מלחמות השם, מאמר שישי, חלק ראשון י״דThe Wars of the Lord, Sixth Treatise, Part One 14
א׳נחקור בו אם יחויב שיהיה העלם הזה הווה מפני מה שטען בזה יחני המדקדק, מפני המנע מציאות כחבלתי בעל תכלית בגשם בעל תכלית.
1
ב׳ולפי שכבר זכרנו במה שקדם כי יחני המדקדק חשב לבאר מדברי הפלוסוף שהעולם הוא מחודש, ראוי הנה שנחקור בכאן אם מה שחייבו מזה יחני המדקדק הוא צודק, אם לא.
2
ג׳ונאמר שהפלוסוף כבר באר, לפי מה שיחשב, שאי אפשר שימצא כח בלתי בעל תכלית בגשם בעל תכלית. ובהיות הענין כן, והיו השמים גשם בעל תכלית, הוא מבואר לפי זה המאמר שאי אפשר שיהיה לו כח בלתי בעל תכלית, ולזה חייב יחני המדקדק שיהיה הגרם השמימיי נפסד, ושתהיה תנועתו נפסקת. והנה החכם אבן רשד חשב להתיר זה הספק בשאמר שאין לגרם השמימיי כח כי אם באנה, ולזה איננו מחויב שיפסד, אבל הוא מחויב לו מצד עצמו שתפסק תנועתו, ותהיה תמידית ונצחית מפני הכח המניע שאינו בגשם שהוא לבלתי תכלית. וזה דבר אפשר אצל אבן רשד בתנועה, כי היא לדבר המתנועע מצד המניע, ולזה יתכן שתהיה אפשרית מצד עצם המתנועע, ותהיה נצחית בבחינת סבתה שהוא נבדל, ולזה יהיה כחו לאין תכלית.
3
ד׳ונאמר כי כאשר הונח כן, רצוני שיהיה האפשרות אשר במתנועע להתנועע בעל תכלית, הנה יהיה למתנועע לאות אחר אשר הגיע אל גבולו מהתנועה, ולזה תהיה תנועתו נפסקת מצד טבעו, כי הפסק תנועת המתנועע יהיה בהכרח מצד הלאות אשר יקרה לו מצד כח המניע. והמשל כי המנגן יתנועעו אבריו אשר ינגן בהם מהשיר המצויר בנפשו, וכאשר התמידו שיעור מה בזאת התנועה יקרה להם לאות ויגיעה, עם היות המניע נשאר על ענינו, והוא הציור אשר לו בשיר. ובהיות הענין כן, הנה יחויב מזה שתהיה תנועתו נפסקת, האלהים, אם לא נניח שהמניע יכריחהו להתנועע על צד שיניע גשם אחר גשם ממשש אותו, וזה מבואר הבטול. והוא מבואר גם כן, שכאשר הונח הענין בזאת התנועה על זה האופן, הנה תהיה תמיד תנועת הגרמים השמימיים בלתי אפשרית מצד עצמם, ומחוייבת מצד סבתם, ותהיה אם כן תנועתם תמיד מוכרחת על צד האונס. וזה שכאשר הונח הזמן החולף בלתי בעל תכלית, הנה יחויב בכל חלק מהתנועה אשר לגרמים שתקדם לו תנועה יותר גדולה לאין תכלית מהתנועה אשר להם אפשרית מצד עצמם להתנועע בה, ולזה תהיה כל התנועה אשר יתנועע בה על צד ההכרח והאונס, לפי שאין להם מצד עצמם אפשרות להתנועע בה, וזה בתכלית הבטול, כי לא ימצא בדברים הטבעיים דבר בזה התאר, כל שכן שאי אפשר בו שיהיה מתמיד. ועוד שזאת התנועה היא לגרמים השמימיים על צד הציור וההשגה, כמו שקדם, ולזה הוא מבואר שלא יניעם מניעיהם על דרך ההכרח והאונס, אבל על דרך הבחירה והתשוקה. ובהיות הענין כן, הנה לא ישים תנועתם תמידית הכח המניע, אבל תשים תנועתם תמידית תשוקתם ובחירתם להתנועע, לפי מה שיחייבהו הציור ההוא. וכאשר נניח האפשרות אשר להם על התנועה בעל תכלית, הנה יחויב מזה שתפסד תנועתם. וזה שאנחנו נראה באופן כולל שהכחות אשר יגיעו מהצורות המניעות לא תפסד תנועתם מצדם, אבל מצד המתנועע, והמשל שהנפש שהיא המניעה באדם תהיה תמיד בענין אחד, ויקרה לה מצד חולשת כליה שתפסד הנעתה, ולא יקרה לה זה מצד הכלות בזה, כי כבר יהיה בזה האון שיהיה בעת הנעתה ותפסק עם זה הנעתה. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהפסק התנועה הוא מפני המתנועע, לא מפני המניע, ולזה לא הודחנו כלום לצאת מזה הספק כשהנחנו המניע בלתי כח בגשם.
