מלחמות השם, מאמר שישי, חלק שני י׳The Wars of the Lord, Sixth Treatise, Part Two 10
א׳יתבאר בו מי הוא הפועל הנפלאות ואיך ישלם זה ממנו.
1
ב׳ואחר שהצענו זה הענין מענין הנפלאות, הנה ראוי שנחקור מי הוא הפועל לנפלאות, כי אי אפשר להם מזולת פועל. וזה כי מפני שכבר נמצאם כלם לתכלית טוב, והיה זה ממה שייוחד בו מה שהוא מפעולת פועל מצד מה שהוא מפעולת פועל, כמו שהתבאר במה שקדם, הנה מבואר שכבר יחויב שיהיו הנפלאות מפעולת פועל. ועוד שכבר ימצא בנפלאות שיתחדש בהם הבעל חיים, כהתחדש הנחש מהמטה, והוא בתכלית הבטול שיאמר שיתחדש הבעל חיים בקרי או מפאת נפשו עם מה שימצא ביצירתו מהשלמות הנפלא. ועוד כי כבר תגיע בחדושם הודעה לנביא, וזה לא יתכן שיהיה אם היה חדושם בקרי ובהזדמן, וזה מבואר מאד ממה שקדם לנו בזה במאמר השני מזה הספר. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהנפלאות בחדושם הם מסוג הפעולות אשר בחדוש שאר הדברים אשר בכאן שיכללם נמוס הנמצאות וסדרם וישרם, וזה שהאומנות, דרך משל, אשר יהיה בחדוש הנחש מהמטה לא ישלם אם לא בידיעת נמוס מציאות הנחש וסדרו וישרו, כמו שלא ישלם העשותו ממינו בזולת זאת הידיעה. ובהיות הענין כן, הנה הוא מבואר שאצל הפועל הנפלאות ידיעה באופן מה בנמוס אלו הנמצאות וסדרם וישרם. ובהיות הענין כן, הנה יראה שלא ימלט הענין בזה מחלוקה, אם שיהיה הפועל הוא השם יתברך, כי לו תמצא ידיעה בנמוס הנמצאות, כמו שקדם, או שיהיה הפועל השכל הפועל, כי לו גם כן ידיעה מה בנמוס אלו הנמצאות השפלות, או שיהיה הפועל הנביא, כי אצלו גם כן ידיעה מה בנמוס אלו הנמצאות השפלות. והוא מבואר שאין בכאן פועל אחר יתכן שתייוחס לו זאת הפעולה, וזה כי אי אפשר שנניח הפועל בזה אחד ממניעי הגרמים השמימיים, מפני שאנחנו נמצא אלו הפעולות מסוג הפועלות שישתתפו כלם בחדושם, ואי אפשר שייוחס חדושם לשכל אחר זולת אלו, כמו שיתבאר מדברנו במה שאחר זה. ולפי שההקדמות הצודקות הנמצאות לנו בזאת החקירה הם מעטות, ולא יוכנו לנו כי אם בקושי עצום, וכל שכן שיוסיף לנו קושי במציאותם מפני שלא מצאנו בזה לאחד מהקודמים דבר, הנה ראוי שנקדים תחלה כל ההקדמות אשר ימצא אצל מחשבתנו המקיימות חלק חלק מחלקי הסותר בזאת החקירה והמבטלות אותם, כי בזה יוכנו לנו הקדמות רבות, ויקל לנו לברור הצודק מהבלתי צודק, כמו שזכר הפלוסוף בספר הנצוח, עם שבה היישרה להגיענו אל האמת בדרוש ההוא באופן שלא ישאר בו ספק, כי המחשבות המקבילות אשר לנו בדרוש האחד הם ממה שיתנו לנלו ספק בדרוש ההוא, ואם נתבאר האמת בזה הדרוש, ולא נתבאר בטול המחשבות המקבילות לו הנמצאות לנו, הנה נשארנו נבוכים בזה הדרוש, ולא תהיה לנו בזה הדרוש ידיעה בו, וזה כי הידיעה השלמה תהיה בדבר בשלא ישאר בו ספק, כמו שזכר הפלוסוף במה שאחר הטבע.
