מלחמות השם, מאמר שישי, חלק ראשון ט״וThe Wars of the Lord, Sixth Treatise, Part One 15
א׳נזכור בו ראיה תוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו מחדוש העולם.
1
ב׳וממה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שהתבאר מענין חדוש העולם הוא, שאנחנו נמצא כל מה שחובר בחכמות הוא חדש בא מקרוב, ונמצא הראשונים אמרו בחכמה חכמה דבר מה, ואחר כן נשלמה באורך הזמן, עד שבכאן חכמה לא נמצא השלמות בה עד הפלוסוף, ובכאן חכמה לא נמצא השלמות בה עד גליונוס, ובכאן חכמה לא מצאנו השלמות בה לאחד מהקודמים, והיא חכמת הככבים, עד שהחכמה שתצטרך זמן יותר ארוך להשלמתה מצד מה שתצטרך שתעמוד עליו מן החוש נמצא השלמות בה יותר מאוחר. וזה שהחכמות הלמודיות, כמו ההנדסה והמספר, נמצאם קודמות יותר משאר החכמות, כי הקודמים לארסטוטלוס כבר אמרו בהם מאמר שלם, לפי מה שיראה שסופר מהם, ואולם החכמה הטבעית, להצטרכה יותר אל החוש, היה השלמות בה יותר מאוחר. והנה מלאכת הרפואה היא צריכה יותר אל החוש, ובפרט במה שיודע בה בנסיון ובמה שיודע בה מהנתוח, ולזה היה השלמות בה יותר מאוחר. ואולם חכמת הככבים, להצטרכה אל החוש באופן שלא יתכן שישלם לה ממנו זה כי אם בזמן ארוך אורך נפלא, היה שלמותא יותר מאוחר. ולפי שאלו החכמות הולכות לאדם מדרגת השלמות, והוא משתוקק להם בטבע, הנה לא יתכן שיאמר שיהיה המין האנושי קדום, ואלו החכמות מחודשות להם מזמן קרוב, שאם היה הדבר כן, היה בכאן אפשרות לא יצא לפעל כי אם בזמן בלתי בעל תכלית, עם היות שם כלים טבעיים רבים להוצאתו אל הפעל והיות תשוקת האנשים בטבע בהוצאתו אל הפעל חזקה מאד, וזה מבואר הבטול. וכבר יראה זה גם כן מענין התורה האלהית אשר נמצאה מתפשטת היום בכלל האומות שיהיה חדושה מזמן קרוב. ואם היה העולם קדום, היה ראוי שיהיה התחדשותה קודם זה, אמר אבל הוא ראוי שתהיה קודם זה הזמן אשר אנחנו בו זמן שאין לו תכלית. וכבר נמצא גם כן בה דומה למה שמצאנוהו בחכמות, והוא שהנמוסים אשר היו קודמים לה היו חסרים מאד, עד שהגיע זה הנמוס התוריי האלהי ביותר שלם שאפשר, כמו שיתבאר למי שיבין ענינו. והנה החלונו לבאר ממנו זה במה שלא יסופק בו לאחד מבעלי העיון, וזה אמנם הוא בפירושנו לדברי התורה. וכן נראה הענין גם כן מענין הלשונות, וזה שהלשונות יראה מענינם שהם הסכמיים, לא טבעיים, וזה שאם היו טבעיים כצהלה לסוס והנערה לחמור, היה מתחייב אחד משני דברים, אם שיהיה המין האנושי נחלק למינים, לפי התחלף הלשונות, או שיהיו הלשונות מתחלפים מצד התחלף האקלימים. וואלם שיהיה המין האנושי נחלק למינים לפי התחלף הלשונות הוא שקר מבואר, לפי שכבר יתחייב מזה שלא ישוב איש מלשון אחד מדבר בלשון אחר ויהיה נעדר הלשון ההוא אשר היה לו בטבע אחר שהיא סגולה נמצאת במינו, וזה שקר לפי מה שהתבאר מן החוש, וזה שאנחנו נראה אנשים מלשון אחד ישתקעו בין אנשי לשון אחר, וישוב זרעם להיות מדבר בלשון ההוא ויעדר מהם לשון מולידם. ואולם שיהיו הלשונות לפי האקלמים הוא שקר גם כן, לפי שכבר היה מתחייב מזה שידברו בטבע בלשון ההוא המיוחס לאקלים אחד כל הבאים שם מהאנשים. ועוד שלפי האקלים אמנם יתכן שיתחייב מהירות התנועה ואיחורה בלשון, לפי התחלף טבע אקלים אקלים, לא רושם השמות והפועלים באלו האותיות הרמוז אליהן. