מלחמת היהודים ז׳:י״אThe War of the Jews 7:11

א׳על־דבר יונתן, אחד הסיקריים, אשר הקים מהומות בקירֵינֵי והוציא דבה רעה.

א. כמחלה רעה פשטה משובת הסיקריים גם אל ערי קירֵינֵי. כי הנה טֻלטל שמה יונתן, איש נבל ונבזה, אשר היתה מלאכתו עבודת האורגים, והוא פִתּה רבים מדלת־העם ללכת אחריו והוליך אותם אל המדבר והבטיחם לתת להם אותות ומופתים, ואמנם נסתר מעיני הרבים במעשי תעתועיו ובתרמיתו, אך הטובים והנכבדים בקרב יהודי קיריני שׂמו לבם אליו וספּרו על־דבר מסעו ותחבולותיו לקַטּוּלוּס הנציב בחמש ערי לוּבא)שנקראו בשם פֶּנֲטַפּוֹליס.. והוא שלח אנשי־צבא רוכבים ורגלים אחריו ונצח באפס־יד את היהודים, אשר לא היו מזֻינים, ורבים מהם הומתו מיד, ומתי־מספר נתפשו חיים והובאו אל קַטולוס. ויונתן, הראש לכל דבר המזִמה הזאת, נמלט על נפשו, אך הרומאים שלחו אחריו לבקשהו בכל הארץ ושקדו הרבה על הדבר, עד אשר נתפש בידם והובא אל הנציב. ובעמדו לפניו התחכם להסיר מעל ראשו את חרב נקמת הרומאים, בתתו לקַטולוס פתחון־פה לעשות מעשי־רשע. הוא דבּר שקר על עשירי היהודים, כי הם הורוהו לעשות את המזמה הזאת.
1
ב׳ב. וקַטולוס קבל את דבר הדִבּה בנפש חפצה והפך את המעשה לעלילה גדולה, בהוסיפו עליו דברים נוראים רבים, למען ירָאה גם הוא כגבור מנצח את היהודים במלחמה, והרשיע לעשות מאד, כי נוסף על אמונתו הנמהרה לדבַר הדבּה לִמד עוד את הסיקריים להפיח שקרים. הוא צוה על יונתן לנקוב לפניו בשם אלכסנדרוס, והוא אחד היהודים, אשר זה מזמן התעבּר בו קַטולוס ולא כסה על שנאתו. וגם את בֵּרֵנִיקֵי, אשת אלכסנדרוס, משך קַטולוס אל העלילה והמית אותה עם בעלה לראשונה. ואחרי־כן המית את כל האנשים המצֻינים בעשרם, כאלףב)בהוצאה ישנה: שלשת אלפים. איש. חשוב חשַׁב, כי יוכל לעשות את זאת באין מכלים דבר, אחרי אשר החרים את רכוש הנרצחים אל אוצר הקיסר.
2
ג׳ג. וקַטולוס ירא, פן יפרסמו היהודים היושבים ביתר המדינות את מעשי־רשעתו, ושלח את שקריו למרחוק ופִתּה את יונתן ועוד אחדים מהאסורים עמו לשׂים את עון המרד בראש טובי היהודים אשר באלכסנדריה וברומא, ובמספר האנשים, אשר הוציא עליהם את עלילת השקר הזאת, היה גם יוסף כותב הספרים האלה. אפס כי נכלי קַטולוס לא הצליחו, כאשר היה עם נפשו: כי הוא עלה אל רומא והוליך עמו את יונתן עם אנשיו האסורים באזִקים, והאמין בלבבו, כי איש לא יחקור את דברי השקר אשר העידו לפניו, כאשר צוה אותם. אולם המעשה לא ישר בעיני אספסינוס, והוא חקר למצֹא דבר־אמת, ובהכירו, כי שקר הוא יסוד האַשמה, אשר יצאה על האנשים (טובי היהודים), נִקה אותם מפשע, כי גם טיטוס דבּר טוב עליהם, ועל יונתן פקד את מעשה־ידיו. הוא נשרף חי, אחרי אשר דשו את בשרו בשוטים.
3
ד׳ד. וקַטולוס יצא אז בשלום, כי בחסדי שני המושלים לא נגזר עליו עֹנש קשה, מלבד אשר יסרו אותו בדברים. אולם כעבור זמן־מצער אחזה אותו מחלה קשה, והוא התהפך על משכבו ולא מצא מזור, עד אשר מת במכאובים רעים. לא גופו בלבד לקה, כי עוד קשים ממכאוביו היו יסורי נשמתו. חזיונות נוראים בּעתוהו, ובלי־הרף צעק, כי הוא רואה בעיניו את צלמי חללי־ידיו עומדים לפניו. ולא יכול לעצור ברוחו וקפץ מעל משכבו, כאלו הגישו אליו מעַניו כלי־משחית ואש ללַהט את בשרו. ומדי יום ביום רבו מכאוביו ורקב עלה במעיו, עד אשר יצאו מבשרו, וככה קִדם אותו המות ונתן מופת נאמן, כי עין־אלהים צופיה בַכֹּל והוא עושה שפטים ברשעים.
4
ה׳ה. ובזה הגיע הקץ לדברי הימים, אשר מסרנו אותם בעצם הדיוק לכל הרוצה לדעת את הליכות מלחמת הרומאים עם היהודים. והנה בדבר דרך מִדְרָשִׁיא)כלומר: מליצתי (הסגנון). יוציאו הקוראים משפט. אבל בדבר האמת — אבטח ולא אפחד לאמֹר, כי רק אליה לבד כִּוַּנתּי בכל הכתובים האלה.
5