תפארת שלמה, על הזמנים ומועדים, פרקי אבותTiferet Shlomo, on Festivals, Pirkei Avot

א׳משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו' הם אמרו שלשה דברים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. הנ"ל בזה עפ"י מ"ש כי כאשר יורדים ההשפעות והאורות מלמעלה הם צריכין שמירה מהחיצוני' לבל יהא להם שום אחיזה בגבול הקדושה לכן בשעת מתן תורה צוה הש"י הגבל את ההר וקדשתו להיות בבחי' אור המקיף. וזה משה קבל תורה מסיני בבחי' אור המקיף ומסרה כן ליהושע כל האורות והקדושה בבחי' אור המקיף. וכן כל השתלשלות התורה מיהושע לזקנים וכו'. ומסיים המשנה הוו מתונים בדין. פי' ע"י התורה תוכלו למתק הדינין מכנ"י. והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. פי' שילמדו הרבה אך בבחי' סייג באור המקיף לבל ישלטו זרים ח"ו מסור להחיצונים:

ב׳אנטיגנוס איש סוכו אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לק"פ אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ שלא לק"פ. הורה לנו הדרך לשמור ולקיים התורה לבל ילכו האורות והשפעות החוצה הוא שיעבוד מאהבה לבד בלי שום פני' וצד נגיעה לעצמו כלל אז יכול להיות בבחי' אור המקיף. ומסיים ויהי מורא שמים עליכם. לימוד כזה יהי' מורא שמים עליכם להגן מהחיצונים שלא יוכלו לנגוע בכם. כי כל זמן שיש שום פניה ומחשבת קבל' פרס אזי יכולים גם החיצוני' לחטוף השפע מתורה ומצות. אבל אם האדם עושה מאהבה ואיננו נוגע בדבר כלל אזי אין שום שליטה להחיצונים כלל כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך. כנ"ל:

ג׳יוסי בן יועזר איש צרידה אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. ולכאורה קשה מה יעשה העני אשר אין לו במה להנות אותם. אך הפי' הוא בית הוא הגוף הוא בית לנשמה. וזה הפי' ויהי ביתך הגוף שלך יהא נקי מכל שיכול להתעבר בו נשמות החכמים כידוע לי"ח כי יש לפעמים בחי' עיבור נשמת הצדיק:

ד׳והוה דן את כל האדם לכף זכות. ויש להבין בדבריהם ז"ל בזה כי לכאורה מה יועיל ומה יוסיף הדין לכף זכות הלא כלפי שמיא הכל גלוי וידוע ואם אינו כן מה יועיל שנדונו לכף זכות. אכן הנ"ל כי הורו לנו בזה גודל כח איש הישראלי ורב פעלו בדבורו בעולם הזה אשר לו הכח והיכולת להתעורר כן בעליונים למעלה כמוהו מכל אשר יצא מפיו הן לחוב הן לזכות. כי כאשר האדם מלמטה הוא מליץ יושר ומדבר זכות על חבירו הנה מעורר על ידו גם כן למעלה מליץ טוב ומזכיר זכות על רעהו להגיד עליו ישרו ויחוננו מרדת שחת למצוא לו כופר. וכאשר חלילה אם ישלח חץ לשונו לדבר על רעהו רעה הנה חלילה יגרום כן כמוהו למעלה ואף אמנם בלתי הלשינותו ודיבורו הכל גלוי לפניו ית"ש כי עיניו פקוחות על דרכי בני אדם בכל זה הנה כל גזירות עירין מלמעלה תמהר לצאת