2
ג׳ונאמר שכבר ימצא לכל אחד מאלו החלוקות פנים מההראות, וזה שכבר ידמה שיהיה מחויב שתהיה הויית הנפלאות מיוחסת לשם יתברך, לפי שההוייה בהם היא מין ההוייה הרצונית המיוחסת לשם יתברך בבריאת העולם, וזה מבואר מענין זאת ההוייה. ועוד כי מפני שהשם יתברך סדר זה הטבע הנמצא לנמצאות כלם, הנה ראוי שלא ימשול אחד מהם לשנות הטבע והסדור ההוא זולת השם יתברך אשר סדר להם זה הטבע. והנה זה הענין כמו הענין במלך הגדול המסדר נמוסים לשריו יתנהגו בהם וינהיגו בהם אשר תחתיהם, שהוא מבואר שלא ימשול אחד מהם לשנות הנמוס ההוא, אבל המושל על זה הוא המלך המסדר הנמוס. וממה שיעזור לזה הדמוי הוא שכבר תמצא כל המופתים הנזכרים בתורה ובדברי הנביאים מיוחסים אל השם יתברך, וזה מבואר מענינם. וכבר יראה גם כן שקצת רבותינו זכרונם לברכה הסכימו שהפועל בנפלאות הוא השם יתברך, ולזה אמרו בענין מכת בכורות ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך וגומר.
3
ד׳וכבר ימצא גם כן פנים מההראות בשהשכל הפועל הוא הפועל באלו הנפלאות, וזה כי מפני שההודעה בנבואה היא מגעת משכל הפועל, כמו שהתבאר במאמר השני מזה הספר, הוא מבואר שהשכל הפועל יודע חדוש אלו הנפלאות, ובזה האון יודיעם לנביא. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שהשכל הפועל הוא פועל הנפלאות, וחזה שאם היה מיוחס חדוש אלו הנפלאות לשם יתברך לבד על צד הרצון לא היה אפשר שתגיע הידיעה בהם לשכל הפועל, כי אין לחדושם נמוס וסדור יתכן שתהיה בו ידיעה לו. ובכלל הנה מפני שהפועל הנבדל פועל מה שפועל מפני הידיעה אשר לו בנמוס ההוא, והיתה אצל השכל הפועל ידיעה בחדוש הנפלאות, הנה ראוי שיהיה הוא הפועל אותם. ואולם אמרנו שיש לנפלאות נמוס מוגבל, כי בזולת זה לא יתכן שתפול ההודעה בהם, כי ההודעה תהיה בדברים המוגבלים ומסודרים מצד מה שהם מוגבלים ומסודרים, כמו שהתבאר במאמר השני מזה הספר. ועוד שהוא בלתי אפשר שתהיה לשכל הנבדל ידיעה בדבר הפרטי במה שהוא פרטי, ולזה הוא מבואר שיש בהכרח לנפלאות נמוס כולל, ותגיע הידיעה בהם לנביא במופת הפרטי על האופן שהתבאר במאמר השני מזה הספר מהגעת ידיעת הדבר הפרטי מהשכל הפועל. ועוד כי אלו הפעולות נמצאם כלם באלו הדברים אשר בכאן אשר תיוחס הפעולה בהם לשכל הפועל, וזה שאתה לא תמצא, דרך משל, שיחודש אחר בריאת העולם ככב מה בגרם השמימיי על דרך פלא, אבל תמצא כשתחפש בזה שכל מתחדש מהנפלאות, יהיו עצמים או מקרים, הם כלם באלו הנמצאות השפלות. ובהיות הענין כן, הנה הוא מבואר שהוא ראוי שיהיה הפועל בהם השכל הפועל. ועוד כי מפני שהיה חדוש הנפלאות להשגחה ולהטבה לאלו הדברים ארש בכאן, והיה השכל הפועל הוא המשגיח בהם בתכלית מה שאפשר, הנה ראוי שתיוחס זאת ההשגחה לו, וזה שאם היתה זאת ההשגחה לשכל אחר, הנה מפני שהיא הולכת באון מה מהלך השלמות אל ההשגחה אשר ישגיח בה השכל הפועל באלו הדברים, הנה יחויב בזה השכל השני שידע הנמוס אשר בנפש השכל הפועל שתסודר ממני זאת ההשגחה באלו הדברים כי אי אפשר שידע מה שישלים הדבר, אם לא ידע מה שהוא שלמות לו, וזה מבואר בנפשו. ואם היה הענין כן, הנה יחויב שיהיה זה השכל השני הפועל אלו הדברים אשר בכאן, מפני שיש לו ידיעה בשלמות בנמוס הדברים אשר יסודר מציאותם ממנו, ויהיה מדרכו שיגיעו ממנו פועלות באלו הדברים. לזה הוא מבואר שהשכל הפועל הוא הפועל באלו הנפלאות.
