מלחמות השם, מאמר שישי, חלק ראשון י״חThe Wars of the Lord, Sixth Treatise, Part One 18
א׳נתיר בו הרבה מהספקות הנופלות בהויית העולם.
1
ב׳וראוי שנחקור בכאן בספקות מה יתחייבו מזאת ההוייה אשר התבאר חיובה, כי בזה תשלם לנו הידיעה האמתית בה, רצוני כשלא ישאר בה ספק ולא דחייה.
2
ג׳ואולם הספק הראשון הוא שכבר יחויב בזה הגשם אם שלא יותיר ממנו דבר כשנהיה ממנו העולם, או שיותיר ממנו. ואם היה שיותיר ממנו, הנה יהיה המותר ההוא לבטלה, וזה שקר לפי מה שיחשב. ואם אמרנו שלא יותיר ממנו דבר, הנה לא ימלט אם שימצא מעצמו כדורי התמונה, או שיהיה בתמונה אחרת ויהיה השם יתברך הניע חלקיו ושם אותו בתמונה כדורית. ואם אמרנו שיהיה מעצמו כדורי התמונה, כמה אני תמה איך קרה בזה הגשם שיהיה כדורי התמונה, והנה אין לו טבע מהטבעים, כמו שהתבאר מעניינו. ולזה הוא מבואר שאין לו טבע יחייב לו הכדוריות. והוא רחוק שתגיע לו זאת התמונה השלמה שבתמונות במקרה, עם שהוא רחוק גם כן שיסכים גודל זה הגשם לגודל שהיה ראוי לעולם, וזה שכבר יראה שגודל העולם אי אפשר שיהיה יותר גדול ולא יותר קטן מהשעור שהוא נמצא בו, וזה שהגודל אשר לאחד אחד מהדברים הטבעיים הבעלי נפש הוא מוגבל, כמו שזכרנו במה שקדם. ואם היה שיהיה לו רוחב מה בזה השעור, הנה זה לו מפני טבע האישיי, לא מפני המניי. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאם היו היסודות יותר גדולים ממה שהם, או יותר קטנים, לא יתכן שיהיה נמצא בדברים אשר בכאן מה שיצטרך להם להשלמת מציאותם ולשמירתם. וזה שאם היו יותר גדולים ממה שהם, הנה יקבלו אלו הנמצאות רושם מתגבורת אחד אחד מהיסודות בתקופות בתקופות אשר יגבירו אותם יותר מן הראוי. ואם היו יותר קטנים ממה שהם, לא יקבלו אלו הנמצאות אשר בכאן מהם הרושם הראוי בעת הגברתם. ובזה יתבאר שאין ראוי בגלגלים ובככבים שיהיו יותר גדולים ממה שהם ולא יותר קטנים, אבל זה בהם יותר ראוי, כי אין להם טבע אישיי יתכן בו שיהיה לאישיהם רוחב בכמות. ולזה הוא מבואר שאם היה בכאן עולם אחר, היה ראוי שיהיה מסכים לזה העולם בשעורו ובכל הענינים הנמצאים בו, כי אין, דרך משל, לגלגלי השמש, אם היה נמצא בכאן יותר משמש אחד, טבע אישיי יתחלפו בו, וכן הענין בגלגלי שאר הככבים. וגם כן הנה מפני שאי אפשר לעולם, אם היה נמצא ממנו עולם יותר מאחד, שיתחלף האחד לשני מפני הטבע האישיי, כי אין לעולם הפך, הוא מבואר שאי אפשר שימצא העולם אלא בזה התאר שהוא בו מהגודל ומהטבעים הנמצאים בו. ועוד כי מפני שיהיה נמוס העולם וסדרו וישרו שופע מהשם יתברך מצד מה שהוא נמוס הנמצאות וסדרם וישרם, והיה הסדר אשר בנפש השם יתברך אחד בעינו ולא ישתנה, הנה יחויב בנמוס השופע ממנו בעולם שיהיה אחד במספר, ולא ימצאו ממנו נמוסים מתחלפים. ולזה הוא מבואר שלא יתכן שנאמר שימצא זה הגשם אשר ממנו נתהווה העולם כדורי התמונה מעצמו, ולא יותיר ממנו דבר, כי זה רחוק שישלם במקרה. ואם אמרנו שלא היה כדורי התמונה ולא יותיר ממנו דבר כשנהיה ממנו העולם, היה מחויב מזה שיהיה בכאן רקות כשהנחנו שהשם יתברך קבץ אותו ושמהו בתמונה כדורית, וזה מבואר בנפשו. עם שכבר יתחייב מזה הבטול השני אשר זכרנו, והוא שלאט אשער איך הסכים במקרה שיהיה גודל זה הגשם שוה לגודל הראוי לעולם. ובהיות הענין כן, הנה בכאן ספק עצום איך שהונח מאלו המחלוקות.
