מלחמות השם, מאמר שישי, חלק שני י״בThe Wars of the Lord, Sixth Treatise, Part Two 12
א׳יתבאר בו באיזה מהדברים יתכן שיתחדשו הנפלאות ובאיזה מהם לא, ואיך יתכן שיתחדשו בהם.
1
ב׳וראוי שנחקור באיזה מהדברים יתכן שיתחדשו הנפלאות ובאיזה מהם לא יתכן זה.
2
ג׳ונאמר תחלה שכבר יראה שאי אפשר שיתחדש דבר מה מהנפלאות ימשך מציאותו מציאות מתמיד, כאלו תאמר שישתנה טבע דבר מהנמצאות בפליאה שנוי מתמיד לא יפסק, שאם היה אפשר זה, היה אפשר זה בהכרח, מפני שאין המסודר מזה המגרמים השמימיים טוב בעצמותו, שאם היה טוב בעצמותו לא יתכן בו שישתנה תמיד מפני ההטבה, וזה שכבר אפשר שיקרה למה שהוא טוב בעצמותו שיהיה יותר טוב במקרה בעת מה שישתנה הסדור בו, אבל אי אפשר בו שיהיה תמיד במקרה יותר טוב שישתנה הסדור ההוא, כי לא יתכן במה שבמקרה שיהיה מתמיד על זה האופן, אבל על כל פנים אם היה, יהיה במעט מן הזמן. והוא מבואר שאם הנחנו שהוא לא יהיה טוב מה שהיה מסודר מזה הענין מהגרמים השמימיים, הנה נייחס חסרון לשם יתברך בשומו הטבע על זה האופן שימשך ממנו המשך מתמיד זה החסרון, ולזה הוא מבואר שהוא מחויב בנפלאות שלא ימשך מציאותם המשך מתמיד. ובזה בעינו יקרה בתורה, והוא שכבר אפשר שישתנה בה דבר בעת מה, להיותו יותר טוב בעת ההיא, כמו הקרבן שהקריב אליהו בהר הכרמל בעת אסור הבמות, ומה שידמה לזה, אבל לא יתכן שתשתנה דבר מן התורה שנוי מתמיד, כי מה שימצא בו השלמות והטוב בעצמותו אי אפשר שיהיה חלופו יותר טוב תמיד, אבל אם היה, הנה יהיה זה במעט מהזמן ובדרך מקרה. ומזה הצד ימצא הבדל עצום בין הנפלאות אשר יתחדשו על יד הנביא האחד ובין הנפלאות אשר יתחדשו על יד הנביא אשר הוא למטה ממנו במדרגה, וזה כי כל מה שהיתה מדרגת הנביא יותר גבוהה יהיה המופת שיתחדש על ידו יותר כולל וימשך מציאותו יותר מהזמן, כאלו תאמר שהוא מתקרב יותר אל טבע הדבר הטבעי, להיות הטוב המקרי בו יותר מתיחס אל העצם. ובזה האופן נמצא הבדל נפלא בין מופתי משה רבינו עליו השלום ובין מופתי זולתו מהנביאים, וזה שמופתי משה תמצא כוללים מאד, וזה מבואר מהמכות שהתפשט ענינים בכל המצריים, ותמצא בהם גם כן מה שנמשך מציאותו זמן ארוך, כמו מופת המן ועמוד האש ועמוד הענן שנמשך מציאותם כמו ארבעים שנה, וזה דבר לא תמצאהו זולתי במשה רבינו עליו השלום, וזה כי מה שעשה אליהו מכד הקמח וצפחת השמן שנמשך מציאותו זמן מה לא היה אלא לאשה אחת, ולא היה שעור הזמן ההוא ארוך כמו אורך זמן המשך מציאות המן ועמוד האש ועמוד הענן. והנה היה זה הענין כן במשה לרוב התבודד שכלו תמיד בהשגתו באופן שיהיה אפשר שימשך תמיד לו מהשכל הפועל זה האופן מההשגחה. הנה מפני מה שנמצא בהשגתו מהקורבה למדרגת השכל הפועל יותר ממה שנמצא מה לזולתו, היה המופת שנעשה על ידו יותר כולל ויותר נפלא. ומפני מה שנמצא בהתאחדותו עם השכל הפועל מהתמידות, היו מופתיו מתמידים זמן ארך. וזהו מה שהעידה התורה מהבדל הנמצא בין הנפלאות שנעשו על יד משה רבינו עליו השלום ובין הנפלאות שנעשו על יד זולתו.