4
ה׳וכבר ימצא גם כן אופן מהראות בשהאדם הוא הפועל בנפלאות, וזה כי מפני שזה הרצון אשר הוא התחלת חדוש המופת הוא מתחדש, והיה בלתי אפשר שיונח רצון מתחדש לשם יתברך ולא לשכל הפועל, והיה אפשר שיונח לאדם רצון מתחדש, הנה ראוי שיהיה האדם הוא הפועל, ואמנם היה אפשר בו זה, כאשר יודע בנמוס אלו הנמצאות שעור גדול, ושב באופן מה במדרגת השכל הפועל מצד הנמוס המושכל אשר בנפשו, ויקרה לו אז שיפעל פעולות מתיחסות לפעולות הנבדל, ויקרה לו חדוש הרצון מצד היותו דבק בחמר. וכבר תעמוד על ציור זה הענין כשיתבאר לך קלות התפעל החמר המיוחד מצורתו המיוחדת, וזה שכבר תמצא שיתחדש האדמימות בביישן בקלות נפלא, מפני הפעלות הנפש מהבושת. ובכלל הנה השמע החמר המיוחד לצורה המיוחדת הוא נפלא מאד, כמו שזכרנו במה שקדם, ובזה האופן יתכן שיצוייר באדם, כשהיתה צורתו מקפת באופן מה באלו הדברים השפלים, שיתפעלו ממנו באופן שירה, וזה שכבר יהיו לו כלם במדרגת החמר המיוחד אל הצורה המיוחדת. וכבר יעזור לזה הדמוי מה שנמצא מתנאי הנפלאות שיהיה בהם מבוא לנביא, כי האדם הנביא הוא הידע מאלו הנמצאות יותר משאר האנשים, וזה היה בשנשלם לו ההתבודדות לשכל מבין שאר חלקי הנפש ליתרון שלמותו וחוזק השתמשותו בפעולתו אשר היא ההשגה. ועוד שכבר נמצא שכל אשר היתה מדרגת הנביא יותר גבוהה יהיו המופתים הנעשים על ידו יותר נפלאים ולזה העידה התורה שיש הבדל נפלא בין המופתים שנעשו על יד משה רבינו עליו השלום ובין המופתים הנעשים על ידי זולתו, וזה ממה שיורה שהנביא הוא הפועל הנפלאות. והנה ידמה שכבר נטה לזה הדעת החכם רבי אברהם אבן עזרא זכרונו לברכה, ומפני זה חשב שהוצרך משה להכות במטה פעמים להוציא המים, כי בפעם הראשונה לא היה מתבודד בהשגתו הכוללת מפני הכעס שקרה לו, ולזה אמר שכבר שב החלק חלק, וזה כי בעת שלא ישתמש הנביא בהשגתו לא תהיה צורתו מקפת רק בחמרה המיוחד לפי מה שיחושב זה החכם.
