מלחמות השם, מאמר שישי, חלק ראשון י״זThe Wars of the Lord, Sixth Treatise, Part One 17
א׳יתבאר בו איך היתה הויית העולם.
1
ב׳ואחר שהתבאר שהוא מחויב שיהיה העולם הווה, ושהוא בלתי נפסד, ושהוא בלתי אפשר שתהיה הוייתו מעולם אחר נמצא קודם לו, הנה ראוי שנחקור איך יתכן שתהיה זאת ההוייה.
2
ג׳ונאמר שלא ימנע הענין בזאת ההוייה מחלוקה, וזה שהיא תהיה בהכרח אם יש מיש, אם יש מאין. ואולם אם הונחה יש מיש, הנה ידמה שיחויב שיהיה לחמר ההוא אשר נהיה ממנו העולם צורה מה, כי אנחנו לא נמצא החמר רק מצורה. וכאשר היתה לו צורה, הנה בהכרח שתהיינה לו תנועות מה, ואי אפשר שנניח לו כמו התנועות הנמצאות בזה העולם, לפי שאם היה הדבר כן, היה לפני העולם הזה עולם אחר, וזה דבר כבר הונח שהוא שקר. הנה אם כן לא ישאר אלא שתהיינה לו תנועות בלתי בעלות סדר, ולזה הוכרח אפלטון שיאמר שהעולם נתהווה בששב מהעדר הסדר אל הסדר.
3
ד׳והנה כאשר הונח הענין כן, יתחייבו ספקות עצומות אין המלט מהם. מהם, כי מפני שהיו שם תנועות הם בהכרח סבוביות, או ישרות, ואיזה מהם שתמצא, יחויב שתמצאנה האחרות, כמו שקדם, ולזה יחויב שיהיה קודם זה העולם נמצאים היסודות והגרם השמימיי. ובהיות הענין כן, הנה יחויב אם שיהיה העולם הוא בעינו נמצא קודם הויו, וזה מבואר הבטול, כמו שקדם, או נאמר שהעולם ההוא היה נמצא באופן שלא יתכן שישלם בו הסדר והיושר הנמצא בעולם הזה, ולא יתכן זה אלא כשיונחו היסודות נמצאים והגרם השמימיי נמצא, אלא שאין בגרם השמימיי מה שישלם בו הסדר והיושר הנמצא באלו הדברים, וזה אם בשלא יהיו שם ככבים שומרים היסודות בסדר ויושר, או שלא תהיינה תנועותיהם באופן מהמהירות והאיחור והנטייה שישלמו בו אלו הנמצאות השפלות, או יהיה זה להתקבץ אלו הסבות יחד, ר"ל שאין שם ככבים ואין שם גם כן התנועות באופן שיצטרך להשלמת מה שבכאן. וזה שאם היה נמצא בגרם השמימיי מה שישלם בו הסדר והיושר ביסודות, והיו היסודות נמצאים, היה מחויב שימצאו מהם אלו הנמצאות אשר יתחדשו מערוב היסודות והמזגם, וזה הפך מה שהונח, ולזה יחויב, אם היה הענין כמו שהונח, שלא יהיה בגרם השמימיי נמצא מה שישלם בו הסדר והיושר באלו הנמצאות השפלות. אלא שכאשר הונח הענין כן, יחויב שיפסדו היסודות ההם, ולא יהיה שם מה שיהווה אותם אחר זה בזה הזמן הארוך שאין לו תכלית. וזה כי מפני שלא היה בגרם השמימיי מה שישמור השווי והסדור והיושר בהם, חויב שיגבר אחד מההפכים על הנשארים מהיסודות ויפסידם כמשפט כל