תפארת ישראל ס״גTiferet Yisrael 63
א׳בפרק הקומץ (מנחות כט:), אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שהיה יושב* וקושר כתרים לאותיות. אמר, רבונו של עולם, מי מעכב על ידך. אמר, אדם שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד* לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות. אמר לפניו, רבונו של עולם, הראהו לי. אמר לו, חזור לאחוריך. הלך וישב לסוף שמונה עשר שורות. לא היה יודע מה הם אומרים. תשש כחו. כי שהגיעו לדבר אחד*, אמרו לו תלמידיו, רבי, מניין לך. אמר להן, הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. חזר לפני הקב"ה ואמר לפניו, רבונו של עולם, יש לך אדם כזה, ואתה נותן התורה על ידי. אמר לו, שתוק, כך עלה במחשבה לפני*. אמר לפניו, רבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראני שכרו. אמר לו, חזור לאחוריך. חזר לאחריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין. אמר לפניו, רבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה. אמר לו, שתוק, כך עלה במחשבה לפני, עד כאן.
1
ב׳בזה המאמר מן התימה מאד, שאיך יהיה רבי עקיבא יותר גדול במדרגה מן משה רבינו עליו השלום, ולא יהיה יודע משה רבינו עליו השלום להבין מה שאמר רבי עקיבא ותלמידיו, שדבר זה נראה זר מאד. דע, כי רב יהודה אמר רב בא לבאר ענין התגין, שהם על האותיות שבתורה. ואמר, כשעלה משה רבינו עליו השלום לרקיע, רוצה לומר כאשר היה מתעלה אל מדרגת העליונים לקבל התורה, כי לקבל התורה אי אפשר רק שהיה מתעלה מן הגשמי* אל מדרגת העליונים, כמו שבארנו למעלה באריכות. וזה שאמר 'כשעלה משה רבינו עליו השלום לרקיע'.
2
ג׳ואמר שמצא להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות התורה. דע, כי יש כתרים ותגין על אותיות התורה, שכשם שגוף התיבות מורים על דברי תורה עצמם, כך התגין שהם על האותיות שבתורה, מורים על השגות דקות* מאד מאד, יוצאים מן התורה עצמה. ולכך מורה עליהם התג, שהוא דק כמו חוט השערה. ואמר שהקב"ה היה קושר כתרים לתורה. שכמו שמן* השם יתברך התחייב סדר התורה, כמו שבארנו פעמים הרבה שמאתו יתברך התחייב סדר התורה, ומסודר מחכמתו התורה, כך מתחייב מחכמתו השגות דקות היוצאים מן השגת התורה, כמו שיתבאר. וזהו מה שאמרו 'שהיה הקב"ה קושר כתרים לאותיות התורה'.
3
ד׳ואמר מי מעכב על ידך. כלומר כי אלו ההשגות הדקים, שמורה עליהם התגין, לדקות השגתן רחוקין מן האדם שהוא בעולם הזה המורגש, שאין בו דקות השכלי. ומפני שהם* פרטיים היוצאים מן התורה, ומשה רבינו עליו השלום השגתו היה בכללות התורה, כי משה היה אדם כללי, ולא פרטי, כי שקול היה כמו כל ישראל. וכן היה השגתו בכללי, לא בפרטי. כי נבדלים התגין שמורים על דברים פרטיים מהתורה הכללית. ובסמוך עוד יתבאר (ד"ה ועוד כי) כי משה רבינו עליו השלום לא היה* ראוי להשגת התגין, והוא עיקר. ולפיכך רחוק השגתן מן האדם, שהתג הזה הוא על האות למעלה. גם נקרא 'כתר' ו'תג', כי הכתר נבדל מבעל כתר. ועם שהכתר מצטרף אל בעל כתר, הנה הכתר נבדל ממנו. וכך ההשגות שמורים עליהם הכתרים האלו, נבדלים מן השגות התורה לדקותן. ולכך הם כמו כתרים על האותיות. ולכך השם יתברך, שהוא נבדל מהכל, חפץ בו לפעל זה בפרט, לקשור כתרים לאותיות, שהם תגין, מורים על ההשגות הנבדלים מן התורה, והם נבדלים לגמרי. ומפני שהם נבדלים לגמרי, צריך שיהיה המקשר השם יתברך, אשר הוא נבדל* מן הכל. ולכך אמר 'מי מעכב על ידך', אחר שהשגות אלו נבדלים מדברי תורה, אם כן למי משמשין. שאף על גב שידע משה בהשגתו כי מאתו יתברך מתחייב ומסודר הדברים ההם שמורים עליהם התגין, מכל מקום אל ידיעת הדברים ההם מה שמורים עליהם התגין לא היה למשה רבינו עליו השלום שייכות אליהם בשלמות, כמו שיש לו שייכות אל התורה עצמה, מפני שהם השגות דקות. ולפיכך אמר 'מי מעכב על ידך', אחר שאלו השגות דקות*.
