תקוני הזהר מ״ד אTikkunei Zohar 44a
א׳אתוון.
ואינון נצח והוד (צדיקים)
איתני עולם.
והא אית״ן בהפוך אתוון תני״א
דמסייע ליה בגלותא.
ועלה אתמר איתן מושבך
ושים בסלע קנך.
ואינון נצח והוד (צדיקים)
איתני עולם.
והא אית״ן בהפוך אתוון תני״א
דמסייע ליה בגלותא.
ועלה אתמר איתן מושבך
ושים בסלע קנך.
1
ב׳והאי סלע
(אתמר בה
דלא נפיק אלא טפין טפין
דמיא דאוריתא באלין פסקות
ובגין ויך משה את הסלע במטהו פעמים
דא גרים ד) לא נפיק מינה אלא טפין טפין
זעיר שם זעיר שם.
(אתמר בה
דלא נפיק אלא טפין טפין
דמיא דאוריתא באלין פסקות
ובגין ויך משה את הסלע במטהו פעמים
דא גרים ד) לא נפיק מינה אלא טפין טפין
זעיר שם זעיר שם.
2
ג׳וכמת מחלוקות על אלין טפין
ומאן גרים דא
המורים. דאתמר בהון
כל המור׳ הלכה בפני רבו
חייב מיתה.
ובגין דא שמעו נא המורים.
ובגינייהו
ויך משה את הסלע במטהו פעמים
ומאן גרים דא
המורים. דאתמר בהון
כל המור׳ הלכה בפני רבו
חייב מיתה.
ובגין דא שמעו נא המורים.
ובגינייהו
ויך משה את הסלע במטהו פעמים
3
ד׳דאם לא דמחא בה
לא הוו טרחין
ישראל ותנאין ואמוראין
באורייתא דבע״פ דאיהי סלע.
אלא אתמר בו
ודברתם אל הסלע
ונתן מימיו. בלא טורח.
ויהיה מתקיים בהון
ולא ילמדו עוד וגו׳
והוה נפיק מיא
בלא קשיא ומחלוק׳ ופסק
לא הוו טרחין
ישראל ותנאין ואמוראין
באורייתא דבע״פ דאיהי סלע.
אלא אתמר בו
ודברתם אל הסלע
ונתן מימיו. בלא טורח.
ויהיה מתקיים בהון
ולא ילמדו עוד וגו׳
והוה נפיק מיא
בלא קשיא ומחלוק׳ ופסק
4
ה׳בגין דשכינתא
דאתמר בה הלא כה דברי כאש נאם יי׳
הוה שריא בפומיהון דישראל.
דאיהי אוריתא דבע״פ
דאיהי סלע
ע״ל ס׳
דאינון שתין מסכתות
דהכי איהו סל״ע על ס׳.
דאתמר בה הלא כה דברי כאש נאם יי׳
הוה שריא בפומיהון דישראל.
דאיהי אוריתא דבע״פ
דאיהי סלע
ע״ל ס׳
דאינון שתין מסכתות
דהכי איהו סל״ע על ס׳.
5
ו׳דשכינתא הוה נח על טנרא.
דבכל אתר דבעי קב״ה למעבד נס
שכינתא אקדמת לההוא אתר.
וכיון דשכינתא הוה תמן
לא הוה ליה למחאה בסלע.
דקלנא הוות לשכינתא דהות תמן
דלא הוה ליה חילא למיהב מיא.
ודא איהו על אשר לא קדשתם אותי.
יען לא האמנתם בי להקדישני.
דבכל אתר דבעי קב״ה למעבד נס
שכינתא אקדמת לההוא אתר.
וכיון דשכינתא הוה תמן
לא הוה ליה למחאה בסלע.
דקלנא הוות לשכינתא דהות תמן
דלא הוה ליה חילא למיהב מיא.
ודא איהו על אשר לא קדשתם אותי.
יען לא האמנתם בי להקדישני.
6
ז׳ובגין דא אסתלק שכינתא מן הסלע.
דאיהי י׳ מן מיטטרו״ן.
ואשתאר מטטרו״ן יבשה.
דאיהי י׳ מן מיטטרו״ן.
ואשתאר מטטרו״ן יבשה.
7
ח׳ורזא דמלה
יקוו המים
מתחת השמים אל מקום אחד וגו׳.