הפך שמפסיד הפכו כאשר יגבר עליו, ולא יהיו היסודות נמצאים כלל בחלק מחלקי הזמן ההוא הבלתי תכליתיי, אבל ימצא אחד מהם לבד, והוא הגובר. ואם היה הגובר הוא היסוד הקל, כמו שיראה שיחויב זה מפני התנועה המהווה אותו תמיד, הנה יהיה היסוד הקל במקום השפל זמן אין תכלית לו, וזה מגונה מאד, עם שהוא מן השקר שיהיו היסודות נמצאים לבטלה זמן אין תכלית לו, כי מה שזה דרכו יהיה מציאותו מעט ובמעט מהזמן. ואולם אמרנו שיחוייב מזה שיהיו היסודות לבטלה, כי הוא מבואר שהיסודות הם נמצאים בעבור מה שהורכב מהם, ועוד שכבר יחויב מזה שלא תהיה שם תנועה בעולם היסודות, כי לא היה שם כי אם יסוד אחד, והתנועה לא תהיה שם אם לא במציאות הקל והכבד, כמו שהתבאר מדברינו במה שקדם במאמר החמישי מזה הספר, וזה הפך מה שהניח אותו אפלטון, כי הוא הניח הדברים אשר מהם נתהווה העולם מתנועעים. ועוד שכבר יחויב מזה שתהיה תנועת הגרם השמימיי ההוא לבטלה, אחר שלא יתחדש ממנה דבר בעולם היסודות זולתי הפסד לקצת היסודות מפני התגברותה אחר מהיסודות, וזהו היותר גדול שבשקרים, רצוני שתהיה בכאן מתנועע תנועה בלתי בעלת תכלית בכמות לא לשום תועלת אבל ליגיעה ועמל. ועוד שהתנועה ההיא הסבובית יחויב שתהיה התחלת ציור, כי אין שם דבר ממנו תהיה זאת התנועה ואליו, ואין זה הציור דבר אלא שיושפע ממנה שפע מה בנמצא השפל, כי זאת התנועה אי אפשר שיגיע ממנה תועלת לגרם השמימיי, ויתבאר ממה שקדם שזה המניע צריך שיהיה נבדל, לפי שהתנועה ההיא תהיה תמיד מציור אחד במספר, והוא בתכלית הבטול שנאמר שיהיה בכאן מניע נבדל יגיע לתכלית מה, ואין לו כלים שישלם ממנו זה התכלית. ואם הנחנו שיהיה לגלגלים ההם קצת הכלים והתנועות אשר ישלמו בהם אלו הנמצאות השפלות ולא יהיו להם כולם, ולזה לא ישלם בהם הסדר והיושר באופן שלם, וזה יהיה בהכרח כשיהיו שם ככבים מה, הנה יחויב בהכרח בכמו המופתים הקודמים אשר חייבנו מהם הוית זה העולם שיהיה העולם ההוא הווה, ושתהיה התחלת חדושו מיוחסת לרצון הבורא, ואם היה זה כן, יהיה שם מהשם יתברך עולם אחר עולם, וזה כבר התבאר שהוא שקר. ועוד שכבר יחויב מזה שיהיו הזמן והתנועה בלתי בעלי תכלית בכמות, וזה דבר כבר התבאר שהוא שקר. ואם אמר אור שאפלטון לא ירצה בכאן בזאת התנועה הבלתי בעלת סדר שיהיה לחמר המתנועע צורה תניעהו, אבל יתנועע מעצמו תנועה מבולבלת. אמרנו לו שזה גם כן מבואר הבטול, וזה שכבר התבאר בספר השמע שאי אפשר שיהיה החמר מניע עצמו, אבל יחויב שיהיה לו מניע.
