מלחמות השם, מאמר שישי, חלק ראשון ט״זThe Wars of the Lord, Sixth Treatise, Part One 16
א׳יתבאר בו שאי אפשר בעולם שיפסד.
1
ב׳ואחר שהתבאר מכל אלו הדברים הקודמים שהוא מחויב בעולם שיהיה הווה, הנה ראוי שנחקור אם אפשר בו ההפסד, אם לא, ולזה נחקור תחלה מה הם סבות ההפסד.
2
ג׳ונאמר שההפסד הטבעי יהיה לדבר הנפסד בטבע מצד החמר, לא מצד הצורה, כי הצורה היא אשר תשתדל לשמור מציאות הנמצא בעל הצורה כפי מה שאפשר, כמו שהתבאר בטבעיות. וההפסד הזה יהיה כאשר יגברו הכחות המתפעלות על הפועלות, וזה אמנם יתכן שימצא לבד בדבר שיש לו הפך, או הוא עם זה מורכב מהפכים, כי היה מדרך ההפך שיפסיד הפכו. וכאשר התישב זה, והיה מבואר שאין לגרם השמימיי הפך ואינו מורכב מהפכים, הוא מבואר שאי אפשר בגרם השמימיי שיפסד, כי אין לו מצד החומר סבת ההפסד, ואין מדרך הצורה שתהיה מפסדת, אבל היא אשר תתן הטוב והשלמות לדבר בעל הצורה כפי מה שאפשר. וכאשר היה הגרם השמימיי בלתי נפסד, הוא מבואר שאי אפשר בעולם שיפסד, כי הגרמים השמימיים ישפעו בכאן מה שישלימו בו אלו ההויות מה שהתמידו נמצאים, ולזה היה זה המציאות השפל גם כן בלתי נפסד.
3
ד׳וכבר יספק מספק ויאמר שמזה המופת יתבאר שאין העולם נפסד בטבע, כי אין לו סבות ההפסד, ומה שאין לו סבות ההפסד אי אפשר שיפסד. אבל מה זה ימנע היותו נפסד בכונה ורצון, כמו שהונח הווה בכוונה ורצון, וזה שהדבר כבר יפסד ברצון, ואם לא יתן טבעו שיפסד בעת ההוא, וזה שהאומן יפסיד התיבה כאשר ירצה ויעשה ממנה כסא. ונאמר כי מה שהונח מההוייה הרצונית אשר לא תאות לפי הטבע חייב אותו מה שנמצאהו מענין הככבים ושאר מה שבשמים, שאי אפשר התהוותו כי אם אל הרצון, ואולם ההפסד לא יכריחנו דבר להניח אותו אם לא יחייבהו הטבע. ועוד כי ההוייה היא מה שדרכו שייוחס לפועל, ואין הענין כן בהפסד, כמו שהתבאר במה שקדם. ועוד כי כאשר חקרנו בהפסד אשר יהיה בזה האופן, נמצאהו אם לכוין אל הטוב והשלמות, אם לכוין אל ההפסד וההשחתה, כמו שיקרה זה לקצת האנשים רעי התכונה שישחיתו הדברים בחמתם להנקם בו מאויביהם, או להיותם שמחים בהשחתה מפני רוע תכונתם. ואשר יהיה לכוין אל הטוב והשלמות יהיה באחד משני פנים, אם שיפסיד הדברלתת לו צורה יותר שלמה, או שיפסדהו לעשות ממנו מה שיצטרך אליו יותר. והמשל שכבר יתיך האומן הגביע, כאשר היתה מתמונתו בלתי נאותה, לעשותו בתמונה אחרת יותר שלמה, או לעשות ממנו כלי אחר יותר נכבד מהגביע, וכבר יתכן שיתיך אותו לעשותו ממנו כלי פחות ממנו, מפני היותו צריך אל הכלי ההוא בכזה העת. וכאשר היה זה כלו מבואר מענין ההפסד המגיע בכונה ורצון שהוא יהיה בהכרח לאחד מאלו הסבות אשר קדם זכרם, הנה כאשר יתבאר שאין דבר מאלו הסבות אפשרי בשם יתברך, יתבאר שאי אפשר בעולם שיהיה נפסד בכונה ורצון. וזה ממה שיתבאר בקלות, וזה שאין ראוי שניחס אל השם יתברך הפועל המגונה אשר יעשוהו פחותי האנשים שיפסידו לכוין אל ההשחתה וההפסד, אבל נמצאהו פועל הטוב והשלמות בתכלית מה שאפשר. ולא יתכן שיכעס, כי אין לו סבות בכעס. וכן לא יתכן שיעשה זה להנקם מהאויב, וזה ממה שלא יצטרך אל באור למעיין בזה הספר. וכן נאמר שאי אפשר שיאמר שיפסד השם יתברך זה העולם לעשות ממנו עולם אחר יותר שלם, שאם היה הדבר כן, הנה לא אשער מה הסבה אשר מנעתהו לתת לו זאת הצורה בהוייו אותו, האם שם מונע ימנעהו, או התחדש לו ידיעה, הנה זה כלו מבואר הבטול בשם יתברך, וזה שאי אפשר שתתחדש לו ידיעה, כי אם היה אפשר זה, היה משתנה בעצמותו, וזה שקר. ואי אפשר שיונח שם גם כן מונע ימנעהו, כי הוא בתכלית