אחד איהי מלכות.
ותראה היבשה דא סלע
מטטרו״ן. דבגיניה אתמר
ויקח אחת מצלעותיו
ויסגור בשר תחתנה.
יקוו המים
מתחת השמים אל מקום אחד וגו׳.
אחד איהי מלכות.
ותראה היבשה דא סלע
מטטרו״ן. דבגיניה אתמר
ויקח אחת מצלעותיו
ויסגור בשר תחתנה.
8
ט׳מאי בשר
ההוא דאתמר ביה *בשגם הוא בשר.
ועד דנחית לה.
לא עלה הסלע ולא יהיב מימוי
ההוא דאתמר ביה *בשגם הוא בשר.
ועד דנחית לה.
לא עלה הסלע ולא יהיב מימוי
9
י׳ובתר דאסתלק האי מבועא מתמן.
שליט׳ מרה באתרהא
הה״ד ויבאו מרתה.
שליט׳ מרה באתרהא
הה״ד ויבאו מרתה.
10
י״אורזא דמלה וימררו את חייהם
בעבודה קשה וגו׳ דא קושיא.
בחמר. דא קל וחמר.
והא אוקמוהו.
בעבודה קשה וגו׳ דא קושיא.
בחמר. דא קל וחמר.
והא אוקמוהו.
11
י״בוהכי הוו ישראל.
עד דאחזי לון עץ.
הה״ד ויורהו יי׳ עץ
וישלך אל המים
וימתקו המים
ודא עץ החיים
דאתרבי על ההוא מבועא דאיהי שכינתא.
י׳ מבועא
דאשקי לאילנא דאיהו ו׳.
עד דאחזי לון עץ.
הה״ד ויורהו יי׳ עץ
וישלך אל המים
וימתקו המים
ודא עץ החיים
דאתרבי על ההוא מבועא דאיהי שכינתא.
י׳ מבועא
דאשקי לאילנא דאיהו ו׳.
12
י״גוהאי עץ *מהלך חמש מאות שנה
דאינון ה׳
וימתקו המים
דא ה׳ בתראה.
דאתמר בה קראן לי מרה.
דאינון ה׳
וימתקו המים
דא ה׳ בתראה.
דאתמר בה קראן לי מרה.
13
י״דדשכינתא תתאה
איהי מעין גנים דלית ליה פסק.
טפה דאתמשכא מן מוחא
וכמה טפין אתמשכאן מניה
דאינון בתולות אחריה
רעותיה.
איהי מעין גנים דלית ליה פסק.
טפה דאתמשכא מן מוחא
וכמה טפין אתמשכאן מניה
דאינון בתולות אחריה
רעותיה.
14
ט״וקרקפתא איהי סלע.
ומבועא מלגאו דא מוחא.
על אלין טפין אתמר אשרי הגבר
אשר מלא את אשפתו מהם וגו׳
את אויבים בשער
דאיהו תרעא דצדיק
אות ברית קדש
דעלה אתמר זה השער ליי׳
צדיקים יבאו בו.
ומבועא מלגאו דא מוחא.
על אלין טפין אתמר אשרי הגבר
אשר מלא את אשפתו מהם וגו׳
את אויבים בשער
דאיהו תרעא דצדיק
אות ברית קדש
דעלה אתמר זה השער ליי׳
צדיקים יבאו בו.
15
ט״זועוד
שמעו הרים את ריב יי׳
אלין תלת יודי״ן.
והאיתנים מוסדי ארץ
אלין תלת ווי״ן
דכלהו אתרמיזו
בויסע
ויבא
ויט.
שמעו הרים את ריב יי׳
אלין תלת יודי״ן.
והאיתנים מוסדי ארץ
אלין תלת ווי״ן
דכלהו אתרמיזו
בויסע
ויבא
ויט.
16
י״זקום אלעזר
ונטיל קירטא דאיהי שכינת׳
(ואקיף לה תגא)
וזריק מנה איהי אבן טפה קדישא.
דעלה אתמר
ואד יעלה מן הארץ.
(ובגין דא)
ונטיל קירטא דאיהי שכינת׳
(ואקיף לה תגא)
וזריק מנה איהי אבן טפה קדישא.
דעלה אתמר
ואד יעלה מן הארץ.
(ובגין דא)
17