יותר אל הפועל ע"י התעוררת בנ"א שלמטה אשר יגזרו אומר הן לחוב ולזכות כי דיבורו עושה רושם למעלה ועקימת שפתיו הוה מעשה למעלה כמבואר בזוה"ק. והנה זהו הדבר מבואר בגמ' דאשכחי' רבה לאליהו ואמר דקוב"ה גמר שמעתתי' מפומיי' דכולהו רבנן לבר מר"מ משום דלמד מאחר. א"ל ר"מ רמון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק. א"ל השתא אומר הקב"ה מאיר בני אומר כו' ע"ש. מזה נראה כי עד עתה שאמר רבה הדבור הזה של זכות על ר"מ לא גמר קב"ה שמעתי' מפומי' אע"פ שהכל גלוי לפניו והש"י ידע מתחלה גודל קדושתו ומעלתו של ר"מ בכ"ז הוצרך הדבר ג"כ להתעוררת דבור האדם שלמטה כנ"ל. והנה כן הדבר להיפך אצל חוב אף אם חטא האדם ח"ו באיזה דבר בסתר ולא ראה אדם בו אף אם הש"י רואה את כל מעשיו מ"מ לא תחזק עליו מדה"ד כ"כ מהרה. אבל אם יבא שום אדם אח"כ ויוצא לגלות הדבר הנה אז יגבור עליו המקטרג למעלה כמהו כנ"ל. והאמנם כי יציבא מלתא דא עפ"י הדין בח"מ ע"ד המבואר באורים ותומים סי' פ"ז בחו"מ בענין אין אדם משים עצמו רשע. ואמר שם אף כי אם העד יודע בעצמו שהוא פסול להעיד מן הדין כ"ז שלא פסלוהו בב"ד עפ"י שנים מותר לו לילך ולהעיד כמו גבי פלוני רבעני לרצוני ע"ש באורך. והוא הדבר שביארנו כי התורה אמרה עפ"י שנים עדים יקום דבר כלומר כי עיקר קיום הדבר לחוב או לזכות צריך להוציא הדיבור על פי עדים שיעידו לפני הב"ד כך וכך עשה פלוני. וע"פ עצמו שאין אדם יודע בו להעיד עליו לא נפסל בחטאו ולא נעשה רשע כי אם עפ"י דיבור העדים עליו. וכן מצינו בח"מ סי' ל"א בש"ך בשם חכמי בריסק כי שני עדים שהכחישו זא"ז מותרין שניהם יחד להעיד בעדות אחרת אעפ"י שאחד מהם וודאי יודע בעצמו כי שקר ענה באחיו והוא רשע ופסול להעיד מ"מ כיון שלא נפסל עפ"י ב"ד אינו נפסל בעצמו והכל הוא הענין כמו שנתבאר כי עיקר עונש כל חטא ועון הוא אשר יוציאנו זולתו בדברי פיו עליו כי כה וכה עשה ואז בחץ לשונו יחרוץ עליו משפטו קל מהרה בב"ד של מטה וכמוהו בב"ד של מעלה. הנה ע"ז הזהירה התורה הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא כלומר לא מיבעיא שאסור לדבר על רעהו רעה לרגל עליו ולהזכיר את עונו בלה"ר כי זה כבר נתבאר כמה גדול הפגם ההוא אבל גם כשתרצה להוכיח את עמיתך אמרה התורה ג"כ הוכח תוכיח את עמיתך בדברים טובים ונחומים ולא תשא עליו חטא כלומר גם אז לא תשא עליו ותזכור את עונו לומר לו למה עשית כך וכך כי גם בזה תגרום עליו מקטרג למעלה עפ"י דברי פיך וכבר כתיב לא תלך רכיל בעמך. אך בכל דבר צריך לראות לעשות בחכמה שיבין רעהו בעצמו כי לא טוב עשה עד היום. וכן הוא מבו' בזוהר הקדוש כי הסט"א פסולים להעיד על ישראל ע"ש רק ע"י אישי ישראל יקום הדבר כמ"ש בזה. וע"ז הוא שאמר הכתוב למען תשכילון את כל אשר תעשון. וסמוך ליה אתם