4
ה׳ואמר כי צדיק אחד יהיה בסוף כמה דורות, ויהיו שייכים אליו אלו ההשגות, ועם שהם רחוקים מן האדם שהוא בעולם המורגש. ובקש להראות הצדיק הזה אליו. רוצה לומר, להראות מדרגתו ומקומו במציאות הזה. כי כל צדיק וצדיק יש לו מדרגה מיוחדת במציאות, ורצה לעמוד על מדרגתו במציאות עולם הזה. והשיב לו הקב"ה, חזור לאחוריך, שישיג בדורות שמסודרים אחריו במציאות, ואז ימצא מדרגתו ומקומו במציאות עולם הזה. ועל* רבי עקיבא שייך לומר 'חזור לאחוריך' בהשגתך. וכל הדברים האלו הם בהשגה השכלית, כאשר היה משיג בסדר העולם ובמציאותו.
5
ו׳ואמר שהלך וישב לבסוף שמונה עשר שורות. פירוש, שמונה עשר שורות שהם לפני תלמיד חכם היושב בישיבה, מורים על המעלה היותר עליונה שיש לאותו חכם. ודבר זה תמצא במסכת סוכה (מה:), שאמר תמני סרי אלפא דרי דקמי קוב"ה. ובא לומר כי היה רבי עקיבא בעולם הזה בחכמה במדרגה היותר עליונה, ולפיכך היה לפניו שמונה עשר שורות של תלמידים. ודבר זה ענין מופלג בחכמה מספר הזה של י"ח שורות, ואין כאן מקום זה. ואמר שהלך וישב לבסוף י"ח שורות. כי כאשר בא לצרף מדרגת משה רבינו עליו השלום למדרגת רבי עקיבא, אמר שישב לבסוף י"ח שורות של רבי עקיבא. כי אחר שאמר דלא ידע מאי קאמר, אם כן אין לו צירוף וחבור אל רבי עקיבא. ולכך ישב לו לאחר י"ח שורות, שהם תלמידי רבי עקיבא. ואמר שלא ידע מאי קאמרי, כי לא היה למשה רבינו עליו השלום שייכות אל התגין, שהם נבדלים מן התורה לדקות השגתן, כמו שיש לו אל התורה, כמו שבארנו.
