מלחמות השם, מאמר שישי, חלק ראשון י״גThe Wars of the Lord, Sixth Treatise, Part One 13
א׳יתבאר בו שהגלות הארץ מחודש.
1
ב׳וראוי שנחקור מהחלק הנגלה מהארץ אם הוא קדום, או מחודש, כי הוא מהענינים אשר מציאותם מדובק. וזה שאם היה אפשר שיפסד זה החלק ויקיף בו היסוד המימיי, יפסדו כל אלו הנמצאות השפלות הנולדות ממינם, ולא יתכן שישובו להתהוות על המנהג הטבעי, וזה שאנחנו נמצא שהאדם יהיה מהאדם, והשור מהשור ואילן התמר מאילן התמר, ולזה הוא מבואר שאם יפסד הנמצא מאלו המינים, לא יתכן שיתחדש על המנהג הטבעי מערוב היסודות, כמו שיתהוו ממנו שאר המינים, וזה מבואר למי שעיין בחכמה הטבעית. וכאשר התישב שזה החלק הנגלה מהארץ הוא מהדברים שמציאותם מדובק, מה שהתמידו מיני המורכבים מהיסודות אשר יתהוו בו להיות נמצאים, הנה ראוי שנחקור אם תמצא לה סגולה מסגולת ההווה אם לא.
2
ג׳ונאמר שכבר יראה שהגלות זה החלק הוא לתכלית שיתהוו בו אלו הנמצאות השפלות, ושהוא דבר לא יתנהו טבע היסוד הארצי והמימיי, ולא טבע הגרמים השמימיים, כמו שיתבאר אחר זה. ובהיות הענין כן, הנה כבר נמצא להגלות הארץ כל הסגולות הנמצאות להווה במה שהוא הווה, וזה שהוא לתכלית, והוא ממה שלא יתן אותו טבעו, ולא יתן אותו גם מן טבע מה שיושפע אליו מהגרמים השמימיים, והוא גם כן נמצא בעבור זולתו. ובהיות הענין כן, הנה יחויב שיהיה הגלות הארץ מחודש. ואמנם שהגלות הארץ הוא לתכלית, זה ממה שאין ספק בו, לפי שאנחנו נמצא בו תועלת עצום אל שיתהוו בו אלו הנמצאות השפלות, ומה שיתהוו בו אי אפשר שיהיו בקרי ובהזדמן, שאם היה הדבר כן, לא יתכן שימצא אלא במעט מהחלק הארצי ובחלק קטן מהזמן. ואמנם שלא יתן אותו טבע הארץ והמים הוא מבואר, כי כבר היה טבעם נותן שיהיו המים מקיפים היסוד הארצי מכל צדדיו. ואמנם שלא יתן אותו טבע מה שיושפע אליו מהככבים הוא מבואר ממה שאומר, וזה שכבר התבאר מן החוש שהחלק הנגלה מהארץ לא ימצא נגלה ממנו יותר משתים עשרה שעות, וזה דבר עמדו עליו מהלקויות הירחיים כאשר עמדו עליהם המזרחיים והמערביים. והוא מבואר שאיזה מהככבים שייוחס אליו זה הפעל, הוא ראוי שישים נגלה תחתיו מהארץ עשרים וארבע שעות, כי הפעל המגיע מהככב ההוא או מהככבים ההם ברוחב אחד מהארץ, והוא אחד בעינו, וזה מבואר מאד, וכל שכן עם מה שקדם מזה במאמר החמישי מזה הספר. וכאשר התישב זה כלו, הוא מבואר ממה שקדם שכבר יחויב שיהיה החלק הנגלה מהארץ מחודש. וזה שאי אפשר שנאמר שישפע תמיד מציאותו מהסבה הפועלת אותו, וזה לשתי סבות, אם מפני שאין בכאן מי שייוחס לו תמיד זה הנגוב לזה החלק מהארץ, כמו שבארנו, והשנית כי הוא מבואר שזה החלק הנגלה מהארץ הוא יותר גבוה משאר חלקי הארץ אשר יקיף בה היסוד המימיי, ואם לא, הנה יהיה הים יותר גבוה מהחלק הנגלה מהארץ אשר יקיף בהם, וזה מבואר הבטול, אם מצד החוש, אם מצד העיון, וזה שכבר היה מחויב אם היה הענין כן, שיגר היסוד המימיי אל החלק הנגלה מהארץ שהוא שפל ממנו, כמו שיתן טבע המים שיהיו נגרים אל המקומות השפלים מהמקום אשר הם בו. וכאשר התישב שזה החלק