מלחמות השם, מאמר שישי, חלק שני ח׳The Wars of the Lord, Sixth Treatise, Part Two 8
א׳יתבאר בו מה שנזכר בתורה ממעשה בראשית.
1
ב׳כבר ידעת ממה שקדם שהויית העולם מהשם יתברך היתה בזולת זמן, מפני היותה מלא דבר אל דבר. וכן הסכימו רבותינו זכרונם לברכה שהשמים והארץ נבראו יחדיו. אמרו בפרק אין דורשין, זה וזה כאחד נבראו, שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שחקים, קורא אני אליהם ויעמדו יחדיו. ולזה הוא מבואר שמה שייוחס בהוייה הזאת שתהיה נשלמת בששת ימים אינו באופן שיהיה האחד לשני יום אחד, דרך משל, אבל אמרו זה להורות על הקדימה שיש לקצת הנמצאות על קצתם. והמשל שמניעי הגרמים השמימיים הם קודמים בסבה ובטבע לגרמים השמימיים, והגרמים השמימיים קודמים בסבה ובטבע ליסודות ולמה שיתחדש מהם, והנה היסודות קודמים למה שיתחדש מהם קדימה היולאנית, והמורכב הוא גם כן קודם קצתו לקצת בזה האופן המקדימה, והמשל שהצמח הוא קודם לחי השלם, ובזה האופן יהיה הבעל חי המימיי קודם למעופף, והמעופף להולך, וההולך למדבר, וזה שהבעל חי המימיי עושה ביה בלתי שלמה, והמעופף עושה ביצה שלמה, וההולך עושה בעל חי בגופו. ולזאת הסבה התבאר בספר הבעלי חיים שהמעופף הוא יותר שלם מהמימיי, וההולך יותר שלם מהמעופף, ואין ספק שהאדם הוא יותר שלם משאר בעלי חיים ההולכים. ומזה הצד יוסר הספק אשר ספק לקצת הקודמים מרבותינו זכרונם לברכה באיזה דבר שעור יום ראשון ויום שני ויום שלישי, והנה לא היו המאורות נמצאים עד יום רביעי. וזהו ענין אמרם זכרונם לברכה בהתר זה הספק, הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא תלאן עד יום רביעי, רוצה לומר שלא תלה התהוותם בזמן קודם ליום רביעי, אבל הם היו נמצאים ביום ראשון, כי הכל נברא יחד ברצון השם יתברך. ואין ספק שאי אפשר שיובן מענין אמרם ולא תלאן עד יום רביעי זולת מה שזכרנו, כי הוא בלתי אפשר שנאמר שיהיו הככבים נבראים ביום ראשון נפרדים, ואחר כן תלאן ביום הרביעי ברקיע, כי הם אינם תלויים בו, אבל הם בעוק הרקיע, וישימם בו הוא גם כן מבואר הבטול, ולזה הוא מבואר כי הכוונה בתלאן בכאן הוא ההתיחסות, כי שם התלייה יאמר הרבה בלשוננו בזאת הכונה.
2
ג׳וממה שראוי שתדעהו הוא שכל מה שאפר חדושו מהטבע לפי מה שהטביעו השם יתברך לא יוחסה בריאתו לשם יתברך בזה הספור הנפלא, כי הוא יעשהו באמצעות הטבע, ולזה לא ייחס לשם יתברך הויית הצמחים והבעלי חיים המתהוים מהעפוש ומזולת מינם, אבל ייחס לשם יתברך בריאת מה שלא יתהוה על המנהג הטבעי כי אם ממינו, כי בריאתו לא ממינו היתה דרך פלא, ולזה לא יחס הוית המתדמה החלקים לשם יתברך, כי די בתנועות הגרמים השמימיים עם הכח אשר בחמר השפל לקבל כל הצורות באמצעות הצורות היסודיות אשר ברא בו אל שיתהוו מזה החמר השפל המתדמי החלקים ואלו המינים מהצמח והבעלי חיים הנולדים מהעפוש, וזה מבואר למעיין בזה הספר. הנה זהו מה שראינו להציע קודם שנבאר דברי זאת הפרשה אשר נזכור בה חדוש העולם, ומהנה נתחיל בבאורה.
3
ד׳אמר כי בראשית הבריאה, כאשר ברא השם השמים ומה שתחתיהם, וברא בחמר השפל התחלותיו הראשונות אשר הם החמר הראשון והצורות הראשונות לו בסדר, והם הצורות היסודיות, כי בהם הוכן לקבול כל הצורות אשר אלו היסודות הם באופן שהיסוד הארצי הוא בשטח השפל מיסוד המים, ושהאש ושהאויר הם על שטח המים העליון – הנה בראשית זאת הבריאה כולה אמר השם יתברך שימצא עולם האור, והוא עולם המלאכים שהם מניעי הגרמים השמימיים, ותכף שרצה זה נהיה, לא נצטרך לשום מעשה. והנה הבדיל השם יתברך בין זה האור, והוא העולם זה הנכבד, ובין מה שילך ממנו מדרגת ההיולי, והוא הגרם השמימיי, והוא החשך בזה המשל, עם היותם שניהם דבר אחד, כי אלו הצורות הם שלמות לגרמים השמימיים. ובזה האופן יהיה הערב והבקר מאלו הנמצאים מדרגה אחת ממדרגות הנמצאות, כי הצורה מתאחדת עם מה שהיא לו צורה, כמו שהתבאר במה שאחר הטבע אצל החקירה בענין הגדרים. והנה קרא האור והחשך ערב ובקר להוסיף העלם בזה המשל הנפלא, עם שכבר יתבאר בו ענין ההתאחדות, כי מהיום והלילה יהיה יום אחד. ואפשר שנאמר שהרצון בזה שבזה האור מדרגות חלקות קצתם מקצת, קצתם יותר נכבד מקצת, וקצתם הולכים מדרגת הצורה לקצת, כמו שבארנו בחמישי מזה הספר, ולזה יהיה קצתם חשך ביחס אל מה שילך מהם דרך הצורה, והם כלם מתאחדים באופן שישפע מכלם נמוס אחד במספר, כמו שהתבאר במה שקדם. והנה זכר בזאת הבריאה שהיא נתחדשה כשאמר זה השם יתברך, להורות על הרצון, כי אין אצל השם יתברך מאמר באותיות וקול, כמו שבאר הרב המורה.