4
ה׳וכאשר התבאר שהוא שקר שתהיה הויית העולם יש מיש על זה האופן, הנה ידמה שלא תשאר אלא שתהיה הוייתו יש מאין. והנה ידמה שיהיה זה אפשר מפני מה שנראה אותו מכל מה שיתחדש שהוא יש מאין, כמו שזכרנו במה שקדם. אלא שזה הדמוי כאשר הושתכל בו, לא התבאר ממנו שיהיה אפשר שיהיה הגשם מלא גשם במוחלט, כי המתחדש על זה האופן הם צורות לא גשם. ובכלל הנה הצורה תתן דומה למה שבעצמה, ולזה תתן הצורות, כי הצורות הם כלם מושכלות. אך איך יתן הגשמות, מי יתן ואדע. ובכלל הנה אנחנו נראה בכל הווה, היה הווה בטבע או בכונה ורצון, שלא יתחדש בו דבר זולת הצורה, אבל הגשמות לא יתחדש בהם כלל, ולזה היה שיהוו הטבע והמלאכה דבר מדבר. וכן ימצא זה במה שיתחדש מההזדמן והקרי, ולזה הוצע בחכמה הטבעית על שהוא מבואר בנפשו שלא יתהוה דבר מלא דבר. והנה הצורה גם כן אין לה הוייה בעצמותה, אבל יתהוה המורכב מהחמר, והצורה מדבר לו אפשרות מה לקבל זאת הצרה. ולזה הוא מבואר שלא יתבאר מזה הדמוי שיהיה בכאן גשם הווה בעצמותו מלא גשם. ועוד שכאשר הונח הענין כן, הנה יחויב בהכרח שיהיה הרקות נמצא, והוא ממה שהתבאר בחכמה הטבעית שהוא שקר. ואולם שהוא מחויב מזאת ההנחה שיהיה שם רקות הוא מבואר מאד, וזה שלא ימנע קודם הויית העולם ברחקים אשר בהם נמצא העולם משיהיה אפשר שיהיה בהם גשם, או יהיה מחויב, או נמנע. ואולם אם היה מחויב, לא סר היותו, ויהיה אם כן העולם נמצא קודם הויו, וזה שקר מבואר. ואם היה נמנע, היה בלתי אפשר שיצא לפעל בעת מהעתים, ואם הוא אפשר, הנה יהיה המקום ההוא רקות, כי גדר הרקות הוא שהוא מקום פנוי מגשם, והוא אפשר שיהיה בו גשם. ובהיות הענין כן, הנה יהיה שם רקות קודם הוית העולם. ועוד כי מפני שלא היה במקם ההוא טבע ישים בו אפשרות, להיות בו גשם יותר ממה שימצא מזה לשאר הפנוי אשר הוא חוץ לעולם, הנה היה אפשר בהם על יחס אחד שיתהווה בהם הגשם, כי אין בין חלקי הפנוי ההוא חלוף יחייב האפשרות לאחד מהם, ולא לאחר, כי הוא כולו העדר מוחלט. ובהיות הענין כן, הנה יהיה שם נמצא רקות אין תכלית לו גם אחר הויית העולם, וזה בתכלית הבטול. ועוד כי כבר ישאל שואל מה הסבה אשר הביאה שימציא השם יתברך את העולם הזה בזה החלק מהפנוי ההוא אשר הוא נמצא בו, ולא המציא אותו באחד משאר חלקי הפנוי ההוא, והנה יראה שהצורה הנבדלת לא יגיע פעולתה במקום מיוחד, וזה מחויב בה, מפני שאינה במקום, אלא נמצא שתגיע פעולתה באיזה מקום שיהיה מוכן לקבל רצויו, ולזה תמצא שישפיע השכל הפועל לאלו הנמצאות מה שישפיע באיזה מקום שיהיו נמצאים. ובהיות הענין כן, והיה הפנוי כלו מקבל רצוי הסבה הפועלת על יחס אחד, הנה יחויב שיושפע ממנה