3
ד׳והספק השני הוא שכבר יתחייב מזה, שאם לא היה נמצא מזה הגשם השעור הראוי להיות ממנו העולם, שלא יהיה בכאן עולם, ויהיה אם כן תמיד השם יתברך באופן שלא ישפע ממנו דבר לזולתו, וזה מגונה מאד. ובכלל הנה יתחייב מזה שלא יהיה הויית העולם אפשרית אלא מצד שקרה שיהיה נמצא מזה הגשם השעור שישלם בו העולם, ותהיה אם כן התחלת הויית העולם נשלם מקרי וההזדמן, וזה מבואר הבטול לפי מה שיחשב.
4
ה׳והספק השלישי הוא שכבר יחשב שאם היה בכאן דבר קדמון זולתי השם יתברך, שיהיה אלוה כמהו, וזה בתכלית הגנות.
5
ו׳והספק הרביעי הוא שכבר יחשב שיחויב בזה הגשם קודם הויית העולם שיהיה אם מתנועע, ואם נח. ואם היה מתנועע, יתחייבו מזה כל הבטולים אשר חייבנו לדעת אפלטון. ואם היה נח, או שיהיה נח בטבע, או בהכרח, ואיך שיהיה, יחויב לו שיהיה לו טבע וצורה, וזה הפך מה שהונח. עם שכבר התבאר מזה שיהיה העולם נמצא קודם הויו, וזה שאם היה נח, אם בטבע אם בהכרח, היו בהכרח היסודות נמצאים, כי לא תמצא בכאן מנוחה טבעית ולא הכרחית אם לא היו נמצאים המעלה והמטה, ויתחויב בנח בהכרח שיהיה אחד מהיסודות, ושיהיה תחת הכבד ממנו או על הקל ממנו. ואם היה העין כן, הנה יהיה בכאן קל וכבד, ויחויב ממציאות המעלה והמטה שיהיה הגרם השמימיי נמצא, כמו שהתבאר בטבעיות, ויתחייבו גם כן מזאת ההנחה הרבה מהבטולים אשר התחייבו לדעת אפלטון, וזה מבואר מאד למעיין בזה הספר.
6
ז׳והספק החמישי הוא שהחמר לא ימצא רק מהצורה כלל לפי מה שהתבאר מטבע המציאות השפל, כל שכן שימצא רק מצורה זמן אין תכלית לו.
7
ח׳והספק הששי הוא שהדבר כשימצא בתאר חסר לפי טובעו ימצא במעט מהזמן, ויהיה על כל פנים זמן המצאו בתאר שלם יותר ארוך מאד לאין תכלית מזמן המצאו באופן שלם.
8
ט׳והספק השביעי הוא שאנחנו נמצא בכל הויה, היתה מהרצון או מהטבע, שלא תהיה מאיזה דבר הזדמן, והמשל שלא יעשה במלאכה הטבעת מהמים ולא מהמלח ולא מהעפר, אבל יעשה מהדבר שיתכן שיקבל רצוי הפועל, כמו המתכות, ומה שידמה להם ממה שיתכן שיעשה ממנו הטבעת, ואולם בטבע הוא יותר מבואר, והמשל כי האדם לא יתהוה מזרע הסוס. ובהיות הענין כן, הנה איך יתכן שיתהוו מחמר אחד בעינו כל הטבעים הנמצאים בעולם, מי יתן ואדע. ועוד שכבר ישאל שואל מה זה אשר הכרח החמר לקבל רצוי הצורה הפועלת, וזה כלו חשוך ומסופק מאד.
