מדרשי פילון ו׳:י״בThe Midrash of Philo 6:12
א׳מהו: "כי השחית כל בשר את דרכוֹ (=הררך שלוֹ) על הארץ"?
1
ב׳ראשית, (הכתוב) קרא "בשר" לאדם שאוהב את עצמו. ואף על פי שאמר בתחילה "בשר", הוא איננו מוסיף "דרכהּ" אלא "דרכוֹ"14 ביוונית המלה "בשר" היא לשון נקבה (וראה רש"י ויקרא יג, טז), וכן המלה "דרך". ולפי זה, לשון "דרכו" הזכרית מאפשרת להפיק את דרושו של פילון, שהכוונה לדרך הקב"ה. וראה דבריו המובאים להלן בביאור., כך שהוא מתייחס באופן ברור לאדם, כי חיי מַעַל פרועים הם "בשר"15 בשיטה זו נקט הרמב"ן, בפירושו לפסוק זה: "ועל דרך הפשט, כל בשר - זה כל האדם", ואין הכתוב מתכוון לכלול כאן השחתת דרכם של בעל החי האחרים.. שנית, (הכתוב) סבור, וזו גם האמת, כי הבשר הוא הסיבה להשחתת הרוח, כי הבשר הוא מוֹשַב התשוקות, שממנו נובעות, כמו ממעיין, התאוות למיניהן ושאר היצָרים. ושלישית, (שֵם הכינוי) "שלוֹ" טִבעי יותר, כי הוא יחסה גם בנטיית כינויי הגוף המלאה (במשמעות) לעצמו16 nominative, כלומר שנטיית השם כאן שלימה היא, זאת אומרת, שיש לו גם יחס ישר (nominative), בעוד שה- αὐτός (האחר) והוא במילונו של Liddell & Scott אין לו nominative αὐτός. כשאנו נותנים כבוד לאיש, אין אנו מעיזים לקרוא אותו בשמו, אלא (אנו מְכַנִים אותו) "עצמו". מכאן ראשית המימרה הפיתגוראית: "הוא עצמו אמר", שבָּהּ הם גידלו ורוממו את מורם ורבם, מחשש לנקוט בשמו. ונוהג זה קיים גם בערים ובבתים. כי העבדים אומרים, בבוא אדונם: "הוא עצמו בא". ובכל עיר ועיר, שעה שהשליט מגיע, הם פונים אליו בשם "עצמו". אך לשם מה הארכתי באֵלה? כי חפצתי להראות, שאבי־הכל נרמז כאן. כי כל הדברים הטובים המשובחים במעלות - "שֶלוֹ" הם. ומתוך יראָה נזהר (הכתוב בשימוש) בשמות הנפלאים באמת17 כלומר: "את דרך ה'", או: "את דרך אלקים"., כי עומד הוא להביא השחתה מלמעלה. אי לזאת, הטיית היחסה, באמרו: "כי השחית כל בשר את הדרך שלו עצמו", מעידה על כבוד. כי אמנם דרכו של האב (שבשמים) נשחתת על־ידי תשוקות הבשר ותענוגיו, משום שאֵלֶה הם יריבים לחוקי הרִיסוּן העצְמי, הסתפקות והתאפקות, אומץ לב וצדק, שעל־ ידיהם הדרך המובילה אֶל האל מתגלָה ומתרחבת ונעשית פתוחה לגמרי18 פתוחה, לפי הצעת־תיקון של אוכר. מ..*שו"ת בראשית א, צט
___________
___________
2
ג׳במקום אחר, מציג פילון ביתר בירור את השאלה ואת תשובתו השלישית, ודבריו שם מפיצים אור גם על הנאמר כאן: "ובכן, משה הקדוש ביותר אמר כראוי: שאז נשחתה הארץ, כשנִגלו מידותיו הטובות של נח19 ראה "על האלהים שאינו משתנֶה", קכב. מובא לעיל בהע' 13.. וממשיך: "והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". אולי ייראה לאנשים מעטים, כי יש כאן שיבוש בלשון, ושלפי הַתְאָמַת הדברים ודיוקם הלשוני, יש לומר כי "השחיתה" כל בשר את "דרכה", כי אין זה מן הנכון לייחס ל"בשר", שהוא שם עצם ממין נקבה20 ביוונית, כמובן., כינוי שנטייתו בזָכר. ואולי אין (הכתוב) מדבר אך ורק בבשר המשחית את דרכו הוא, שבכך ייראה כאילו נשתבשו הדברים בפסוק, אלא (שהכתוב מדבר) בשני (עניינים); מחד בבשר הנשחת, ומאידך בההוא21 הכוונה להקב"ה., שנעשה נסיון לסַלֵף ולבלע את דרכו. ולפיכך יש לפרש את הכתוב באופן זה: כל בשר השחית את דרך התמים של חי העולמים והבלתי־נפסד - הדרך המוליכה אֶל האלהים" (על האלהים שאינו משתנֶה, קמ-קמב).