4
ה׳ואחר ספור אופן בריאת זאת המדרגה הראשונה מהנמצאות החל לספור אופן בריאת המדרגה השנית, ואמר שהשם יתברך אמר שיהיה גרם שמימיי מקצת הגשם הבלתי שומר תמונתו, ושיהיה נברא טבע מבדיל בין החלק מזה הגשם הבלתי שומר תמונתו למטה מהרקיע. וזה הטבע המבדיל ביניהם הוא בריאת הצורות היסודיות בזה החלק השפל מזה הגשם אשר הוא בה מוכן לקבול כל הצורות, ואולם החלק העליון מזה הגשם לא ימצא בו זה הטבע, אבל הוא נשאר תמיד על ענינו, ובזה האופן היה החמר השפל כן, רוצה לומר מה שנראה מענינו ממציאות הצורות היסודיות בו, או יהיה שב אמרו יהי כן אל מה שזכר בפרשה הראשונה מענין מציאות הצורות היסודיות בו, ויהיה אמרו ויהי כן שבזה האופן היה החמר השפל באופן הנזכר תחלה בפסוק והארץ היתה תהו ובהו, ולא רצתה התורה לשוב להזכיר זה, כדי שלא יהיה מותר בדברים. ולפי שהרקיע הוא שם משותף לכל דבר נרקע, קרא השם יתברך זה הרקיע בשם ייחדהו, הוא שמים. וכבר היה הערב והבקר גם כן בזאת המדרגה מהנמצאות דבר אחד, וזה שהגלגלים הולכים מהלך הצורה והשלמות מהיסודות, ובזה האופן הם מתאחדים. והנה לא נאמר במה שנברא בשני כי טוב, לפי שמה שנברא בו מהגלגלים לא נשלם עדין, עד שיזכר בריאת הככבים ההם, וזה דבר זכרו ביום הרביעי, ואז נאמר כי טוב. ומה שנברא בו מהצורות היסודיות לחמר השפל אינו גם כן ענין שלם, וזה שכבר נבראו בהם אלו הצורות בעבור שאר הצורות אשר החמר השפל כחיי על קבולם. וזהו אמרם בבראשית רבה למה אין כתוב בשני כי טוב, ואמרו קצתם לפי שנברא בו גיהנם, ירצו בזה שבזה הכח אשר לחמר השפל לקבול כל הצורות מפני הצורות היסודיות שנבראו בו יקרה לנמצאות השפלות ההפסד וההעדר. וקצתם אמרו מפני המחלוקת, רצוני כי מנפי שנבראו ההפכים בחמר השפל, אין ראוי שיאמר בו כי טוב, לפי שהם מפני זה מפסידים קצתם קצת. וקצצתם אמרו לפי שלא נשלמה מלאכת המים העליונים והם הגרמים השמימיים, ולא מלאכת המים התחתונים, והוא החמר השפל, כמו שבארנו.
5
ו׳וראוי שתדע שאי אפשר נאמר שיהיה זה ההבדל אשר נאמר בזאת הפרשה הבדל במקום, שאם היה הדבר כן, היה בזה המאמר מותר. וזה שהגשם שהוא באמצע המים הוא בלתי ספק מבדיל בין מה שממעל ממנו ומה שמתחת, ולזה יהיה אמרו ויהי מבדיל בין מים למים מותר אין צורך לו. וכן יהיה מותר אמרו ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע. ועוד שכבר יהיה לפי זאת הכונה אמרו ויהי כן בתכלית הזרות, וזה כי אחר שעשאו, אין צורך לומר שהיה כן, ואמנם יצטרך לזה, אלו לא זכר שעשה השם יתברך הרקיע, וזה יהיה כשאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ויהי כן, וזה מבואר מאד, ולזה הוא מבואר שאמרו ויהי כן הוא רמז אל ההוייה אשר ברא השם בחמר השפל, והם הצורות היסודיות הנזכרות בפסוק והארץ היתה תהו ובהו. והנה הועילתנו התורה תועלת גדולה כאשר הודיע לנו שבכאן התאחדות מה לחמר השפל עם הגרם השמימיי, וזה שאם לא היה ביניהם התאחדות, היה מחויב שיהיו בכאן שני אלהות ישגיח האחד מהם בחמר הגלגלים וינהיגהו, ואחר ישגיח בחמר השפל, ומזה המקום היה טעות המאמינים בשני אלהות.