נצבים היום. ע"י השכל וחכמה תתיצבו כולכם לפני ד' אלהיכם כנ"ל. והנה זהו הענין שמצינו בדברי רז"ל שהלבנה מתכסה בר"ה כדי שלא יהיה עדות לישראל כי אם לא יהיה עדות אין פ"פ למקטרג על בנ"י. אע"פ שאינם ראוים. הכל הקב"ה מוחל לעם קרובו למען שמו באהבה. והנה גם זה הדבר הוא שנאמר ביעקב ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר. כי כאשר הבין יעקב מה שנצמח מזה שהביא את דבתם רעה אל אביהם להך הוא קבל ושמר את הדבר היוצא מפיו להיות הכל בדרך הטובה. הלא זה הדבר אשר שמענו ג"כ מצדיקי הדור שהיו בזמנינו שלא הוכיחו לאדם את דרכו על פניו לאמר לו מדוע ככה עשית רק הכל בדברי ריצוי ופיוסים ובדרך חכמה בדברים טובים עד אשר שם האדם מעצמו על לבו לשוב מחטאיו. וכה אמר הרב היהודי האיש האלקי מפרשיסעחא זי"ע כי קבל דברי הרב הצדיק האלקי ר' דוד מלעלוב זי"ע שלא להוכיח עוד אנשים בדברי תוכחת וניאוצים כדי להשיבם בתשובה שלימה לפני הש"י ב"ה. כי אם להתהלך עמהם בדברי ריצוי ובנחת ולקרב את לבבם באהבה לעוררם ביראת שמים. והוא ג"כ עד"ז שבארנו כי אין ראוי להזכיר שום חטא ועון חלילה על שום אחד מבנ"י כמבואר בדבריהם ז"ל על ענין אליהו שאמר קנא קנאתי כו'. רק צריך תמיד ללמד זכות על בנ"י ולהזכיר מעשיהם הטובים לפני הש"י כי כולם קדושים כולם טהורים וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם. וכמו שידענו מהרב הקדוש האלקי בעל המחבר ס' קדושת לוי שבימי חנוכה שש והתפאר לפני הש"י ב"ה על מצות נר חנוכה שישראל מדליקין לומר ראה כמה בניך טובים כמה הם נזהרין במצותיך והמדה הזאת היא באה מגודל האהבה להש"י ב"ה וגודל אהבת ישראל שמבקש תמיד שלום בין ישראל לאביהם שבשמים לכך הוא מחבבם כל כך להיותם זרע ברך ד' ומקיימי מצותיו כל הימים לכך אין לראות בהם שום נפתל ועיקש. והנה הדבר הזה הוא מושרש בלב הצדיקים המבקשים כלל טובות ישראל. כמו שידענו זה מבחי' אדומ"ו הצדיק האלקי ר' פישלי מסטריקעוו זי"ע שמעולם לא הי' יכול להאמין ששום אחד מישראל יחטא ויעבור איזה עבירה וכל מה שהגידו לו הכל היה מכזב כי לא האמין כי אמר שכל איש מישראל לא יחטא וזהו מגודל קדושתו ודביקותו בהש"י האוהב עמו ישראל. וכבר נאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. לכך הנה הצדיקים ההולכים לפני ד' הנה עיני ד' אל צדיקים ג"כ אינם רואים שום חטא על ישראל כל הימים כנ"ל. והנה כ"ז שבארנו הוא שמצינו אצל אהרן הכהן ע"ה בקדושתו וחסידתו ומדת טובו על ישראל כל הימים כמ"ש חכז"ל שהיה אוהב שלום ורודף שלום בין איש לרעהו ובין כלל ישראל לאביהם שבשמים וכשהיה רואה באחד מהם שחטא היה מקרבו ומפייסו ומדבר עמו עד שהוא היה מתבייש מאליו כמבואר במד"ר ע"ש וזה היה במדת טובו שלא בייש ולא הוכיח בדברים רעים לשום אדם מעולם רק