6
ז׳ועוד כי, אל תתמה מה שאמרו כי לא ידע משה רבינו עליו השלום מאי קאמרי, ותאמר חס ושלום כי מדרגת רבי עקיבא היה יותר מן משה רבינו עליו השלום, חס ושלום לומר כך. אבל הכל נאמר על ענין שלא היה למשה רבינו עליו השלום חבור אל התגין. ואין ספק כי היה למשה רבינו עליו השלום גם כן השגה אל התגין, רק שלא היה לו חבור אליהן לגמרי, כמו שהיה למשה רבינו* עליו השלום חבור אל התורה עצמה. וזה לא היה פחיתות למשה רבינו עליו השלום כלל. כי משה רבינו עליו השלום היה לו עולם הזה גם כן, הוא עולם המורגש. עד שאמרו בפרק חלק (סנהדרין צח:) לא נברא העולם הזה אלא למשה, כדאיתא שם. וכן אמרו במדרש (ב"ר א, ד) בשביל משה נברא העולם, שנאמר (בראשית א, א) "בראשית ברא אלקים", ואין "ראשית" אלא משה, שנאמר (דברים לג, כא) "וירא ראשית לו". ואיך לא יהיה משה עיקר עולם הזה, שהרי הוא היה משלים את העולם על ידי התורה שנתנה על ידו. וראה איך היה שולט משה בעולם הזה, שהרי כבש סיחון ועוג, שני מלכי האמורי הגדולים. ומזה תראה כשם שמדרגת משה רבינו עליו השלום בעולם הנבדל, כך היה מדרגתו בעולם הזה, ולשתי שלחנות זכה. ומזה תראה שהיה למשה, שהוא בפרט מוכן לקבל התורה א, שלטון בעולם הזה. ודבר זה מדרגה עליונה למשה, שהיה חלקו בכל, כי הוא עיקר המציאות בכלל. כי התורה יש לה שלטון בעולם הזה גם כן.
7
ח׳ומפני שהיה משה שולט גם כן בעולם הזה, כמו שאמרנו, לכך* לא היה למשה רבינו עליו השלום חבור אל התגין. כי במה שהשגות דקות נבדלים מהתורה עצמה, אין למי שהוא בעולם המורגש שייכות בשלימות אל אותם השגות, והם נבדלים מאתו, ולא היה מוכן אל התגין. ולא כן היה לרבי עקיבא, שמדרגת ומעלת רבי עקיבא לא היה בעולם הזה המורגש, וכאילו היה מסולק* לגמרי ממציאות עולם הזה, כאשר סרקו בשרו במסרקות ברזל, ואם כן אין לו עולם הזה כלל. ולכך היה לרבי עקיבא שייכות לגמרי אל ההשגות ההם, אשר לדקות השגתן נבדלים מעולם המורגש הזה. ודבר זה עיקר הטעם.
8
ט׳והיה תשש כחו של משה, כאילו היה מדרגת רבי עקיבא גדול יותר ממדרגת משה רבינו עליו השלום. וכשהיה* משיג משה רבינו עליו השלום שכל ההלכות שהם הלכה למשה מסיני לא היה משיג רבי עקיבא, כי ההשגות ההם לא יושגו על ידי אדם, כי אם משה היה מוכן לזה דוקא. ואל יקשה לך, כיון שהיה משיג ההשגות שהם הלכה למשה מסיני, למה לא השיג השגות התגין. שכבר אמרנו, כי השגות התגין לדקותן רחוקים מעולם המורגש, ומשה שהיה מוכן אל התורה, דהיינו לעמוד על אמתת השגות התורה, ואליו נגלה התורה בשלמות. רק שלא היה מוכן אל דבר שהוא נבדל מן התורה, שמורה עליו התגין, והם ההשגות הדקין, כמו שהם ההלכות שהם בתורה. כי יש בהם הבדלים דקים וחלוקים דקים, ואלו ההלכות נדרשים מן התגין הדקין שהם על האותיות. גם היה משיג השגות דקות בסתרי החכמה. ולפיכך נתיישבה דעתו של משה רבינו עליו השלום, שהיה משיג דברים אשר לא יושגו לאדם.
