מדרשי פילון ו׳:י״גThe Midrash of Philo 6:13

א׳מהו: "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ עוולה"²⁶ ראה לעיל הע' 13.?

ב׳אלה המכחשים ב"גורל"²⁷ כלומר, שיש קיצבה מיוחדת לשנוֹת כל איש ואיש., משתמשים בנימוקים רבים אחרים, ובמיוחד בשעה שהמוות מוּתְאָם לרבים מאד בזמן קצר. כך למשל, בשעת מפולת בתים או דליקה, התנפצות אניות, במהומה במלחמות, בקרבות פָרָשים רגלִיים או אניות, ובמגיפות. לאומרים זאת אנו משיבים מה שנאמר כאן על־ידי הנביא, וממנו קיים אף בידינו נימוק זה. כי משמעות "קץ כל בשר בא לפני" היא, איפוא, כדלקמן: זמן חייה של האנושות הוגבל ונחתם לזמן אחד, ולפיכך אין האנושות חיה עוד בהתאֵם לעיקרון כולל של "הגורל"²⁸ כלומר, בהתאם לגורל המסתגל לאופיו של היחיד. ועי' וולפסון, פילון, א, עמ' 212.. עניינו של כל יחיד ויחיד נאסף לאחד, ויש לו קץ אחד בחתאם לאיזו אחדוּת ולסיבוב הכוכבים, אשר דרכָּם בני תמותה תמיד הולכים ובאים... ועלינו להדגיש זאת בראש ובראשונה, כי אין לך דבר שהוא כל כך מנוגד, מתפלמס וסותר את הכוהות המופלאים²⁹ של הקב"ה. כמו ה"עוולה". לפיכך (הכתוב) אומר: "קץ כל בשר בא נגדי"³⁰ בשבעים: Καιρὸς παντὸς ἀνθρώπου ἥκει ἐναντίον μου, ὅτι ἐπλήσθη ἡ γῆ ἀδικίας ישנן שתי הוראות ביונית: "לפני" ו"בניגוד". עד כאן החזיק פילון לפי פשוטו של מקרא, בהוראה הראשונה של ἐναντίον, ואין ספק שגם השבעים נתכוונו להוראה זו. וכדי להפיק את דרושו הוא עובר אל ההוראה השנייה שלו., והוא מוסיף על כך את הסיבה להתנגדותם, דהיינו: "כי מלאה הארץ עוולה". שנית, הזמן נחשב לאלהות אצל רשעי אדם, המעלימים את הקיים לאמיתו³¹ הכוונה להקב"ה.. מפני זה מְנַמֵק (הכתוב): "הזמן של כל בני האדם בא כנגדי", כביכול הם מעריצים כ"אֵל" את הזמן האנושי, וקובעים אותו בניגוד לָאמת. אך חדבר נרמז גם במקומות אחרים, בהם אומר (הכתוב) כך את אותו המושג: "הזמן סר מהם, אבל ה' אתנו"³² במדבר יד, ט: "סר צלם מעליהם וה' אתנו", ובתרגום השבעים שָם כבפילון: ἀφέστηκεν γὰρ ὁ καιρὸς ἀπ᾽ αὐτῶν, ὁ δὲ κύριος ἐν ἡμῖν., כביכול אצל הרשעים נחשב הזמן לסיבת דברי ימי העולם, ואילו אצל חכמים והגונים, לא הזמן, אלא האלהים, שממנו (מקור) זמנים ותקופות. ואולם הוא אינו סיבת הכל, כי אם רק סיבת הדברים הטובים, ואותם שהם בחתאֵם לטוב. כי כשם שאין לו חלק ונחלה ברע³³ ראה בשו"ת הקודמת ובביאור שם., כך אין הוא גם הגורם (לו). שלישית, בנוגע ל(פיסקה) אשר נדונה קודם לכן, מרמז (הכתוב) בדבריו על הִתְפַּקרוּת מוחלטת: "קץ כל בשר בא", כביכול כולם, בכל מקום, הסכימו פה־אחד מרצונם על הִתְפַּקרוּת. ובביטוי: "כי מלאה הארץ עוולה", כאילו אף חֵלק ממנה לא נותר ריק ופנוי על מנת לקלוט את הצדק ולסעדו. אכן "נגדי" מאשֵר את מה שככר נאמר, כי המשפט האלהי בלבד שריר וקיים כפי רצונו³⁴ משפט לא ברור, אוכר ומרקוס קוראים: משפט של הרצון האלהי שריר וקיים. מ..^*שו"ת בראשית א, ק
___________