6
ז׳ואחר שהשלים ספור זאת המדרגה השנית מהבריאה ספר מדרגה אחרת ממנה, ואמר שכבר אמר השם יתברך שיאספו אל מקום אחד המים אשר היו מקיפות בטבעם ביסוד הארצי בדרך שתראה היבשה, וזה אמנם היה בהכרח בשברא בארץ בזה החלק הנגלה דבר יוצא מכדוריתו יגבה על היסוד המימיי שעור מה, כמו שקדם. ולזה יאמר שהשם יתברך רקע הארץ על המים, ותכף שרצה השם יתברך זה הענין, היה הדבר כן. והנה קרא השם יתברך ליבשה ארץ, ואף על פי שהארץ יאמר בכלל על כל היסודות בכללם, כמו שקדם, כבר נתיחד שם ארץ לזה היסוד. ולמקוה המים קרא השם יתברך ימים, ואמנם אמר ימים ולא אמר ים. לפי שטבע הים מתחלף להתחלף טבע מקומות הארץ אשר יעברו מימיו בהם, כמו שהתבאר בספר האותות. וזהו אמרם זכרונם לברכה בבראשית רבה, והלא ים אחד הוא, מה תלמוד לומר ולמקוה המים קרא ימים, אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא. והנה למדתנו התורה בזה שהיה הוא היסוד המימיי, וכבר ביאר זה הפלוסוף בספר האותות. ועוד ספר שכבר ידע השם יתברך שמה שהמציאו מזה הוא טוב, לפי שבו תועלת להויות ההוות בחלק הנגלה מהארץ, ובעבור זה התכלית המציאו. ואחר זה אמר השם יתברך שתוציא הארץ צמחיה ההווים ממינם. וזכר תחלה הצמח החסר, והוא העשב המזריע זרע, ואחר כן זכר הצמח השלם, והוא האילן העושה פרי אשר בפרי ההוא זרע יתהוה ממינו, לפי שזה הוא הסדור הנאות לפי הטבע, ולזה אמר מין האילן הוא יותר שלם מהצמח, ולזה היו פעולותיו יותר שלמות, וזה כי אנחנו נקח ראיה תמיד מהפעילות המסודרות מהצורות על הצורות, כמו שזכר הפלוסוף בספר הנפש. והנה בעת שאמר השם יתברך שיהיו אלו הצמחים מן הארץ, היו כמו שרצה, רוצה לומר שכבר הוציאה הארץ דשא עשב מזריע זרע יתהוה מהזרע ההוא מינו עץ עושה פרי אשר בפרי ההוא זרע יתהוה מינו. וידע השם יתברך כי מה שהמציאו מזה הוא טוב, ונתיחסה זאת ההויה ליום השלישי. והנה הערב והבקר אשר בזאת המדרגה מהבריאה הוא מתאחד, והמשל כי הגלות הארץ הוא בעבור אלו ההויות, וכן הצמח החסר והשלם הם מתאחדים, וזה שכל הצורות אשר החמר השפל כחיי על קבולם הם קצתם לקצתם במדרגת הצורה והשלמות, ובזה האופן יתאחדו כלם ויהיה מהם התהוות אחד, כמו שזכרנו בראשון מזה הספר. ואפשר שנאמר שהרצון בזה שהשם יתברך אמר שיהיה אז כח לארץ להוציא אלו הצמחים, ויהי כן, רצוני שכבר ותן לארץ זה הכח וההכנה על דרך פלא, והוציאה אלו הצמחים בשצמחו ממנה כאלו היו נזרעים הזרעים בארץ, ולזה היו הזרעים דאלו נמצאים יחד בעת הבריאה, כמו הענין בשאר הנבראים, ולזה אמר במה שאחר זה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר וגומר. כבר התבאר כי אחר זאת הבריאה הנזכרת בכאן היתה הצמיחה. וזהו אמרם בבראשית רבה, ותוצא הארץ דבר שהואר פקוד בידה, רוצה לומר שהוא כמו פקדון בידה. ועוד אמרו שם תולדות הארץ בראשון כדברי בית הלל ושהתה שלשה ימים, ראשון ושני ושלישי, והוציאה שלש תולדות, אילנות ודשאים וגן עדן, וכבר בארו לך שהצמיחה אחר ששם השם יתברך כח ההולדה הזאת בארץ זמן מה. והנה ידע השם יתברך באלו הצמחים שמציא שהם טובים, ולזאת הסבה לא אמר ויברא אלהים דשא עשב וגומר, כמו שאמר זה בשאר הבריאות, וזה שכבר אמר ויעש אלהים את הרקיע ויעש אלהים את שני המאורות, ויברא אלהים את התניעים, ויעש אלהים את חית הארץ, ויברא אלהים את האדם, אבל אמר ותוצר הארץ, להורות על מה שברא השם יתברך מהצמח לא היה נשלם הצמיחה, כמו הנין בשאר הדברים שברא, וזה כי שאר הדברים בראם שלמי הבריאה ביום הבראם.
7
ח׳וראוי שתדע כי לא אמר במה שנברא ביום ראשון ויעש אלהים את האור, לפי שהאור הוא צורה לגשם השמימיי, ואין לצורה התהוות בעצמותה, אבל תתהווה בהתהוות מה שהוא לו שלמות. ואין ראוי שתחשב שלא תהיה הצורה ההיא נקשרת בגשם השמימיי, מפני שכבר הונחה נבדלת, וזה כי כבר בארנו שבהנחתנו אותה נבדלת אמנם נרצה שהיא לא תעשה פעולתה המיוחדת לה, והיא השגתה עצמותה בכלי גופיי, כמו הענין בצורות ההיולאניות. ואפשר עוד שנאמר כי הסבה באמרו ותוצא הארץ, ולא אמר ויעש אלהים דשא עשב, לפי שזה המין מן הבעלי נפש לא ילבש צורה אחרת בתכלית שלמות הויתו, כמו הענין בבעלי חיים. וזה שכבר ימצא בבעלי חיים תחלה הכח הצומח, עד שתשלם הוייתו שלמות מה ותגיע בו הנפש החיונית, ולזה תצטרך בו להכניס התחלה אחרת זולת ההתחלה אשר שם אותה אז השם יתברך במים והארץ, ולזה יחס זאת הבריאה לשם יתברך. אבל הצמח לא יצטרך אל התחלה אחרת זולת ההתחלה אשר שם אותה השם יתברך בארץ להצמיח אלו הצמחים, כי אין להם צורה נוספת על הצמיחה.
8
ט׳ואחר השלים הספור בזאת המדרגה השלישית מהבריאה החל לספר מדרגה אחרת מהבריאה, ואמר שכבר אמר השם יתברך שיהיו גופים מאירים ברקיע השמים, והם השמש והירח ושאר ככבים, ואמנם רצה במציאותם, להבדיל בין היום ובין הלילה, רוצה לומר שיתחדשו מהם בזה החמר השפל דברים מקבילים מצד היום והלילה המתחדש מהם, וזה שכבר יתחדשו ממנו בזה האופן ארבע תקופות מתחלפות קצתם לקצת. והנה זה היום והלילה המתחדש מהם הוא מתחדש מהם מכל אחד ממוני הסבוב הנמצאים להם, ויהיה יום הככב בהיות פעולתו בזה החלק הנגלה מהארץ בתכלית החוזק, ולילו בהיות בתכלית החולשה, והמשל כי כמו שהיה יום השמש בהיותו על האופן ולילו בהיותו תחתיו, כן יהיה יום השמש בהיותו במזלות הצפונים, ולילו בהיותו במזלות הדרומיים, ובזה האופן יחדשו מהשמש ארבע תקופות בשנה מתחלפות קצתם לקצת.