9
י׳והספק השמיני הוא שכבר יחשב שיחויב שיהיו היסודות והמקיף נמצאים קודם הויית העולם, וזה כי מקומות המעלה והמטה ידמה שכבר היו נמצאים, רוצה לומר הרחקים אשר בהם נמצא המעלה והמטה אחר הויית העולם. וכאשר היה שם מעלה ומטה, הנה שם גרם שמימיי, ויחויב מזה שיהיו היסודות נמצאים בטבע במעלה ובמטה.
10
י״אוהספק התשיעי הוא שכבר ישאל שואל מה הענין שהביא הפועל שרצה בזאת ההוייה בזה העת, ולא רצה בה קודם זה, האם נתחדשה לו ידיעה לא היתה לו קודם זה, או הצטרך אליו עתה ולא קודם זה, או היה לו מונע והוסר, הנה זה כלו מבואר הבטול, כמו שהתבאר במה שקדם.
11
י״בואחר שזכרנו הספקות הנופלות בזאת ההנחה אשר התחייבה במה שאין ספק בו, ראוי שנשתדל בהתירם לפי מה שאפרש. וקודם שנאמר דבר בהתר הספק הראשון נציע הצעה אחת מועילה בזאת החקירה, והוא שהוא ראוי לכל מי שיחקור בחכמה מהחכמות שידע מה שאפשר שיתבאר בחכמה ההיא ומה שאי אפשר, והמשל שהגמטרי' לא יתכן שיבאר דעת ממלאכת הרפואה במה שהיא גמטריא, ואם לא היה יודע איזה מהדרושים הם מיוחסים לחכמתו ואיזה מהם לא יקרה לו, שיחקור במה שאין לו דרך אל השגתו במה שהוא גמטריא. וכן ראוי שידע איזה מהדברים הנמצאים בנושא אשר יחקור בו מצד מה שהוא גימטרי ימצא לו דרך אל שתשלם לו הידיעה בו, ואיזה מהם לא יתכן בו, והמשל שאורך קו העגול, עם היותו מהדברים שאם היה אפשר שיתבארו בשום חכמה יתבארו בחכמת הגימטריאה, ולזה הוא מבואר שאי אפשר שתשלם הידיעה בזה בשום חכמה. ואם לא ידע הגימטרי שזה הדרוש הוא ממה שאי אפשר שתשלם הידיעה בו, יקרה לו שייגע לריק בחקרו כי, או יטעה בו, כמו שקרה למי שחשב לרבע העגול מהקודמים. וכאשר היה זה כן, הנה ראוי שנחקור תחלה בזה הענין אם ההשגה היא אפשרית לנו, רצוני אם הוא אפשר שתשלם לנו הידיעה בתמונת זה הגשם אשר נהיה ממנו העולם וכמותו. ונאמר שהוא מבואר שאין דרך לנו אל שתגיע לנו זאת הידיעה, וזה כי זה הגשם בעבור שאינו מפעולת פועל, הנה אין לנו דרך לחקור על תמונתו וכמותו בשנאמר שתמונתו היתה כך בעבור זה התכלית, וכן כמותו, כי מה שאינו מפעולת פועל אי אפשר שתנתן בו סבה תכליתית, אם לא יהיה זה מהצד אשר הוא בו מפעולת פועל. ובהיות הענין כן, הנה אי אפשר לנו לבאר אם נותר ממנו דבר כשנתהוה ממנו העולם, או לא נותר ממנו דבר, אבל על כל פנים מה שנודע אלינו מזה הוא שכבר היה נמצא ממנו בשעור יתכן שיהיה ממנו העולם, וזה שאם לא היה הענין כן, לא נהיה העולם. והוא אפשר שכבר נותר ממנו, וזה שאנחנו לא נדחיק במה שאינו מפעולת פועל שיהיה בו דבר ללא תועלת, אבל זה הענין הוא מהסגולות הנמצאות למה שאינו מפעולת פועל מצד מה שאינו מפעולת פועל. וכן יחויב שיהיה בתמונה שיתכן שישלם בתוכה כדור העולם, שאם לא יהיה הדבר כן, היה שם בהכרח רקות. וכן יחויב שיהיה בעל תכלית, כי זה מחויב בגשם במה שהוא גשם. הנה זהו מה שאפשר שיודע לנו מזה הגשם, אבל לא נוכל לדעת באמתות אם נותר ממנו, או לא נותר, כי אולי קרה שיהיה כמותו באופן שישלם ממנו לבד והיתה תמונתו כדורית, ואם הוא רחוק שישלם זה במקרה, ואולי נותר ממנו.