ג׳גם הדיעה בחז"ל היא, שיש קיצבה לשנותיו של אדם, אלא שלפי שיטתם פוחתין או מוסיפין עליהן. וזה במחלוקת של רבי עקיבא וחכמים: "משעה שאדם נולד, הוא נגזר עליו כמה שנים יחיה. אם זכה הוא משלים את שנותיו, אם לאו פוחתין לו מהם, דכתיב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה (משלי י, כז), כך דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרין, אם זכה מוסיפין לו על שנותיו, ואם לאו פוחתין לו משנותיו" (קה"ר ג, ד. ועי' נוסחת תוספתא עדיות א, טו ובבלי יבמות מט, ב - נ, א).

ד׳פילון מפרש את תיבת "קץ" כ"זמן", ולא כ"סוף". וכן הוא מפרש לעיל פסוק ו, ג³⁵ שו"ת בראשית א, צא. וראה גם להלן בראשית טו, טז שו"ת בראשית ג, יג על הפסוק: "כי לא שלם עון האמורי עד הנה", שהכוונה שָם לזמן קצוב שנגזר מראש.. גם במדרש הגדול מפרש "קץ" כ"זמן": "קץ כל בשר בא לפני, מלמד שנתן להם הקב"ה קץ, וכמה, מאה ועשרים שנה, דכתיב (בראשית ו, ג) והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ולמה מאה ועשרים שנה לא פחות ולא יתר" וכו'. וכן בתרגומים (לבראשית שם): "הא יהבית להון ארכה מאה ועשרין שנין".

ה׳במגילת "מלחמת בני אור בבני חושך", וכן הרבה פעמים במגילות אחרות של הכת, מובאת המלה "קץ" בהוראת מועד וזמן. הפרופ' סוקניק דן בענין זה³⁶ מגילות גנוזות, מתוך גניזה קדומה שנמצאה במדבר יהודה, סקירה ראשונה, מאת אליעזר ליפא סוקניק, עמ' כב-כג. וראה "מלחמת בני אור בבני חשך" הוצאת יגאל ידין, ירושלים 1955, עמ' 257., ומצביע על החידוש הזה שבמגילות. אבל דברי פילון מורים על מקור קדום יותר לפירוש זה, וכן נראה ממה"ג, שהובא לעיל. אבל קץ במובן זה רווח גם בדניאל, וביחוד בפרק יא. ראה גם בגמרא: "עד שיבוא ממונה הבא לקיצין" (עבודה זרה סא, ב), ודברי רש"י שם בד"ה או עד: "שיהא שומר וכו' הולך ויוצא ויש לו שעה קבועה לבוא"^36* אבל ראה בתשובת רבינו האיי בענין "מזל", מובא באוצר הגאונים ליבמות, התשובות, עמ' 129..

ו׳פילון מבאר, כי הרשעים חושבים את הזמנים והתקופות לאלהות³⁷ וראה: Franz Kumont, The Oriental Religions in Roman Paganism. תרגום מצרפתית, ניו יורק, 1911 (הדפסה שניה, 1956) עמ' 176 - 175. שם מציין, כי לפי זִינוֹ, הזמן, הקובע חוקים לתהליך הכוכבים ולשינוי מהות היסודות, היה נחשב לאלהות ולעיקר הקדמון, ודימוהו לגורל. וראה גם שם עמ' 274 - 273 הע' 36., ומביא ראיה מן הפסוק "סר צילם מעליהם". כעין מקבילה לרעיון זה, וכן לפירושו הראשון ש"קץ" פירושו זמן הקצוב מראש, נמצאת במדרש לקח טוב לבמדבר יד, ט: "סר צלם מעליהם, שָלמה חוּקָם והגיע הזמן שאמר לאברהם אבינו ודור רביעי ישובו הנה (בראשית טו, טז). ד"א סר צלם מעליהם, זה מלאך הממונה עליהם, שהוא מגין עליהם, שאין הקב"ה נפרע מן האומה עד שמפיל שָׂרֶיה מן השמים, שנאמר (ישעיה כד, כא) יפקד ה' על צבא המרום במרום".

ז׳אשר לרעיון שבפילון, שאין לך דבר כל־כך מתנגד להקב"ה כחמס, נמצא גם בגמרא: "קץ כל בשר בא לפני. א"ר יוחנן, בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו בגזל, שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" (סנהדרין קח, א).