9
י׳וזכר עוד שאמנם רצה השם יתברך במציאותם לתועלת שנית, והוא שיהיו מהם פעולות מתחלפות ייוחדו בהם הככבים קצתם מקצת, ויהיו הככבים לאותו לאלו הפעולות אשר ייוחדו בהם, וזה אמנם יהיה מהם למועדים ולשנים וימים, כאלו תאמר שבזה המועד יהיה המתחדש לפי מה שיגזרהו הככב הפלוני ובמועד השני כפי מה שיגזרהו הככב האחר, עד שתאמר שהמושל בזאת השעה הוא שבי והמושל בשעה השנית הוא צדק, והמושל ביום הזה הוא ש'בתי והמושל ביום השני הוא השמש. וכן הענין בשנים ובשאר המועדים היותר גדולים מהשנה אשר תיוחס הממשלה בהם לככב ככב, לפי מה שהתבאר מן החוש למי שהשתמש במשפטי הככבים. והוא מבואר ממה שקדם בחמישי מזה הספר שאלו שתי הסבות שזכר בבריאתם הם הסבה בהשלמת רבוי ההוייות בזה החמר השפל.
10
י״אוזכר עוד שכבר רצה השם יתברך במציאותם לתועלת שלישית, והוא שיהיו מאירים על הארץ, כי בזה ישלם מציאות האדם ושאר הבעלי חיים אשר יש להם חוש הראות, וזה מבואר מאד. וזה כי בזולת האור לא ישיג דבר הכלי אשר בו יראה הבעל חיים מוחשיו, והנה ראותו המוחשים הוא הכרחי לו מאד, כי היא מהסבות היותר גדולות אל שיברח מהמזיק אל הנאות. והוא באדם עם זה מבוא גדול אל השלמתו במושכלות, לפי שהתחלות המושכלות אמנם נקנה אותם מן החוש, והחוש אשר יראה לו בהם מבוא גדול הוא חוש הראות, וזה מבואר מענינו. ולפי שכבר רצה השם יתברך בבריאת הככבים כדי שיגיע בהם אלו הפעולות, הוא מבואר שזה היה סבה אל שהמציאם באופן היותר שלם שאפשר מהקרובה והרוחק, והגודל והקטנות, וחלוף הצבעים בנצוציהם, ורבוי התנועות ומעוטם, ושאר הדברים הנמצאים בגרמים השמימיים בעבור זה התכלית, כדי שיגעו מהם אלו התועלות באופן היותר שלם שאפשר.
11
י״בוהנה זכר שתכף שרצה השם יתברך זה נהיה. ושב לספר אופן זאת הבריאה. ואמר שכבר עשה השם יתברך שני המאורות הגדולים, והם השמש והירח, והנה עשאם יותר גדולים משאר הככבים, לפי שצורך אלו הנמצאות השפלות אל השמש והירח יותר רב מצרכם לשאר הככבים, ולזה חויב שיהיו באופן מהגודל ימשלו בו על שאר הככבים, כמו שקדם, ומפני זה אמר שכבר עשה השמש לממשלת היום והירח לממשלת הלילה, והככבים אשר להם גם כן ממשלה, כמו שקדם. וזכר שכבר עשאם באופן שישלמו בו מהם אלו התועלות הנזכרות, רוצה לומר שיאירו על הארץ כדי שיוכל הבעל חיים לראות מוחשיו. ולמשול ביום ובלילה בדקרך שיסודרו ממנו אלו המקרים המחלפים המתחדשים בזה העולם השפל בשימשול זה פעם וזה פעם, כמו שקדם. ולהבדיל בין אור הככב, והוא עת היותו על האופק, ובין חשכו, והוא עת היותו תחת האופק. וכן יהיה אור הככב וחשו מיוחס אל התקופות הארבעה המתחדשות מכל מיני הסבוב הנמצאים בו, כמו שקדם. ולזה אמר בכאן ולהבדיל בין האור ובין החשך תמורת מה שאמר ראשונה להבדיל בין היום ובין הלילה, להוסיף באור על מה שכיון בזה המאמר, וזה שהיום והלילה היה אפשר שיחשב שלא יכוין בו אלא ההקף היומי, ולזה העתיק הלשון בזה המקום אל האו והחשך. ובזה אמר למשול ביום ובלילה תמורת אמרו והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, וזה ממה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו בזה המאמר, רצוני אמרו והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ואמר אחר כן שהשם יתברך ידע מה שהמציאו מהככבים הוא טוב, ולזה התכלית בראם, כי מן השקר שישלם מהם זה הטוב במקרה. והנה היות הערב והבקר בזאת המדרגה מהבריאה מתאחד, וזה שהם כלם משתתפים כשיושפע מהם נמוס אלו הנמצאות השפלות וסדרם ויושרם. והנה הערב והבקר הוא בהם משני צדדים. האחד מהם מפני הככב האחד מהם שיתחדשו ממנו יחסים מתחלפים אל זה החלק הנגלה מהארץ, ויהיה הבקר העת אשר תחזק בו זאת הפעולה המגעת ממנו בחלק הנגלה מהארץ, והערב העת אשר תחלש בו פעולתו. והנה זה הענין מתאחד, ואף על פי שיסודרו בו פעולת מתחלפות באופן מה. והאופן השני הוא כי הככבים יתחלפו קצתם לקצת בכבוד וזולת כבוד על יחס מדרגות הפעולות המסודרות מככב ככב. והנה עם זה הם מתאחדים כלם, עד שישלם מכללם זה הנמוס הנפלא הנמצא באלו הנמצאות השפלות.
