מלחמות השם, מאמר שישי, חלק ראשון י׳The Wars of the Lord, Sixth Treatise, Part One 10
א׳יתבאר בו מהו הזמן ואיזה מציאות מציאותו.
1
ב׳ואחר שהתבאר לנו מהדברים הנמצאים בשמים שהשמים הם הווים בהכרח, הנה ראוי שנחקור אם הזמן הווה, או בלתי הווה. וזה כי מזה נעמוד אם היה בכאן עולם אחר עולם, וזה אל לא תכלית, כמו שיאמינו קצת הקודמים. וזה שאם היה מחויב בשמים שיהיו הווים, ובזמן שיהיה קדום, הנה יהיה שם בהכרח עולם אחר עולם, וזה אל לא תכלית. ואם לא היה מחויב בזמן שיהיה קדום, הנה לא יחויב מזה הצד שיהיו בכאן עולמות אחד אחר אד אין תכלית למספרם. ואם היה בלתי אפשר בזמן שיהיה קדום, הנה יהיה בלתי אפשר שיהיו בכאן עולמות אחד אחר אחד אין תכלית למספרם. ועוד כי מפני שהפלוסוף הביא ראיה מטבע הזמן על שהשמים בלתי מחודשים, והוא ספק על מה שהתבאר מהשמים, הנה ראוי שנחקור אנחנו באופן שלם איך הענין בזה. והוא מבואר שקודם שנחקור מענין הזמן אם הוא הווה, או בלתי הווה, הנה ראוי שנחקור במהות הזמן, כי הוא יישירנו לעמוד על האמת בזה.
2
ג׳ונאמר שהוא מבואר בנפשו כי הזמן הוא מהכמה, וזה שכבר יאמר בו שוה, או בלתי שוה, שהם מסגולת הכמה. ואולם מאיזה חלק מהכמה הוא, הנה הוא מבואר שהוא מהכמה המתדבק, כי כבר יאמר בו ארוך וקצר. ועוד שהוא ישוער כלו במה שהוא חלק ממנו בהנחה, לא בטבע, וזה מסגולות הכמה המתדבק. ועוד שתכליתו הוא העתה, אשר עם היותו תכלית הוא התחלה, והוא בעצמו בלתי מתחלק. ואם הוא בנושא, או הוא נבדל, זה ממה שראוי שנחקור עליו, כי היה הזמן לא ימלט מאחד מאלו הענינים. ואולם שאיננו בנושא זה מבואר, שאם היה זה כן, היה מתרבה בהתרבות הנושאים, וזה שקר, כי לא ימצא שם כי אם זמן אחד כמו שהתבאר זה כלו בספר השמע. ונאמר שאין הזמן נבדל, ונציע לבאור זה שתי הקדמות ידועות. האחת היא שהזמן יש בו חלק זולת חלק, וזה שזה הזמן הוא זולת הזמן הקודם לו וזולת הזמן המתאחר, שאם היה אפשר זולת זה, היה הזמן החולף הוא הזמן העתיד, וזה מבואר הבטול. ועוד שאם לא היה בזמן חלק זולת חלק, היו ההפכים בנושא אחד מצד אחר בזמן אחד. וזה כי מגדר ההפכים שיהיו בנושא אחד מצד אחד בשנוי זמנים מתחלפים, ואם לא היו שם זמנים מתחלפים, הנה יחויב שיהיו ההפכים נמצאים בדבר האחד בזמן האחד בעינו. ואולם ההקדמה השנית היא שהזמן הוא מתדמה החלקים במה שהוא זמן. ואולם התנינו בזה במה שהוא זמן, כי כבר יחשב בו חלוף בחלוף זמן היום לזמן הלילה, או חלוף זמן הקיץ לזמן הסתו. אלא שזה החלוף הוא לזמן במקרה, לא במה שהוא זמן. וכאשר התישבו לנו אלו ההקדמות, הנה נאמר שאיננו נבדל. וזה שאם היה נבדל, הנה יחויב, מפני שהוא מתדמה החלקים ואיננו בנושא, שלא יהיה שם חלק זולת חלק, כי אין שם חלק זולת חלק במתדמה החלקים אם לא מצד הנושא, וכאשר לא היה שם נושא, הנה אין שם חלק זולת חלק. ואולם בזמן ימצא חלק זולת חלק, כמו שקדם, הנה אם כן איננו נבדל. ועוד שאם היה הזמן נבדל, הנה אומר שיחוייב שיהיה החלק הוא הכל. וזה כי היה בכל מתדמה החלקים החלק המסכים לכל בשם ובגדר, ואמנם היות החלק זולת הכל הוא מצד הנושא, וכאשר לא היה שם נושא, הנה יחויב שיהיה החלק הוא הכל, וזה בתכלית הבטול. ואחר שכן הוא, רוצה לומר שאיננו בנושא, ואינו נבדל, ואין שם חלק שליש, הנה יחויב שיהיה מצד מה בנושא, ומצד מה נבדל, והוא מבואר שהשקרים הקודמים חוייבו בהניחנו אותו בנושא מיוחד, או נבדל במוחלט. ואולם אם הנחנו אותו בנושא בלתי מיוחד, לא יתחייב דבר מהשקרים הקודמים. ואולם איזה הוא זה הנושא, הנה הוא מן המבואר שהוא התנועה, כמו שהתבאר בספר השמע. והנה יהיה יחס הזמן אל התנועות יחס המספר אל הספורים, שלא יתרבה ברבוים, כן לא יתרבה הזמן ברבוי התנועות, והוא מזה הצד נקי מנושא, עד שאיננו במקום מיוחד. ואם היה שיהיה מיוחד לתנועה היומית, הנה זה בהנחה, לא בטבע, כי כאשר ישוער באיזו תנועה שתהיה, הנה ישוער בקודם ובמתאחר, וכאשר ישוער בקודם ובמתאחר, ישוער בזמן.