5
ו׳הנה אלו הם אופני ההראות אשר ימצאו לחלק חלק מחלקי הסותר בזאת החקירה. וכבר ימצא גם כן מה שיבוטל בו חלק חלק מהם, וזה שכבר ידמה שאין ראוי שיהיה השם יתברך הוא הפועל הקרוב באלו הנפלאות, שאם היה הדבר כן, יהיה פעל השכל הפועל בזה העולם השפל יותר נכבד מפועל השם יתברך בו, וזה כי פעל השכל הפועל הוא בו טוב תמיד בעצמות, וזה הפעל איננו טוב כי אם במקרה, רוצה לומר פעל הנפלאות, וזה מבואר הגנות, רצוני שיהיה פעל השכל הפועל באלו הדברים יותר נכבד מפעל השם יתברך בהם. והמשל שהיות הנחש מהמטה איננו טוב מצד עצמותו, ואמנם היה טוב מצד שיקנו מזה אמונה טובה מי שיראו זה המופת. וכן היות יד הנביא מצורעת איננו טוב מצד עצמותו, אבל הוא רע מצד עצמותו, ואמנם היה טוב במקרה להקנות לאנשים הרואים זה אמונה טובה. ועוד כי אם היה השם יתברך פועל בזה הנה יהיה פעל השכל הפועל באלו הדברים יותר נכבד, מפני שפעולתו מקפת בהם בכל הזמן בדבקות, ואולם פעל השם יתברך בהם יהיה במעט מן הזמן, ויהיה עומד בטל מהפועל המיוחס לו ברוב הזמן וזה בתכלית הגנות. ועוד שאם היה הדבר כן, היה בלתי אפשר שתגיע זאת ההודעה לנביא בנבואה, וזה כי הפועל בזאת ההודעה הוא השכל הפועל, כמו שהתבאר במה שקדם, ולא יתכן שתהיה לשכל הפועל זאת הידיעה, אם הונח השם יתברך פועל הנפלאות כמו שבארנו במה שקדם. ועוד שאם הנחנו השם יתברך פועל הנפלאות, היה מחויב אם שיתחדש לו רצון וידיעה כשירצה לחדש המופת אשר יחדשהו, ואם שיהיה חדוש זה המופת בזה העת אשר יחדש בו מוגבל ומסודר מרצונו הקדום והנה המאמר בשיתחדש לו רצון וידיעה הוא בתכלית הבטול. ואם הנחנו שיהיה חדוש זה המופת בזה העת אשר יתחדש בו מוגבל ומסודר מרצונו הקדום, כמו שיראה שידמו קצת רבותינו זכרונם לברכה במה שאמרו בענין הנפלאות שתנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ובמה שאמרו גם כן שהם נבראו בין השמשות, רוצה לומר שכבר נבראו אחר הויית העולם בששת הימים קודם שיכנס יום השבת, הנה יתחייבו מזה בטולים רבים אין המלט מהם. מהם שאם היה הענין כן, לא היה צריך חדוש המופת לנביא, אבל היה מתחדש בבא העת ההוא בזולת נביא, וזה חלוף המפורסם. ומהם, שאם היה הענין כן, הנה לא ימנע הענין בזדה מחלוקה, אם שנאמר שהשם סדר לפי רצונו הקדום שיהיה חדוש זה המופת בזה העת לא לתכלית אשר בעבורו נמצא, אבל קרה שיגיע ממנו זה התכלית הטוב, והנה המאמר כשיהיה השם יתברך מסדר חדוש אלו המופתים בעת אשר ימצאו בו לא לשום תועלת הוא מאמר מבואר הבטול והגנות, שאם היה הדבר כן, יהיה השם יתברך פועל פעל הבטלה. ועוד שלא אשער איך יתכן שיגיע מהמופתים במקרה זה התועלת הנפלא המגיע מהם. ואם אמרנו שהשם יתברך סדר לפי רצונו הקדום שיהיה חדוש המופתים בזה העת אשר יתחדשו בו לתכלית אשר בעבורו נמצאו, הנה יחויב מזה שיהיה בטל טבע האפשר. והמשל שקריעת ים סוף אם היה ידוע מקדם לשם יתברך שיהיה חדושו בעת שנתחדש להטביע המצרים ולהקנות לישראל אמונה שלמה בשם יתברך, הנה יהיה מחויב שיהיו רודפים המצרים בזה העת אחר ישראל בים, ושיהיו ישראל אז בלתי שלמי האמונה בשם יתברך, שאם לא היה זה מחויב, הנה אפשר שיתחדש זה המופת בעת ההוא אשר הגבילו השם יתברך, ולא יתחדש ממנו תועלת, וזה כי המצרים היה אפשר שלא ילכו אז במקום ההוא, כי זה מיוחס לבחירתם, וכן היה אפשר זה לישראל, וכבר היה אפשר לישראל שיהיו שלמי האמונה בשם יתברך קודם זה הזמן. וכאשר היה זה כן, הוא מבואר שכבר יתחייב מזה שיסתלק טבע האפשר, וזה בתכלית הבטול. והנה זאת הטענה תבטל גם כן שיהיה השכל הפועל פועל אלו הנפלאות ועוד כי השם יתברך הוא נמוס הנמצאות וסדרם וישרם ובזה האופן יתכן שיהיה פועל הנמצאות. ובהיות הענין כן, והיה מבואר שחדוש המופתים הוא דבר יוצא מגדר נמוס הנמצאות, לפי שאין לזאת ההוייה הגבלה, אבל יתכן שתהיה מדברים רבים מאד, כאלו תאמר שחדוש הנחש יתכן שיהיה בזה האון מאיזה דבר שיהיה מאלו הדברים, כן הענין בדבר דבר מהדברים אשר בכאן, הנה הוא מבואר שאי אפשר שיהיה הפועל לזאת הוייה השם יתברך, לפי שהוא בלתי אפשר שיהיה זה הסדור נכלל בסדור נמוס הנמצאות אשר בנפש השם יתברך. וזאת הטענה תבטל גם כן שיהיה השכל הפועל פועל אלו הנפלאות.