12
י״גוהנה אפשר שנבאר לפי מה שבידינו בזה מההקדמות אשר הוא מעט מאד שהוא ראוי שנאמין שכבר נותר ממנו, וזה כי הוא רחוק שיסכים במקרה כמות זה הגשם ותמונתו לכמות העולם ותמונתו. ועוד שהוא ראוי שיהיה בין מה שהוא מהגשמים בתכלית השלמות והחיות ובין ההעדר המוחלט אמצעי, והוא זה הגשם הנעדר הצורה אשר הוא כמו ממוצע בין המציאות וההעדר, כמו שזכרנו במה שקדם. והוא מבואר שזה האמות הוא חלוש מאד, אלא שאי אפשר לנו בו יותר מזה השעור, כי טבע זה הגשם חייב שלא תשלם ידיעה בו בזה האופן, מפני שאינו מפעולת פועל. ואולם אם יהיה בו עולם אחר או עולמית אחרים, אם היה שיותר בו בשעור שיתכן שישלם ממנו זה, אם לא, זה ממה שנחקור עליו בפרק הבא אחר זה לפי מה שאפשר לנו. והוא מבואר שכבר נשלם בזה האופן התר הספק הראשון, וזה שכבר הונח בו שיהיה שקר שיותר מזה הגשם אשר נהיה ממנו העולם דבר, לפי שאם היה הענין כן, יהיה הנותר ממנו לבטלה. והוא מבואר שזה אינו שקר במה שאינו מפעולת פועל, אבל הוא מהסגולות שייוחס בהם מה שאינו מפעולת פועל, כמו שקדם.
13
י״דואולם מה שנאמר בספק השני, שאם היה הענין כן, היה מחויב שלא תהיה הויית העולם אפשרית אם לא מצד שקרה שיהיה נמצא מזה הגשם השעור שאפשר שישלם בו העולם, ותהיה אם כן התחלת הויית העולם מיוחסת אל הקרי וההזדמן, עם שיחויב מזה, שאם לא היה מזה הגשם בשעור שישלם ממנו הויית העולם, שיהיה השם יתברך תמיד באופן שלא ישפע ממנו לזולתו דבר, וזה כולו מבואר הבטול. הנה כשהושתכל בו, לא ימצא בהתרו מהקושי. וזה כי התחלת ההוייה היא משני צדדים, מצד הפועל ומצד המתפעל, ומה שהוא מצד הפועל יחויב שיהיה מכוון, כי הפועל הוא פועל מזה הצד, ואולם מה שהוא מצד המתפעל לא יחויב בו זה, כי אין למתפעל אומנות בהפעלות אשר יקרה לו, אבל מה שיחויב במתפעל הוא שיהיה נמצא, כי אם לא היה נמצא, לא יתכן שיגיע מהפועל פעל, כמו שלא יתכן למטיב שייטב מה שלא ימצא מי שיקבל ההטבה, וכמו שלא יהיה חסרון בחק השם יתברך, אם לא יברא העולם כשלא היה שם גשם כלל יקבל הבריאה, כן לא יהיה חסרון בחק השם יתברך, אם לא יברא העולם כשלא יהיה מהגשם המקבל הבריאה השעור הראוי. והוא גם כן ממה שהתבאר ממה שקדם שהשם יתברך לא יצטרך אליו מציאות זה העולם, לפי ששלמותו הוא בעצמותו ולא יקנה אותו מזולתו, אמנם יפעלהו על דרך ההטבה והחנינה. ובהיות הענין כן, הנה לא ימנע היות השם יתברך נמצא תמיד בזולת זאת ההטבה, כשלא יהיה שם מקבל יקבל אותה. ובכאן הוסר זה הספק השני.