3
ד׳ואחר שהתבאר מענין הזמן מה הוא, ראוי שנחקור איזו מציאות מציאותו, אם הוא נמצא בכח, או בפעל, או במדרגה ממוצעת בין הכח והפעל. ואם היה שיהיה במדרגה ממוצעת בין הכח והפעל, אם יש הבדל בזה בין החולף ממנו והעתיד, אם לא. ואם הוא אחד, או הרבה, וזה אם יחד, אם בבא זה אחר סור זה. ואולם איזה מציאות מציאותו, היא מבואר שאינו נמצא בכח גמור, שאם היה זה כן, לא ימצא חלק ממנו חולף וחלק עתיד, אבל יהיה כלו עתיד, כי זה דרך מה שמציאותו בכח גמור. וכן אומר שהוא מבואר שאיננו נמצא בפעל, וזה שאין שם חלק מה ממנו יהיה נמצא יחד, כי היה הנמצא יחד ממנו הוא העתה, והוא איננו זמן. ולזה לא ישאר אלא שיהיה מציאותו ממוצע בין הכח והפעל, כמו הענין בתנועה. והנה היה ראוי להיות כן, לפי שהזמן הוא מקרה דבק לתנועה. ובהיות הענין כן, הנה ראו שנחקור אם יש בין חלקי הזמן הכח בזה הענין, עד שיהיה בקצתם די מה שבפועל, ובקצתם דין מה שבכח, כאלו תאמר שהחלק החולף מהזמן יהיה דינו דין מה שבפועל, והחלק העתיד יהיה דינו דין מה שבכח. או יהיה דין שניהם דין מה שבכח, מפני שאין שם חלק מהזמן נמצא בפעל, לא מהזמן החולף ולא מהזמן העתיד. או יהיה דין החולף מהזמן דין מה שבכח, ודין העתיד ממנו דין מה שבפעל. ונאמר שהוא מבואר שהכח אמנם יאמר ביחס אל העתיד. לא ביחס אל החולף. ובהיות הענין כן, הנה הוא מבואר שמה שימצא מהזמן בכח הוא הזמן העתיד, לא הזמן החולף. והנה הענין בזה בזמן כמו הענין בתנועה, וזה שהתנועה היא דבר ממוצע בין הכח והפעל, ומה שעבר ממנה יהיה דינו דין מה שבפעל. ואלא שההבדל בזה בין התנועה והזמן, כי התנועה ימצא ממנה רושם בפועל במתנועע במה שקנה מהשלמות הבלתי גמור מצד מה שעבר מן התנועה, ואולם הזמן לא ימצא ממנו רושם בפעל במה שעבר ממנו אם לא היה זה מצד התנועה אשר ישערה זה הזמן. וכבר יתבאר גם כן שמציאות הזמן יצא לפעל על נכחותו, ושהכח הוא בזמן העתיד, לא בזמן העובר, ממה שאומר. וזה שאם היה הזמן בכללו נמצא בכח, לא היה הזמן משער התנועה החולפת על נכחות התהוותה, כיהיא נמצאת בפעל בפנים מה, ומפני זה יחויב במשער אותה שיהיה משער אותה בפעל, ואי אפשר בזמן שישער אותה אם לא היה נמצא בפעל באופן מה. וכבר יראה זה גם כן ממה שאומר, והוא שאם היה מציאות הזמן החולף והעתיד בכח על משל אחד, הנה יחויב שיהיה כל אחד משני חלקי האפשר אפשר בזמן העובר, כמו שהוא אפשר בזמן העתיד, וזה מבואר הבטול. ואולם איך יתבאר שכבר יחויב לפי זאת ההנחה שיהיה כל אחד משני חלקי האפשר אפשר בזמן העובר כמו שהוא אפשר בזמן העתיד, הנה הוא מבואר מאד. וזה שאין מה שימנע היות כל אחד מחלקי האפשר אפשר בזמן העובר זולת שהזמן העובר כבר יצא אל הפועל באופן מה, ואין הענין כן בזמן העתיד, ולזה ישאר האפשר אפשר בזמן העתיד, ולא יהיה בו אפשרות בזמן העובר כי כבר יצא אל הפעל כל אחד משני חלקי האפשר. ועוד שאם היה מציאות הזמן החולף והעתיד בכח על משל אחד, יהיה מאמר האומר, דרך