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהלשונות אינם טבעיים, ולזה יחויב שיהיו הסכמיים. והוא מבואר שכבר יחויב שיהיו המסכימים קודמים ללשון בזמן. ואם היה להם לשון אחר קודם, יהיה מתחייב בו גם כן מה שחייבנוהו, רצוני שכבר יחויב שיהיה הסכמיי, ושיהיו המסכימים קודם ללשון ההוא בזמן. ואין לאומר שיאמר שיהיה להם בזה האופן לשון לפני לשון אל לא תכלית. וזה כי מפני שכבר התבאר מענין הלשון שהוא הסכמיי, הנה לא יתכן שיסכימו אומה מהאומות יחד לשנות לשונם, אחר שלא יתכן שתהיה שם סבה תביאם אל זה, והוא מגונה מאד שיאמר שיסכימו אומה מהאומות יחד בדבר לבטלה, כל שכן שיהיה זה פעמים אין תכלית להם בכל אחד מהלשונות. ועוד שהלשונות לא הורגשו מעולם משתנים זה השנוי בזה הזמן הארוך אשר העתקו אלינו קורותיו, רוצה לומר שיקוו אנשים יבטלו לשונם ויחדשו להם לשון אחר. כל שכן שאין ראוי זה מצד מה שיקרה מההפסד לאומה ההיא בזה הפעל, וזה כי בעבור שיחויב בחכמים שבדור ודור שיחברו חבורים וספרים בחכמות ובנמוסים להשלים בעלי הבריאה החסרה ולהיישירם אל ההצלחה, אין ספק שהכלל לא יסכימו לבטל הלשון ולמנוע התועלת בספרים ההם מהבאים אחריהם. הנה אם כן הוא מבואר שאין ראוי שלא יהיה לשון אחר קודם אלו הלשונות, והם מחודשים בהכרח כמו שקדם. ואולם המין האנושי הוא מבואר שהוא מצטרך ללשון להעמיד אישיו ומיניו הזמן האפשרי, לפי שהוא מדיני בטבע, כי היה המצטרך אליו בעמידתו לא ישלם אלא במלאכות רבות, ולזה יחויב שיהיה לאנשי המדינה לשון ישאלו בו קצתם לקצת מה שיצטרך להם לקיום גופם ולהגיעם אל השלמות האנושי כפי מה שאפשר. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהוא רחוק שימצא המין האנושי זמן שאין לו תכלית בזולת לשון, ולזה יחויב שיקדם מציאותו ללשון זמן שיש לו תכלית, ומה שיקדם זמן שיש לו תכלית למחודש הוא מחודש בהכרח. הנה אם כן יהיה המין האנושי מחודש במוחלט.
2
ג׳וראוי שתדע כי הפלוסוף הרגיש בזה כלו הרגש מה, ולזה אמר בספר אותות השמים כי אפשר שתשוב היבשה ים והים יבשה, ולזה יתחלפו הלשונות והכתיבות, ויתכן שיהיו נמצאים הספרים, ולא ימצא מי שידע לקרא אותם. ולזאת הסבה גם כן יראה הפלוסוף שיתחדשו החכמות האנושיות בבא זה אחר סור זה פעמים אין תכלית להם, כמו שאמר זה בבאור במה שאחר הטבע ובזולת המקום ההוא מהחכמה הטבעית. ועם כל זה לא תועיל כלום במה שלקחנו מאלו הענינים ראיה על חדוש העולם, וזה שהוא רחוק שתאבד בזה האופן אומה מהאומה יחד. וגם כן הנה אם תאבד בכללה, לא יתחדש בזה לשון אחר. ואם לא תאבד בכללה, הנה הנשארים ידברו בלשונם בהכרח, או אם יגלו בין אנשים לשון אחר, הנה ידברו הבאים אחריהם בלשון ההוא, ולא יתחדש בזה לשון. ועוד שיחויב לפי זאת ההנחה שיתמעטי הלשונות תמיד, ויחויב מזה שלא ישאר כי אם לשון אחד בזה הזמן הארוך שאין לו תכלית, וזה שקר. וגם כן הנה יחויב בלשונות הנשארים שיהיו מחודשים, ושיהיו המסכימים קודם להם בזמן שיש לו תכלית, ויחויב מזה שיהיה המין האנושי מחודש במוחלט, וזה כי כבר ישלם ממה שאמר הפלוסוף סבת הפסד הלשונות, לא סבת הוייתם, וזה מבואר בנפשו. וכן יראה גם כן מענין החכמות, וזה שאם הודינו שכבר יפסדו הלשונות, הנה יחויב בלשונות הנשארים שיהיו לחכמות הנמצאות להם זמן שיש לו תכלית, ואף על פי שנודה ששאר הלשונות נפסדו ונפסדו בהפסדם החכמות אשר המציאום. ועוד שלא יחויב מהפסדם הפסד החכמות אשר המציאום, וזה שאנחנו נראה בחכמות הנשלמות הם מתפשטות בכל האומות, כמו הענין בחכמת ארסטוטלוס ובכחמת גלינוס ושאר החכמות אשר יחשב בהם שיהיו שלמות, כמו זה הענין בחכמת בטלמיוס בתכונת הגלגלים, וכמו שנמצא הענין מתורתנו התמימה, עד שלא יתכן באלו שיפסדו, אם לא יפסד המין האנושי בכללו, ואמנם היה זה כן, כי מפני שהיתה תשוקת האדם בטבע להשגת חכמה, כי היא שלמותו והצלחתו, ישתדלו להעתיק להם אלו החכמות אל לשונם, עד שיתפשטו בזה האופן בכל הלשונות. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שכבר תהיה מאלו הענינים אשר זכרנו בזה הפרק ראיה חזקה על שהעולם מחודש, וזה מסגולת האמת שהוא מסכים לעצמו מכל צד.
3