6
ז׳וכבר יתבאר גם כן שהוא בלתי אפשר שיהיה האדם פועל אלו הנפלאות, וזה שאם היה הענין כן, לא תגיע לו ההודעה בנבואה, אבל יהיה זה הענין מיוחס אל רצונו. ועוד כי הוא מבואר שהוא בלתי אפשר שיהיה האדם הוא הפועל בזה, לפי שאי אפשר שתהיה לו ידיעה שלימה בנמוס אלו הנמצאות, בדרך שיהיה אפשר בו שיהיה פועל, כבר התבאר זה בראשון מזה הספר עד שגם נמוס אחד ממיני הבעלי חיים לא יתכן שיושג לו בשלמות. ובהיות הענין כן, הנה איך יתכן שיהיה פועל, מי יתן ואדע. ועוד שאם היה הדבר כן, כמה אני תמה למה היה האדם פועל הדברים היוצאים מגדר נמוס הנמצאות האלו אשר הוא מושכל לו, וזה כי מפני שהאדם, אם היה פועל כמו אלו הדברים, היה פועל אותם מצד מה ששכלו מתבודד מבין שאר חלקי הנפש בהשגתו, ומזה הצד היה בלתי דבר בחמר, הוא מבואר שאי אפשר בחדוש הרצון בו שהוא סבה לחדוש המופת לפי זאת הנחה שניחס אותה לשכל האנושי מפני היותו דבק בחמר, כי הוא יפעל מזה הצד, וזה מבואר מאד, עד שהאריכות בבאורו הוא מותר. ועוד שאם היה הענין כן, היה אפשר באדם שתשנה עצמותו, וזה בתכלית הבטול. וזה יתבאר ממה שאומר, והוא כי מפני שהיה האדם מושל לשנות אלו הדברים ממנהגם הטבעי לפי זאת ההנחה, מפני היותו להם כמו צורה, הוא מבואר שכבר יתחייב מזה שיהיה יותר מושל לשנות מציאותו, כאלו תאמר שיעשה מעצמו נחש, וזה כי הוא יותר אמתי בשיהיה צורה לחמר המיוחד, והנה המאמר בצורה שתשנה המהות אשר הוא בו הוא מאמר סותר נפשו, וזה כי הצורה הוא מה שיסודר ממנו מהות הדבר אשר היא לו צורה, ולזה לא יתכן שתצויר בצורה שתפסיד מה שהיא לו צורה. ובכלל הנה אם באנו לזכור כל הבטולים המתחייבים מהנחת האדם פועל הנפלאות, הצטרכנו למאמר ארוך, ולזה נקצר ונעמוד מזה על מה שיתבאר בו בטול זאת ההנחה.