4
ה׳והנה יתבאר לך שהפלוסוף יראה שכבר אפשר בגרמים השמימיים שישיגם לאות ממה שנתן מהסבה בשהגלגל העליון יהיו בו ככבים רבים ובמה שלמטה ממנו לא יהיה בגלגל האחד כי אם ככב אחד, וזה שהוא אמר שהסבה בזה שאם היה באלו הגלגלים ככבים יותר, היה משיג הגלגל העליון לאות בהניעו אותם. הנה לא אדע, אם היה מדרך זאת התנועה הסבובית שהיא מסכמת לטבע הגלגלים שימשך ממנה לאות ויגיעה, איך יקרה מזה הענין לאות לגלגל העליון, כל שכן עם מה שהבין אבן רשד מענין זאת התנועה היומית שהיא לשאר הגלגלים המתנועעים בה על צד התשוקה והבחירה, וזה שכאשר הונח העין כן, לא יתכן שיצויר שיהיה לגלגל העליון לאות ויגיעה מזה הצד, וזה כי החשוק לא ילאה כאשר התנועעו שאר הדברים ממנו, אבל יהיה הלאות דבק למתנועע. והנה בארנו במה שקדם מה שיש בזאת הסבה שנתן הפלוסוף בכאן מהספק העצום, אבל אמנם זכרנו זה בכאן לבאר שהפלוסוף לא ירחיק שלא יהיה אפשר שיהיה לגרמים השמימיים לאות בזאת התנועה הסבובית אשר יתנועע בה. וכבר אפשר שנבאר חיוב זה מצד עצם מאמרו, וזה שכאשר הנחנו שאם היה בגלגל השמש, דרך משל, שני ככבים, היה משיג הגלגל העליון לאות בהנעתו אותו, הנה לא ימנע אם שיהיה זה הלאות באופן שיוכל על הנעתו זמן מה, או שיהיה באופן שלא יוכל על הנעתו כלל. ואם אמרנו שיוכל על הנעתו זמן מה ואחר כך תפסק תנועתו מצד הלאות, הוא מבואר ממה שנאמר בזה בספר השמע שזה הגלגל יוכל על הנעת גלגל השמש, כשלא היה בו כי אם ככב אחד, זמן יותר ארוך ממנו ביחס המתנועע אל המתנועע, ולזה יחוייב שתהיה הנעת הגלגל העליון שאר הגלגלים אשר תחתיו נפסקת. ואם אמרנו שהלאות יהיה באופן שלא יוכל על הנעתו כלל, הוא מבואר שכבר יתחייב מזה שלא יוכל הגלגל העליון על העת גלגל השמש, כשהונח שלא יהיה בו כי אם ככב אחד, אם לא זמן יותר קצר מהזמן אשר היה אפשר לו להניע אותו לפי ההנחה הראשונה. והמשל כי מי שיוכל להניע ארבעה ככרים חצי שעה יוכל יותר להניע שני ככרים ממי שלא יוכל להניע ארבעה ככרים כלל, והנה יחס הזמן אל הזמן כיחס הכח אל הכח. ואם הודינו שהלאות אשר למתנועע לא יפסיק התנועה, לפי שהמניע ישימה תמידית מפני הכח שיש לו שאין לו תכלית, הנה מה ענין הסבה אשר נתן בזה הפלוסוף, מי יתן ואדע, וזה שאף על פי שישיג הגלגל העליון לאות, לא תפסק תנועתו וכשלא תפסק תנועתו, הוא מבואר שלא תפסק הנעתו.
5
ו׳ובכאן התבאר לך במה שאין ספק בו שכבר יחויב מדברי הפלוסוף בזה המקום שתהיה תנועת הגרמים השמימיים נפסקת, כמו שיאמר יחני המדקדק. אלא שכאשר הסתכלנו בזה לפי הענין בעצמו, לא נמצא שיהיה מזה מופת על חדוש העולם, וזה שכבר בארנו במה שקדם שאיננו מחויב שלא נמצא בגשם בעל תכלית כח על ההנעה לאין תכלית, כשלא היה למתנועע ממנו טבע מקביל לזאת התנועה, כל מה שהתמיד להיות היחס אשר בין המניע והמתנועע נשאר. ולזה הוא מבואר שכבר יתכן שלא תפסק תנועת הגלגלים, כי אין להם טבע מקביל לזאת התנועה אשר יתנועעו בה, והיחס אשר בין המניע והמתנועע הוא תמיד בהם אחד, כי אינם בעלי מזג, ואין להם הפך. והוא מה שכווננו באורו בזה הפרק.
6