12
י״גוהנה בכאן שני ספקות עצומות ראוי שנשתדל בהתרם. האחד הוא שכבר יתבאר ממה שאמרנו שכבר המציא השם יתברך אלו הדברים בעבור אלו הנמצאות השפלות. ויהיה אם כן הנכבד בעבור הפחות, וזה שקר עצום אצל החכמים. והשני הוא שכבר ראוי לפי הסדור הטבעי שתיוחס זאת ההוייה ליום השלישי, כי השמים והככבים קודמים בסבה ובמציאות ליסודות ומה שיתהוה מהם. – ונאמר שהספק הראשון לא ימצא בהתרו מהקושי עם מה שקדם מהדברים בזה המאמר. וזה שכבר יראה תמיד שהנכבד ישלים השפל במה שישפיע לו, ובזה האופן ישפיע השם יתברך כל הנמצאות, ולא נאמר מפני זה שיהיה השם יתברך בעבור הדברים השפלים ממנו, אבל נאמר שמציאותו הוא באופן מהשלמות שיוכל להשפיע משלמותו לכל הנמצאות לפי מה שאפשר להם שיקבלו ממנו. ואמנם מה שהוא מהשקר הוא שיקנה הנכבד שלמותו מהפחות. ובהיות הענין כן, הנה יסור זה הספק במה שאומר, וזה שהגלגלים ומניעיהם נמצאו בעבור עצמותם, ומפני שהיה יותר נכבד לבעל גשם שיפעל פעולות מה במה שהוא בעל גשם משלא יפעל אותם, כי היו הפעולות היות מה לגשמים, ולולי זה היו גופים מתים, הושמו מתנועעים. ולפי שלא היה ראוי שיפעלו פועל הבטלה, רוצה לומר שיתנועעו ולא יתחדש מתנועתם שום תועלת, והיה בלתי אפשר שיתחדש זה התועלת לעצמותם, לפי שאין בהם כח בעצמותם, הושמו אלו הפעולות בהם להשלים שאר הנמצאות. ולזאת הסבה היו תמונות הגלגלים ומספרם ונצוצי הככבים ושאר הענינים הנמצאים בשמים באופן היותר שלם שאפשר להשלים אלו הנמצאות. והוא מבואר שזה הספק לא יתכן שיותר כי אם בהנחת העולם מחודש, ולזה יתבאר ממנו חדוש העולם, כמו שקדם. – ואולם הספק השני הוא קשה מאד, וראוי שנאמר בהתרו לפי קצורנו. ונאמר כי בעבור שהיה תכלית הכונה בתורתנו התמימה להגיע המעיין בה ההולך בדרכה אל ההצלחה האמתית, כמו שבארנו בפרושנו לדברי התורה, הנה רצתה להעיד האדם מצד העיון בזה הסדור הנמצא לה בספור תואר בריאת העולם על סודות המציאות. וכוונה עם זה להעיר אותו מצד העיון שהוא מחויב שיהיה העולם מחודש, והנה היה זה ממנה בשומה לפניו דבר יעמד בו, וזה כי כמו שההולך בדרך אם היה בטוח שאין בה מכשול, לא יפליג בעיון בדרך ההוא בלכתו בה, עד שלפעמים יהיה זה סבה שיטה מתכליתה באופן שיהיה יותר טוב שיהיה נשאר במקומו, להיותו מתרחק בדרכו תמיד מהמקום אשר כיון לבא אליו, ואמנם כשהיה בה מכשול, יפליג העיון בה וישים השתדלותו להסירו, או לסור ממנו אל הדרך אשר תוליכהו אל המקום אשר כיון ללכת אליו. וכן הענין בתורה, שאם לא היה בה דבר יביא האדם לעמד בו, לא היה המעיין מפליג בעיון בה, ויהיה זה סבה להמנע ממנו תועלתה. והנה שנוי סדר הבריאה בזה הענין הוא לזאת הסבה בעינה, וזה שאם היה נזכר ענין בריאת הככבים קודם הגלות הארץ, היה אפשר לחושב שיטעה ויחשוב שיהיה אפשר שיהיה הגלות הארץ מיוחס אל הככבים, כמו שחשבו הפלוסוף והנמשכים אחריו, ולזה זכר בתורה תחלה ענין הגלות הארץ קודם שיזכור בריאת הככבים. ולפי שזכר הגלות הארץ וענינו היה בלתי מכוון בעבור עצמותו, אבל הוא מכוון בעבור הויית ההוים בו, הוכרח שיזכור עמו הויית הצמחים. וכבר הוכרח לזה גם להודיע ענין הערב והבקר בזאת ההוייה, ושהם מתאחדים. ואוד שאם היה זוכר בריאת הככבים אחר בריאת הגרם השמימיי, היה אפשר למעיין שיטעה ויחשוב שיהיו הככבים בגלגלים בעבור עצמותם, ושהתועלת המגיע מהם באלו הנמצאות הם מהם על הכונה השנית, ולזה הפסיק ביניהם בבריאת הגלות הארץ והצמחים להעיר אותנו שבריאת הגלגלים היתה נשלמת בזולת ככבים במה שיצטרך אל עצמותם, ואמנם היו הככבים בהם לאלו התועלות שזכר, והיתה התורה מישרת אותנו בזה אל מה שנק ממנו מופל על חדוש העולם. ועוד כי מפני שזכרר עם בריאת הגלגלים בריאתו בחמר השפל הצורות היסודיות אשר בהם היה כחיי לקבל כל הצורות, הנה לא היה ראוי שיפסיק המאמר בזה החמר השפל קודם שיגיד מהשלמות אשר הוא כחיי עליו דבר מה, ולזה הוכרח להזכיר הויית הצמחים, ומפני זה חויב שיזכיר עמו בריאת הגלות הארץ, כי היא הסבה באופן מה בהמצא אלו ההויות בכאן, ואחר זה השלים לספר בריאת מה שהיה לו להשלים מבריאת הגלגלים, והם הככבים.