7
ח׳ואחר שכבר התבאר מה שיש מאופני ההראות לחלק חלק מאלו החלקים ומה שיבוטל בו אחד אחד מהם, הנה ראוי שנברר הצודק מהבלתי צודק. ונאמר שהוא מבואר שמה שיבוטל בו באלו הטענות שיהיה האדם פועל הנפלאות הוא צודק בלי ספק, וזה מבואר מדברינו בזכרנו אלו הטענות. ואולם מה שקיים שיהיה האדם הוא הפועל מפני ידיעתו באופן מה נמוס אלו הנמצאות, כבר התבאר בטולו אצל מאמר בטענות המבטלות שיהיה האדם הוא הפועל בנפלאות. וכן מה שקיים שיהיה האדם הוא הפועל מפני מה שנמצא מתנאי המופתים שיהיה שם ניבא, ושכל מה שהיתה מדרגת הנביא יותר גבוהה היה אפשר שיהיה המופת יותר נפלא, הוא גם כן מבואר שלא יחויב מזה שיהיה הנביא פועל הנפלאות, אבל מה שיחויב הוא שיש לנביא רושם מה בחדוש הנפלאות, וזה שאין כל מה שיהיה לו מבוא בחדוש הדבר הוא פועל אותו, כמו שימצא לנפש מבוא בחדוש האדמימות בביישן, ואינה פועלת אותו, אבל היא מקבלת, וכן ימצא למוח רושם מה במציאת ההרגש בבעלי חיים אשר לו מזה, ואינו הפועל בזה, כמו שהתבאר בספר בלעי חיים. וכאשר היה זה כן, הנה ראוי שנחקור באיזה אופן יתכן שיהיה לאדם מבוא בזה הפעל מזולת שיהיה הוא הפועל, וזהו ממה שיתבאר במה שאחר זה. – וכן נאמר שמה שנתבטל בו שיהיה השם יתברך הוא הפועל באלו הנמצאות הוא מבואר שהטענות ההם צודקות כלם או רובם, וזה מבואר מעצם הטענות ההם. ואולם מה שנתקיים בו שיהיה השם יתברך הוא הפועל מפני הדמות זאת ההוייה להויית העולם המיוחסת לשם יתברך לא יחויב בו על כל פנים שיהיה השם יתברך הפועל הקרוב, וזה שזאת ההוייה היא הוייה בחלק מחלקי העולם, והיא מנמצא אל נמצא, כמו הענין בשאר ההויייות אשר יעשה אותם השכל הפועל, והויית העולם המיוחסת לשם יתברך היא הוייה כללית, והיא אינה מנמצא אל נמצא. וכן מה שקיים שיהיה השם יתברך, הוא הפועל בנפלאות מפני שהוא סדר זה הנמוס לנמצאות, ואין ראוי שימשול אחד מהם על סדורו זולת השם יתברך, איננו גם כן ממה שיחייב שיהיה השם יתברך הוא הפועל, וזה שאנחנו נאמר שחדוש הנפלאות הוא מעצם הנמוס אשר סדר השם יתברך לנמצאות, ולזה היה אפשר שתפול בו ההודעה לנביא בנבואה, כי ההודעה לא יתכן שיהיה אלא בדברים המוגבלים ומסודרים מצד מה שהם מוגבלים ומסודרים, כמו שהתבאר במאמר השני מזה הספר. ומזה המקום תסור הטענה המבטלת שיהיה הפועל לנפלאות השם יתברך או השכל הפועל מפני היות חדושם יוצא מגדר נמוס הנמצאות. ואולם מה שנמצא כתוב שיחס פועל הנפלאות לשם יתברך איננו גם כן מה שיחייב שיהיה השם יתברך הוא הפועל הקרוב, וזה שכבר תמצא שכל הענינים המתחדשים יחס הכתוב לשם יתברך, ואפילו הענינים שהתחלתם הבחירה האנושית, כאמרו כי ה' קלל את דוד, ואמנם היה זה כן, לפי שהשם יתברך הוא התחלת כל הדברים המתחדשים לפי מה שהתבאר מענינו, אלא שאינו הפועל הקרוב להם. – וכן נאמר שהוא מבואר שמה שקיים שיהיה השכל הפועל הוא הפועל באלו הנפלאות מאלו הטענות אשר זכרנו הוא אמתי שאין ספק בו, וזה מבואר