מלחמות השם, מאמר שישי, חלק ראשון י״טThe Wars of the Lord, Sixth Treatise, Part One 19
א׳נבאר בו שאין שם כי אם עולם אחד.
1
ב׳וראוי שנחקור לפי מה שבידנו מן ההקדמות אם הוא אפשר שיהיו בכאן עולמות יותר מאחד, אחר שכבר התבאר שאי אפשר שיהיו בכאן עולמות רבים בבא זה אחר סור זה. שאנחנו מתנצלים תחלה על הכנסנו בזאת החקירה הקשה, לפי שבה צד מה אי אפשר שתשלם לנו החקירה בו, וזה שהגשם אשר נהיה ממנו העולם, למה שלא היה מציאותו מפעולת פועל, לא יתכן שנדע בו אם נותר ממנו בשעור שיתכן שיהיה ממנו עולם אחר, וזה מבואר מאד. אלא כי מפני שבכאן צד אפשר שנקח ממנו מופת מה על זה, והוא אם מצד הפועל, אם מצד החוש, אם היה אפשר שיהיה לנו ממנו התחלת מופת על זה, כמו הענין בזה העולם שהודיענו מה שנתבאר לנו מציאותו מן החוש, שזה הגשם היה בהכרח בשעור שאפשר שיתהווה ממנו הועם. הנה ראוי שנחקור בזה כיד שחלנו, כי ההצלחה האנושית אמנם תגיע לאדם בשידע דבר דבר מה שאפשר לו שידעהו.
2
ג׳ונאמר שלא ימלט אם שימצא מהגשם אשר התבאר מציאותו במקום אחד לבד, או במקומות רבים, ויהיה ביניהם העדר מוחלט. וידמה שאין ראוי שימצא ממנו במקומות רבים, כי הרבוי לא יתכן שיהיה במה שבמקרה, כי הוא מעטי, כמו שהתבאר מענינו. ועוד כאשר הונח הענין כן, הנה יחויב שימצא שם רקות ושימצא שעור להעדר המוחלט וחלוקה ויחס לקצתו אל קצת, וזה דבר מבואר הבטול. ואולם איך יתבאר זה הנה לפי מה שאומר. וזה שאנחנו נניח הגשם האחד גשם א והאחר גשם ב, ונדמה בשטח אחד מהם קו אג, ובשטח האחר בד, ויהיו אלו הקוים בתכליות אלו הגשמים בצד שלא יהיה ביניהם כי אם העדר מוחלט. והוא מבואר שהוא אפשר שנשים שני אלו הקוים בתאר שיהיו שניהם בשטח אחד, וזה מבואר למי שעיין עיון מעט בהנדסה, ולא ימנע באלו הקוים אם שיהיו ישרים, או מעוותים. ואם היו ישרים, הה לא ימנע אם שיהיו נכחיים, או בלתי נכחיים. ואולם אם היו נכחיים, יהיו שוי המרחק קצתם מקתם בכל חלקיהם. ואולם המרחק אשר ביניהם הוא העדר מוחלט, הנה יהיה ההעדר שוה להעדר, וזה מבואר הבטול, כי השווי והסדור לא יהיה אלא לנמצא. ואם הנחנו שאינם נכחיים, או שהם מעוותים, הנה יהיה מרחקם במקום אחד יותר גדול ממרחקם במקום אחר, ויהיה חלק מה מההעדר המוחלט יותר גדול מהחלק האחר ממנו, וזה בתכלית הבטול, כם שכבר יתחייב מזה שיהיה ההעדר מתחלק אל מה שיתחלק, כי המרחק הוא מה שיחויב בו זה, וזה כלו שקר מבואר. וכאשר התישב זה, הוא מבואר שהוא ראוי שלא יהיה נמצא מזה הגשם דבר כי אם במקום אחד. ובהיות הענין כן, הנה אומר שאין ראוי שיהיה שם כי אם עולם אחד. וזה שהגשם אשר בין העולמות לא ימנע אם שיהיה שומר תמונתו, או בלתי שומר תמונתו. ואם היה שומר תמונתו, הנה יתנועע בהתנועע העולם אשר הוא מקיף בו, ויתנועעו בזה האופן אלו העולמות כלם מצד תנועת כל אחד מהם, כי זה הגשם האמצעי בין העולמות יתנועע בכללותו מפני תנועת כל אחד מהם, ובהתנועע ישא העולם אשר הוא מקיף בו ויתחדש מפני זה לעולמות תנועה מבולבלת, עם מה שיתחייב מזה שיהיה הרקות נמצא, וזה כלו מבואר הבטול, לרוב השקרים המתחייבים מזאת ההנחה עד שהאריכות בביאורו הוא מותר. ולזה יחויב, אם היה הענין כן, שיהיה בלתי שומר תמונתו, כמו הענין בגשם אשר בין גלגל הככב האחד לגלגל הככב השני, אבל אם היה הענין כן, הוא מפנני שזה הגשם הוא ספיריי, כמו שהתבאר מענינו, הנה יחויב שיראו לנו הככבים אשר בעולמות אשר על אופקינו, ויראו שם לפעמים יחד שני ירחים או יותר. ועוד שהירח לא יתכן שיהיה אורח נוסף ונחסר על יחס מרחקה מהשמש אשר בזה העולם, כי כבר יתכן שתקבל אורה גם כן מהשמש אשר בעולמות ההם. ועוד שהככבים הקיימים אשר שם יחויב שיראו