מדרשי פילון ח׳:כ׳The Midrash of Philo 8:20

א׳מדוע בנה (נח) מזבח מבלי שנצטווה?

ב׳יש להכיר תודה לאלהים ללא־פקודה ומבלי להתאַחֵר בעיכובים, כדי לגלות נשמה חפשית מן התאוות. אמנם, מן הראוי הוא, שאדם אשר הקדוש ברוך הוא גמל עמו טוב²⁰⁶ מילולי: כאשר הקב"ה גמל חסד עם אדם אשר קיבל טוב. מ., יתן תודה בנפש חֲפֵצָה, ואילו המחכה לקריאה כפוי טובה הוא, (כי רק) מתוך הכרח אנוס הוא לכַבֵּד את מי שגמלהו טוב.^*שו"ת בראשית ב, נ
___________

ג׳דברים אלה נמצאים גם בחז"ל: "מן הבקר ומן הצאן (ויקרא א, ב), ברוך המקום שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים. אדם העלה שור על גבי המזבח וכו', נח קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר ויבן נח מזבח לה' (בראשית ח, כ) וכו', - עד שלא נתנה תורה להם, והם עשו אותן מאליהן, לפיכך אהבם הקב"ה" (ויק"ר ב, י).

ד׳ויותר קולעים לדברי פילון, הם הדברים שבמדרש הגדול: "ויבן נח מזבח, אל תקרא ויִבן אלא ויָבן, שהבין מדעתו. ישב ודן בלבו ואמר, הקב"ה הצילני מן המבול והוציאני מן המסגר הזה, ואיני חייב להקריב לפניו קרבן"?²⁰⁷ הדברים במה"ג מורכבים משני מקורות. חציו הראשון בב"ר לד, ט: "ויבן נח מזבח לה', ויבן כתיב, נתבונן", וחציו השני מ"ישב ודן" וכו' הוא מפדר"א, פרק כג.

ה׳מדוע נאמר ש(נח) בנה מזבח ל"אלהים" ולא ל"ה'"?²⁰⁸ רוב כתבי־יד השבעים הכתובים באותיות גדולות, גורסים כאן θεῷ ל"אלהים", ולא κυρίῳ =ל"ה'" כמו במסורה. גירסתו של פילון מתאימה לגירסת כתבי־יד אלה (ראה מרקוס, הערה d, עמ' 132). וראה שו"ת בראשית ב, נג (לא תורגם בספרנו).

ו׳כי בגמילות חסדים²⁰⁹ בארמנית הביטוי ברבים =גמילות חסדים. מ., ובמקומות של לידה ובריאה (שהיו) בעבר, כמו בבריאת העולם, הוא (האל) מוותר על כוחו המלכותי ומעדיף את כוחו החוֹנֵן בלבד, שבו הוא יוצר־כל. ובדומה, גם עכשיו זו ראשית לידת הארץ, והוא מחליף לכוחו החונן הקרוי "אלהים". לכן, כשהוא הטיל את העונש על־ידי מים, הוא כונן והשתמש (בכוחו) המושל והמלכותי, הנקרא "ה'".^*שו"ת בראשית ב, נא
___________

ז׳דברים אלו תואמים את שיטתו של פילון, שנח הוא אבי יצירה חדשה ובעולם מחודש. את פירושו כאן יסד על נוסח השבעים. וראה לעיל פסוק ז, ה שו"ת בראשית ב, טז, שהקב"ה ברא את העולם בשם "אלקים", שלפי פילון הוא מידת הרחמים, וכן עושה הבורא בכל עת של יצירה חדשה. לעומת זאת, בזמן העונשין, מקדים הכתוב את "ה"' ל"אלקים", המסמל את הקדמת מידת הדין למידת הרחמים (וזה לפי שיטת פילון, שהכינוי "ה"' מסמל את מידת הדין ו"אלקים" את מידת הרחמים), עיי"ש.

ח׳מהו: "לקח מהבהמות ומהעופות הטהורות והעלה עולות"?

ט׳כל זה נאמר בכוונה עמוקה, משום שהוא (נֹח) קיבל מהאלהים כל חסד ומַתָת, ו(זאת) על מנת שיעלה^209* מילולי: ישרוף. מ. עולות מסוג הטהורות ללא מום בטיבן, ואת המאולפות יותר בין הביתיות והתמימות²¹⁰ מילולי: ללא מום. מ.. כי הן קרבנות של טובה, ומום אין בהן, וכולן שלימוֹת²¹¹ מילולי: שלֵמים ומלאי שלֵמוּת. מ., והן בבחינת פרי²¹² מילולי: ויש בהם דבר פרי. מ., והפרי הוא תכלית שלמענָה נוצר העץ. זהו פשוטו של מקרא. אך לפי השֵׂכל, הבהמות והעופות הכשרים, הם החושים והשֵׂכל של האיש החכם, כי בשֵׂכל משוטטות המחשבות. ולאחר שנעשו לפירות מושלמים, מן הראוי הוא להביא את כל אלה²¹³ כלומר, פרי המחשבות. כקרבנות טהורים וחסרי מום לאב גומל החסד, ולהגישם (לפניו) כקרבן.^*שו"ת בראשית ב, נב
___________

י׳על קרבנם של בני נח נחלקו בחז"ל: "ר' לעזר אמר שלמים הקריבו בני נח, ור' יוסי בן חנינה אמר עולות הקריבו בני נח" (ירושלמי מגילה א, יג, עב ע"ב. ובפרד"א כג ובבמדבר רבה יד, כד מובא שנח הקריב עולה). וראה לעיל בראשית ד, ה-ו שו"ת בראשית א, סב, מה שכתבתי בעניין קרבנות קין והבל. מדבריו אלה של פילון, שנח הקריב "קרבנות של טובה", אפשר אולי ללמוד, שהקריבו קרבן תודה, והכוונה לשלָמים.