14
ט״וואולם הספק השלישי הוא חלוש מאד, וזה שלא יחויב, כשהונח זה הגשם קדמון, שיהיה במדרגת השם יתברך עד שיהיה אלוה כמוהו, וזה שאין האלהות לשם יתברך מצד היותו קדמון ושאר הדברים אינם כן, כי אם היה אפשר שיהיו כל הדברים קודמים, היה גם כן השם יתברך הוא האלוה מצד הנהגתו שאר הדברים ונותנו להם הנמוס והסדר אשר ימצא להם. ובכלל הנה השם יתברך הוא האלוה מצד עוצם מדרגתו שיושפע ממנה מפני עוצם חכמתו ויכלתו מה שימצא מטוב הסדר והיושר בנמצאות. ואולם הגשם הקדמון אין בו דבר מזה, אבל הוא בתכלית מההעדר ומהטוב בעצמותו, וכבר ימצא שכל מה שקנה יותר מהטוב הוא יותר נכבד, ולזה היה האדם יותר נכבד מהבעל חיים והבעל חיים יותר נכבד מהצמח. ובהיות הענין כן, והוא מבואר כי זה הגשם הוא בתכלית מן החסרון, ואולם השם יתברך הוא בתכלית מן השלמות, הנה אם כן הוא מבואר שאין לזה הגשם השתתפות באלהות כלל, כי הוא יותר רחוק מכל דבר מהשלמות. ובכאן הותר זה הספק ההצליי. והנה הטוב קנו הנמצאות מהשם יתברך, והרע קנו מפני ההתחלה הזאת החמרית מצד החסרון אשר לה בעצמותה בטבע, וזה מבואר ממה שקדם, ולזה הסכימו רבותינו זכרונם לברכה שהתחלת הטוב הוא זולת התחלת הרע, אמרו אין דבר רע יורד מלמעלה, ומה שזה דרכו לא יתכן שיתואר באלהות בשום פנים, וזה מבואר מאד, עד שהארוכות בביאורו מותר.
15
ט״זואולם הספק הרביעי הוא גם כן הלציי, וזה שכבר יהיה מחויב בגשם שיהיה אם מתנועע אם נח כשיהיה לו טבע להתנועע, וזה שכאשר לא יתנועע הגשם אשר בזה התאר יהיה נח בהכרח, ואולם הגשם שאין לו טבע להתנועע, הנה לא יתכן שיתואר בשהוא נח, כמו שלא יתכן, דרך משל, בכותל שיתואר בשהוא עור, כי אין מדרכו שיתואר בשהוא רואה, ולזה הוא מבואר שזה הגשם לא היה מתואר לא בתנועה ולא במנוחה. ובזה הותר זה הספק, ומזה התבאר שקודם בריאת העולם לא היה שם זמן כלל, כי לא היתה שם תנועה ולא מנוחה, ומה שלא יתנועע ולא ינוח לא ילובש בזמן כלל, כמו שהתבאר בספר השמע.