לנו יותר גדולים פעם מפעם שעור נפלא על יחס קורבתם ומרחקם ממנו, ולא נמצא בככבים הקיימים דבר בזה התאר. ועוד שהככבים אשר שם יחויב שלא ימצאו תמיד על מרחק אחד מהככבים הקיימים אשר בזה העולם, וזה כלו הפך מה שנתבאר מהככבים הקיימים המורגשים לנו, כי הם כלם תמיד על מרחק אחד לפי מה שנמצא בזה הזמן הארוך, לפי מה שהועתקו אלינו קורותיו מזה הגרם השמימיי. עם שכבר יתחייב מזה שילקו הרבה מאלו הככבים הנראים לנו מהעולמות ההם בהיות הארץ אשר בעולם ההוא אמצעית בין ראותינו ובין הככבים. ואם אמר אומר שכבר יעלמו ממנו הככבים אשר בעולמות ההם ליתרון מרחקם ממנו, אמרנו לו שזה לא יקרה לכולם, ועוד שמה שספקנו בו מענין הירח אשר בזה העולם ישאר בו הספק עם זה המאמר. ובכלל אם באנו למנות כל הבטולים שיקרו מזאת ההנחה לפי העיון הלמודי, הצטרכנו למאמר ארוך, ודי במה שזכרנו מזה. ואם אמר אומר שזה הגשם אינו ספיריי, ולא יתחייב דבר מאלו הבטולים, אמרנו לו שאם הודינו שיהיה זה החלוף בין הגשם ההוא הבלתי שומר תמונתו ובין הגשם הבלתי שומר תמונתו שימצא בין הגלגלים, הנה יחויב מזה ספק אינו פחות מהספק הראשון, והוא שאנחנו נמצא בזה הגשם כשלא היה ספיריי, שהוא מקבל האור, ואם היה הדבר כן, היה מחויב בזה הגשם שיקבל תמיד אור השמש בכללותו, ויהיר תמיד אור נפלא, וזה מבואר הבטול. ועוד כי מפני שהיה מחויב בעולמות ההם שיהיו מסכימים לזה העולם בשם ובגדר, כמו שקדם, הנה יחויב שיהיה, דרך משל, מניע גלגל השמש שבאחד מן העולמות מסכים במין אל מניע גלגל השמש שבעולם האחר, וכן הענין בשאר המניעים עם המניעים הדומים להם בעולמות האחרים. והנה הצורות הנבדלות המסכימות במין לא יתכן שיהיה בהם רבוי במספר, כי זה קרה לצורות ההיולאניות מפני ההיולי אשר היא דבקה לו, ותהיה אם כן צורה אחת במספר צורה לגשמים רבים, על 'שתדבק בכל אחד מהם דבקות בעצמה באופן שתתן חיות לכל אחת מהם, וזה מבואר הבטול, ואולם היה אפשר שיגיע פועל הצורה הנבדלת ביותר מאחד במספר כאשר לא תדבק מהם דבקות בעצמה, כמו הענין בשכל הפועל עם הדברים אשר בכאן. ועוד האחדות הוא יותר נכבד מהרבוי, ולזה היה האחדות בדברים מצד הצורה, והרבוי מצד החמר. ולפי שפעולות השם יתברך ראוי שיפנו לצד היותר נכבד, הוא מבואר שהוא ראוי שלא יהיה בכאן כי אם עולם אחד. ועוד שאנחנו נמצא שהראוי באיש לא ימצא אלא מפני שמירת מציאות המין, ולזה לא נמצאו בדברים הבלתי נפסדים רבוי באיש, והמשל שכבר חויב שימצאו אישים רבים במין האנושי, שאם לא היה שם כי אם איש אחד, היה אפשר שישיגהו המות קודם שיוליד, אם להפסד יקרה לחלק מן הארץ שהוא בו, או לסבה אחרת, וכן היה אפשר שיהיה עקר ויפסד בזה האופן המין האנושי, עם שהרבוי יצטרך למין האנושי, להצטרכו בעמידתו למלאכות רבות. ולזאת הסבה בעינה היה ממנו רבוי באיש באופן שתתפשט המין האנושי בכל היישוב, שאם לא היה ממנו רבוי בזה האופן, הנה מפני שטבעו הוא שיהיה מתקבץ להצטרך האנשים קצתם אל קצת, הנה יקרה שיעמוד בחלק מיוחד, וכאשר יקרה הפסד למקום ההוא, יפסד המין האנושי בכללו, יחויב שיהיה ממנו רבוי יתפשט בכל הישוב, כדי שישאר המין האנושי, ולאלו הסבות או לקצתם חויב שיהיה הרבוי בשאר המינים באופן שהוא בו. ועוד כי מפני שהיו שאר המינים בעבור האדם, וזה אם להזון מהם, אם לעשות מהם מלאכתו, חויב שיהיו שאר המינים באופן מהרבוי שיספיק מציאותם לאדם. ובאשר התישב זה, רוצה לומר שהרבוי באיש כאשר ימצא לא ימצא אלא מפנעי שמירת המין שלא יפסד, והיה מבואר ממה שקדם שאי אפשר בעולם שיפסד, הוא מבואר שאין ראוי ממנו רבוי באיש. ובכאן התבאר שאין שם עולמות יותר מאחד, לא יחד ולא בבא זה אחר סור זה, לפי מה שאפשר לנו.
3