העוצם והיכולת לתת מהטוב והשלמות לנמצאות מה שאפשר, וזה מבואר למי שעיין בדברים הטבעיים ובאופן תכלית העוצם והיכולת אשר ימצא בבריאתם לתת להם מהטוב והשלמות בתכלית מה שאפשר. ובכלל הנה אם היה שם מונע, הנה יהיה זה אם מצד החמר, או מצד דבר מחוץ. ואי אפשר שיונח מצד החמר, שאנחנו נמצאהו מושל עליו ומניע אותו אל כל אשר יחפוץ. עד שכבר ישלים בו מה שאפשר שיהיה מן ההויות. ואי אפשר גם כן שיונח זה מצד דבר מחוץ, שאם היה זה כן, הנה לא יתכן שיהיה אלא כשיהיה למונע ההוא שולטנות ושררה על השם יתברך, ויכריחהו לעשות העולם באופן שלא יהיה בו מהשלמות מה שאפשר, כי אין השם יתברך בעל גשם שיוכל אחר למנוע אותו מעשות מה שירצה, כמו שאפשר זה באדם שיאסרו ידיו, דרך משל, וימנעוהו מעשות פעולתו. ואם היה לאחד שולטנות עליו ושררה, הנה אי אפשר שיהיה גשם, ולא בעל גשם, כי יהיה הנמצא החסר מושל על הנמצא השלם, ואין בכאן גם כן צד יהיה אפשר בו לגשם או לבעל גשם למנוע פעל הנבדל, ולזה יחויב, אם היה אפשר זה, שיהיה המונע ההוא שכל נדל. ולא יצוייר שיהיה זה הפעל ממנו על צד האונס וההכרח, אבל על צד התשוקה, כאלו תאמר שישתוקק השם יתברך אל הנמוס אשר בנפש השכל ההוא תשוקה תמנעהו משיחדש מה שאפשר שיתחדש מהנמוס אשר בנפשו, וזה דבר מבואר הבטול, רוצה לומר שלא יהיה תשוקת השם יתברך אל מה שהוא יותר נכבד, עם מה שנראה מהשלמות בפעולותיו. ועוד שכבר יתחייב מזה שיהיה השם יתברך מורכב משני אלו הנמוסים, כי כל אחד מהם מושכל אצלו בהכרח לפי זאת ההנחה, ויהיה השם יתברך הרבה בפעל, כי אין בכאן דבר ישים אלו הנמוסים אחד במספר, כי אינם מתאחדים בשיהיה קצתם שלמות לקצת, וזה מבואר מאד. ועוד שאם היה הענין כן, הנה ישאר זה העלם החסר לנצח, כי אין בכאן דבר יפסיד המונע ההוא, כי אין לו סבות ההפסד. והוא מבואר גם כן שאי אפשר שנניח שיפסיד השם יתברך זה העולם לעשות ממנו מה שיצטרך אליו יותר, כי אין פעולת השם יתברך להשלים עצמו, אבל להשלים הדבר המתפעל ממנו. ולזה הוא מבואר, שאם היה שיפסיד השם יתברך זה העולם, הנה יפסידהו לעשות ממנו עולם אחר יותר שלם, וזה דבר כבר התבאר שהוא שקר. ועוד שאם היה השם יתברך מפסיד זה העולם לעשות ממנו עולם אחר, הנה יהיה בהכרח העולם ההוא כמו זה העולם, ויהיה הדבר הווה ממה שהוא כמוהו בכל הפנים, וזה מבואר הבטול. ואולם שהוא מחויב שיהיה העולם ההוא כמו זה העולם הנה זה מבואר, וזה כי אין בכאן תנועות טבעיות זולת אלו אשר בעולם הזה, ומהם יחויב מציאות היסודות והמורכב מהם. ובכלל הנה אם היתה שם תנועה, הנה בהכרח שתהיה ישרה או סבובית. ואם היתה ישרה, יחויב שיהיה מעלה ומטה, ויחוייב מזה המצא הגשם המתנועע בסבוב, כי הוא המחדש המעלה ומהטה. וכאשר נמצא, הנה כבר יחויב שימצאו היסודות והמורכב מהם, ובזה הוא מבואר שאם היתה שם תנועה סבובית, שהוא מחויב שימצאו שם היסודות והמורכב מהם. וכאשר היה זה כן, הוא מבואר שאי אפשר שיפסד זה העולם לא מצד הטבע ולא מצד הכונה והרצון. ומזה הביאור בעינו יתבאר שאי אפשר שיהיה לפני זה העולם עולם אחר, שאם היה זה כן, לא היה אפשר בעולם ההוא שיהיה נפסד. ובכאן התבאר שהעולם הווה פעם אחת לבד, ושהוא בלתי אפשר שיפסד, ולזה הוא מבואר שהמאמר בשיהיו שם עולמות אין תכלית למספרם בבא זה אחר סור זה הוא שקר. וכבר יתבאר גם כן בטולו מפנים זולת אלו, וזה שאם היה הענין כן, היו הזמן והתנועה בלתי בעלי תכלית בכמות, וזה ממה שהתבאר בטולו. ועוד שאם היה זה כן, היה מהתנועות הנכרכות זמן מדובק ונצחי, וזה דבר בלתי אפשר, כמו שבאר הפלוסוף.
4