16
י״זואולם הספק החמישי כבר אמרנו בהתרו במאמר הקודם אצל החקירה בגשם בלתי שומר תמונתו הנמצא בין הגלגלים. והנה אפשר שנבאר גם כן חיובו בכאן באופן אחר. וזה כי מפני שהיתה הצורה נמצאת עם החמר, כמו שימצא בצורות ההיולאניות, והיתה הצורה נמצאת נפרדת בעצמותה, כמו שהתבאר מענין הצורות הנבדלות, הנה יחויב שימצא החמר מזולת צורה, כי אין בכאן טבע לשני אלו המציאיות יחייב שלא יהיו נמצאים כי אם יחד, ואולם היה בלתי אפשר שימצא חמר בזולת צורה באלו הנמצאות להיות כל אלו הדברים מלובשים באיכיות הראשונות אם הם צורות ליסודות והיה בלתי אפשר בהם שיופשטו מהם במוחלט, אבל ישתנו מהפך אל הפך ויקנו מן הצורות בהכרח מה שיאות להם מצד המדרגה שיהיו בה מאלו האיכיות ומהתמזגותם, וזה כלו מבואר למי שעיין בטבעיות, וזהו הטבע אשר נתן להם השם יתברך בחמר השפל לקבל כל הצורות קצתם באמצעות קצת באלו הצורות היסודיות אשר נתן להם ראשונה ובאפשרות אשר נתן להם להשתנות מהפך אל הפך באלו האיכיות, כי מן השקר שיהיה לחמר מצד שהוא מופשט בטבעו מכל צורה אפשרות לקבל כל הצורות, וזה שהאפשרות יהיה לדבר בטבע מצד הצורה, כי לא יתהוה איזה דבר הזדמן מאיזה דבר הזדמן, אבל יתהוה מדבר מיוחד, כאלו תאמר שהורדיט יתהוה מהנחשת והאדר יתהוה מזרע האדם, והנה היחוד בדברים הוא מצד הצורה, כי החמר הוא משותף לכולם. ואולם מה שנאמר בזאת הטענה שכבר יחויב מזה שיעמד זה הגשם בזולת צורה זמן אין תכלית לו הוא מבואר שהוא שקר ממה שקדם, וזה שלא היה שם זמן קודם הויית העולם, כל שכן שלא היה שם זמן אין תכלית לו.
17
י״חואולם הספק הששי הנה התרו גם כן ממה שיקל. וזה שכבר ימצא דבר התאר השלם בו יותר מהתאר החסר מצד הטבע אשר לו אשר יחויב ממנו על מנהג הטבעי שימצא לו התאר היותר שלם, כמו הענין בבריאות הבעל חי, כי טבעו יתן שיהיה בריא אם לא היה זה מסבת דברים מקריים יוצאים מן הטבע, ומה שזה דרכו יהיה מעטי. אבל זה הגשם שלא היה לו טבע יחייב לו שלמות לא יחויב בו זה. וכבר יתבאר זה במה שבכאן, כאשר לוקח הנושא מופשט מהטבע אשר יחויב לו השלמות, שכבר ימצא זמן היותו בתאר היותר חסר ארוך הרבה מזמן היותו בתאר היותר שלם, והמשל כי החמר אשר הורכב ממנו ראובן ימצא זמן יותר ארוך בזולת חיים אנושיים מהזמן אשר ימצא דבק לחיים האנושיים. וגם כן הנה הוא מבואר ממה שקדם שלא יהיה נמצא זה הגשם בזמן קודם בריאת העולם, ולזה הוא מבואר שלא נמצא זמן שאין תכלית לו, כי המאמר בשימצא שם זמן אין תכלית לו הוא שקר, כמו שהתבאר במה שקדם.
18
י״טואולם הספק השביעי הוא חזק העומק מאד, ועם זה לא יקש התרו עם מה שקדם מהדברים. וזה שכבר התבאר שההוייה הכללית לא יתכן שתוקש אל ההויה החלקית במה שהיא הויה בחלק, והוא מבואר שהיות האדם הווה מאדם הוא בהוייה החלקית מצד מה שהיא הוייה בחלק, כמו שקדם. ועוד כי זאת ההוייה, כמו שהתבאר מענינה, היא מיוחסת אל הרצון לא אל הטבע, ומפני זה היה אפשר שינתן בה לחמר האחד צורות מתחלפות, כמו שהתבאר חיובו ממה שנמצאהו בשמים מהככבים ומה שנמצא מהחלוף ביניהם, כמו