בנפשו מעצם הטענות אשר זכרנו בזה. ואולם מה שבטל היות השכל הפועל פועל אותם מפני היות הנפלאות דברים יוצאים מגדר נמוס הנמצאות, הנה כבר אמרנו בהתרו במה שקדם, וזה שהוא מבואר שהם בעצם נמוס הנמצאות, ולזה היה אפשר בהם שתגיע הודעה לנביא מהם. ואולם מה שבטל שיהיה השכל הפועל פועל הנפלאות מפני שכבר יחויב לו בזה אם חדוש ידיעה וחדוש רצון, או בטול טבע האפשר, הנה ראוי שנעיין בו. וזה שזאת הטענה תבטל גם כן שיהיה השם יתברך הוא הפועל. ולפי שבכאן פועל בהם זולת השם יתברך או השכל הפועל כי אי אפשר שייוחס זה הפעל לאדם, כמו שבארנו, ואי אפשר גם כן שייוחס לשכל אחד נבדל זולת השכל הפועל וזולת השם יתברך, לפי שכאשר הונח הענין כן, הנה יהיה השכל ההוא הוא השכל הפועל בעינו, כמו שבארנו במה שקדם, עד שכאשר נייחס זה הפעל לאיזה שכל נבדל שיהיה, הנה יחויב זה הבטול בעינו. הנה הוא מבואר שאי אפשר שיהיה מזולת שיהיה נכלל בזאת הטענה דבר בלתי צודק, או שיהיה האדם הוא הפועל. ולפי שכבר התבאר ש'אי אפשר שיהיה האדם הוא הפועל, הנה הוא מבואר שיחויב שיהיה נכלל בזאת הטענה דבר בלתי צודק. ובהיות הענין כן, הנה מה הוא זה הדבר אשר הוא בלתי צודק בה, מי יתן ואדע. ונאמר שכבר התבאר במאמר השני מזה הספר איך יתכן שיגיע מהפועל הנבדל הגעה פרטית או פעל פרטי, וזה אמנם יהיה מצד המקבל, והתבאר אצל המאמר בהשגחה כי השכל הפועל הוא משגיח יותר במה שיקרב יתר למדרגתו, ויזה הצד חוייב שתהיה השגחתו באישי האדם מתחלפת להתחלף מדרגות האנשים בקורבה ורוחק ממדרגת השכל הפועל. והוא מבואר שזאת ההשגחה שיש לו באנשים מצד קורבתם אליו יש לה גם כן נמוס וסדר, וימשך זה השעור מן ההשגחה לזה האיש, לא במה שהוא זה האיש, אבל במה שהוא איזה איש הזדמן שיהיה בזאת המדרגה מהקורבה לשכל הפועל. וכאשר היה זה כן, והיה מבואר מענין הנפלאות שהם על צד ההשגחה, הוא מבואר שבזה האופן ישלם ענין הנפלאות מהשכל הפועל מזולת שתתחדש לו ידיעה ורצון. והנה אין חדושם גם כן הכרחי, כי כבר אפשר שתבלבל הבחירה האנושית זה הנמוס, כמו הענין בשאר הדברים המסודרים מהשכל הפועל ומהגרמים השמימיים, כמו שבארנו במאמר השני והשלישי והרביעי מזה הספר. וכמו ששם השם יתברך טבע בבחירה האנושית להשלים מה שחסר מן הטוב מפאת הסדור המסודר מהגרמים השמימיים, כמו שקדם בשני וברביעי מזה הספר, כן שם זה סדור בנפש השכל הפועל מההשגחה באישי האדם להשלים מה שחסר מן הטוב מצד הסדור המסודר מהגרמים השמימיים ובכאן הותר הספק בטענה ההיא, וזה מבואר מאד.
8
ט׳והנה מפני זה היה מהכרח מציאות הנפלאות שיהיה שם נביא, כי הקורבה אשר לאדם למדרגת השכל הפועל ידמה שלא ימשך ממנה זה השעור מן ההשגחה אם לא היה שכל האיש ההוא באופן מהשלמות יתכן בו שיהיה נביא, ולזה היה אפשר במופת שיהיה יותר עצום כל מה שהיתה מדרגת הנביא יותר עצומה. ובכאן התבאר מי הוא הפועל בנפלאות, ובאיזה צד יהיה לאדם מהוא בהם, והוא מה שכוננו באורו בזה הפרק.