9
י׳ואז אמר משה 'יש לך אדם כמו זה ואתה נותן תורה על ידי'. כי סוף סוף במה שיש לרבי עקיבא שייכות אל השגות* התגין, הרי הוא מוכן אל התורה יותר. שהרי אף לתגין שהם על התורה יש לרבי עקיבא שייכות, ולמה לא נתנה על ידו. והשיב לו 'שתוק, כך עלה במחשבה'. כלומר, סדר המציאות שסדר השם יתברך במחשבתו ובחכמתו כך חייב שלא תנתן התורה על ידי רבי עקיבא, כי אם על ידי משה. ודבר זה כמו שבארנו למעלה, כי רבי עקיבא כאילו היה מסולק לגמרי מן עולם הזה, ואין לו חלק בעולם הזה, הוא עולם המורגש. ולכך יש לו שייכות אל התגין, אשר הם השגת הנבדלים מעולם המורגש. ולא כן משה רבינו עליו השלום, שהוא היה שולט בעולם הזה, והוא עיקר בעולם המורגש, כמו שהתבאר, ולא על ידי רבי עקיבא, שאין חלקו בעולם המורגש, וכאילו היה נבדל ממנו.
10
י״אועוד* שאמר לו 'כך עלה במחשבה', כי הסדר מחייב שכך סדר השם יתברך. כי השגת רבי עקיבא הוא יוצא חוץ מן הסדר, כי גודל ההשגה בתגין הוא יוצא חוץ מן הסדר, וזה לא שייך אל התורה, שהיא סדר השם יתברך. ולכך לא היה משה רבינו עליו השלום מוכן כי אם אל השגות אשר הם בסדר העולם. אבל רבי עקיבא, אשר אינו מסדר עולם הזה, באשר סרקו בשרו במסרקות ברזל, אליו ראויים אלו ההשגות היוצאים מן הסדר.
11
י״בוכאשר אמר לו השם יתברך 'שתוק, כך עלה במחשבה', כי אין ראוי שתנתן התורה על ידי רבי עקיבא, וידע אז משה רבינו עליו השלום כי אין חלק רבי עקיבא במציאות עולם הזה. ולכך אמר 'הראני שכרו', שודאי כיון שאין חלקו בעולם הזה, היה רוצה לדעת מה יהיה שכרו בעולם הבא. ואמר הקב"ה 'חזור לאחוריך', שישיג בסדר המציאות. ומפני כי מתחלה היה מדבר בתורה ובתגין שעליה, ועתה היה רוצה לדעת ענין רבי עקיבא, ולכך אמר לו 'חזור לאחריך'. ואז ראה בסדר הזה* שיהיו שוקלין בשרו במקולין של ברזל*. ואז אמר 'וכי זו תורה וזו שכרה'. והשיב לו השם יתברך 'שתוק, כך עלה במחשבה'. פירוש, כי אף על גב שאין ראוי שיהיה זה מצד התורה שכך יהיה לרבי עקיבא, מכל מקום כך גזר הסדר שסדר השם יתברך העולם הזה. כי רבי עקיבא שלא היה חלקו כלל בעולם המורגש, ולכך היה דורש בתגי אותיות אשר השגתם רחוק ונבדל מעולם* הזה, לכך היו גוברים עליו בעולם הזה. כי עכו"ם אין חלקם רק בעולם המורגש, ואין להם כלל חלק בעולם הנבדל. והם הפך לרבי עקיבא וחביריו; כי אלו אלין להם חלק בעולם הנבדל, ולרבי עקיבא אין לו חלק בעולם המורגש. ולפיכך היו גוברים עליו, והיו סורקין בשרו במסרקות ברזל, כי הם הפכים לרבי עקיבא.
12
י״גובמדרש (במ"ר יט, ו), "והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון" (זכריה יד, ו). דברים שהם מכוסים בעולם הזה, עתידים להיות צפויים לכם. הדא הוא דכתיב (ישעיה מב, טז) "והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים". 'אעשה אותם' לא נאמר, [אלא "עשיתים"], שכבר עשיתים לרבי עקיבא וחביריו. דאמר רבי אחא, דברים שלא נגלו למשה, נגלו לרבי עקיבא וחביריו. "וכל יקר ראתה עינו" (איוב כח, י), זהו רבי עקיבא, עד כאן.
