטוב המבין והחושני, ידוּע בדרך אחת לאלהים, והיפוכו בדרך אחרת לאדם. כי במדה שמשתנֶה טִבעם של החוקרים ובעלי ההשָׂגָה, (ובמידה שמשתנים) אותם העניינים שיש לתפסם ולהשיגם לאשורם, בה במידה (קיים) הכוה המשיג. ואלה כולם הם דימויים וצורות ודמויות אצל האדם, ואילו אצל האלהים הם אבות־טיפוס והוראות ודגָמים מזהירים של עניינים עמומים. והאב שלא נולד ולא נברא, אינו מצטרף ואינו מתערב עם אף אחד, - אלא חושף לעיני כל²⁴⁵ מילולי: ראייה. מ. את הֲדר כוחותיו.^*שו"ת בראשית א, נד
___________

2

ג׳נראה, שבפיסקה זו מתכוון פילון להרחיק הרהורי ריבוי רשויות, וזה מובלט במקום אחר בכתביו: "אמר אלהים: "הן אדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע". הביטוי "ממנו" איננו מתייחס לאחד, אלא לרבים. ראשית, עלינו לקבוע, שלא קיים אף אחד מן הברואים השווה לאֵל, ורק אחד הוא המושל השליט והמלך, ולוֹ לבדו ההנהלה והרשות על הכל. וראוי שהחרוז: "לא טוב אשר ימשלו רבים, יהא מושל אחד ומלך אחד"²⁴⁶ הומירוס, איליאדה, כד-כה. יֵאָמר בקשר לעולם ולאֵל, ולא בנוגע לעָרים ובני אדם, שכּן בהיותו אחד, הוא זקוק לבורא אחד שהוא גם אב ואדון... אחד הוא האלהים וסביביו כוחות אין סְפוֹר" (על בילבול הלשונות, קסט-קעא).

3

ד׳פילון מפרש, ש"ממנו" אין כוונתו למלאכים, אלא להקב"ה, וידיעת הטוב והרע של הקב"ה היא אבטיפוסית, ואצל האדם הם דימויים וצורות. בחז"ל נחלקו בפירוש תיבת "ממנו", וכנראה שלפילון היו ידועים שתי השיטות, שאנו מוצאים שאח"כ נחלקו בהם בחז"ל: "דרש ר' פפיס, הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת. אמר לו ר' עקיבא, דייך פפיס. אמר לו, מה אתה מקיים ממנו? אמר לו שנתן הקב"ה שתי דרכים, חיים ומות, וברר לו דרך אחרת. ר' יהודה בר' סימון אמר, כיחידו של עולם" (ב"ר כא, ה, ועי' גם במכילתא בשלח ב, ו ובמכילתא דרשב"י לשמות יד, כט). ובשיהש"ר א, ט הגירסא היא אחרת: "דרש ר' פפיס, הן האדם וגו' כיחידו של עולם. א"ל ר' עקיבא, דייך פפיס, א"ל מה את מקיים היה כאחד ממנו? א"ל כאחד ממלאכי השרת. וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא מלמד שנתן לפניו הקב"ה שני דרכים, דרך החיים ודרך המוות, וברר לו דרך המוות והניח לו דרך החיים". ולפי השיטה השלישית שבחז"ל, כוונת "כאחד ממנו" היא כאחד משתי הדרכים, דרך הטוב ודרך הרע.

4

ה׳מהו: "פן ישלח ידו ויקח מעץ החיים ויאכל ויחיה לעולם", הרי אין ספק, אף לא קינאה, לפני האלהים?