9
י׳והוא מבואר שמה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מענין המופתים תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ושהם נבראו בין השמשות, הוא מסכים אל מה שהתבאר בכאן מענין הנפלאות, וזה שכבר התבאר בכאן שיש לחדוש הנפלאות נמוס וסדור, וזה הנמוס הוא מסודר בהכרח בהתחדש העולם והתבונן חכמתם באמרם בכמו אלו הענינים שהם נבראו בין השמשות, וזה שההוייה אשר תהיה בששת הימים אשר נתיחסה להם בריאת העולם היתה רצונית, ומה שנמשך מן ההוייה ביום השביעי היה הוייה טבעית. וכבר ידעת שהם יקראו בין השמשות הזמן הממוצע בין שני הימים אשר יהיה בו חלק מה מכל אחד מהם, ובזה אמרו בכאן שהויית הנפלאות היא כמו ממוצעת בין ההוייה הרצונית אשר נתחדש ממנה העולם ובין ההוייה הטבעית אשר נמשך בה מציאות העולם אחר התחדשו. וזה כי מפני שיש לה נמוס וסדור באופן מה היא דומה להוייה הטבעית, ומפני שלא היה המתחדש בה מתחדש מדבר מוגבל, כמו שימצא זה בהוייה הטבעית, הנה היא דומה להוייה הרצונית. ועוד כי זאת ההוייה מפני שלא תהיה באמצעות תנועת הגרמים השמימיים והפעל אשר יתחדש בכאן מנצוצי הככבים, כמו שימצא זה הענין בהוייה הטבעית, הנה היא דומה להוייה הרצונית אשר נתחדש בה העולם, כי לא התחדש המתחדש באמצעות הככבים ותנועת הגרמים השמימיים. ולזאת הסבה אמרו רבותינו זכרונם לברכה שחדוש המופת יהיה בזולת אמצעי, כי זה הפעל אינו מסודר מהגרמים השמימיים, אבל הוא מסודר מהשכל השופע ממניעי הגרמים השמימיים. וזהו אמרם ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך וכולי, להורות על שזאת המכה היתה על דרך מופת, ולא היתה מסודרת מהגרמים השמימיים. ומפני זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בכמו אלו הדברים אשר יתחדשו מהשכל הפועל על צד ההשגחה האישית שהמפתחות ההם לא נמסרו ביד שליח. וזה אמרם שלשה מפתחות לא נמסרו ביד שליח ואלו הן מפתח של חיה, מפתח של גשמים, מפתח של תחיית המתים. והנה רצו בזה מה שיהיה מהפתח רחם של עקרה על צד ההשגחה האישיית, ומה שיתחדש מהגשמים מפני ההשגחה האישיית, ואולם תחיית המתים, להיותו מהנפלאות היותר עצומות, הוא מבואר גם כן שחדושו הוא מפני ההשגחה האישיית, כאלו תאמר להקנות לאנשים כלם בעת ההיא אמונה שלמה בשם יתברך, וזה שכמו שהיה חדוש הנפלאות על יד משה להקנות לישראל אמונה שלמה בשם יתברך, כאמרו אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו', וסוף המאמר וידעתם כי אני ה', כן יהיה חדוש זה המופת בזמן ההוא להקנות לכל האנשים אמונה שלמה, כמו שיעד ואמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. והנה אין הכונה בכאן לחקור בענין תתחית המתים, כי זה ממה שהוא יותר ראוי שתהיה החקירה בו בפירושנו לדברי הנביאים ולדברי חכמי תורתנו, אלא שסדר הדברים הביאנו לזה. וכבר תמצא גם כן שרבותינו זכרונם לברכה הסכימו שכל מה שיתחדש בכאן יחדשהו השם יתברך על יד אמצעי, לא שיהיה הוא הפועל הקרוב. אמרו אין הקדוש ברוך הוא עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה. וראוי שנבין שמאמרם הוא במה שעשה אותו השם יתברך אחר חדוש העולם, לא במה שעשה אותו בחדשו העולם, כי זה ממה שלא יתכן שייוחס לאמצעי למי שיאמין בחדוש העולם, וזה מבואר.
10