משל, שאחר יום אחד יהיה השמש בראש טלה דבר שלא יתכן שיהיה, וזה שכאשר עבר קצת הזמן לא יתקרב אל שלמות היום, אבל ישאר כל היום ההוא בכח תמיד על משל אחד, ולא יתכן שיצא לפעל ויגיע שלמות ההוא. וזה דבר מבואר הבטול, והוא מבואר שכבר יתקרב תמיד אל שלמות היום מה שיצא לפעל מהיום ההוא, עד שכאשר ישלם מציאותו יהיה השמש בראש טלה לפי משלנו זה, לפי שכבר יצא אז לפעל מציאות היום ההוא באופן מה. וכאשר התישב זה כלו, הוא מבואר שהזמן, ואם אין בו חלק בפעל, הנה מה שעבר ממנו דינו דין מה שבפעל באופן מה, ומה שעתיד דינו דין מה שבכח הגמור.
4
ה׳ואולם אם הזמן אחד או הרבה. אם לא, וזה אם יחד אם בבא זה אחר סור זה, הנה מבואר שלא ימצא ממנו הרבה יחד, כי הזמן אינו במקום שיתרבה בזה האופן, כמו שהתבאר בספר השמע. וכן יתבאר שאיננו הרבה במספר בעצם בבא זה אחר סור זה, שאם היה זה כן, היה זה הרבוי בו כמו הענין באישי האדם, דרך משל, שהם הרבה בעצם, והם הווים זה אחר זה. ואולם היותם הרבה בעצם הוא מבואר, לפי שכל אחד מהם הוא אחד במספר, וזה בטבע, לא בהנחה. ואם היה הענין כן בזמן, הנה יחויב אם שימצאו אלו האחדים בו אשר בעבורם יהיה הרבוי בעצמות, באופן שיהיה כל אחד מהם נמצא יחד, וזה מבואר הבטול, שאם היה זה כן, הנה יהיו האחדים אשר בזה התאר עתות, והם אינם זמן, ולא חלק מזמן, או ימצאו אלו האחדים באופן שלא יהיה כל אחד מהם נמצא יחד, כאלו תאמר שיהיו אלו האחדים ימים או שנים, והוא מבואר שכאשר הונח הענין בזה התאר, יחויב שיהיו לאלו האחדים תכליות נגדרים ואמצע, אי אפשר בתכלית שיהיה אמצע, ולא באמצע שיהיה תכלית, וזה שאם לא הונח הענין בזה התאר, לא יהיה בכאן רבוי בעצמות בחלקי הזמן, אבל יהיה הרבוי בו בהנחה. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאי אפשר שיהיה בזמן רבוי בעצמות על זה האופן, כי אין בזמן במה שהוא זמן תכלית מוגבל בטבע יהיה בלתי אפשר בו שיהיה אמצע, כי מה שידומה היותו תכלית הנה אפשר בו היותו אמצע. ועוד שהחלקים ההם הם מתדבקים קצתם בקצת התדבקות חלקי החלק האחד מהם קצתם בקצת, על כן יתחייב, שאם היה החלק ההואאחד, שיהיה הזמן בכללו אחד. ובכאן התבאר כי הזמן איננו הרבה בעצם, לא יחד ולא בבא זה אחר סור זה, אמנם הרבוי במספר בבא זה אחר סור זה הוא בהנחה, לא בטבע, כי היה הרבוי בו אמנם הוא בשעור לבד, על כן הוא אחד בפעל רבים בכח, כמו הענין בשעור, אלא שהשעור נמצא יחד, והזמן לא ימצא יחד, ולא התנועה. ועוד ימצא הבדל בין הזמן והתנועה ובין השעור, והוא שהקודם והמתאחר הוא בגודל בהנחה לא בטבע, ולזה אפשר בקודם שיהיה מתאחר למתאחר, כאשרהונח התכלית האחר קודם. ואי אפשר זה בזמן ובתנועה, כי לא יהיה בהם המתאחר קודם לקודם בשום פנים. והם בזדה הצד דומים למספר הנקי מהחמר, כי הקודם בו הוא קודם בטבע, על כן אי אפשר במספר הנקי מהחמר התוספת מאיזה שיהיה קצותיו, כמו שאפשר זה בשעור, וזה כי אין לפני האחד דבר מה.
5