3
ד׳ונאמר עוד שאי אפשר שיתחדשו הנפלאות בדברים אשר הציור במצאותם סותר נפשו, כאלו תאמר שישוב השחור לבן, והוא שחור, בדרך שיתקבצו המקבילים יחד בנושא אחד מצד אחד, כי תכף שנניח דבר נמצא בזה התאר הנה תהיה זאת ההנחה סותרת נפשה, וזה כי מה שהוא לבן איננו שחור, ויהיה אם כן הדבר האחד שחור ובלתי שחור יחד, וזה בתכלית הבטול. ומפני זה הוא מבואר שלא יתחדשו הנפלאות בענינים הלמודיים במה שהם לומדיים, והמשל שאי אפשר שיתחדש משולש ישר הקוים יהיה זויותיו פחות משתי זויות נצבות, וזה שאם היה אפשר זה, הנה יהיו זויות זה המשולש שוות לשתי נצבות ובלתי שוות יחד, וזה שקר, כי הסותרים לא יתקבצו יחד בנושא אחד. ולזאת הסבה בעינה יתבאר שלא יתחדשו הנפלאות בדברים החולפים מצד מה שהם חולפים כאלו תאמר שיהיה שם יום אחד חולף לא ירד בו מטר בירושלים ויתחדש אחר זה על דרך הפלא שכבר ירד המטר ביום ההוא בחולף בעינו בירושלים, וזה כי מפני שכבר יצא לפעל היום ההוא, והיה בלתי יורד בו המטר הנה אם ישוב אחר זה על דרך פלא שיהיה כבר ירד המטר בו, יתקבצו שני המקבילים בעת ההוא שנניח שירד בו המטר ושלא ירד בו במקום אחד בעינו. ועוד כי המתחדש במה שהוא מתחדש הוא מתחדש בזמן העתיד לא בזמן החולף, וזה מבואר מאד, עד שהאריכות בבאורו מותר.
4
ה׳ונאמר עוד שאי אפשר שיתחדש מופת בגרמים השמימיים, וזה כי כבר התבאר שהשכל הפועל הוא הפועל באלו הנפלאות, כמו שקדם, ולא יתכן שיהיה השכל הפועל פועל בגרמים השמימיים, כי הוא עלול מהם. ועוד כי מפני שהיה מציאות הנפלאות על צד ההטבה והחנינה, כמו שהתבאר, והיה מבואר ממה שקדם שבהשתנות סדר מה מעניני הגרמים השמימיים יתחדש הפסד נפלא לאלו הדברים השפלים בכללם, הנה מן השקר שישתנה דבר מהגרמים השמימיים על דרך מופת. ולא יספק אדם עלינו מעמידת השמש ליהושע, כי אין הכונה בו שתתבטל תנועת השמש, והעד על זה אמרו ולא אץ לבוא כיום תמים, ר"ל שלא מהר לבוא, ומה שאינו מתנועע לא יתכן שיאמר בו שלא מהר תנועתו, אבל יאמר זה במה שמתנועע לא במהירות, ולזה הוא מבואר שאין הכונה באמרו שמש בגבעון דום שתתבטל תנועתו, אבל הכונה בזה שלא יסור השמש משיהיה אצלם כנגד גבעון, ולא יסור הירח משיהיה אצלם כנגד עמק אילון, עד שתשלם נקמת גוי אויביו בזה השעורה מעטי אשר יראו בו השמש כנגד גבעון והירח כנגד עמק אילון. והוא מבואר שהשמש והירח, עם היותם מתנועעים תנועתם הנהוגה, ימצאו כנגד מקום אחד רחב זמן מה, כמו הענין בגבעון ובעמק אילון, והוא מה שאמר וידום השמש וירח עמד, ר"ל שכבר דם השמש בגבעון ועמד הירח בעמק אילון, עד שנשלמה נקמת גוי אויביו, כמו ששאל יהושע, ואמנם קצר הכתוב בזה הספור