שקדם. והנה יהיה למלאכה חמר מיוחד, מפני שהפועלבמלאכה הוא חוץ מהדבר ולא יוכל לתת לדבר אשר יפעלהו טבע לקבל רצויו, אבל יתן לו התמונה כאשר יאות לחמר ההוא לקבל אותה. ואולם השם יתברך שפעולתו מתפשטת בכל חלקי הדבר, כמו שימצא הענין בפעולת הטבע אשר הם עלולות ממנו, יש לו שיתן טבע לדבר לקבל רצויו. וכבר תעמוד על עוצם השמע החמר לפועל הצורה הנבדלת ממה שימצא בבריאת הבעל חיים מהפלא מהנעת החמר, עד שיוברר ממנו מה שיאות להעשות ממנו אבר אבר מהאברים הנמצאים בו. והנה מדרגת השם יתברך בזה הענין עם שאר הפועלים הנבדלים אשר שפעו ממנו מדרגת הראש הראשון במדינה החשובה אשר דבר בה אפלטון, וזה שהוא ישים במדינה ההיא קצת אנשיה בתאר שיעשו מלאכה אחת מהמלאכות אשר ישלם בה ענין המדינה, ולא יתן להם כח שיעשו מלאכה אחרת, אבל ימנעם מזה, לפי שאין ראוי לבעל מלאכה שישתמש בשתי מלאכות, כמו שאמר אפלטון, ויתן בהם התחלה אל שיושפע מהם זה האומנות לזולתם מצד מה שלמד אותו מהמלאכה, ובזה האופן יעשה קצתם בונים וקצתם נגרים וקצתם אורגים, וכן הענין במלאכה מלאכה, עד שישלמו בזה האופן כל המלאכות הצריכות להשלמת המדינה ההיא. הנה הראש הראשון שפעו ממנו כל אלו המלאכות תחלה ואחר כן תושפע מלאכה מלאכה מהם מאנשי המלאכה ההיא, וכן השם יתברך שפעו ממנו כל הנמצאות תחלה ושם בהם כח אל שיתהוה מהם דומיהם, שיתהווה מהאדם אדם ומהסוס סוס, עם מה שהכין לזאת ההוייה מהפועלים מפאת הגרמים השמימיים והשכל הפועל. והנה כמו שיקבל כל אחד מאלו הדברים רצוי הצורה הפועלת על משל אחד, להיות פעולתה מתפשטת בכל חלקי החמר השפל לפי מה שנתן לה מהפועל, רוצה לומר משכל הפועל אשר הוא נותן לאלו הדברים צורותיהם, כן יקבל החמר בכללותו רצוי הצורה אשר פעולתה בלתי מיוחד לחלק ממנו זולת חלק. והנה הטבע בזה במדרגה, וזה כי הצורה אשר לה חמר מיוחד אחד במספר ימצא החמר ההוא לבד מקבל רצויה, וזה באופן נפלא מאד, כמו שיתבאר מתנועות האדם הטבעיות והרצוניות, שכבר ימצא בהם באופן השמע החמר לצורה מה שהוא נפלא מאד, כאשר יעויין בענין הזנתו איך תשלם ובשאר התנועות הטבעיות אשר לו שהם בעבור הזנה, והמשל כי כבר ימצא לצורה מהנעת החמר מה שהוא נפלא מאד, כאלו תאמר שתהפך המזון ותשיבהו אל עצם הנזון כשתברור ממנו מה שיאות לאבר אבר ולחלק חלק מהאבר ההוא. וכן יתבאר עוצם השמע החמר לצורה בענין התנועות הרצוניות, שאתה תמצא שהאדם ישיר ויניע האויר אשר בכלי הקול באלו ההנעות הנפלאות מזולת שיתבונן בחלק חלק ממנו איך ראוי שיעשה זה בדרך שיתחדשו ממנו אלו המדרגות הקוליות, אבל יצייר ענין השיר, ומהציור ההוא יתנועע כלי הקול בזה האופן הנפלא. והצורה אשר פעולתה מיוחדת בחמר מיוחד, כמו העני בשכל הפועל, ימצא כל החמר אשר תגיע בה פעולתה מקבל רצוי הפועל באופן יותר נפלא מקבול החמר המיוחד רצוי הצורה המיוחדת והצורה הפועלת אשר ייוחד לח חלק מיוחד מהנמצא, אבל תתפשט פעולתה בכללותו, כמו כן הענין בשם יתברך יקבל כל החמר רצויו באופן יותר נפלא מקבול החמר השפל רצוי השכל הפועל. ובכאן הותר זה הספק.
