מדרשי פילון ו׳:ט״זThe Midrash of Philo 6:16

א׳מהו: "ופֶּתַח⁴³ בפסוק: ופתח התבה.בצדה תשים"?

ב׳לא מבלי נימוס מראֶה הפֶּתַח בצדה (של התיבה) על המבנֶה האנושי, שעליו מורֶה (הכתוב) בלשון נקייה, באמרו "צְדָדִי". דרך הפתח פולטים את הפֶּרֶש החוצה, כי כך נאה ויאה. כי כפי שנהג סוקרטס לומר -בין אם למד זאת ממשה ובין אם נתעורר אכן מן הדברים כהוייתם- הבודא שָקַל (בדעתו) את המַתאים לגופנו, והיפנָה לאחורי החושים את מוצא מעבָרֵי הצינורות, שמא תבחל נפשנו מהִטהרות עשיית הצרכים בראותה את המחזה המחפיר. לפיכך, הקיף וסגר את המעבר ההוא על־ירי האחוריים והעגבות כעל־ידי גבעות נישׂאות⁴⁴ פילון לא נתכוון ללשון נופל על לשון זה מדעת עצמו, ואפשר שהסתמך על המסורה הנמצאת גם בחז"ל, באמרם: "גבעות באדם זה עגבותיו של אדם" (אבות דרבי נתן, נו"א, לא)....^*שו"ת בראשית ב, ו
___________

ג׳מדוע אומר (הכתוב): בית זה⁴⁵ כן בפשיטא: "מדירא", וכן בתרגומים: "מדורין". ובמסורה: "תחתים שנים ושלשים". בתחתיתו, יהיה כפול ומשולש?

ד׳(הכתוב) המשיל כהלכה את בתי הקיבול של המזון, שקראם "מרתֵּף" (="תחתיים"), היות והאוכל נשחת, וההשחתה היא בחלק התחתון, כי הוא (המזון) יורד כלפי מטה, ורק חֵלק מועט מן המאכלות והמשקים נמסר כלפי מעלה, ובהם אנו ניזונים, בעור שחֵלק הארי נפרד ומוטל ההוצה כצואה... ברם נראה לי, שהתיבה (רומזת) לגוף האדם, (ו)הטבע אוהב מאד את החיים⁴⁶ ל- δεινός ביונית יש את מלוא המשמעויות של "נורא" שב"סלנג" העברי. מ.. מִסִּיבָּה זו, בשעה שהחי נשחת וכָלָה במבול, הוא (ה') הסדיר דוגמא לעולם. לפיכך, נשאה התיבה מכל מין אשר חי על פני האדמה. הוא (ה') רצה, שזו אשר הוכנה להיות אומֶנֶת, תהא כמו אמא אדמה^46* ראה לעיל בביאור לפסוק ג, יז־יט שו"ת בראשית א, נ; "על בריאת העולם", קלג, מובא לעיל לפסוק ב, ו שו"ת בראשית א, ג; "על נטיעת כרם", יד־טו. וראה: מנחם שטיין, "אמא אדמה בספרות העברית העתיקה", בתוך קובץ מאמריו בין תרבות ישראל ותרבות יוון, תל־אביב 1970, עמ' 189 והלאה.. וכן (רצה) להורות לניזונים בפנים (התיבה), כמו במעי המעוברת, על־ידי⁴⁷ ראה להלן בביאור. השמש והירח ושאר המונֵי הכוכבים, ובנוסף גם כל השמים כולם⁴⁸ משפט מוקשה בארמינית. מ.. על־ידי שראו מה שעשה (נח) באומנותו, הם למדו ביֶתר־שאֵת את דבַר גוף האדם ומַתכוּנתו. וזו היא הסיבה למבחר המאבָקים של בני אדם. כי אין לך דבר המשעבד את האדם, כמו היסודות הגופניים של יישותו והתאוות הנובעות מהן, ובייחוד התאוות והתשוקות הרעות.^*שו"ת בראשית ב, ז
___________

ה׳בחז"ל דרשו, שהמדור התחתון היה לזבלים: "תנא, תחתיים לזבל" (סנהדרין קח, ב וב"ר לא, יא), ולא פירשו מהיכן היסוד לדרושם זה. אך לפי דברי פילון בשו"ת זו (הדן בכך באריכות, וקיצרתי דבריו) ובשו"ת הקודמת, יתבארו דבריהם, שיסודם בהֵד של השוואה בין תיבת נח לבין גופו של האדם.

ו׳לדברי פילון, חפץ ה' להורות ליושבי התיבה על־ידי השמש והירח ושאר צבא השמים. התירגום הארמני קשה כאן, ולא ברור אם יש לתרגם שהורה להם "על־ידי" השמש והירח וכו', כמו שהתיבה היתה סמלית לארץ, ובזה כאילו ראו עולם ומלואו, או "את" השמש והירח ממש. ואפשר שמלכתחילה היו דבריו זהים עם אחת השיטות שבחז"ל, בענין צהר התיבה: "ר' אבא בר כהנא אמר - חלון. רבי פנחס משום רבי לוי אמר, כל י"ב חדש שהיה נח בתיבה, לא צרך לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא מרגלית היתה לו והיה תולה אותה, ובשעה שהיא כהה היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה" (ב"ר לא, יא).