כמנהגו. ואולם מה שאמר שכבר עמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים, הנה הכונה בזה הוא מה שאומר. וזה שכבר התבאר בחכמת הככבים הגלות מבואר שהשמש או איזה ככב שיהיה, כשהיה בחצי השמים, לא יורגש לו ירידה בכמו חצי שעה הרגש מבואר, אבל יהיה גבהו קרוב להיות אחד מכמו חצי שעה קודם חצי היום עד חצי שעה אחר חצי היום, וזה מבואר כשיובט בגבהו באחד מהכלים העשוים לזה, כמו האצטרולב ומה שידמה לו, והוא מבואר שסבת היום הוא השמש, והנה עד חצי היום יתחזק פועל השמש ואורו, ואז היום תמים ושלם, ואחר כן יחסר מעט מעט, עד שיעדר אורו בכלותו וילך זה בסבוב. ומפני זה הוא מבואר שהתמימות הוא נמצא ביום כשהיה השמש בחצי השמים, כי עד הזמן ההוא יהיה אור היום ושלמותו ופעולתו הולך אל ההוספה והשלמות, ואחר כן דורך אל החסרון, ולזה אמר בעת הערב כי היום רד מאוד, וזה ממה שיורה שהיום עולה ומוסיף עד חצי היום, ולזה הוא מבואר שהיום הוא תמים בחצי היום. והנה מופת יהושע היה שהוא אמר שתשלם נקמת גוי אויביו בזה הזמן הקצר אשר לא תורגש בו לשמש ירידה בהיותו בחצי השמים, וזהו אמרו וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים. ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל. רוצה בזה שלא הורגש השמש יוצא מכנגד גבעון לעיני ישראל, ולא יצא הירח מכנגד עמק אילון עד שנשלמה נקמת גוי אויביו. ואחר כן ביאר הסבה כזה. כדי שלא יחשוב תושב שנתבטלה תנועת השמש, ואמר כי השמש היה בחצי השמים, והיה זה סבה שלא מהר לרדת, כמו שימצא זה הענין בכל יום כשהוא בתמימותו ושלמותו שלא ימהר אזד השמש לרדת, ולזה אמר שלא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו שישמע השם לקול איש לעשות תכף דבר גדל כזה בזה השעורה מעטי מן הזמן, ואמנם היה זה כן רוצה לומר שתשלם זאת הנקמה בזה הזמן המעטי, כי ה' נלחם לישראל. ואולם בירח לא נתן סבה איך יתכן שתעמוד כנגד עמק אילון כל הזמן הזה, לפי שעמק אילון היה לפי מה שאחשוב יותר רחב מגבעון, ולזה יתכן שתעמוד הירח שם זמן מורגש מה. ומה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו מזה הענין הוא מה שנזכר בתורה מההבדל בין מופתי משה רבינו עליו השלום למופת זולתו, ואם היה מופת יהושע על זה האופן שישתנה בו נמוס תנועת הגרמים השמימיים, היה יותר נפלא לאין שעור זה המופת ממופתי משה רבינו, וזה מבואר מאד. ומפני שהוקשה זה הענין לקצת רבותינו זכרונם לברכה, להיותם מבינים מזה הענין שישתנה בו תנועת הגרמים השמימיים, הסכימו שכבר נעשה זה המופת על יד משה רבינו, אלא שהוא מבואר שאם היה הענין כן, לא השמיטה התורה זכרו, עם היות