19
כ׳ואולם הספק השמיני הוא הלציי, וזה שהמעלה והמטה לא יהיה מצד הרחקים הלמודיים אשר הם בו, אבל מצד הדברים הנמצאים בו, ובזה האופן יתנועע הקל למעלה, והכבד למטה, וכשלא היה שם קל וכבד, לא היה שם מעלה ומטה. ובכלל הנה המעלה והמטה לא יתכן שימצא אם לא היה שם גשם סבובי מתנועע בסבוב, כמו שהתבאר בטבעיות. וכאשר לא היה בזה הגשם טבע מהטבעים, הוא מבואר שלא היה שם מקיף ולא יסודות, ולזה לא היה שם לא מעלה ולא מטה.
20
כ״אואולם הספק התשיעי הנה אין התרו ממה שיקשה עם מה שקדם מהדברים. וזה שאם היתה בריאת השם יתברך העולם לתועלת לו יתברך, היה לזה הספק פנים מההראות, אבל למה שהתבאר שאין לשם יתברך תועלת בבריאתו, אבל היה זה על צד ההטבה והחנינה, הנה זה מיוחס לרצונו לבד. ואם אמר אומר כי מפני שמציאות השם יתברך הוא באופן אחד תמיד, הנה יחויב שיהיה הענין כן ברצונו, ובהניחנו שיהיה רוצה פעם ולא יהיה רוצה פעם, יהיה זה בהכרח שנוי מה בחק השם יתברך. אמרנו לו שכבר חייב טבע ההתחלה החמרית שיהיה למציאות הטוב בה התחלה זמנית, לפי שזה הטוב היה בהכרח לה מסודר מזולתה, כמו שהתבאר במה שקדם, ולזה היה מחויב שיהיה העולם מחודש, וכאשר היה זה כן, הוא מבואר שהיות הטוב נמצא בזאת ההתחלה החמרית הוא מהשם יתברך, והיותו בלתי נמצא בה תמיד הוא מפני טבע החסרון אשר היה בזאת ההתחלה שחייב שיהיה מציאות הטוב בה מחודש, ולולי זה היה הטוב בה מזולת פעולת פועל, כמו שהתבאר, וזה שקר, כמו שבארנו. ובהיות הענין כן, הנה בהכרח שיכנס העולם במציאות בעת מה, ולזה לא יתכן השאלה למה לא הווה אותו השם יתברך קודם זה, לפי שאם היה פועל אותו קודם זה איזה שעור שיהיה מהזמן, תפול השאלה הזאת גם כן. והנה כמו שלא יתואר השם יתברך ביכלת שיברא ההפך בדבר עם מציאות ההפך האחר בו, כי טבע המקבל יימנעהו מזה, כן לא יתואר השם יתברך ביכלת שישים נמצא תמיד הטוב בגשם אשר נתהווה ממנו העולם, כי החסרון אשר בטבע הגשם ההוא בעצמו יחייב שיהיה הטוב בו נברא. וכבר נרחיב המאמר בזה יותר בחקרנו על טענות הפלוסוף אשר חייב מהם קדמות העולם. וכבר אפשר שנבאר ממה שהתבאר בכאן שהצורות אשר נתן השם יתברך לגרמים השמימיים התחדשו מזולת תנועה קודמת, לפי שההויה היתה בהם מהעדר שמירת התמונה אל שמירת התמונה, וזאת ההוייה, מפני שהיא מלא מציאות אל מציאות, לא תהיה שם תנועה ושנוי, כי השנוי הוא מהפך אל הפך, וכבר התבאר גם כן שלא היתה שם תנועה קודם הויית העולם, הנה אם כן תהיה תנועת ההוייה הקודמת שבתנועות. וראוי היה להיות כן, וזה כי מפני שתנועות הנמצא מסודרות מההויה אשר לו, הנה ראוי שיקדם הוייתו לתנועתו, ולזה תמצא גם כן בהויות החלקיות שתנועותיהם מאוחרות מתנועת ההוייה בהם, ואמנם קרה להם שתמצא שם תנועה קודמת להוייתם בהכרח מפני היות ההוייה ההיא חלקית בו, כי מפני זה יחויב שיהיה הכל נמצא, כי בו ימצאו סבות ההוייה ההיא תחלה, וזה לא יהיה מהכל אם לא בתנועה, כמו שמבואר למי שעיין בטבעיות ובמה שקדם מזה הספר.
21