בדברים טובים ונחומים כי איש חסד הוא כמ"ש תומך ואוריך לאיש חסידך. והנה ע"ז שבח אותו הכ' בשלום ובמישור הלך אתי ועולה לא נמצא בשפתיו ורבים השיב מעון. ר"ל עולה לא נמצא בשפתיו לדבר דברי תוכחת ונאוצים על לב איש החוטא רק הכל בשלום ובמישור כנ"ל ואעפ"כ ורבים השיב מעון בדרך החסד ואהבה. והנה ע"ז אמר הכתוב תומך ואוריך לאיש חסידך יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ר"ל כי הוא איש חסידך ומתנהג בדרך החסד עם ישראל לכך על דרך זה יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל להשיבם אל ד' כי זה הדרך הוא הטוב להם. ולכך ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ר"ל לכך ראוי לכהנים אנשי החסד להקריב קרבנות על ישראל על מזבחך כי בבוא איש ישראל לפני הכהן להקריב קרבן על חטאתו לא כעם עליו על אשר חטא ולא ביישו רק נהפוך הוא כי קרב אותו בכל מיני ריצוי וברכו בנשיאת כפיים כמ"ש וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה ר"ל שכל עבודתו של אהרן היה תמיד רק לברך את ישראל וירד והסיח דעתו ממעשי החטאת והעולה כאלו לא חטאו כלל ולכך הוא נקרא שושבינא דמטרוניתא שכל עניניו היה רק לקרב את ישראל לאביהם שבשמים כי כולם אהובים כולם ברורים וע"ז הוא שאמרו חכז"ל הוה דן את כל האדם לכף זכות:

ה׳ר' דוסתאי ב"ר ינאי אומר כל השוכח דבר אחד ממשנתו כו' שנאמר השמר לך ושמור את נפשך מאד. התמי' מבוארת וכי באפשרי שלא לשכוח כלל דיבור אחד והכי הול"ל כל שאינו לומד דבר אחד מכל התורה וכו' ואי משום דלא אפשר ללמוד כל התורה. א"כ השכחה ג"כ א"א כמבואר. וגם מנין מפסוק זה שאף על דבר אחד הוא מתחייב בנפשו כמו שתמה המדרש שמואל. אך האמת הוא דהעיקר הלימוד לשמה. ופי' לשמה הוא [לשם ה' ליחד קב"ה ושכינתי' וזה השוכח דבר אחד הוא יחידו של עולם הרי זה כו'] ודו"ק. (מכי"ק)

ו׳מנין ששנים שיושבים ועוסקים בתורה כו'. ע"ד התנא דבי אליהו. שהקב"ה יושב ולומד כנגדו וזה שנים. וזה כוונת הגמ' בים נדמה להם כבחור. ובמתן תורה נדמה להם כזקן ויושב בישיבה דהיינו לפי הכוונה שהיה להם למטה. וזה כוונת המשנה אבל שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרויה ביניהם. מנין שאפי' אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב"ה קובע לו שכר וכנ"ל:

ז׳יתן ויתנו אחרים חסיד. הנה ידוע שעבודת הצדיקים הוא שלא תלך ההשפעה לסט"א לפי הידוע שמכל מצוה ומצוה אתמשך השפעות טובות אך בבוא השפע לעולם העשי' הוא נמשך לסט"א וז"ש הכפירים שואגים לטרף. וזה טרוף טורף יוסף. יוסף הוא הצדיק יסוד עולם מעין הברכה. חי' רעה אכלתהו. וז"פ ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. וז"ל הרב נר ישראל המגיד מקאזניץ זלה"ה וז"ל צת"ג הוא ר"ת "צדקה "תרומם "גוי