13
י״דואחר שהשלים הספור בזאת המדרגה מהבריאה, החל לספור מדרגה אחרת מהבריאה בזה החמר השפל. ואמר שכבר אמר השם יתברך שישרצו המים נפש חיה ושיתהווה עוף יעופף על הארץ באויר על פני רקיע השמים, וכן היה רוצה לומר שכבר ברא השם יתברך בזה האופן כל מיני הדגים המולידים מינם נמצאים במים וכל מיני העוף המולידים מינם. וידע השם יתברך שמה שהמציאו מזה הוא טוב מאד לתכלית אשר בעבורו נברא, וכבר בראו גם כן באופן היותר שלם שאפשר בבריאתם, עד שמה שנשיגהו מהטוב והחנינה אשר המציא בבריאתם, ואם הוא רב מאד, כמו שהתבאר בחכמה הטבעית אצל זכרון תועלות איברי הבעל חיים, הנה הוא מזער מעט בהקש אל מה שיש מן הטוב והחנינה ביצירתם. והנה נתן בהם השם יתברך כח על שיולידו מינם, וברך אותם בשיפרו וירבו וימלאו הדגים את המים בימים והעוף יפרה וירבה בארץ. והנה היה הערב והבקר בזאת המדרגה מהבריאה מהתאחד, והערב הוא החי היותר חסר, כאלו תאמר הדגים על מדרגותיהם, והבקר הוא החי היותר שלם מהם, והם העופות על מדרגותיהם. והנה נצטרכו אלו שני הסוגים מהבעל חיים אל הברכה בשיפרו וירבו, ולא הוצרך אליה החי השלם, לפי שהולדת אלו הסוגים היא חסרה, כי הם עושים בגופם אם ביצה שלימה אם בלתי שלימה, ולזה הם צריכים בהולדת מינם אל השגחת אלהית נוספת, כדי שתשלם ההוייה ויתקיים מינם יותר מהבעל חיים ההולך, כי הוא עושה בעלי חיים בגופו. וזאת ההשגחה היא שנתן להם השם יתברך כלי תשלם בו הולדתם החסרה. ואולם האדם לא הוצרך לברכה בשיפרה וירבה, כי הולדתו שלמה, ואמנם היה זה על צד המצוה, רוצה לומר שהשם יתברך צוהו שיפרה וירבה, כדי שלא ישחת מינו. וכבר ביארנו זה במה שאין ספק בו בפירושנו לדברי התורה, ואין הנה מקום זאת החקירה.
14
ט״וואחר שהשלים זאת המדרגה מהבריאה החל לספר מדרגה אחרת ממנה. ואמר שכבר אמר השם יתברך שיהיו כל מיני הבעלי חיים הגדולים ההולכים המולידים מינם, וכן היה רוצה לומר שכבר עשה השם יתברך כל מיני הבעל חיים ההולכים הבלתי מדברים בזה האופן. וכבר ידע השם יתברך במה שהמציאו מזה שהוא טוב, למה שהמציאו בתכלית מה שאפשר מהשלמות, וזה כי הוא שם יצירתו באופן היותר נכבד שאפשר למה שכוון בו. ואחר כן אמר השם יתברך לעליונים ולתחתונים שיעשה מהם אדם בעל שכל, ואמר השם יתברך גם כן שיהיה זה האדם באופן מהבריאה שישלטו אישיו בכל בעלי נפש הנמצאים בעולם ההוייה וההפסד. וכן היה רוצה לומר שכבר ברא השם יתברך בזה האופן את האדם בצורה האנושית המיוחסת לו, והוא השכל ההילואני, ולזה ברא אותו בצלם העליונים באופן מה, כי הם בעלי שכל, והנה שכל האדם מתיחס באופן מה לשכל העליונים. והנה ברא אותם זכר ונקבה, כי בזולת זה לא תשלם ההולדה. וכן ראוי שנבין שיהיה הענין במה שבראו השם יתברך משאר בעלי חיים. והנה ברך אותם השם יתברך להשגחה על קיומם ושמירתם, ואמר להם שיפרו וירבו וימלאו את הארץ ויחזיקו בה, כי זה הפרחי לאדם לשמירת מינו, וזה שאם היה המין האנושי כלו בחלק מיוחד מהארץ, היה נפסד זה המין, כאשר יקרה הפסד מה לחלק ההוא, כמו שהתבאר בחלק הקודם מזה המאמר. ולזאת הסבה היה מן ההכרח שיתחלפו הלשונות, כמו שבארנו בפירושנו לדברי התורה. והנה נתן להם גם כן כח ביום הבראם שישלטו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ, וזה כי מפני שהם כלם בעבור האדם, חויב שיהיה לאדם שולטנות בהם, שאם לא היה הענין כן, לא יהיה מגיע לאדם מהם התכלית אשר בעבורו נמצאו. ואחר כן ספר שכבר אמר להם השם יתברך הנני נותן לכם טבע וכח שיהיה כל עשב זורע זרע ופרי העץ הזורע זרע נאותים לכם למזון, וזה אמנם היה בששם באדם כח לשנות אלו הדברים בשיזון מהם ולהשיבם אל עצם הנזון. וכן נתן כח וטבע לכל סוגי הבעל חיים אשר על הארץ שיהיה להם זה נאות למזון עם כל ירק עשב, רוצה לומר שגם עלי הצמחים והאילנות היה נאות להם למזון. וכאשר רצה השם יתברך שיהיה זה כן, היה כן כמו שרצהו. ואולם זכר בכאן זאת הבריאה, כי בה יתקיימו אלו המינים וישמר מציאותם הזמן האפשרי. והנה ידע השם יתברך שכל אשר עשה הוא טוב מאד למה שכוון, ולזה המציאו באופן היותר שלם שאפשר. וכבר כלל בזה המאמר כל אשר עשה, לפי שמה שעשה אותו מהעולם השפל היה קצתו בעבור קצתו, ולא נשלם הטוב עד שהגיע אל התכלית אשר בעבורו היה מה שלפני התכלית, וכן הטוב השלם לא נשלם לעולם בכללו עד שיהיה בשלמתו ותמותו. והנה הערב והבקר אשר בזאת המדרגה מהבריאה הם מתאחדים, רוצה לומר החי הבלתי מדבר והחי המדבר, לפי שקצתם הולך מהלך השלמות לקצת. ובזה האופן התבאר שחלקי העולם כלם מתאחדים ובזה ההתאחדות היה העולם בכללו כמו איש אחד. וכבר הודיע אותנו בזה הספור הנפלא שורש אחד נבנית עליו כל החכמה הטבעית, והוא שאין בנמצאות הטבעיות דבר לבטלה, וזהו שהודיע אותנו שכל מה שעשה השם יתברך מאלו הנמצאות הוא טוב מאד.