3
ד׳פירושו הראשון בשו"ת הוא, שאיש הבשר, איש התאווה, הוא המשחית. פירושו השני, שהבשר הוא מושב התאוות הגשמיות22 ראה גם להלן פסוק ז, כא שו"ת בראשית ב, כב.. ובפירושו השלישי (וכן ב"על האלהים שאינו משתֶה"), שכָּל הבשר השחית את דרכו של הקב"ה22* דרשות מסוג זה, שהפסוק מתכוון להקב"ה, ראה אצל פילון לעניין "כאחד ממנו" (בראשית ג, כב), וכן דרש ר' יהודה (ראה בביאור לשו"ת בראשית א, נד); "וישכון באהלי שם" (בראשית ט, כז), וכן דרש ר' יוחנן (ראה בביאור לשו"ת בראשית ב, עו). ובחז"ל: "הבה נתחכמה לו (שמות א, י), להם מיבעי ליה, א"ר חמא ברבי חנינא (בכ"י רומי: א"ר חנינא) באו ונתחכם למושיען של ישראל" (סוטה יא, א); דאמר רבי חנינא בר פפא, דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, דכתיב כי חזק הוא ממנו (במדבר יג, לא), כביכול אפילו בעל הבית (=הקב"ה) אין יכול להוציא כליו משם" (ערכין טו, א: סוטה לה, א; מנחות נג, ב. ועי' בירושלמי תענית ד, ה בשם ר' שמעון בן לקיש).. וכדברי פילון, שהכוונה לדרכו של הקב"ה, כן כותב ר' אליעזר אשכנזי: "ואומרו השחית כל בשר דרכו, ר"ל שהשחית דרכו של הקב"ה, שהוא לעשות צדקה ומשפט, כמו שנאמר (שמות יח, יט) ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"23 מעשי ה', ויניציאה 1583, פרק כד..
4
ה׳לפי פילון, לא נאמר במפורש "דרכו של ה"' אלא "דרכו", היות ומדובר כאן על כליון האנושות, אין הכתוב מזכיר את שם ה'. וזה כשיטתו בכמה מקומות, שאין הקב"ה מזכיר שמו על הרעה, ואין הקב"ה משתף שמו על עונשין וקללות24 "על בילבול הלשונות", קפא; "על המנוסה והפגישה", סו. ואף שאפילו לפילון יש כמה פעמים שה' בעצמו מעניש, ולא על־ידי שליח. ראה "על חיי משה" א, צז, ולהלן שמות יב, כג שו"ת שמות א, כג. וראה לעיל בראשית ג, כב שו"ת בראשית א, נה והע' 251 שם., ושיטתו זו היא ממש כשיטת ר' יוחנן: "אמר רבי אליעזר בן פדת בשם ר' יוחנן, אין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקב"ה את האור ואת החושך וקרא להן שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החושך, שנאמר (בראשית א, כה) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה. וכן אתה מוצא, כשברא אדם וחוה הזכיר שמו עליהם, שנאמר (שם, כח) ויברך אותם אלהים, וכשקללם לא הזכיר שמו עליהם וכו', לא רצה הקב"ה לעשות את הרעה על־ידי עצמו אלא על־ידי מלאך" (ת"ב תזריע, יב)25 וראה לבראשית יט, יב-יג שו"ת בראשית ד, מא; שמות יב, כג שו"ת שמות א, כג ובביאור.. וברבינו בחיי: "ומן הענין הזה היה, שלא הזכיר הכתוב ויביא אלהים מבול על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה, כי לא רצה להזכיר השי"ת בפורענות. והדבר ידוע, כי הוא המביא, שכבר אמר לו ואני הנני מביא, אבל התורה, אשר כל דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, כה משפטה, שתכַנה הש"י בענין הפורענות ולא תזכירנו. וכן מה שאמר וימח את כל היקום, ולא אמר וימח אלהים את כל היקום וכו"' (בחיי לבראשית ז, יא. וראה בדוגמאות נוספות שמביא שם).
5