גשם בכל הפנוי, ויהיה נמצא גשם אין תכלית לו בפעל, וזה מבואר הבטול. ובכלל הנה לא יתהוה דבר במקום מיוחד אם לא מפני שהחמר שהתהוה ממנו הוא במקום מיוחד, או מפני שהפועל אותו הוא במקום, או להתחבר שתי אלו הסבות יחד. והמשל כי האיד יתחדש ממנו המטר בזה המקום מצד היותו בזה המקום, ולא יתהוה הבית מראובן הבונה בזה המקום, אלא מפני היות ראובן והדבר שיתהוה ממנו הבית בזה המקום, ולא תתהוה זאת הצורה ההווה בזה המקום אלא מפני שיהיה המקבל אותה בזה המקום. וההבדל בין מה שהפועל אותו הוא במקום מיוחד ובין מה שהפועל אותו אינו במקום מיוחד, כי הפועל שהוא במקום מיוחד לא יתכן שיהיה ממנו פעל בעת אחד כי אם במקום אחד במספר, והפועל שאינו במקום יתכן שיהיה ממנו פועל בעת אחד במקומות רבים, כאשר היה מי שיוכן לקבל רצויו. וכאשר התישב זה, הוא מבואר שכאשר הונח העולם הווה יש מאין, לא יהיה בכאן דבר יחייב שיהיה במקום מיוחד, לא מצד הפועל ולא מצד מה שיתהוה בו העולם, ולזהיחויב שיהיה בכל המקומות הפנוי ההוא שאין תכלית לו על יחס אחר, או שיהיה שם במקום העולם לבד הוא במקום הוא אשר חייב שתהיה זאת ההוייה במקום מיוחד. ואם היה הענין כן, הנה יחויב שיהיה שם גשם, כי מה שהוא במקום הוא גשם בהכרח. ועוד כי העולם לא ימלט קודם הויו אם שיהיה מציאותו מחויב, או נמנע, או אפשר. אבל אם היה מחויב, לא סר היותו, ואם היה נמנע, לא יתכן היותו, ולזה יחויב שיהיה מציאותו אפשר. אבל האפשרות הוא ממה שיצטרך אל נושא, הנה אם כן יחויב שיהיה שם נושא הוא אשר היה בו אפשרות לקבל הוייה הרצונית אשר התבאר חיובה, ולזה יחויב שתהיה זאת ההוייה יש מיש, וזה הפך מה שהונח. ועוד כי הפועל הראשון יחויב היותו פועל בכח זאת ההוייה קודם חדוש העולם. ולפי שהמצטרפים הם נמצאים יחד, הנה יחויב, כאשר היתה העלה עלה בכח, שיהיה המתפעל מתפעל בכח. ואולם המתפעל בכח הוא גשם, הנה אם כן מה שיחויב שיהיה שם גשם קודם הויית העולם. ובכלל הנה המאמר בשיהיה גשם הווה מלא דבר הוא מבואר הבטול, כי לא יתכן שתהיה לגשם הוייה כלל במה שהוא גשם, כל שכן שיתהוה מלא דבר במוחלט, ואמנם יתהוה הגשם לא במה שהוא גשם, אבל במה שהוא בעל צורות מה יתחדשו בו. והוא מבואר שאי אפשר לנו לצאת מאלו הספקות, מפני מה שהקדמנו שהוא מחויב שימצא מן ההבדל בין ההוייה הכללית והווייה החלקית, כי אלו הדברים כלם הם מחויבים להווה במה הוא הווה, היה חדושו מהרצון או מהטבע, לא להווה בחלק במה שהוא הווה בחלק, וזה מבואר בנפשו מעני אלו הספקות. ואם אמר אומר שכבר נצא מאלו הספקות בהקדמה אשר נזכרה הרב המורה, והיא שטבע הנמצא בעת הויו הוא זולת טבעו אחר הויו והשלמו, ולזה