13
י״דוהדברים האלו כמו שאמרנו לך, שלא היה לרבי עקיבא וחביריו, הם הרוגי מלכות, [חלק] בעולם המורגש, רק שהיו מסולק מאתו, כמו שהיה סופו*. ולפיכך היה משיג השגות שאין ראוים לעולם המורגש. אבל משה שהיה חלקו בעולם המורגש גם כן, לא נגלו לו, כי אם לרבי עקיבא וחבריו, שהיו מסולקים מן עולם המורגש. כלל הדבר, כי התגין מורים על דבר שנבדל מן עולם הזה, ולכך לא היה למשה רבינו עליו השלום חבור אל השגות התגין, כי אם לרבי עקיבא, שהיה מסולק מן עולם הזה.
14
ט״וובפרק עושין פסין (עירובין כא:), "קווצותיו תלתלים" (שיה"ש ה, יא), אמר רב חסדא אמר מר עוקבא, מלמד שיש לדרוש על כל* קוץ וקוץ תלי תלים הלכות. "שחורות כעורב" (שם), במי אתה מוצא*, במי שמשכים* ומעריב עליהם בבתי כנסיות ובתי מדרשות*. רבה* אמר, במי שמשחיר עליהם כעורב. רבא* אמר, במי שנעשה אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב, עד כאן. ביארו בזה, כי אלו תלי הלכות שמורים עליהם הקוצים, והם השגות הנבדלים מן עולם הזה, רחוקים מן האדם שהוא גשמי. ולפיכך אמר 'במי אתה מוצא, במי שמשכים ומעריב עליהם'. כלומר, שהוא פונה מענין העולם הזה, ומשכים ומעריב על השגות האלו, בו אתה מוצא אותם. כי אי אפשר שימצא אלו השגות כאשר הוא פונה אל עולם הגשמי. ולרבה עוד יותר, דצריך להשחיר עצמו, והוא* סלוק הגשמות שלו, ובזה ראוי לקנות ההשגות האלו הנבדלים מן האדם. ולמאן דאמר עד שיעשה* אכזרי על בניו, הוא עוד מדרגה יותר ממי שהוא משחיר עליהם, עד שאינו מרחם על בניו. ודבר זה מבואר, כי מי שאינו מרחם על פרי בטנו, הוא גובר על הטבע שלו, ובשביל כך הוא קונה אלו ההשגות הנבדלים מן האדם הגשמי.
15
ט״זואם בכל אלו לא תרוה נפשך, כי אין ראוי להחסיר שום מדרגה ממעלת משה רבינו עליו השלום, אשר לא קם כמוהו. דע לך, כי דבר זה היה למדרגת משה רבינו עליו השלום, שהיה השגתו בשלימות. ולכך היה מקבל התורה, שהיא תמימה גם כן (תהלים יט, ח). ואילו השגות התגין, אף על גב שהתגין באים על השגה עליונה, אין ההשגה בדבר ההוא בשלמות, רק מעט מעט, לפי עלוי ההשגה. ולכך התג הוא קטן. אבל משה רבינו עליו השלום מוכן אל השגה שלימה, לכך לא היה מוכן אל השגות התגין. ואין מדרגת העולם הזה שתהיה אותם השגות בשלימות, לכך אין כאן רק תג דק מאד, מורה על השגה מועטה. ומשה רבינו עליו השלום היה לו כל ההשגות בשלימות, איך התורה מסודרת מן השם יתברך, אשר סדר התורה אל עולם. ומצד הזה אי אפשר לעמוד על השגות התגין, אשר אין ההשגה בהן בשלימות. כי אם לרבי עקיבא היה השגה בהן, מפני שהן מסולקות מן עולם הזה, ולא היה משיג בהם מצד שסדר השם יתברך את הכל. ודי בזה להבין התגין של התורה, שלא (כמו) לבטלה בא, שראוי אל התורה התמימה, שאין דבר ריק בה. ודבר זה מבואר.
16