קטבה אשר עליה תסוב האמנת המופתים. וכבר יתבאר לך עוד שה המופת לא היה שתתבטל תנועת השמש והירח, כמו שזכרנו, לפי שהוא מן השקר שיתחדש מופת מהמופתים לבטלה לפי מה שהתבאר מענינם, וזה שעמידת השמש אם היתה אז, לא נמצא ממנה תועלת לא לישראל ולא לזולתם, וזה שישראל היו מאמינים בנבואה בעת ההיא, ולא מצאנו שהשתדלה אומר מהאומות האחרות לשוב לשם יתברך בעבור זה המופת, ולא הישירם בזה שום נביא מפני זה המופת, כאלו תאמר שיאמר להם שיאמינו בשם יתברך ויכנעו לעבודתו, כי הוא אדון לכל הנמצאות, והמופת על זה שכבר יבטל השם יתברך תנועת השמש, שאם היה הענין כן, היה נזכר זה הענין בספור זה המופת. ובהיות הענין כן, הוא מבואר שאי אפשר שנאמר שיהיה זה המופת מתחדש בגרמים השמימיים, ואולם היה המופת נצוח ישראל אויביו בזה הזמן המעטי, כמו שבארנו, והנה התועלת שהגיעה לישראל מזה הענין מבואר מאד. ובכאן התבאר שאין הרצון בעמידת השמש בזה המקום שתתבטל תנועתו, ולזה גם כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בזכירת מופת העמדת השמש זה התנאי, ר"ל שהיה בחצי הרקיע. אמרו אפילו העמיד חמה באמצע הרקיע אין שומעין לו, אמר רב עקיבה חס ושלום אין הקדוש ברוך הוא מעמיד חמה באמצע הרקיע לעובדי רצונם. ואלו היתה כונתם בהעמדת חמה שתתבטל תנועתה, אז יהיה אמרם באמצע הרקיע מותר, כי המופת בהעמדתה באיזה מקום שיהיה מהרקיע הוא אחד בעינו, אולם אמרו באמצע הרקיע להורות שההעמדה לא היתה אלא מפני היות השמש באמצע הרקיע, וזה כי במקם ההוא יתכן שיעמד השמש זמן רחב מבלתי שתורגש לו ירידה ולא עליה, כמו שקדם, ורצו בזה שלא יתכן למי שיעבור על מצות השם שישמע השם יתברך לקולו, אם יגביל זמן קצת שתשלם בו הצלחה עצומה, כמו שעשה זה יהושע. וממה שיעיד עדות אמתי שלא נתבטלה תנועת השמש לגמרי הוא אמרו ולא אץ לבא, הנה שלל ממנו מהירות התנועה אצל החוש, ולא שלל ממנו התנועה במוחלט. ואם היה בזולת תנועה כלל, היה מחויב שישלול ממנו התנועה במוחלט, לא מהירות התנועה לבד, וזה מבואר מאד. ואם ספק עלינו מספק מענין מופת הצל שנעשה לחזקיה, שאי אפשר היותו לפי מה שיחשב מזולת השתנות סדור תנועת השמש. אמרנו לו שלא היה זה המופת בסבת השתנות סדור תנועת השמש, שאם היה הענין כן, לא היה מיחס זאת התנועה לצל, אבל היה מיחס זאת התנועה לשמש, כי תנועת הצל הוא דבר נמשך לתנועת השמש. ועוד שאם היה הענין כן, לא יתכן שיאמר חזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות, כי לא יתכן שם שיתבלבל סדר תנועת השמש במהירות התנועה, כמו שלא יתכן שיתבלבל בחזרתו לאחור, והמופת בשני הענינים אחד הוא. והנה הענין בזה המופת