15
ט״זוראוי שתדע שכבר אמר באדם נעשה אדם בלשון רבים, ולא אמר כן בשאר ההויות, אבל אמר תדשא הארץ, ישרצו המים, תוציא הארץ, לפי ששאר ההוים לא תמצא בהם צורה בלתי היולאנית, ולזה יחס הוייתם אל היסודות עם הכח אשר נתן להם אז בפליאה אל שיהיו מהם אלו ההויות. ואולם האדם להמצא בו צורה בלתי היולאנית בפנים מה, לא ייחס הוייתו אל היסודות נפרדים, אבל אל היסודות תיוחס הויית חמרו, והויית צורתו הנבדלת באופן מה אל העליונים, כמו שבארנו והורח שוב אל האלהים אשר נתנה. ולזה תמצא שאמרו זכרונם לברכה במקומות רבים שהאדם נברא מן העליונים ומן התחתונים, וזה כלו להעיר על שיש לאדם שכל יתיחס בו באופן מה אל העליונים. ומפני שזכר בכאן בקצור בריאת האדם להשלים הספור בבריאת העולם, שב אחר כן לספר סודות בריאת האדם, והשלים אשר נתן לו השם יתברך להגיע אותו אל הצלחתו הנפשית, כמו שבארנו זה בפירושנו לדברי התורה אצל המאמר באדם והוה, והנחש, וגן עדן, והכרובים, ולהט החרב המתהפכת. והנה אין הנה מקום זאת החקירה, כי הכוונה בזה היא לבאר מה שספרה התורה מתאר בריאת העולם.
16
י״זוראוי שתדע שכבר זכרה התורה בביאור בספור ההוא שהשכל הנקנה הוא נצחי. וזה שכבר יאמר שהאדם היה לנפש חיה, רוצה לומר שכבר ימצא מה הבדל בין נפשו ובין נפשות שאר בעלי חיים שנפש האדם יש לה כח על שתהיה חייה וקיימת בעצמותה, מה שאין כן בשאר בעל חיים. והנה לא תמצא בזולת האדם שיתאר הנפש בשהיא חיה, וזה שמה שאמר תוצא הארץ נפש חיה למינה אין שם החיה בו תאר לנפש, אבל הוא שם לסוג מה מהבעלי החיים, והם החיות, וזה מענינו מבואר. ובכלל הנה אמרו באדם שהוא לנפש חיה הוא בהכרח להודיע לנו היחוד שבזאת הנפש מבין שאר נפשות הבעלי חיים, ולהורות על זה היחוד אמר גם כן שהאדם נברא בצלם העליונים. ואחר כן ביארה התורה באיזה אופן יתכן שיהיה לנפש האנושית הקים בעצמותה, וספרה שהאדם היה בטבע שיקרא שמות לכל בעלי חיים, רוצה לומר השם המורה על מהותם, והוא מה שירה עליו הגדר והרצון בזה, כי באדם כח שישכיל מהות אלו הדברים, ואמר כי כל מה שיקרא לו האדם שם בזה האופן, הנה שמו הוא נפש חיה, רוצה לומר שמושכל המהות ההוא הוא שכל קיים בעצמותו. ראה איך ביארה התורה שהשכל הנקנה הוא נצחי, והעידה עם זה שההצלחה תהיה בציור, לא בהאמתה במה שהיא האמתה, אבל יהיה זה לה מצד שהוא ציור, כמו שבארנו בראשון מזה הספר. ואמנם העידה אותנו מפני זה שקריאת השמות לדברים הוא ציור, לא אמות, וזה מבואר מאד. והנה לקחה התורה בזה סוגי הבעלי חיים מבין שאר הדברים הטבעיים אשר בכאן, כאלו תאמר היסודות והמתדמי החלקים והצמחים, והנה ההצלחה המגעת לאדם בהשגת הענינים היותר נכבדים היא יותר עצומה, כמו שהתבאר בראשו מזה הספר. ראה איך ביארה התורה זה הענין בלשון מבואר, והנה לא נעלם ענינו מן הקודמים אלא מפני הסנורים ארש הושמו בעיניהם מפני דעות הפלוסופים בהשארות הנפש, ולזה טעו האומרים שבתורה לא העירה בענין ההצלחה הנפשית טעות נפלאה, אבל הקדימה התורה זכירתו, לפי שבזולת זה לא יהיה תועלת בענין מה שיתישר אליו התורה משלמות הנפש בעיון אשר תכליתו ההשגה לבד, אבל יהיה זה ההשתדלות ממנה לבטלה, ולזה חויב שתקדים התורה ההודעה בענין ההשארות הנפשיי, כי הוא התכלית אשר בעבורו ראוי שישתדל כל משתדל בקנין שלמות הנפש.
