תקוני הזהר מ׳Tikkunei Zohar 40

א׳כ"ח מ"עשיו
ה"גיד לעמו

ב׳והאי איהו כ"ח פרקין
דידין דמלכא עלאה.
דאינון כוז"ו במוכס"ז כוז"ו
כנויין דיחודא עלאה
דאיהו יקו"ק אלקינ"ו יקו"ק.
ובגין דאסתלק האי חילא מישראל
אתמר בהון
וילכו בלא כח לפני רודף.

ג׳יו"ד ק"א וא"ו ק"א אינון עשר אצבעאן
דאתמר בהון ידיו גלילי זהב.
דבהון כ"ח פרקין
דאינון כ"ח אתוון דעובדא דבראשית.

ד׳ובגין דא יי' אלקי אתה.
ומאי אתה.
ההוא דאתמר ביה נכון כסאך מאז
מעולם אתה.

ה׳ומאי נכון.
דא נאמן יושב.
ונאמן עומד
באמצע הה"ד
כתפארת אדם לשבת בית.
ומאי מאז.
אלא ההוא דאתמר ביה
אז תקרא ויי' יענה.
ומאי א"ז
אלין ח' אתוון דאינון יאקדונק"י
דסלקין לחושבן אמ"ן.

ו׳ודא איהו העונה אמן בכל כחו
בההוא כ"ח.
ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין
העונה אמן בכל כחו
קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה.

ז׳ובגיניה אתמר
נכון כסאך מאז
מעולם אתה.
וביה אתה יי' לעולם תשב.
אתה. ההוא דאתמר ביה
אבינו מלכנו אבינו אתה.
ומאי ניהו. אבינו
אב הרחמן.

ח׳ואיהו כליל כל אתוון דאורייתא.
ומאי ניהו
אוריתא דבכתב. עמודא דאמצעיתא.
ועליה אתמר ברוך אתה.

ט׳וכד ישראל קיימין בעמידה דצלותא.
איהו יתיב על כרסייא.
ובגיניה אתמר בההוא זמנא
אתה יי' לעולם תשב כסאך לדור ודור.
ומאי ניהו לדור ודור.
אלא ההוא דאתמר ביה
דור הולך ודור בא
והארץ לעולם עמדת.

י׳ולית דור פחות מששים רבוא.
ומאי ניהו
משה דשקיל לשתין רבוא כישראל.
ודרגא דיליה אספקלריאה דנהרא

י״א(נ"א שייך אחר זה ותוסף ללדת
שבדף*)

י״בבזאת יבא אהרן אל הקדש.

י״גת"ח
אין אדם מפיק רצונו מיי' אלא בזאת.
דעלה אתמר
מצא אשה מצא טוב
ויפק רצון מיי'.

י״דודא היא עת לעשות ליי'.
וכמה עתות יש.
ועלייהו אתמר
ואל יבא בכל עת.
ושלמה אמר עת לשחוק וכו'
דאינון כ"ח עת.

ט״ווע"ד קב"ה אמר
ואל יבא בכל עת אל הקדש
דאיהו קדש ישראל ליי'.

ט״זוכד שכינת' דאתקריא' זאת עם ישראל
כד"א ואף גם זאת בהיותם כו'.
מאי אינון אמרין לה.
אנה הלך דודך היפה בנשים
אנה פנה דודך ונבקשנו עמך.
בכמה תחנונים וצלותין
בציצית ובתפלין
בשבתות וביומין טבין
דעלייהו אתמר
ביני ובין בני ישראל
אות היא לעולם.
אות ברית מילה
אות דשבת וימין טבין
ואות דתפלין.

י״זעלה אתמר
על זאת יתפלל כל חסיד אליך
לעת מצא
ומצא אשה מצא טוב
ויפק רצון מיי'.

י״חויעקב בריך לבנוי בזאת
הה"ד
וזאת אשר דבר להם אביהם.

י״טודוד בזאת הפיק רצונו מיי'
כשנלחם עם אויביו
כד"א אם תחנה עלי מחנה וכו'
בזאת אני בוטח.

כ׳והנביא כשראה את ישראל בגלות
לא ראה להם מנוחה אלא בעבור זאת
(ופורקנא דישראל לא ייתי אלא בזאת)
הה"ד זאת אשיב אל לבי
על כן אוחיל.

כ״אויהודה לא אתבריך אלא בזאת.
הה"ד וזאת ליהודה.

כ״בומשה לא בריך ית ישראל אלא בזאת.
וזאת הברכה.

כ״גומי שלא שת לבו גם לזאת
עליה כתי' איש בער לא ידע
וכסיל לא יבין את זאת.

כ״דוכיון שהאדם בה יפיק רצונו
ובה משיג השם
שזהו סוד
על זאת יתפלל כל חסיד
על זאת ודאי
לשם ה' שהוא על זאת

כ״הלמה תקנו בשחרית
למדה ידועה.
וכן במנחה למדה ידועה.
וכן בערבית למדה ידועה
וכן בשבת למדה ידועה.
וכן בי"ט למדה ידועה.
וכן בעשרת ימי תשובה למדה ידועה.