הנגלה מהארץ הוא יותר גבוה משאר חלקי הארץ, הוא מבואר שכבר יחויב, אם הנחנו בכאן סבה פועלת תמיד, שיתהווה תמיד מה שהיה ממנו יותר גבוה משאר חלקי הארץ מלא דבר ויפסד אל לא לדבר, וזה בכל עתה ועתה, ויחויב גם כן שיהיה הזמן מחובר מעתות, וזה מבואר ממה שקדם. וכאשר היה זה כלו שקר, הוא מבואר שהוא מחויב שיהיה הגלות הארץ מחודש מפעולת פועל בהתחלת הכנסו במציאותו, כי אי אפשר שיהיה שופע מציאותו תמיד מהפועל אותו, כמו שבארנו. והנה יהיו הגרמים השמימיים שומרים זה המקום באופן שזכרנו במה שקדם. והוא מבואר שכאשר הונח מציאות זה המקום מסבה פועלת, והונחה סבת שמירתו הככבים, לא יקרה מזה ספק למה לא יהיה נגלה מהארץ עשרים וארבע שעות, ושה מבואר בנפשו.
3
ד׳ובכאן התבאר מענין הגלות הארץ שהוא מחויב שיהיה מחודש בשלשה צדדים מהמופת. וכאשר התבאר שהוא מחודש, יתבאר בקלות שהעולם בכללו מחודש. וזה שאם הנחנו הגרמים השמימיים נמצאים מקדם, והיסודות הארבעה, הנה יהיה בכאן אפשרות בזה החלק שיגלה זמן אין תכלית לו, וזה דבר מבואר שהוא שקר. עם מה שישיג זאת ההנחה מהבטול שיהיה לגרמים השמימיים כלים להשפיע בכאן אלו הנמצאות השפלות, ולא יושפע מהם דבר מהנמצאות האלו בזמן שאין לו תכלית, ותהיה תנועתם לבטלה, כי תנועתם היא כדי שיושפע ממנה מה שבכאן מהנמצאות, כמו שהתבאר במה שקדם, וזה דבר בתכלית הבטול, רצוני שתהיה תנועת אלו הגרמים הנכבדים לבטלה זמן שאין לו תכלית, ולזה יחויב מזה שיהיה העולם בכללו מחודש.
4
ה׳וראוי שלא יעלם ממנו שכבר שער בזה הפלוסוף באופן מה, ולזה חתר שיתן בזה סבה מצד טבע המציאות, ואמר שהסבה בזה הוא חום השמש בזה המקום, כי היה מדרך החום שינגב הלחות והוא מבואר שאי אפשר שישלם מזאת הסבה מציאות זה החלק הנגלה מהארץ, וזה שחום השמש גם כן גובר בפאה הדרומית, כמו שגובר בפאה הצפונית, או יותר מזה מפני יציאת מרכזו ממרכז העולם. ובהיות הענין כן, הנה יחויב, אם היתה זאת הסבה צודקת, שיהיה החלק הדרומי נגלה גם כן, ויחויב מזה שתהיה הארץ נגלית בכללה לבד מעט משני צדדי הצפון והדרום, וזה שקר אם מצד החוש, אם מצד היון. אמנם שהוא שקר מצד החוש, כי לא נמצא בחוש נגלה ממנה באורך יותר משתים עשרה שעות. ואמנם שהוא שקר מצד העיון, הואר מבואר, כמו שיאמר אבן רשד, שאם היה הדבר כן, לא יהיה למים יחס אצל אחד משאר היסודות, והיה ראוי, כשיגבר היסוד שהוא הפך לזה היסוד עליו, שיפסידהו, כמשפט כל הפך שמפסיד הפכו כשיגבר עליו. ולזה הוסיף אבן רשד בזאת הסבה אשר זכרה הפלוסוף בכאן רבוי הככבים אשר הם בזאת הפאה הצפונית אשר שם הישוב, ואמר שהסבה בזה הוא חום השמש עם מה שהתמזגה מחום שאר הככבים אשר הם בזה המקום הצפוני, כי הוא מבואר כי בפאה הצפונית ימצא מהככבים יותר ממה שימצא מהם בפאה הדרומית, וזה יתבאר מהמספר אשר עמדו עליו מהם חכמי התכונה, ולזה יאמר שהפאה הדרומית בלתי נגלית, ואם חום השמש שם יותר. ונטמר שכבר יחויב גם כן, אם היתה הסבה בזה מה שאמר אותו אבן רשד, שיהיה הפאה הנגלה מהארץ נגלה באורך עשרים וארבע שעות, וזה דבר בלתי נמצא כן.
