תקוני הזהר מ״דTikkunei Zohar 44

א׳אתוון.
ואינון נצח והוד (צדיקים)
איתני עולם.
והא אית״ן בהפוך אתוון תני״א
דמסייע ליה בגלותא.
ועלה אתמר איתן מושבך
ושים בסלע קנך.

ב׳והאי סלע
(אתמר בה
דלא נפיק אלא טפין טפין
דמיא דאוריתא באלין פסקות
ובגין ויך משה את הסלע במטהו פעמים
דא גרים ד) לא נפיק מינה אלא טפין טפין
זעיר שם זעיר שם.

ג׳וכמת מחלוקות על אלין טפין
ומאן גרים דא
המורים. דאתמר בהון
כל המור׳ הלכה בפני רבו
חייב מיתה.
ובגין דא שמעו נא המורים.
ובגינייהו
ויך משה את הסלע במטהו פעמים

ד׳דאם לא דמחא בה
לא הוו טרחין
ישראל ותנאין ואמוראין
באורייתא דבע״פ דאיהי סלע.
אלא אתמר בו
ודברתם אל הסלע
ונתן מימיו. בלא טורח.
ויהיה מתקיים בהון
ולא ילמדו עוד וגו׳
והוה נפיק מיא
בלא קשיא ומחלוק׳ ופסק

ה׳בגין דשכינתא
דאתמר בה הלא כה דברי כאש נאם יי׳
הוה שריא בפומיהון דישראל.
דאיהי אוריתא דבע״פ
דאיהי סלע
ע״ל ס׳
דאינון שתין מסכתות
דהכי איהו סל״ע על ס׳.

ו׳דשכינתא הוה נח על טנרא.
דבכל אתר דבעי קב״ה למעבד נס
שכינתא אקדמת לההוא אתר.
וכיון דשכינתא הוה תמן
לא הוה ליה למחאה בסלע.
דקלנא הוות לשכינתא דהות תמן
דלא הוה ליה חילא למיהב מיא.
ודא איהו על אשר לא קדשתם אותי.
יען לא האמנתם בי להקדישני.

ז׳ובגין דא אסתלק שכינתא מן הסלע.
דאיהי י׳ מן מיטטרו״ן.
ואשתאר מטטרו״ן יבשה.

ח׳ורזא דמלה
יקוו המים
מתחת השמים אל מקום אחד וגו׳.
אחד איהי מלכות.
ותראה היבשה דא סלע
מטטרו״ן. דבגיניה אתמר
ויקח אחת מצלעותיו
ויסגור בשר תחתנה.

ט׳מאי בשר
ההוא דאתמר ביה *בשגם הוא בשר.
ועד דנחית לה.
לא עלה הסלע ולא יהיב מימוי

י׳ובתר דאסתלק האי מבועא מתמן.
שליט׳ מרה באתרהא
הה״ד ויבאו מרתה.

י״אורזא דמלה וימררו את חייהם
בעבודה קשה וגו׳ דא קושיא.
בחמר. דא קל וחמר.
והא אוקמוהו.

י״בוהכי הוו ישראל.
עד דאחזי לון עץ.
הה״ד ויורהו יי׳ עץ
וישלך אל המים
וימתקו המים
ודא עץ החיים
דאתרבי על ההוא מבועא דאיהי שכינתא.
י׳ מבועא
דאשקי לאילנא דאיהו ו׳.

י״גוהאי עץ *מהלך חמש מאות שנה
דאינון ה׳
וימתקו המים
דא ה׳ בתראה.
דאתמר בה קראן לי מרה.

י״דדשכינתא תתאה
איהי מעין גנים דלית ליה פסק.
טפה דאתמשכא מן מוחא
וכמה טפין אתמשכאן מניה
דאינון בתולות אחריה
רעותיה.

ט״וקרקפתא איהי סלע.
ומבועא מלגאו דא מוחא.
על אלין טפין אתמר אשרי הגבר
אשר מלא את אשפתו מהם וגו׳
את אויבים בשער
דאיהו תרעא דצדיק
אות ברית קדש
דעלה אתמר זה השער ליי׳
צדיקים יבאו בו.

ט״זועוד
שמעו הרים את ריב יי׳
אלין תלת יודי״ן.
והאיתנים מוסדי ארץ
אלין תלת ווי״ן
דכלהו אתרמיזו
בויסע
ויבא
ויט.

י״זקום אלעזר
ונטיל קירטא דאיהי שכינת׳
(ואקיף לה תגא)
וזריק מנה איהי אבן טפה קדישא.
דעלה אתמר
ואד יעלה מן הארץ.
(ובגין דא)

י״חאסתלקת עזקא מן א׳ מן זרק״א
לקבלא עלה אבן יקרה דאיהי טפה.
ומיד והשקה את כל פני האדמה.