וכו' מעוטי דמעוטי שהם ניזונים בזרוע וצריכין הכל לחסדי הבורא ב"ה וח"ו שלא יהנו ממנו העובדי כוכבים נתן הקב"ה לישראל מצות צדקה וגמ"ח וכמו שהם מתנהגים בצדקה וכו' כן מתנהג עמם השי"ת בצדקה מדה כנגד מדה כו' וזה צת"ג "צדקה "תרומם "גוי ויהיה (השפע) במלואו ואחרים לא יהנו ממנו ולא יכולים ליגע וראה כמה גדולה כח הצדקה עכ"ל. ולהנ"ל אף שכבר טרפו העובדי כוכבים נוכל לקחת מהם בהחזרה כמו נשמות שנשתקעו בקליפות שכל העבדות בתו"מ הוא להעלות הני"ק והנשמות בסוד "חיל "בלע "ויקיאנו בשם חב"ו כמבואר בכל הספרים כן הוא ממש הפרנסה והשפעה שנטלו כבר אנו במעש"ט יכולין לטרוף מהם ועיקר בצדקה וגמ"ח. ובזה נ"ל לפרש המשנה הנ"ל שעל הכוונה הזאת החסיד נותן צדקה. יתן ויתנו אחרים. אחרים היינו הסט"א יתנו בהחזרה מה שלקחו כבר. ובזה פרשתי הגמ' בברכות נכנסו חכמי ישראל אצל דוד המלך עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם יתפרנסו זה מזה וכו' אמרו לו אין הבור מתמלא מחוליתו ויש לתמוה מה היה כוונת דוד המלך וכי לא ידע קושייתם. אך זה היה כוונתו מתחלה שילכו למלחמה ויפשטו בגדוד אך שאי אפשר להוציא מהם אם לא שיעשו תחלה צדקה וגמ"ח זה עם זה אז יצליחו. וזה שאמר יתפרנסו זה מזה. ובזה יש לפרש דברי הכתוב בפ' בא. דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב. ויתן ד' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאד בעיני פרעה ובעיני עבדיו. והנה בכתובים האלו כמה דקדוקים. הא'. ידוע בגמ' רעהו ממעט שור של עובדי כוכבים. הב' למה נאמר ב' פעמים הדבר זה בפרשה כי להלן נמי כתיב ובני ישראל עשו כדבר משה וכו' וד' נתן חן העם וכו'. ועוד דכאן לא ששאלו ממצרים רק על לעתיד נאמר שיתן ד' חן העם בעיני מצרים וא"כ מה ענין הסמיכות גם משה גדול מאד. מה לנו בזה אם הי' חשוב בעיני פרעה. הג'. מה שהקשה האור החיים בפ' שמות וז"ל עדיין צריך לתת לב למה יצוה ד' דברים שאינם מהמוסר לגנוב דעת וכו' בהשאלת חפציהם. והאמת שנטלו שכר עבודתם וכו' למה יעשה ד' הדבר דרך ערמה כי ח"ו לא קצרה ידו מפדות להוציא ממונם ועיניהם כלות [ולפי הנ"ל ניחא שכוונת הקב"ה היה שנאמר למשה שיאמר להם שישאלו איש מאת רעהו דייקא היינו מישראל חבירו רעהו ממש שיהיה להם רחמנות זה על זה ועי"ז יתעורר הרחמנות העליון ממילא יהיה להם חן בעיני מצרים ועי"ז וינצלו את מצרים] (חסר הסיום מכי"ק):