5
ו׳ועוד יתחדש ספק על הסבה אשר נתנוה בזה, והוא מבואר שלא יספק הנגוב אשר יהיה מהחום כשיפעל הגלות מהארץ, וזה שכבר יחויב עם זה שיושפע ממנו טבע מיוחד מתמיד זה החלק הנגלה מהארץ יותר גבוה משאר חלקי הארץ, והנה הויית היסוד הארצי אינו מיוחס אל החום, אבל הוא מיוחס אל הקור, וזה דבר מבואר מאד למי שעיין בטבעיות. ואם אמר אומר שבכאן ככבים אחרים יפעלו זה מצד הקרירות השופע מהם באמצעות זהרם, הנה עם זה ישאר הספק הקודם בעינו, והוא שכבר היה מחויב מזה שיהיה החלק הנגלה מהארץ נגלה באורך עשרים וארבע שעות.
6
ז׳ובכאן התבאר לנו במה שאין ספק בו שאי אפשר שישלם הגלות הארץ לא מפני טבע היסוד הארצי והמימיי ולא מפני מה שיושפע להם מהככבים באמצעות נצוציהם, ולזה הוא מבואר שהגלות הארץ הוא מחודש בהכרח. אלא שכאשר הונח הענין כן, יתחדש מזה ספק עצום, והוא שכבר יתחייב מזה שיהיו אלו הדברים אשר בכאן מחודשים במוחלט, ובהיות הענין כן, הנה לא אשער איך יתהוו המינים הנולדים ממינם, וזה שכאשר נניחם מחודשים במוחלט בזה האופן, הנה יחויב שיהיה התחלת חדושם מזולת מינם, וזה מבואר הבטול למי שעיין בטבעיות. ונאמר שכבר התבאר במה שקדם שאין ראוי שתוקש ההוייה הכללית להויית החלקית, וזה כי ההוייה החלקית יחויב שיהיה הכל אשר הוא חלק ממנו נמצא תחלה, ולא יחויב זה בהוייה הכוללת. ועוד כי כבר התבאר מענין הויית השמים שזאת ההוייה הכללית היא מיוחסת אל הרצון והבחירה, לא אל הטבע, ולזה היה אפשר שיהיו בגרמים השמימיים צורות מתחלפות עם היותם כלם מטבע אחד. ואם היה אפשר זה בגרמים השמימיים שאין בכאן דבר יתכן שיתחלפו בו גרמיהם בטבעם, כל שכן שזה אפשר באלו הדברים אשר בכאן שאפשר שיתחלפו גרמיהם בטבעם מצד היחסים המתחלפים שיקרו ליסודות אשר הורכבו מהם מהערוב וההתמזגות. ובכאן הותר זה הספק. והתבאר גם כן מזה הצד שההוייה אשר התחלתה הרצון והבחירה היא קודמת לההוייה אשר התחלתה הטבע. והנה שם בהם הבורא בעת התהוותם התחלה אשר יהיה בהם כמותם במין, כדי שישמר מציאותם לפי מה שאפשר, כי מפני שהיה בלתי אפשר בהם שיהיו נשארים באיש, הוכנה להם השמירה במין על זה האופן. ישתבח יוצר הכל אשר לא יושג יכולתו וחכמתו.
7