תקוני הזהר מ״ד בTikkunei Zohar 44b

א׳אסתלקת עזקא מן א׳ מן זרק״א
לקבלא עלה אבן יקרה דאיהי טפה.
ומיד והשקה את כל פני האדמה.

ב׳כד סליקת סליקת באימא
דאיהי א׳ מן אד׳ אקי״ק.

ג׳ועל מאן סליקת.
על עמודא דאמצעית׳ דאיהי ו׳
דאיהי כריכא ביה
כעזקא באצבעא.

ד׳וסליקת בד׳ מן אד׳
דאינון תרין דרועין ותרין שוקין.
עד דסליק לאת י׳ דאיהי אבא
חכמה י׳ עלאה.
בגין דמתמן אתנטילת
הה״ד
יי׳ בחכמה יסד ארץ.

ה׳ונטילת נביעו ושקיו מניה לעילא.
בקוצא דיליה לעילא
ובאמצעיתא
ובקוצא דיליה לתתא.

ו׳וכד נחיתת
נחיתת כלילא *מתלת טפין.
בההוא זמנא אתמר בה הול״ך סגולת״א:
ואתקריאת יי״י בתלת *יודי״ן.

ז׳י׳ עלאה איהי על רישא *דא
דאיהי כתר
עליון על כל עלאין
ולבתר נחיתת באמצעיתא
ונטלא מתמן
(בעמודא דאמצעיתא) (נ״א באמצע)
ולבתר נחיתת לתתא באתרהא
י׳ דאיהי לתתא מן א.

ח׳קם עולימא בתר טולא
אמר. רבי רבי.
הא טפה קא נחתא.
טול קשת בידך
דאיהו כגוונא דאצבעא ועזקא ביה.
טול ליה ודרך (ס״א וזרקה) ליה לגבה
דקבילת לה עליה.

ט׳דהא כד סליקת מתתא לעילא
על רישא דאת ו׳.
איהו כרומחא ו׳.
אתארכת ביה כשרביטא דככבא

י׳וכד סליקת לעילא
שריא עלה י׳ ואתעבידת ז׳.
ודאי תגא על רישא דס״ת.

י״אכיון דנחתת.
צריך למדרך קשת לגבה
דאיהו צדיק.
ומניה נחיתת
ואזדריקת באתרהא.

י״בוחרבא
דאיהי (דהאי) טפה
איהי חתיכת לה לתלת טפין.
בגין דאזילת סגולתא

י״גדכד נחיתת עלה הוה י׳.
ולבתר חתיכת לה לתלת.
למהוי תגא ועטרה
ברישא דתלת אבהן.
דתהא כתר *תורה
וכתר כהונה
וכתר מלכות.
ודא רזא ד

תלת תגין עלה.

י״דדרישא דחרבא איהי י׳.
גופא דחרבא ו׳.
תרין פפיות דילה ה״ה.
נרתקא דילה אד׳.

ט״ו(וחרבא יקו״ק).

ט״זוכד איהי יקוק בר משכינתי׳
איהו דין דחתיך מכל סטרא.
כד עאל בנרתקה
אתעביד רחמי ולא חתיך דינין.
ורזא דחרבא בנרתקה
יאקדונק״י
הכי ודאי.

י״זובזמנא דיקו״ק בר משכינתיה
אתמר ביה
כי יי׳ אלקיך אש אכלה הוא.
דנטיל מגבורה לאוקדא עלמא.
י׳ אתעביד גחלת.
ו׳ שלהובא דגחלת.
ה״ה. חד חמש גוונין.
תניינא חמש נהורין דנהרין בהון.

י״חובזמנא דה׳ עלאה אסתלקת מה׳ תתאה
איהי אמרה אל תראוני שאני שחרחרת.
ובזמנא דאיהי נהרא בגוונהא
אתמר בה
וראיתיה לזכר ברית עולם.

י״טקמו תנאים ואמוראים דלעילא.
ואמרו רבי רבי
כמה תקיפא קירטא דילך
די סליקת לה עד אין סוף
ונחיתת לה
עד אין תכלית

כ׳פתח כמלקדמין
ואמר שמעו הרים את ריב יי׳.

כ״אאמר לון. אבהן אבהן
טורין רברבין שמעו.
דהאי אבן דאתגזרת מאלין טורין דלכון.
דאיהי כתרא ברישא דכלהו.
והאיתנים
דאיהי כתרא על כלהו
איהי סליקת ריב עלייכו בגין בעלה.

כ״בדאיהי מבועא
סתימא כסלע.
עד דייתי בעלה
לא יהבא מימוי.
דהא לישנין אינון כפטישין
דמחאן בההוא סלע
ולית חד מנייהו
דאפיק מינה נביעו
בר מבעלה
דידע לאמשכא לה:

כ״גפתּח רבי שמעון ואמר
זכאה איהו מאן דמצלי
וידע לסלקא רעותיה לעילא.
דהא פימוי אפיק שמהן
ואצבעוי כתבין רזין.

כ״דוכד סלקין שמהן