לפי מה שאומר. וזה שהמקבל שיש לו קצת עובי בדרך שישוב במדרגת המראה יראה בו בעצמו הככב, וזאת היא הסבה בהאלה ובושת כמו שהתבאר בספר האותות. והנה הענן כשהיה תחת השמש ירשם בו השמש, ואם היה מתנועע זה הענן במרוצה, יקרה שיתנועע עמו נצוץ השמש ויראהו בזולת מקומו, כי כבר יתנועע שעור מה קודם שימחה זה הרושם ממנו, ובזה האופן תראה בעבור ענן תחת השמש שיראה נצוץ השמש בזולת מקומו הראוי, וזאת היא הסבה בעינה במה שיקרה במים הרצים, שיראה האדם תמונתו בהם נכפלת כי למהירות התנועה יסורו המם אשר נרשמה בו זאת התמונה, ולא תמחה זאת התמונה בהם אם לא אחר שנראה בחלק אחר מהמים. ולפי שכבר ראה יחזקיה תמונת הענן לאיזה צד היא, אמר שהוא נקל לצל שיטה עשר מעלות לצד תנועת הענן מפני מהירת התנועה ההיא, אבל יהיה פלא אם ישוב הצל אחורנית עשר מעלות להפך צד תנועת הענן, והנה היה המופת אז בשנוי תנועת הענן להפך הצד שתהיה תנועתו אליו בעת ההיא שהגביל הנביא. ובכאן התבאר שלא יהיה המופת באלו הענינים הנצחיים.
5
ו׳וראוי שתדע כי דעת האחרונים מחכמי תורתנו היא מסכמת למה שהתבאר מדברינו בזה הפרק, וזה שכבר תמצאם אומרים על אמרו ואם בריאה יברא ה' אם נברא פה לגיהנם מוטב, ואם לאו יברא ה', רוצה לומר כי פתיחת פי הארץ יקרה שיהיה בסבת האיד העשני והמתילד בבטן הארץ שתקרה ממנו הוייה דומה לאש ותפתח הארץ במקום ההוא כשארך זמן זאת ההוייה שם, כמו שהתבאר בספר האותות, ויצא האש מהמקום שתפתח הארץ בו, וזה דבר נקרא גיהנם בלשוננו, כמו שהתבאר מענין גיא בן הינום שהוא סמוך לירושלים. והקשו והא כתיב אין כל חדש, רוצה לומר שאי אפשר שתשתנה הטבע ממנהגו. ותרצו ההוא לאקרובי פתחא, רוצה לומר שלא היה בזה המופת דבר מחודש במוחלט, כי מציאת פתיחת פי הארץ בזה האופן הוא דבר יתכן שימצא על המנהג הטבעי, לא היה מחודש כי אם באורך הזמן. והנה זה הענין הוא כמו הענין בשאר המופתים בשוה, וזה כי ההפך המטה לנחש היה נעשה מהטבע באורך נפלא מהזמן, כשיקנה המטה ההיא צורתו ויפשיט צורה עד ש'יהפך לנחש. והנה המופת היה בהיותו מתחדש בזולת אמצעיים אשר היה דרכו שיתחדש על המנהג הטבעי. הנה התבאר מזה המאמר שהם יראו שלא יתכן שיתחדש על דרך המופת אם לא מה שיתכן שיתחדש על המנהג הטבעי באורך הזמן. ובהיות הענין כן, והיה מבואר שאי אפשר שישתנה על המנהג הטבעי סדר תנועת הגרמים השמימיים ושאר הענינים הנמצאים בהם, הוא מבואר שאי אפשר שיפול בכמו אלו הענינים מופת. ובכאן התבאר באיזה מהדברים יתכן שיהיה מופת, ובאיזה מהם לא יתכן, והתבאר עם זה שהמופתים כלם הם בדברים השפלים העתידים במה שהם עתידים, כי מזה הצד יהיה בהם אפשרות מה.
6