לא יעיד המציאות על מה שהיה קודם הויו. אמרנו לו שהמחויב מזאת ההקדמה חיוב אמתי הוא שמה שהוא נמצא בזה המציאות מפני היותו בזה התאר אשר הוא בו הוא בלתי מחויב שימצא לו קודם היותו בזה התאר. ואולם מה שחויב בו מפני היותו נמצא באי זה תואר הזדמן יחויב שיהיה נמצא בו בעת הויו. והוא מבואר שהרבה מאלו הספקות חויבו מזולת הבטה אל התאר אשר זה המציאות בו, ולזה ישאר עם זאת ההקדמה הספק הקודם בהם. וכבר הודענוך שהרב המורה לא לקח זה הדעת אלא להמלט מהספקות אשר יחוייבו למי שיניח העולם מחודש באופן שהניח אותו אפלטון, כמו שיראה ממה שטען עליו הפלוסוף, לא ישחויב זה מדעת התורה, כי כבר זכר הרב המורה שאם יתבאר דעת אפלטון במופת שהוא ראוי שיאמן, שהוא בלתי חולק על השרשים התוריים, אלא שהוא מסכים להם. ואם היה דעת תורתנו הוא שהעולם הווה יש מאין, לא יצדק זה המאמר. ומזה יתבאר לך שדעת תורתנו הוא שהעולם הווה, אבל לא יחויב ממנה שתהיה ההויה יש מאין במוחלט, אבל בחיי יראה מדברי התורה בכל הבריאה שהיא יש מיש זולת העולם השכלים. והוא אשר בו אמר בבריאתו יהי אור, ואולם הרקיע נתהוה מהמים, כאמרו יהי רקיע בתוך המים, ושאר כל הדברים שזכר בבריאת העולם מבואר בהם שבריאתם היתה יש מיש, אמר תדשא הארץ, ישרצו המים, תוציא הארץ, ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. וזה יתבאר ביאור שלם בגזרת השם במה שיבא. ואולם הרב המורה אמר שזה הדעת הוא פנת תורתינו, לחשבו שבזה האופן נצ מהספקות אשר ספק הפלוסוף על מי שיאמר בהויית העולם, ולזההקדים זאת ההקדמה, ואמר שכבר בנאה לחומה סביב התורה מונעת כל משליך אבן אליה. והוא מבואר שכבר נחשוב לצאת בזאת ההקדמה מכל אלו הספקות אשר זכרנו כשנתחייב ממנה מה שלא יחויב ממנה חיוב אמתי. ועוד שזאת ההקדמה כאשר לוקחה באופן כולל, לא הניחה לנו עיון בהויית הנמצא, ולזה סותרה לנו העיון אחר הויו. ואם הדבר כן, הנה לא יהיה לנו תועלת בהנחת העולם מחודש לקיים אמונת המופתים אשר בעבורם היה ההכרח להאמין שהעולם מחודש, כמו שזכר הרב המורה, וזה שהמופתים היו אחר הויית העולם נמצא, ואם לא יהיה אפשר אחר הויית העולם אלא מה שיחייבהו טבע המציאות, כמו שיראה מזאת ההקדמה, הנה לא יהיה דרך לאמונת המופתים. וכבר יצאנו מכונתינו, אלא שהכריחנו לזה שלא יחשדנו המעיין בדברינו שנחלוק על התורה בחלקנו על זה הדעת, וזכרנו הספקות הנופלות בו מצד העיון. ובכלל הנה כמו שאמר הרב המורה איזה דעת שיתבאר חיובו במופת הוא ראוי שנאמין בו, ואפילו דעת הפלוסוף אם היה שיתבאר במופת, היה ראוי שנאמין בו, ויפורש מה שבא בתורה שיראה שהוא חולק עליו באופן מסכים על האמת.