17
י״חובכאן נשלם באור הספור במדרגות הבריאה בעת חדש העולם. ולפי שבכאן מדרגה שביעית מיחס השם יתברך לבריאת העולם, והוא שמירתו אותו תמיד על זה האופן שהוא בו, לפי שזאת הפעולה אינה במדרגת המלאכה אשר נעשה אותה באומנות שלא תצטרך אל הפועל אחר ההשלמה, אבל היא צריכה אל הפועל תמיד, וזה אמנם יהיה בשיהיה לו תמיד חשק נפלא על זאת ההשגה הנכבדת שבהשגות ומפני החשק הנפלא שימצא בטבע בזאת ההשגה הנכבדת יחשקו מניעי הגרמים השמימיים אל שיושפע מהם תמיד מה שיושפע באלו הנמצאות כי מן החשק שיהיה להם זה החשק הנפלא מצד הנמוס החסר אשר בנפשם, אבל יהיה בהכרח להם זה החשק הנפלא מצד מה שהם ישיגו שזה הנמוס החסר אשר בנפשם הוא חלק מהנמוס השלם אשר אצל השם יתברך, וישתעבדו מפני זה החשק אשר להם בנמוס אשר בנפש השם יתברך להניע גלגליהם תמיד באופן שישפע מהם נמוס אלו הנמצאות. ואלו יצויר סור מהם זה ההשתעבד לשם יתברך בזה הענין רגע אחד, היו נפסדות כל אלו הנמצאות, כי זה ההשתעבד הוא הסבה אל שתהיינה תנועות הגלגלים תמיד על האופן שהם עליו. ועוד כי הם כשיציירו מענין עצמותם שכבר שפע מציאותם מהשם יתברך ומציאות הגלגלים והככבים אשר הם דבקים בו בזה האופן הנפלא, יחשקו להדמות לשם יתברך לפי מה שאפשר, ובזה האופן שיחשקו להשפיע למה שלמטה מהם להשלים הכונה האלהית במה שבראם בעבורו בזה האופן הנפלא. ולזה ספר ואמר שכבר נשלמה בריאת השמים והארץ וכל מה שבהם משאר הנמצאות, ושהמדרגה השביעית מהבריאה היא שכבר חשק השם יתברך מלאכתו אשר עשה, רוצה לומר המושכל מהמלאכה, והוא נמוס הנמצאות וסדרם וישרם. ובזה האופן המשיך השם יתברך המציאות, ולא נצטרך לעשות בו כמו אלו המציאות בזה האופן שהוא בו, במה שימצא למניעי הגרמים השמימיים מיד מהחשק להשתעבד לשם יתברך להניע גלגליהם בזדה האופן אשר ישלם בו נמוס אלו הנמצאות. ולזאת הסבה ברך השם יתברך היום השביעי וקדשו בעת נתינתו התורה לישראל להעיר על ענין חדוש העולם, וזה כי בזאת המדרגה השביעית מהבריאה שבת השם מעשות כמו אלו הפעולות שפעל בעת חדושו העולם, והיא זאת המלאכה אשר ברא השם יתברך לעשות תמיד המציאות לפי מה שהוא בטבע אשר נתן לו בעת הבריאה.
18
י״טוהנה פירשנו ויכל אלהים מענין החשק, כמו ותכל דוד. ואם אמר אומר שאם היה הדבר כן, היה חסר נפש, כי זה הפעל הוא נקשר תמיד עם נפש, כאמרו נכספה עם כלתה נפשי, וכמו ותכל דוד שענינו ותכל נפש דוד. אמרנו לו שזה אמנם יתכן כשיהיה החושק מורכב מגוף ונפש, כמו האדם, וזה שהוא ראוי שייוחס זה החשק לנפש שהוא החלק ממנו שאפשר שייוחס לו החשק והכוסף, אמנם השם יתברך אין בו חלק ייוחס לו לבדו החשק, כי אינו מורכב, ולזה ייוחס החשק אשר הוא חשק אליו בעצמו, לא אל חלק ממנו. ואפשר שנאמר שהרצון באמרו ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה שהוא השלים בזאת המדרגה השביעית מלאכתו אשר עשה במה שהוא נותן תמיד מההשתעבד לו למניעי הגרמים השמימיים מצד עוצם מדרגתו במציאות אשר היא סבה שיחלקו אליו תמיד מניעי הגרמים השמימיים, ויניעו מפני זה גלגליהם בזה האופן אשר ישלם בו נמוס אלו הנמצאות והיה הענין אחד איך שיפורש מאלו הפורשים, אלא שהבאור האחרון הוא יותר נאות לפי מה שנחשוב. והנה זאת המדרגה השביעית היא המתמדת אשר לא תכלה ולא תפסק, כמו שבארנו במה שקדם מענין העולם שהוא בלתי אפשר שיפסד.
19
כ׳הנה זהו שעור מה שראינו בזה המקום ממעשה בראשית, והוא בעינו מה ש'הביאנו אליו העיון מענין חדוש העולם. והיה ראוי להיות כן, כי הוא בלתי אפשר שתיסד לנו התורה דעת כוזב, ולזה היה מחויב שתהיה התורה מסכמת אל מה שהתבאר חיובו במופת.
20
כ״אואתה המעיין ראה איך נפלינו בבאור זאת הפרשה מכל מי שקדמנו, עד שלא יתכן בשום פנים היותל ביאורה זולת מה שזכרנו. וזה ממה שלא יסכל המעיין בדברינו, וזה כי זאת הפרשה מעידה עלינו, אם מצחד הלשון אם מצחד הסדור, שזהו ביאורה בלא ספק. ולא רצינו להאריך המאמר לבטל באור מי שקדמנו בה, לראותנו שזה יהיה מותר אחר הגלות האמת והערת הפרשה עצמה על שזהו באורה בלי ספק, עם הודאת בעל הריב לא נצטרך לעדים.
21
כ״בוראוי שנתן תודה נפלאה לשם יתברך בהמצאו זה ספור הנפלא לנו אשר העיר עינינו, והיה סבה אל שנמצא האמת בזאת החקירה המישרה הנפלאה אשר בו אל זה, כמו שהתבאר מדברינו.
22