ח׳א"י יתן ויתנו אחרים חסיד. בדרך הנ"ל. דהנה יש לדקדק בלשון יתנו אחרים מהו לשון אחרים. אכן הנ"ל עפ"י דברי האר"י ז"ל בהסידור. וז"ל ע"י הצדקה שנותן הצדיק לצדק אזי חוזרת רגלי' שהם יורדות מות אל הקליפה תחזור אל הקדושה. ומן ק' של קנה הרומז לקי^pן קינא דמסאבותא בסוד נעץ קנה בים. והוא כי המלכות בסוד ה' האחרונה וכשמעשה התחתונים מקולקלים נתפשט רגל הה' ונעשה ממנה ק' רומז להתפשטות שפע מן המלכות אל הקליפה והנרמזים באות ק' כמבואר. ואז מן הנה נעשה קנה ובמעשה הצדקה היא אינה נותנת שפע אל הקליפות ואז חוזר הק' לה' וכו' וזה והיה מעשה הצדקה שלום. וז"פ יתן ויתנו אחרים הם הניצוצות שנפלו בין החיצונים שחטפו ההשפעות מן המלכות הם נקראים אחרים. וע"י מעשה הצדקה שנותן מוציא רגליה מבין אחרים כמו שנתבאר וזהו ג"כ שמצינו בגמ' על ר"מ שנקרא בשם אחרים אומרים. כי הנה ר"מ היה מבני בניו של סיסרא כדאיתא בגמ' שיצא מבין אחרים שהיתה נשמתו חטופה ביניהם. וכאשר היה זה כוחו גדול לצאת מן האחרים האלו לכך מתאר אותו הגמ' בשם אחרים לשבח כנ"ל:

ט׳שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם. כבר נתבאר ענין מה שנזכר שמות החכמים במשנה מפני שהמקום בחר בהם בצדקתם. ובמשנתם אותיות ובנשמתם שהיו נשמות גבוהים מאד וזכו בתורתם לעלות ולחנות עפ"י ד' כמו שנתבאר במ"א. וזה לשון משנה כפול שלמדו למטה שנית מה שלמדו למעלה עפ"י ד' יחנו ועל פי' ה' יסעו כמבואר בפ' בהעלותך והאמת הטעם בזה כי בכל דבר הלכה שנישנית במשנה כוונו בה הסודות הרמים התלוים בשרשם כי כל דבריהם נדרש בפרד"ס. וז"ש במס' נדרים דף מ"א רבי למד בתליסר אפי כו' עד שהזכירו האי כובס הרמז בזה לי"ג מדות כמבואר בכתבי האר"י ז"ל על ברייתא דר' ישמעאל בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן. וכן מצינו בלשון הגמ' גט בידה ומשיחה בידו. כי הפי' בדבר לפי פשוטו על החוט שהגט קשור בו נקרא משיחה. אך עוד יש לרמז בו. ע"ד מ"ש הכתוב אי' ספר כריתות אמכם כו'. וז"פ אע"פ שהגט חלילה בידה אך הנה ומשיחה בידו. ומשיח"ה אותיות ו"ה בראש ובסוף ותיבת משי"ח באמצע לרמז כי זהו הרצון הבורא ב"ה להביא משיחנו ב"ב לקרב אותיות ו"ה וכן כל דבריהם ז"ל במשנה הכל מיד ד' עליהם השכיל ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע אפילו דיבור אחד. וזה שמצינו בגמ' שמדייק ומקשה ומשני חסורי מחסרא והכי קתני. ולמה לא הגיהו מיד לכתוב במשנה כן. אך אי אפשר להוסיף על דברי התנאים אחר חתימת דבריהם. וכן בסדר האמוראים בגמ' שנקבו בשמותם כמוהם הליכות עולם להם אשר דבר ד' בפיהם וכל דבריהם כגחלי אש הכל נתיסד ע"פ פרד"ס דרכם בקודש ולכך אחר חתימת התלמוד אין להוסיף ואין לגרוע עליו כמו על דברי המשנה וזהו שנו חכמים בלשון המשנה והבן:

י׳ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פסוק הנראה לרמז בזה מעלת הצי"ע אשר עיקר בואו לעולם הזה הוא רק להשפיע טובות לבנ"י. וכמו שנראה בענין המעין אם יחפרוהו כמטמונים בנקרת הצור נקב קטן אז הוא מתגבר ומתפשט למעלה לאויר העולם ולא יפסוק השפעתו. וז"פ נהרות המכזבים מימיהם היינו אם אינו מושך יניקתו ממעיין הנובע אזי פוסק ממנו השפע.