5
ו׳ונשוב אל כונתינו ונאמר, כי מפני שכבר היה מחוייב בזאת ההוייה אשר התבאר חיובה במופתים רבים, שתהיה אם יש מיש, אם יש מאין, וכבר התבאר שאי אפשר שתהיה באחד מאלו הפנים, הנה לא ישאר אלא שתהיה יש מאין מצד, ויש מיש מצד. והנה זאת החלוקה היא אשר נעלמת מהקדמונים. ואולם היותה יש מיש היא שתהיה מגשם. ואולם היותה יש מאין היא שתהיה מגשם נעדר כל צורה. והוא מבואר שבזה האופן יוסרו כל הספקות אשר ספקנו על אלו שתי הדעות, וזה כי מה שיחוייב מהספק לאפלטון לפי מה שזכרנו הוא מפני מה שהיה מניח לזה הגשם תנועות מה, ואולם כאשר הנחנוהו נעדר מצורה, יסורו כל הספקות ההם, כי מה שזה דרכו לא תהיה לו תנועה, כי החמר לא יניע את עצמו. ומה שיחוייב מהספק למי שיניח הויית העולם יש מאין במוחלט אמנם חויב מפני שלא הניח לזאת ההויה נושא, ואמנם כאשר הנחנו לזאת ההוייה נושא, יסורו כל הספקות.
6
ז׳ואולם איך תצוייר זאת ההוייה, הנה לפימה שאומר, והוא שזה הגשם אשר ממנו נהיה העולם שם השם יתברך קצתו שומר תמונתו והוא הגשם השמימיי, וברא בו הככבים והגלגלים אשריניעום באופן שיושפע מהם מה שיצטרך להשלים מה שבכאן, וקצתו נשאר בלתי שומר תמונתו, והוא מה שבין גלגלי הככב האחד לגלגלי הככב השני, ובקצתו שם טבע אל שיהיה בו אפשרות לקבל כל הצורות, והוא החמר השפל מפני הצורות היסודיות אשר ברא בו, והכח אשר נתן ליסודות להשתנות קצתם אל קצת ולהתמזג קצתם עם קצת, כי בזה יוכן זה החמר השפל לקבל כל הצורות. והנה יראה כי זה הגשם היה קודם בריאת העולם בלתי שומר תמונתו מפנים. מהם, כי היה שמירת התמונה הולך במדרגת הצורה והשלמות אל העדר שמירת התמונה, ולזה תמצא בבעלי נפש כלם שהם שומרים תמונתם, ומה שיהיה מהם יותר דבק בחיים, היה יותר אמתי בשמירת התמונה, כגון הענין בככבים ובגלגלים. ומהם, שאנחנו נמצא מה שאין לו צורה מהגשמים בלתי שומר תמונתו, והוא הגשם הבלתי שומר תמונתו אשר התבאר שהוא נמצא בין הגרמים השמימיים. ואולם היה אפשר לשם יתברך שיתן לחמר אחד בעינו צורות מתחלפות או הכנות מתחלפות מפני היות זאת ההוייה רצונית, ובזה האופן היה אפשר שיהיו הככבים מתחלפי הטבעים במה שיושפע מהם באמצעות זהרם, עם היות חמרם אחד בעינו כמו שקדם. ובכאן התבאר כי התחלת כל החמרים היא אחת במספר, כי הגשם הנעדר מכל טבע לא יתכן שיתחלפו חלקיו קצתם לקצת. וראוי היה להיות כן, וזה שכמו שהתחלת הצורות כלם היא צורה אחת במספר, כן ראוי שתהיה התחלת כל החמרים חומר אחד. ולזאת הסבה חייבו קצת הקודמים שיהיו בכאן שני אלוהות, לחשבם שיהיו ההתחלות החמריות שתים, והם החמר השפל והגרם השמימיי. ואין ראוי שיחשב עלינו שנרצה באמרנו בזה הגשם שנהיה ממנו העולם שהוא בלתי שומר תמונתו שתהיה לו תנועה מה יתבלבל בה מצב חלקיו וישוב מצבם קצתם מקצת באופן אחר, כי זה המאמר יהיה סותר נפשו, אבל אמנם נרצה שהוא נעדר הטבע אשר ימשך ממנו לגשם שמירת התמונה.
7