י״טכד סליקת סליקת באימא
דאיהי א׳ מן אד׳ אקי״ק.

כ׳ועל מאן סליקת.
על עמודא דאמצעית׳ דאיהי ו׳
דאיהי כריכא ביה
כעזקא באצבעא.

כ״אוסליקת בד׳ מן אד׳
דאינון תרין דרועין ותרין שוקין.
עד דסליק לאת י׳ דאיהי אבא
חכמה י׳ עלאה.
בגין דמתמן אתנטילת
הה״ד
יי׳ בחכמה יסד ארץ.

כ״בונטילת נביעו ושקיו מניה לעילא.
בקוצא דיליה לעילא
ובאמצעיתא
ובקוצא דיליה לתתא.

כ״גוכד נחיתת
נחיתת כלילא *מתלת טפין.
בההוא זמנא אתמר בה הול״ך סגולת״א:
ואתקריאת יי״י בתלת *יודי״ן.

כ״די׳ עלאה איהי על רישא *דא
דאיהי כתר
עליון על כל עלאין
ולבתר נחיתת באמצעיתא
ונטלא מתמן
(בעמודא דאמצעיתא) (נ״א באמצע)
ולבתר נחיתת לתתא באתרהא
י׳ דאיהי לתתא מן א.

כ״הקם עולימא בתר טולא
אמר. רבי רבי.
הא טפה קא נחתא.
טול קשת בידך
דאיהו כגוונא דאצבעא ועזקא ביה.
טול ליה ודרך (ס״א וזרקה) ליה לגבה
דקבילת לה עליה.

כ״ודהא כד סליקת מתתא לעילא
על רישא דאת ו׳.
איהו כרומחא ו׳.
אתארכת ביה כשרביטא דככבא

כ״זוכד סליקת לעילא
שריא עלה י׳ ואתעבידת ז׳.
ודאי תגא על רישא דס״ת.

כ״חכיון דנחתת.
צריך למדרך קשת לגבה
דאיהו צדיק.
ומניה נחיתת
ואזדריקת באתרהא.

כ״טוחרבא
דאיהי (דהאי) טפה
איהי חתיכת לה לתלת טפין.
בגין דאזילת סגולתא

ל׳דכד נחיתת עלה הוה י׳.
ולבתר חתיכת לה לתלת.
למהוי תגא ועטרה
ברישא דתלת אבהן.
דתהא כתר *תורה
וכתר כהונה
וכתר מלכות.
ודא רזא ד

תלת תגין עלה.

ל״אדרישא דחרבא איהי י׳.
גופא דחרבא ו׳.
תרין פפיות דילה ה״ה.
נרתקא דילה אד׳.

ל״ב(וחרבא יקו״ק).

ל״גוכד איהי יקוק בר משכינתי׳
איהו דין דחתיך מכל סטרא.
כד עאל בנרתקה
אתעביד רחמי ולא חתיך דינין.
ורזא דחרבא בנרתקה
יאקדונק״י
הכי ודאי.

ל״דובזמנא דיקו״ק בר משכינתיה
אתמר ביה
כי יי׳ אלקיך אש אכלה הוא.
דנטיל מגבורה לאוקדא עלמא.
י׳ אתעביד גחלת.
ו׳ שלהובא דגחלת.
ה״ה. חד חמש גוונין.
תניינא חמש נהורין דנהרין בהון.

ל״הובזמנא דה׳ עלאה אסתלקת מה׳ תתאה
איהי אמרה אל תראוני שאני שחרחרת.
ובזמנא דאיהי נהרא בגוונהא
אתמר בה
וראיתיה לזכר ברית עולם.

ל״וקמו תנאים ואמוראים דלעילא.
ואמרו רבי רבי
כמה תקיפא קירטא דילך
די סליקת לה עד אין סוף
ונחיתת לה
עד אין תכלית

ל״זפתח כמלקדמין
ואמר שמעו הרים את ריב יי׳.

ל״חאמר לון. אבהן אבהן
טורין רברבין שמעו.
דהאי אבן דאתגזרת מאלין טורין דלכון.
דאיהי כתרא ברישא דכלהו.
והאיתנים
דאיהי כתרא על כלהו
איהי סליקת ריב עלייכו בגין בעלה.

ל״טדאיהי מבועא
סתימא כסלע.
עד דייתי בעלה
לא יהבא מימוי.
דהא לישנין אינון כפטישין
דמחאן בההוא סלע
ולית חד מנייהו
דאפיק מינה נביעו
בר מבעלה
דידע לאמשכא לה:

מ׳פתּח רבי שמעון ואמר
זכאה איהו מאן דמצלי
וידע לסלקא רעותיה לעילא.
דהא פימוי אפיק שמהן
ואצבעוי כתבין רזין.

מ״אוכד סלקין שמהן