5

ו׳אמת, שהאלהות אינה מפקפקת ואינה מתקנאת, אלא שלעתים קרובות משתמש (הכתוב) במונחים ושמות מפוקפקים כביטוי לעיקרון (לדַבֵּר) "כאדם"²⁴⁷ בשיטת ר' ישמעאל, ש"דיברה תורה כלשון בני אדם".. כפי שהערתי²⁴⁸ ראה להלן בראשית ח, כא שו"ת בראשית ב, נד ובביאור שם; ו, ז שו"ת בראשית א, צה ובביאור שם., שניים הם העקרונות הנעֲלים ביותר, האחד "כי לא איש אֵל" (במדבר כג, יט), והשני "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהים ייסרך" (דברים ח, ה). אם כן, הראשון (עניין) של שילטון, בעוד שהשני (נוגע) למשמַעַת, והוא הצעד הראשון באימונים, על מנת ש(האיש) החָפץ יכנס לעניין בהדרָגה. אכן, אין המלה "פן" פיקפוק מצידו של האלהים, אלא ביטוי לכך, שהאדם סַפקָן²⁴⁹ פקפקן. מ. מטבעו, וזו התרָאָה לאותה המחלה השוכנת בקרבו. כי כל אימת שמתרחשת איזו תופעה כל שהיא²⁵⁰ מילולי: איזו תופעה של איזה עניין. מ., חיש־קל מתעוררת בו הדחיפה לאותה התופעה וסיבתה, ושָׁם פוגע סָפֵק שני בנפשו של אותו הפקפקן, האם לקבל (את התופעה) או שמא לא לקבלה. וכלפי פיקפוק שני זה בא הביטוי "פן". אך האלהות אין לה חֵלק בשום רע²⁵¹ כשיטת פילון, שאין הקב"ה מזכיר שמו על הרעה. ראה להלן בראשית ד, כה שו"ת בראשית א, עח; ה, כט שו"ת בראשית א, פז בביאור בקשר להע' 372; ו, א שו"ת בראשית א, פט בקשר להע' 375; ו, יב שו"ת בראשית א, צט ובביאור; ד, ט שו"ת בראשית א, סח., ואינה מתקנאת ואין עינה צרה, לא בחיי אלמוות ולא בכל טוב אחר. אות מובהק לכך, שהוא ברא את העולם מבלי שאיש הפציר בו, בחסדו הפך יֵישות מנוגדת, מבלבלת, חסרת סדר ונרגנת²⁵² ע"פ מספר כתבי־יד. מ., לחן נועם ונוחוּת, בהרמוניה גדולה של הטוב והסדר ההולֵם. והקיים באמת, נטע את עץ החיים בתבונתו הבהירה. יתר על כן, הוא לא נזקק למתווך ומאיץ לצורך השותפות (של האדם) עם הבלתי־נפסד. והנה, כשהשֵׂכל היה טהור, ולא התרַשֵם לא ממעשה (רע), אף לא ממילה רעה, הוא נהנה משטף דיבור ללא־חת, המביא לידי עבודת אלהים, וזו הנצהיות האמיתית שאינה מוטלת בסָפֵק²⁵³ ברבינו בחיי: "מתחלה קודם שחטא אדם היה כלו שכלי, אין לו מונע כלל, ועתה ירד ממעלתו ונתלבש בתאוה ורצה לדעת טוב ורע".. אולם, משנשתוקק לחיי תמותה, והחל סובב ופונה אל הרע, הוא תעה מן האלמוות. כי לא יָאֶה להעניק אלמוות לרשע, ואין כל תועלת אם נפל הדבר בחלקו. כי במידה שהרע והמרושע מאריך ימים, בה במידה גדלה נבלותו, והוא גורם נזק גדול לעצמו ולאחרים.^*שו"ת בראשית א, נה
___________

6

ז׳פילון מבאר, שתיבת "פן" אינה מכוונת שיש כביכול ספק לפני הקב"ה, אלא שהיא מכוונת לספקנות האדם שהוא ספקָנִי מטִבעו. וראה במדרש לקח טוב, שפירש שלפני הקב"ה אין ספק: "פן ישלח ידו. לא ישלח ידו, כמו פן תאמר בלבבך (דברים ז, יז), ולא שהוא מי שמפחד פן ישלח ידו, אלא דבר ברור הוא, לא ישלח ידו לאכול מעץ החיים להיות חי לעולם". מדברי פילון יוצא, שמלכתחילה ניתן לאדם הראשון ליהנות מעץ החיים, אבל מאחר שחָטָא, אין טעם להאריך חיי החוטא, מפני שאריכות ימיו גם תגרום לחטאים נוספים שלו²⁵⁴ ראה בפירוש הרד"ק: "ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים, והנה מתחלה לא מנעהו מעץ החיים, אבל צוהו לאכול ממנו, כמו שפירשנו כי הוא בכלל כל עצי הגן, וכל זמן שיאכל מעץ החיים יאריך חיותו עד שיחיה שנים ארוכות יותר ממה שחיה. אבל בעברו על מצות האל, ואכל מן העץ אשר מנעהו ממנו, היה ענשו המיתה טרם זמן הנגזר לו מתחלה, לפיכך לא רצה שישאר בגן, פן ישלח ידו ולקח ויאכל גם מעץ החיים, כמו שאכל גם מעץ הדעת ויחיה זמן רב, וכו', כי אם אניחנו בגן ואצוה עליו שלא יאכל מעץ החיים, יעבור על מצותי כמו שעבר באכילת עץ הדעת". אצל פילון, שאריכות ימיו תגרום לחטאים נוספים. ואצל הרד"ק, פן יפר שוב את האיסור, ויעבור על מצוות ה', ויאכל מעץ החיים שנאסר עליו..

7