כ״ואלא מה שאמ' על זאת
הוא מורה שהויה הוא על כל ספירה

כ״זוספירה.
כמ"ש דוד לך ה' הגדולה והגבורה וגו'

כ״חואין לך פעולה בתחתונים
אלא ע"י מלכות
שנאמר בה ומלכותו בכל משלה

כ״טאבל בזמן שצריך קב"ה
להצדיק לצדיק
ולעשו' עמו צדקה
שהיא מלכות עם התחתונים
נכללים בו כל הספירות
ונקראין צדיקי' על שמו
ה' נקרא על שמו צדיק.
שנאמר צדיק יי' בכל דרכיו.
ומרחם על בריותיו בצדק'

ל׳אין צדקה אלא תפלה
צ' אמנים.
ד' קדושות.
ק' ברכות
ה חמשה חומשי תורה

ל״אוזהו צדקה תרומם גוי
ועליו נאמר לאברהם
ויחשבה לו צדקה:
וכשהוא רוצה בה נאמר בה
וילבש צדקה כשריין

ל״במצד ה
היא צדקה
ומצד י
היא כובע על ראש צדיק
אות ברית
עטרה בראש כל צדיק.
ומצד ו נאמר בה
ארוכה מארץ מדה.
מצד ה עליונה
ורחבה מני ים.

ל״גוכשרוצה הקב"ה
להמשיך נבואה
כל הספירות כלולים בהם
ונקראי' נביאים

ל״דומלכות היא דמיון כלם.
שנאמר וביד הנביאים אדמה
כמ"ש הנביא ודברתי על הנביאים וגו'
שהיא כמו האספקלריאה שכל הפנים נראין בה.
כן כל הספירות מראין בה
כחם ודמיונם וצורתם
לכל נביא כפי השגתו למעלה

ל״הוכמו כן למטה
היא מתלבשת בכסא הכבוד
ובכל המלאכים
והאופנים
חיות הקדש
ובכל הרקיעים
והכסאות שבהם
והמלאכים התלוים מהם

ל״ושיש מלאכים גבוהים עליהם
שנאמר כי גבוה מעל גבוה שומר
וגבוהים עליהם.

ל״זוכן בכל כוכב ומזל.
כמ"ש ומלכותו בכל משלה.
וזהו וביד הנביאים אדמה.

ל״חולכל א' נדמה כפי כחו
שהיא נשמתו
והבן אמן בכל כחו

ל״טיהוה הוא בכתר
שהיה קודם שנברא העולם
הוא ושמו לבד בכתר.
כשברא העולם במדת ראשית
ירד עליו
ולא היה חסר מלמעלה
וכן בכל ספירה
כמדליק נר מנר
ואינו חסר מן הראשונה ולא מחברתה
עד אין סוף ואין תכלית.

מ׳ומי שמכיר אותו בזאת
כמו שמכיר אותו בעליונים ובתחתונים
בעבור שהיא כלולה מהעליוני'
ואיהי יחוד וקשר כלם
והיא מתלבשת בתחתונים

מ״אועל זה אמר הנביא אל יתהלל המתהלל
כי אם בזאת.

מ״בהיא אתקריאת נבואה מסטרא דנביאיא.
חכמה מסטרא דחכימייא
דכל ספירן אתקריאו חכמים.

מ״גוכ"ח *אתוון אינון לכל עובדא דבראשית
וכלהון אינון
בין לכתיבה
בין לכל מלה דיתעביד בידין.
דעובדא דכ"ח פרקין אינון בעשר אצבען.

מ״דודא איהו רזא מהכח אל הפועל.
וכלא בחכמה.
ורזא דמלה
כלם בחכמה עשית.

מ״האית חכמ"ה מסטרא דאתוון.
ואית חכמה מסטרא *דנקודין.
דאתוון אינון בת קול.
ובהון רזא דדבורא לדרשא
ולכל מלה דתלייא בדרשא.

מ״ותגין אינון למחשבה.
ואינון ברזא דהאי קרא
ולחשוב מחשבות כו'.
וכלהון תליין בשכינת' תתאה.
ואיהי כללא דכלהו

מ״זוברזא דא
תשכח טעמי ונקודין ואתוון.
והכי בכל את ואת.

מ״חורזא דמלה

תלת תגין לעילא כמו זיינין דספר תורה
בה רשימין (ס"א רמיזין)
כתרין ונקודין ואתוון
והכי בכל את ואת.

מ״טש שבת הגדול בינה.
שבת הקטן מלכות.
ב' תרין דרועין גדולה גבורה.
ת'. תפארת. ביה שקיל שבת לכל אורייתא.
תלת כתרין דש ג' ספירן עלאין.
וכלהו כלילן בתיובתא.
דאיהי שכינתא עלאה.
ועלה אתמר תפלת כל פה.

נ׳והא עמודא דאמצעיתא אתקרי
תפלת כל פה
אלא (כל) איהו ב"ן י"ק מן בינ"ה.
ואיהו עמודא דאמצעיתא.
איהו ממוצע בתלת אתוון דאינון יק"ו
דאתכלילן בבינה
ואיהו ממוצע כגופא בין תרין דרועין.
ואיהו