י״אוזה הרמז במשנה מי שזוכה ללמוד תורה לשמה הוא דבוק לשרשו והוה כנהר שאינו פוסק כי כל ישעו וחפצו להשפיע לבני דורו השפעות התורה וכ"ט. וז"ש ויתעבר ד' בי למענכם בחי' משה רבינו עליו השלום היה השכינה מדברת מתוך גרונו כמ"ש פה אל פה אדבר בו. וכזה היה ענין ר' עקיבא שהיה ניצוץ ממשה רבינו עליו השלום כל ביאתו לעולם הזה היה להפיץ מעיינות החכמה לכן מסר נפשו ללמד תורה ברבים כי אם לא יעשה כן לא היה חיות בעולם הזה. וזה אשר השיב לפפוס בן יהודה אמשול לך משל כו' במקום חיותנו כך במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. פי' כי רק זה עיקר חיותו כנ"ל. ובזה פרשתי במאמר הגמ' שמעון העמסוני היה דורש כל האתין שבתורה כו' כיון שבא לאת ד' אלהיך תירא פירש עד שבא ר"ע ולמד וכו' לרבות ת"ח. פי' שמעון העמסוני היה דורש כל האותיות שבתורה כי כל איש מבנ"י יש לו אות בתורה ששים רבוא נשמות נגד ס"ר אותיות בתורה כיון שהגיע לאת ד' אלהיך תירא פי' כאשר בא ליראת שמים היה בטל במציאות והיה מעלים עיניו להסתכל על בנ"י להשגיח עליהם. עד שבא ר"ע ולימד כו' לרבות ת"ח. פי' ר"ע בא לעולם הזה רק לרבות ת"ח כאשר הוא היה ניצוץ מנשמת משה רבינו עליו השלום ובא לעולם רק לרבות ת"ח. להרביץ תורה ברבים. וזה ענין מעלת משה רבינו עליו השלום שנאמר בו ויתעבר ד' בי למענכם. לפמ"ש שהאבות הקדושים הם המרכבה כמ"ש ונהדר בכבוד על המרכבה. כי הם היו הראשוני' אשר המשיכו עליהם עול מלכות שמים לכן הי' בחי' מרכבה להיושב עליה לבל יניחוהו ליפול כי המשיכו עומ"ש בכל כ"ד שעות כמ"ש בס' חסידים כי לכן נזכרו האבות כ"ד פעמים בתורה נגד כ"ד שעות ביום שלא שכחו מעול מלכות שמים. אך מעלת משה רבינו עליו השלום הי' בחי' העיבור להמשיך כל טוב לבני דורו. ואתפשטותי' הוא בכל דרא כי בכל דור צריך להיות בחי' צי"ע המשפיע כ"ט. וז"פ יפתח בדורו כשמואל בדורו. כמ"ש יפתח ד' לך את אוצרו הטוב כו'. כי הוא צנור השפע מלמעלה. וז"ש השוה הכתוב שלשה קלי העולם כשלשה חמורי העולם. משה אהרן ושמואל הם חמורי עולם שהיו מחמירים על העולם בצדקתם כי לא היה כדומה להם. וג' קלי העולם הקילו על העולם שלא היו במדריגה הגדולה כזו ואעפ"כ הגינו על הדור והקב"ה שמע לקול תפלתם. לכן הקילו על העולם כי גם כאו"א יכול לעורר כל טוב בתפלתו על בנ"י ויעלה לרצון לפני בעל הרחמים:

י״בכל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' נעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. כבר הערו המפרשים בכפילת הדברים במשנה שאמר ר"מ זוכה לדברים הרבה וקחשיב ואזיל במשנה גופה מהו הדברים הרבה. הנ"ל לפרש מ"ש זוכה לדברים הרבה היינו שיהיה ביכולתו להרבות דברים לפני התלמידים הבאים לפניו ולא יאונה לצדיק כל און כי גדול כח הלומד תורה לשמה לסייע לכל הבאים לטהר והנלווים אליו. כי לולא זאת צריך האדם לשמור מאד כח הדיבור לבל ישיח לפני כל אדם. וכדאי' בס' אוהב ישראל מהרב הקדוש ממעזיביז זלה"ה. וז"ל בפ' תצוה דף נ"א. וכיון שע"י הדיבור יכול להתקשר נפש חבירו בדבורו עם נפשו בוודאי מהראוי לאיש הישראלי לשמור א"ע מלדבר עם אדם מטוב עד רע