ז׳בשו"ת הקודמים שבפרשה זו (וגם מאֵלה שלא ניתרגמו כאן), עורך פילון השוואות בין תיבת נח ובין אלמנטים אחרים. בראשונה, השוואה מפורטת בין גוף האדם לבין התיבה, שחלקי התיבה ומידותיה מסמלים את גופו, וכן ההבדלים שבין התיבה לארון שבמשכן, ולבסוף שהתיבה היא דוגמא לעולם, וכאילו שהיתה אֵם לתחילת הבריאה המחודשת, וכן שאחר המבול היה נח דומה לאדם הראשון והיה אבי יצירה חדשה (להלן ז, יא שו"ת בראשית ב, יז)⁴⁹ ראה להלן בראשית ט, א-ב שו"ת בראשית ב, נו ובביאור..

ח׳לדברי פילון, התיבה מסמלת את הגוף והארון את הרוח. וכשם שהזהב יותר חשוב מן הזפת, כן העולם הרוחני טוב יותר מן העולם הגשמי.

ט׳הֵד לפירושו של פילון, שתיבת נח מסמלת את גוף האדם, נמצא כמה פעמים בזֹהר חדש (מאמר: תיבה איהו גופא, בתחילת פרשת נח): "ת"ח, כל בר נש דיעבד וינטר פיקודי אורייתא, נשמתא אסתמרא בגופיה, דאיהו תיבה, ולא אתענש ולא ישלוט עליה מלאך המות". ועוד שם: "ת"ח, תיבה איהו גופא".

י׳השוואה בין נח ותיבתו לבין הארון, נמצאת בזֹהר: "מאן תיבה, דא ארון הברית, ונח ותיבה לתתא הכי הוו כדוגמא דלעילא, נח כתיב ביה ברית, דכתיב והקימותי את בריתי אתך וגומר, וכו', וכדין הוה תבה ארון הברית, תיבה ונח כלה כגוונא דלעילא" וכו' (זהר נֹח נט, ב). גם בפשיטא⁵⁰ פשיטא, התרגום הסורי לתנ"ך, מאת ר' חיים העליר זצ"ל, חלק בראשית-שמות, ברלין, תרפ"ח-ט. ישנוֹ אותו התרגום לתיבת נח ולארון הברית (שמות כה, י), ובשניהם מתורגם "קאבותא".

י״אבחז"ל לא נמצאת כל השוואה לתיבת נח, אבל במקומות שונים בספרות חז"ל נערכו השוואות כעין אלה בין חלקי העולם חלקי המשכן וחלקי גוף האדם, בשיטה של שלשה עולמות, כאמרם: "ללמדך שהמשכן שקול כנגד כל העולם וכנגד יצירת האדם שהוא עולם קטן" (ת"ה פקודי, ג). ונראה, שרקע אחד היה לרעיונו של פילון המובע כאן ולזה המובא במדרשי חז"ל.

י״בההשוואה בין בריאת העולם וחלקי המשכן, נמצאת במדרש תדשא (סימן ב): "המשכן נעשה כנגד ברייתו של עולם וכו'. כנגד השמים נעשו עשתי עשרה יריעות של אהל מועד, וכנגד הרקיע נעשו עשר יריעות המשכן, כנגד הארץ נעשה השלחן הטהור וכו', וכנגדם בגוף שתי עינים, וכמו שהעינים גבוהות ונתונות בראש, כך היו שני העמודים גבוהים ועבים". ועוד שם, בקשר לנשמת וגוף האדם (סימן יא): "ושתי מזבחות היו, אחד של זהב כנגד נפשו של אדם, ואחד של נחשת כנגד גופו של אדם, כשם שהזהב יקר מן הנחשת כך הנפשות יקרות מן הגוף". גם פילון עורך השוואות בין חלקי המשכן וחלקי העולם, ראה שמות כו, א; לג שו"ת שמות ב, פג; צד ובביאורי שם.

י״גהשוואה בין גוף האדם למשכן ולכליו, נמצאת במדרש הגדול, ומקור מאמר זה נעלם: "זהב וכסף ונחשת. תרומת המשכן כנגד גופו של אדם. זהב זו הנפש, כסף זה הגוף וכו', תכלת אלו הגידים, וארגמן זה הבשר, תולעת שני זה הדם, ושש זה הכרס, ועזים זה השער, וערת אלים מאדמים זה עור הפנים, וערת תחשים זה עור הראש, ועצי שטים אלו העצמות, שמן למאור אלו העינים, בשמים לשמן המשחה זה החוטם, ולקטרת הסמים זה הפה והחיך, אבני שהם ואבני מלואים אלו הכליות והלב" (מה"ג שמות כה, ג-ז).

י״דהשוואה בין חלקי העולם וחלקי גוף האדם, נמצאת בקה"ר (א, ט): "א"ר ברכיה בשם רשב"ל, כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ שדוגמא לו. האדם יש לו ראש והארץ יש לו ראש וכו', האדם יש לו עינים והארץ יש לו עינים וכו', אדם יש לו אזנים והארץ יש לו אזנים". וכן באדר"נ (נו"א, פרק לא): "ויצר באדם כל מה שברא בעולמו. ברא חורשים בעולם וברא חורשים באדם, זה שערו של אדם. ברא חיה רעה בעולם וברא חיה רעה באדם, זה בני מיעיו. ברא קורצין בעולם וברא קורצין באדם, זה אזניו. ברא רוח בעולם וברא רוח באדם, זה חוטמו של אדם" וכו'.