עם אדם אשר נפשו לא מטוהרה ובפרט עם אנשי בליעל הידועים לו כי ח"ו פן ידבק בו מאומה מן החרם מהסט"א השולטת באדם ההוא ע"י דיבורם יחד ובפרט בדורות הללו מהראוי להרחיק עצמו אפי' מן הספיקות ואפי' ללמדו דרך ד' צריך לשמור עצמו מלדבר עם שאינם ידועים ומוחזקים אצלו בכשרות ע"כ. והעצה הנכונה לזה לצי"ע הלומד תורה לשמה לפרוש שיחתו לפני התלמידים הנלווים אליו ומשתוקקים לשמוע דברי אלהים חיים עפ"י מה דאי' במשנה במס' מקוואות פ"ה משנה ו' גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים עיי' תוי"ט וז"ל וכ' ב"י בשם מהרי"ק שורש קט"ו. דק"ל מדריש פרקין העבירו על גבי בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה ופשיטא שאין לך הפסקה גדולה מזו שנתלש מן הגל מן הים והולך למרחוק וכן אין לך זחילה גדולה מזו שאין כאן אשבורן כלל וניחא ליה דהא שהפסיקו הרי הוא כמקוה היינו דוקא היכא שנחו המים במקוה וכבר נעשו אשבורן אבל היכא דאכתי לא נחו המים באשבורן אלא עדיין חיים וזוחלין מחמת נביעת המים אע"פ שהפסיקו המעיין מ"מ שם המעיין עליהם מצד עצמן כיון דאכתי חיים וזוחלין הם ולא פסקו חיותיהו מנייהו עכ"ל. ועיין בר"ן נדרים דף מ"א מה שהביא פלוגתא הרמב"ם והראב"ד ולדברי כולם ס"ל שבמקום המעיין לא מיבעיא שהמים השאובים אינם פוסלין המעיין רק ג"כ המים השאובין יצטרפו עם המעיין במקומו. וז"פ המשנה הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה בד"ת ועכ"ז לא יאונה לצדיק כל און מחמת שהוא כמעיין המתגבר על כל המים השאובים החולפים ועוברים עליו אפי' רבו הנוטפין עכ"ז כח המעיין הוא המתגבר עליהם ונהפכו להיות ג"כ טהורים. כן כח הצדיקים הלומד תורה לשמה על כל הנלווים אליו להיות מתגבר עליהם בכח קדושתו אשר מופיע עליהם להיות גם המה מחובר לטהור טהור. וכמו המעיין אף שהגל נתלש ממנו לא פסק חיותו ממנו משורש המעיין כן ג"כ כח הצדיק להופיע בלב התלמידים מאור תורתו אשר גם אם יפרדו ממנו וישבו לביתם לא ינוחו ולא ישקוטו מהשראת הקדושה לעורר לבבם לתת עצה בנפשם בדרכי התורה ועבודה מפני כי לא פסק חיותיהו מיניהו וז"פ כמעיין המתגבר בשעה שאומר ד"ת יהיו בבחי' מחובר לטהור טהור ולא יאונה לו כל און ע"י דיבורו עמהם. וכנהר שאינו פוסק חיותו מהם גם כאשר ישובו לביתם יופיע עליהם אור תורתו לתת עצה לנפשם. וז"פ ג"כ בפ' ראה דכתיב עשר תעשר וכו' ואכלת שם לפני ד' אלהיך וכו' למען תלמד ליראה את ד' אלהיך כל הימים. כי גודל קדושת המקום בהמ"ק כאשר באו בנ"י לרגל שלש פעמים בשנה כדרך שבא לראות כו' מגודל הופעת הקדושה שזכו שם נשאר בהם הרשימו אשר גם בבואם לביתם לא ינוחו ולא ישקוטו. וז"ש ופנית בבקר והלכת לאהלך. לשון הולכה מהרשימו של הקדושה נדבק בהם כאשר ישובו לביתם כנ"ל. עוד יש לרמז מה שנזכר בגמ' מעיין מטהר בזוחלין. לפמ"ש למעלה גודל מעלת הצי"ע הלומד תורה לשמה שנעשה כמעיין המתגבר כו' ולטהר את כל הנלווים עמו להיות שורה עליהם רוח טהרה וקדושה לעמוד נגד היצר הרע שנקרא זוחל מזוהמת הנח"ש שנקרא זוחל. והוא מטהר אותם להיות עליהם השראת קדושה להתגבר עליו ולקבל עליו עול מלכות שמים: